כ"ז אייר ה'תשע"ז

שווייז'ה SWIERZE

 

כפר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: חלם
אזור: מחוזות לובלין קיילצה

תולדות הקהילה:
 

ש' נזכרת לראשונה ב-1443 ככפר פרטי של בני אצולה. לאחר שהתיישבו שם יהודים קיבל המקום צביון של עיירה קטנה, שכן היהודים עסקו במסחר ובמלאכה, החזיקו פונדק ומכרו משקאות חריפים. לרוב קנו היהודים מן האיכרים את תוצרתם ומכרוה בערים, או תיווכו במכירת היבולים של בעלי האחוזות.
היהודים הראשונים נזכרים בתעודות מ-1550. בשנת 1563/4 שילמו 10 יהודים מקומיים מס גולגולת (תינוקות שטרם מלאה להם שנה היו פטורים מן המס הזה). באמצע המאה ה-18 כבר היתה בש' קהילה מאורגנת, שהשתייכו אליה גם יהודים מכפרי הסביבה - בסך הכל 158 משלמי מס גולגולת. הקהילה העסיקה רב, שוחט ומלמד תינוקות שטרם מלאה להם שנה היו פטורים מן המס הזה). באמצע המאה ה-18 כבר היתה בש' קהילה מאורגנת, שהשתייכו אליה גם יהודים מכפרי הסביבה בסך הכל 158 משלמי מס גולגולת. הקהילה העסיקה רב, שוחט ומלמד תינוקות.
בסוף המאה ה-19 היה בש' מפעל לזיקוק משקאות חריפים שחכרו אותו יהודים ועבדו בו 12 פועלים. בשנת 1886 דרשו פקידי חצר המלך מקהילת ש' לפרוע את חובה בסך 279 זהובים ל"ועדה לחינוך העם".
ש' נותרה כפר קטן ונחשל וגם היהודים, הרוב באוכלוסייה, נשארו מעטים. בשלהי המאה ה-19 היתה במקום ישיבה קטנה שבראשה עמד רב הקהילה ר' אריה לייב ב"ר צבי הירש. בשנת 1884 כיהן ברבנות ש' ר' אברהם, ואחריו ר' אפרים אונגר. בין שתי מלחמות העולם כיהן בש' ר' מרדכי טודרוס רוזנפלד.
בימי מלחמת העולם הראשונה נמשכה המגמה של הידלדלות הקהילה. יהודים רבים עזבו את ש' ולא שבו אליה עוד. בנובמבר 1935 פרצה במקום שרפה גדולה. בתים רבים היו למאכולת אש ולא כולם שוקמו עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. בעטייה של השרפה גברה מגמת ההגירה השלילית מן היישוב. אין לנו הסבר לנתון שעל-פיו ישבו במקום 800 יהודים בשנת 1939 - ייתכן שהמספר הזה כולל פליטים שבאו לש' מיד עם פרוץ המלחמה.
בספטמבר 1939, עם כיבושה של ש' בידי הגרמנים, היו יהודי המקום נתונים למעשי אלימות, גזל רכוש, השפלות, חטיפות לעבודת כפייה, ואחדים מהם נרצחו. מפעם לפעם הובאו ליישוב יהודים ממקומות אחרים, בהם 80 פליטים מקרקוב. בש' הוקם גטו פתוח ונתמנה יודנראט, בראשותו של משה פרלשטיין. עיקר תפקידו היה לגייס עובדי כפייה לחוות החקלאיות שבסביבה ולעבודות נוספות, והמחלקה החשובה ביותר של היודנראט היתה מחלקת העבודה. היו גם מחלקות לתברואה ולסעד. המחסור היה קשה והיודנראט עשה כל שביכולתו כדי לסייע לעניים ביותר ולפליטים. בשנת 1940 סייע ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב ליודנראט לממן את פתיחתו של מטבח ציבורי.
בקיץ או בסתיו 1942 גורשו יהודי ש' והפליטים שעמם דרך ולודאווה למחנה המוות סוביבור. רק יחידים הצליחו להימלט אל היער וניצלו.