כ"ט אב ה'תשע"ז

שובין SZUBIN

 

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: שובין
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-3,042

·  יהודים בשנת 1941: כ-27

תולדות הקהילה:
 

ש' נזכרת לראשונה ב-1365 כיישוב בבעלותה של משפחת אצילים פולנית שכמה מבניה שימשו כפקידי המלך. בשנת 1458 העניק מלך פולין לש' פריווילגיה שהקנתה לה מעמד של עיר. הפריווילגיה הזאת אושרה שוב בידי מלכי פולין בשנים 1645 ו-1750. בשנת 1772, לאחר חלוקתה הראשונה של פולין, סופחה ש' לפרוסיה ונשארה בתחומה עד סוף מלחמת העולם הראשונה (למעט תקופה קצרה בשנים 1815-1807, כשנכללה ב"נסיכות ורשה").
בשנת 1778 מנתה ש' 852 תושבים שהתפרנסו מחקלאות, ממסחר זעיר וממלאכה, לרבות ייצור בירה, שהיתה עם הזמן ענף מרכזי בכלכלתה. התקיימו בה 6 ירידים שנתיים. בשנת 1797 פרצה בש' דלקה גדולה שנזקיה היו כבדים מאוד. ואולם כעבור זמן קצר יחסית השתקמה העיר, בסיועם של שלטונות פרוסיה. בשנים 1831 ו-1849 פקדו את ם' מגפות כולרה ורבים מתושביה נספו; רבים אחרים נמלטו אז מן העיר.
בשלהי 1918 הצטרפו תושבי ש' הפולנים למרד נגד שלטון הגרמנים ב"פולין-גדול", וב-1919 נכלל חבל פוזנן במדינת פולין העצמאית, על סמך הסכמי השלום של ורסאי.
ש' נכבשה בידי הגרמנים בתחילת ספטמבר 1939, ועד סוף אוקטובר 1939 נרצחו 300 מתושביה בידי חיילים גרמנים ואנשי הגסטאפו.
היהודים הראשונים השתקעו בש' במחצית השנייה של המאה ה-18. במפקד האוכלוסין של 1765 עוד לא נזכרו יהודים תושבי ש', אף כי תעודות שונות מלמדות שבעיר כבר היו אז יהודים יחידים (שלא נכללו ככל הנראה ברשימות התושבים). היישוב היהודי בעיר גדל והתפתח לאחר הסיפוח לפרוסיה בשנת 1772 ; ב-1113 ישבו בש' 39 יהודים וב-1778- 143. בשנת 1780 כבר היתה במקום קהילה יהודית שקיבלה היתר מן השלטונות לקיים שחיטה כשרה, שלטונות פרוסיה הבדילו בין יהודים אמידים, שנחשבו בעיניהם "מועילים", לבין יהודים חסרי רכוש ופרנסה נאותה או כפי שכונו בפיהם "בטליודן" (יהודים-קבצנים), שנחשבו בעיניהם למזיקים וגורשו מן המדינה. גם מבין יהודי ש' היו שנפגעו מגזרת הגירוש הזאת.
בתקופת קיומה הקצרה של "נסיכות ורשה" (בשנים 1815-1807) קיוו יהודי הנסיכות כי משטרו הנאור של נפוליאון יביא להם את האמנציפציה המיוחלת, אך תקוותיהם נכזבו, הענקת האמנציפציה נדחתה להלכה לעשר שנים ולמעשה לא מומשה גם אז. מסמך משפטי משנת 1809 מלמד על מצוקתם של יהודי ש' בתקופה זו.בעיר חנו אז צבאותיו נפוליאון ויחידות צבא רוסיות, והחיילים סחטו מתושבי העיר כסף ודברי מזון, שיבשו את סדרי החיים והפריעו לחיי הכלכלה והמסחר. יותר מכל נפגעו אז היהודים ובפרט האמידים שביניהם, שירדו מנכסיהם ולא יכלו לעמוד בתשלום מסיהם וחובותיהם. גם הקהילה לא יכלה למלא את התחייבויותיה על-פי כתב הפריווילגיה ובעלי העיר תבעו אותה לדין. בית-המשפט חייב את הקהילה לשלם את חובה לאלתר שאם לא כן תישא בעונש כבד (שטיבו לא פורט במסמך). לא ידוע לנו כיצד הסתיימה הפרשה.
עם שובם של הפרוסים לש' בשנת השתפר מצבם של היהודים, ולקהילה הצטרפו יהודים חדשים מחלקי פולין שסופחו לרוסיה. בתקופה זו בנתה קהילת ש' בית-כנסת ופתחה בית-ספר יסודי לילדיה. היה לה גם בית-ספר ללימודי דת.
במחצית הראשונה של המאה ה-19 התפרנסו יהודי ש' בעיקר ממסחר זעיר, תיווך ומלאכה, אך מקצתם כבר היו אז סוחרים עשירים שניהלו עסקים גדולי היקף עם ערים רחוקות. במחצית השנייה של המאה ה-19, כשיהודי נסיכות פוזנן כבר היו לאזרחים שווי זכויות, התבססו רוב יהודי המקום ובד בבד התקרבו אל התרבות הגרמנית ורכשו השכלה כללית. צעירים יהודים רבים יצאו ללמוד באוניברסיטאות ורכשו מקצועות חופשיים. תהליך זה היה מלווה גם בנטייה גוברת לעזוב את העיירה הקטנה ולהתיישב בערים גדולות בגרמניה כדוגמת ברסלאו, פרנקפורט ע"נ אודר וברלין. קהילת ש' הגיעה לשיא גודלה ב-1873, עת מנתה 418 נפשות, אבל מאז ואילך הלכה והתמעטה, כמוה כשאר קהילות ישראל בנסיכות פוזנן.
תהליך ההגירה של יהודים מש' נמשך ביתר שאת בתום מלחמת העולם הראשונה, כשהעיר הוחזרה לפולין. בשנת 1925 נותרו בש' 40 יהודים וב-1928 - רק 28. למרות מספרם הקטן של היהודים בעיר שררה בה בתקופה זו אווירה אנטישמית קיצונית.
עם כיבוש העיר בידי הגרמנים בספטמבר 1939 ישבו בה 27 יהודים. הם היו נתונים למעשי התעללות והחרמות רכוש, ועוד לפני תום השנה גורשו לגנרל-גוברנמן.