כ"ט ניסן ה'תשע"ז

דז'יקוב סטארי DZIKOW STARY

עיירה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: לובאצ'וב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 2,317
• יהודים בשנת 1941: כ- 360
• יהודים לאחר השואה: 36-100

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
משפרצה המלחמה כבשו הגרמנים את העיירה ב- 16.9.1939, ומיד התחילו ההתעללויות ביהודי דז'יקוב סטארי. הגרמנים גזזו זקנים, חטפו גברים לעבודת-כפייה בתיקון דרכים ובעבודות קשות אחרות, היו גם קרבנות בנפש: ברחוב נורו הדיין מיארוסלאב, שנמצא אז בדז'יקוב סטארי, חתנו, וכן הגלב המקומי. דומה, כי רציחות אלו בוצעו כשהוליכו הנאצים בעיירה קבוצת שבויי-מלחמה פולנים. לאחר שהייה של 8 ימים בדז'יקוב סטארי (לפי מקור אחר בערב סוכות), נסוגו הגרמנים והעיירה עברה לידי הסובייטים. אולם קו-הפרדה ביניהם עוד לא נקבע, והרוסים שהו בדז'יקוב סטארי שבועיים ימים בלבד (לפי גירסה אחרת - שלושה ימים בלבד), ובצאתם את העיירה הצטרפו אליהם רוב היהודים. קבוצת יהודים מדז'יקוב סטארי השתקעה באולשיצה. כפליטים הם הוגלו אחר-כך על-ידי השלטונות הסובייטיים לירכתי ברית-המועצות. כששבו הגרמנים לדז'יקוב סטארי באוקטובר 1939 ידעו היהודים המעטים שעוד נותרו בעיירה את הרדיפות המקובלות באיזורי הכיבוש הנאצי. הם לא הורשו לעסוק במלאכה ובמסחר. גברים ונשים נחטפו לעבודות קשות, בעיקר בסלילת כבישים, בחוות החקלאיות שבסביבה, היהודים העשירים פדו את עצמם מעבודה זו בשוחד. במצב טוב יותר נמצאו היהודים בעלי המשקים החקלאיים הקטנים, שהיה להם מזון והם סחרו בו באורח לא-ליגאלי. ביוני 1940 הקימו הגרמנים בדז'יקוב סטארי מחנה-עבודה ליהודים, אחד ממכלול המחנות ליד הגבול הסובייטי, שמרכזם היתה בלז'ץ. במחנה זה נכלאו כמה אלפי יהודים מכל הסביבה (ביניהם, כנראה, גם יהודי דז'יקוב סטארי), וכן יהודים שהובאו מערים מרוחקות של גנראלגוברנמאנט. שלא כשאר המחנות במכלול זה, לא חוסל מחנה דז'יקוב סטארי בשלהי שנת 1940, אלא הוסיף להתקיים גם לאחר גמר עבודות הביצורים בגבול, והכלואים המשיכו לעבוד בתנאי פרך בסלילת כבישים ובכריתת עצי-יער. הם גם נצטוו להרוס עד עפר את בית-העלמין בדז'יקוב סטארי: לעקור את המצבות ולגדוע את העצים. ביולי או באוגוסט 1942 חוסל מחנה זה, ואסיריו הועברו למהנות-עבודה אחרים שבסביבה. גירסות שונות קיימות בדבר מספר יהודי דז'יקוב סטארי שניצלו מן המלחמה; הממעטים נוקבים מספר - 36, והמרבים - 100. רובם ניצלו בברית-המועצות, ואילו קומץ החזיק מעמד במחבואים ביערות הסביבה, או אצל איכרים שהיו נכונים לעזור. יחידים מהם שבו לדז'יקוב סטארי לאחר שחרור השטחים בידי הצבא הסובייטי, אך עד-מהרה נאלצו לברוח משם אל ערים גדולות יותר מפני הסכנה לחייהם מצד הלאומנים האוקראינים

סגור

הישוב עד מלחה"ע II-ה
דז'יקוב סטארי היתה ידועה במאה ה- 18 ככפר שהמרכז היה סביב אחוזת בעליו. במאה ה- 19 הפך הכפר למעין עיירה, וזאת בזכות היהודים שהתיישבו במקום והיוו בו יסוד עירוני. ריבוי אוכלוסי היהודים בדז'יקוב סטארי (עד כ- 500 נפשות באמצע אותה מאה) חל עם קביעת חצרם של האדמו"רים לבית רופשיץ-דז'יקוב בעיירה. עם ירידתה של חצר-האדמו"רים בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם, פחתו אוכלוסי היהודים במקום וכן נשלל מדז'יקוב סטארי מעמד של העיירה, והיא חזרה שוב למעמד של כפר. ב- 1921 מנתה אוכלוסיית דז'יקוב סטארי 2,317 נפשות, בתוכן 360 יהודים. יהודי דז'יקוב סטארי עסקו במסחר זעיר וברוכלות. רבים מהם התפרנסו מן השרותים שניתנו לחסידים, שנהרו בהמוניהם אל אדמו"רים. מייסדה של שושלת אדמו"רי דז'יקוב היה ר' אליעזר הלוי הורוויץ ב"ר נפתלי-צבי מרופשיץ, נכדו של ר' מנדל מלינסק, את חצרו ניהל ר' אליעזר מ- 1848 ועד לפטירתו ב- 1861. באותה שנה הוכתר לאדמו"ר בנו, ר' מאיר בעל "אמרי נועם"; הוא כיהן בקודש עד לפטירתו ב- 1877. ממנו קיבל בנו ר' יהושע, שהנהיג את קהל חסידיו עד לפטירתו ב- 1917. בנו של ר' יהושע, ר' אלתר הורוויץ, הוכתר ב- 1909 לרב בדז'יקוב סטארי, אולם ב- 1913 עבר לטארנוב ושם קבע לו חצר-אדמו"רות. בדז'יקוב סטארי מילא את מקומו ר' חיים-מנחם (לא ידוע לנו שם משפחתו), שנספה בשואה. בני שושלת דז'יקוב קבעו את חצרותיהם במקומות רבים בערי גאליציה, ומהם שהגיעו לארצות הברית; ר' נפתלי ב"ר מאיר הורוויץ מדז'יקוב, בעל "מנחה חדשה", עלה לארץ-ישראל, ישב בצפת ולאחר-מכן בירושלים, שבה נפטר ב- 1895. גם בתקופה של בין שתי מלחמות-העולם שרר בדז'יקוב סטארי ההווי החסידי-המסורתי, שהתנהל בצילם של האדמו"רים, ולפיכך לא היה שם מקום לפעילות ציונית, פוליטית ותרבותית. בעת הבחירות לקונגרס הציוני ב- 1933 נמכרו במקום בסך-הכול 20 שקלים. לרשימת הציונים הכלליים ניתנו 7 קולות, להתאחדות 7 קולות, ולציונים ראדיקאליים 2 קולות