ב' חשון ה'תשע"ח

דלוגושיודלו DLUGOSIODLO

עיירה בפולין
מחוז: ביאליסטוק
נפה: אוסטרוב מאזובייצקה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-1,744
• יהודים בשנת 1941: כ-801
• יהודים לאחר השואה: בודדים נותרו

תולדות הקהילה:
כללי
כפר ומרכז קהילתי-מינהלי (גמינה) בין וישקוב ובין אוסטרוב מאזובייצקה. הכפר נשען על אחוזת-אצולה שנשאה אותו שם. לאחר שהתיישבו בדלוגושיודלו היהודים, בתחילת המאה ה- 19, היה הכפר למעין עיירה ( חרף מעמדה המינהלי ככפר) ונתקיימו בה ימי שוק שבועיים וימי יריד שנתיים. עקב כך שימשה דלוגושיודלו מרכז מסחר ומלאכה לסביבה החקלאית. לירידי דלוגושיודלו באו עם מרכולתם הסוחרים היהודיים מערי הסביבה והעמידו דוכנים זמניים ועליהם ערמו את סחורותיהם (מוצרי טקסטיל, כלי ברזל וכיוצא באלה). בשלהי המאה ה- 19 היו היהודים רוב מוחלט באוכלוסיית הכפר - 800 מתוך 1249 האוכלוסים. היהודים התרכזו במרכז הכפר, או העיירה, סביב כיכר השוק; הנוצרים התגוררו בשולי הכפר סמוך לחלקות השדה שלהם ולגני הירק והפרי. היערות שמסביבה ואקלימה הנוח משכו אל דלוגושיודלו קייטנים בחודשי הקיץ. בין שתי מלחמות העולם ישבו בדלוגושיודלו 150- 170 משפחות יהודיות (בשנת 1921 היו בדלוגושיודלו 801 יהודים מתוך 1,744 התושבים). בשנות ה- 30 של המאה ה- 20 עסקו רוב יהודי דלוגושיודלו במסחר זעיר וברוכלות בכפרים. מלבדם מצאו בה את פרנסתם 20 חייטים, 30 סנדלרים, 4 נגרים, 5 נפחים ועוד כמה בעלי מלאכה בעלי מקצועות אחרים. החייטים והסנדלרים עסקו בעיקר בהכנת בגדים ומנעלים לשם מכירתם בימי שוק ויריד. בהתחלה היו יהודי דלוגושיודלו כפופים לקהילת אוסטרוב מאזובייצקי או לקהילת וישקוב. לקראת סוף המאה ה- 19 התארגנה במקום קהילה עצמאית. בשנת 1931 היו בוועד הקהילה 8 חברים; מהם ייצגו 6 את הציונים ו- 2 היו חברי "אגודת ישראל". במקום היה בית מדרש ונתקיימו 5 מניינים. כמו-כן היו בדלוגושיודלו שטיבלאך של חסידים לזרמיהם השונים (בעיקר חסידי גור). בשנת 1937 נמסר על העסקת 3 שוחטים ועל כהונתו של רב( לא ידועים לנו פרטים עליו). בין שתי מלחמות העולם נתקיימו בדלוגושיודלו סניפים של הציונים הכלליים ו"המזרחי" וקן של בית"ר. בעת הבחירות לקונגרסים הציוניים הצביעו רוב השוקלים בעד רשימת "המזרחי"( בשנת 1935 הצביעו 34 מתוך כלל 39 המצביעים לרשימת "המזרחי"). בשנת 1938 היה במקום סניף של ה"בונד". באותה שנה נתקיים בדלוגושיודלו מחנה קיץ של בית"ר. באחד מימי השבת ערכו הבית"רים מצעד ברחובות העיירה. כוונתם היתה להתאסף בבית המדרש. המתפללים, בעיקר החסידים, מנעו זאת מהם. פרצה מהומה זוטא שנמשכה גם בחוצות; נמסר, שהבונדאים החליפו מהלומות עם הבית"רים. בשנת 1932 פתח סניף "אגודת ישראל" בדלוגושיודלו בית-ספר לבנות - בית יעקב. במוסד זה למדו כמאה תלמידות. כמו-כן נתקיימה במקום קייטנה מטעם "אגודת ישראל" - "יהודית" - ובה הבריאו כ- 150 ילדים, בעיקר מחוגי החרדים. בשנים 1938- 1939 היתה הקייטנה לבית הבראה קבוע. הוקם עבורו בניין נוסף ובו 40 חדרים. לבית ההבראה "יהודית" הופנו ילדים שנזקקו להבראה מכל האיזור. בשנים האחרונות לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה סבלו יהודי דלוגושיודלו מגילויי אנטישמיות. נבצר מהם לחזר על הכפרים עם מרכולתם וגם מנעו מהם לסחור ליד דוכניהם בכיכר השוק. באוגוסט 1936, בעת אחד הירידים, הגיע למקום קפיטאן בדימוס של הצבא הפולני והסית את האיכרים שהיו במקום נגד "היהודים, העלוקות המוצצות את הדם הפולני". קהל האיכרים המוסת החל להפוך את דוכני היהודים ולהשמיד את הסחורה. יהודים הוכו. הפורעים ניפצו שמשות בבתי יהודים וחמישה יהודים נפצעו משברי הזגוגיות. הפוגרום זוטא נמשך כמה שעות עד שפלוגת שוטרים מאוסטרוב מאזובייצקי שמה לו קץ. נעצרו 16 איש ובית הדין גזר על הקפיטאן 10 חודשי מאסר. על אחדים משותפיו להשתוללות נגזרו 6 עד 8 חודשי מאסר. בשנים 1937- 1939 נמשכו גילויי אנטישמיות בדלוגושיודלו. ליד חנויות ודוכנים של יהודים הוצבו משמרות חרם. בעיירה נפתחו חנויות חדשות של נוצרים ורבים מיהודי המקום נותרו כמעט ללא מקור פרנסה. בירידים היקצו ליהודים מקום מיוחד לדוכניהם, כעין גטו. בשנת 1938 שוב התפרעו האיכרים, שהוסתו בעזרת תעמולה אנטי-יהודית שהפיצו האנדקים. היהודים ניסו להגן על עצמם ועל רכושם. הפעם לא אסרה המשטרה את המתפרעים אלא את היהודים, שניסו להגן על עצמם. ימים ספורים אחרי שפרצה מלחמת העולם השנייה נכבש האיזור בידי הצבא הגרמני. אבל לדלוגושיודלו הגיעו הגרמנים רק בא' דראש השנה ת"ש (14 בספטמבר 1939). הם שהו במקום רק כמה ימים ולא השאירו בדלוגושיודלו חיל משמר. בימי המלחמה הראשונים הגיעו לדלוגושיודלו מאות פליטים יהודיים מאיזור הגבול שבין פולין ובין פרוסיה המזרחית ובעיקר מפשאסניש. יהודי דלוגושיודלו טיפלו בפליטים כמיטב יכולתם, דאגו להם לקורת גג והקימו עבורם מטבח עממי. באחת השבתות נורה למוות בידי הגרמנים צעיר יהודי, שהיה בדרכו לתפילה בשטיבל. ב- 5 באוקטובר 1939 (ביום שמיני עצרת ש"ת) הופיעו בדלוגושיודלו אנשי האס"אס ומפקדם ציווה על כל היהודים להתאסף בכיכר השוק. לאחר שכונסו כל היהודים קרא קצין האס"אס באוזניהם פקודה, לפיה עליהם לעזוב את הכפר תוך שעתיים ולעבור, כפי שהתבטא, אל "ידידיהם הקומוניסטים שבמזרח". למגורשים לא הותר לקחת אתם דבר. אחדים מהמגורשים שכרו להם בחיפזון עגלות, אבל הרוב הורצו ברגל לכיוון היער, אל הגבול שבין שטח הכיבוש הגרמני ובין שטח הכיבוש הסובייטי. במשך יומיים צעדו המגורשים בדרך לזאמברוב ומשם הגיעו רבים גם לביאליסטוק. בביאליסטוק הגיעו אליהם ידיעות על מה שהתרחש בכפרם לאחר שעזבו אותו. אנשים שניסו להתחבא נורו במקום. גולדה מינקס, מי שהיתה בעבר בעלת חנות המכולת, נקברה בידי הגרמנים בעודה בחיים. השוחט, ר' פנחס (לא נאמר מה היה שם משפחות) נורה וגם הוא נקבר בעודו בחיים, אולם פציעתו לא היתה קשה ועלה בידו לעלות מן הקבר הלא עמוק ואף להגיע לאחר תלאות רבות לביאליסטוק. אשה הרה, שהיתה בחודשי ההריון האחרונים ולא יכלה לצאת לדרך ביום הגירוש, הסתתרה במקום מחבוא. לאחר כמה ימים באו לעזרתה אחותה ואביה הקשיש, שעברו את הגבול שבין תחום הכיבוש הסובייטי לזה הגרמני. בדרכו חזרה אל התחום הסובייטי נתפס האב הקשיש (שמו היה נח) בידי הגרמנים. אלה הפשיטוהו מבגדיו והריצו אותו עירום בכפור עד הגבול - מרחק של יותר מקילומטר. בתחום הכיבוש הסובייטי היה גורלם של יהודי דלוגושיודלו כגורל שאר הפליטים שנמצאו שם; רבים מהם הוגלו לשטחים המרוחקים של ברית המועצות (אורל, סיביר ועוד). רוב הנותרים במקום ניספו יחד עם היהודים אנשי המקום. רק בודדים שרדו מתקופת השואה.