כ"ח ניסן ה'תשע"ז

שומסק SZUMSK

 

עיירה בפולין
נפה: קרמניץ
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,345

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,717

·  יהודים לאחר השואה: כ-100

תולדות הקהילה:
 

עיירה בנפת קרמניץ
 

בעת מלחה"ע ה - I

שומסק היתה יישוב בממלכה הקייבית הרוסית ובנסיכות ווהלין-האליץ. בראשית המאה ה- 13 היתה שומסק נסיכות נפרדת. באמצע המאה ההיא נחרבה שומסק כליל בידי הטטרים. נראה, שמאוחר יותר חודש היישוב, אך הוא נשאר קטן וחסר מעמד עירוני. אין בידינו ידיעות מתי התיישבו היהודים לראשונה בשומסק. יש לשער, שראשוני היהודים התיישבו בה במחצית הראשונה של המאה ה- 18. בשנת 1745 העביר ר' דוד משומסק את מפעל הלבנים שלו לסביבות היישוב, בנה בעיירה בית- מדרש, בית-מרחץ ושורה של חנויות שהושכרו ליהודים. אז הוחל גם בבניית בית-הכנסת הגדול, שהושלם בשנת תקמ"א (1781). בשנים 1866 - 1906 כיהן ברבנות בשומסק ר' מרדכי לרנר; אחריו כיהן בנו, ר' ישראל דב (בערעניו) לרנר, עד שנת 1918. בשנת 1890 נתמנה רב שני - ר' משה הלוי וינוקור, והדבר עורר מחלוקות רבות בעיירה. ערב מלחמת העולם הראשונה היה מצבם הכלכלי של יהודי שומסק איתן. חלק נכבד מסוחרי המקום עסקו בסחר תבואות. חלק מתבואות אלה יוצא לאזורים אחרים וחלק אחר נטחן בשתי טחנות-קמח גדולות שהיו בבעלות יהודים והקמח נשלח גם הוא לאזורים אחרים. בבעלותם של היהודים היו גם משרפת יי"ש ומפעלים קטנים לרעפי מלט ולהפקת שמן וכמו-כן 4 טחנות-קמח ומבשלת בירה. בין בעלי-המלאכה בלטו החייטים, שחלק מהם עסק בתפירת בגדים מוכנים למכירה. משנקבע שהיריד יתקיים כאן אחת לשלושה חודשים במקום אחת לחודש גרם הדבר נזק כלכלי בעיקר לסוחרים. בעיירה היו חמישה בתי-כנסת ובשניים מהם התפללו חסידי אוליקה וטריסק. נוסף על ה"חדרים" היה בר' "תלמוד תורה" לבני עניים. אבל רוב הילדים היהודים למדו בשעות הבוקר בבית-הספר הרוסי. ערב מלחמת העולם הראשונה נפתח "חדר מתוקן" ללא רישיון, ולמרות שפעל כמעט במחתרת, משך אליו תלמידים רבים. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה שימשה שומסק, שהיתה קרובה לגבול גאליציה-אוסטריה, מקום מעבר לגייסות הרוסיים, אך יהודי המקום לא סבלו מכך. צעירים יהודים רבים השתמטו מגיוס והתחבאו. הרב ישראל-דב לרנר טיפל בהם וסייע להם בעיקר בזמן שנערכו חיפושים אחריהם. בימי מלחמת האזרחים עמדו יהודי שומסק כמה פעמים בפני סכנת פוגרום. באחת הפעמים, בימי שלטון הדירקטוריה (פטלורה), נמנע הדבר בעזרת המפקד האוקראיני, שהיה איש הגון. הוא צייד 30 צעירים יהודים (חיילים לשעבר) בנשק ואלה, יחד עם שוטריו, הגנו על העיירה. מאוחר יותר סבלה שומסק ממעלליה של כנופיה מקומית, שפקדה את היישוב מדי פעם ואף רצחה שני יהודים ותבעה שישלמו לה דמי-כופר. הרב לרנר הקים ועד הצלה ובזמן שבאו הכנופיות ותבעו לשלם להם כופר היה הוועד עובר בבתי התושבים כדי לאסוף את הסכום הנדרש ולמנוע בדרך זו פגיעה בנפש וברכוש. גם כניסת יחידות הגנרל הפולני האלר לויותה במכות והתעללויות. כבר בשנת 1915, השנה השנייה למלחמה, נערכו בשומסק שיעורים לעברית. מאוחר יותר הגיע לשומסק מורה יהודי מדופלם ובידיו רישיון לפתיחת בית-ספר. ואכן, לאחר מהפכת פברואר 1917 נפתח בשומסק בית-ספר עברי "תרבות" ביזמת משפחת ספרים. בגלל מלחמת האזרחים נסגר בית- הספר פעמים אחדות.

 

בין שתי המלחמות

משנתייצב השלטון הפולני חזרה הפעילות הכלכלית היהודית למתכונתה הקודמת. לסחר בתבואות נוסף הסחר בעצים ושניהם היו לענפי ייצוא חשובים שפרנסו יהודים רבים. בשנות השלושים הטילה הממשלה, שהיתה בעלת היערות, הגבלות על מכירת חלקות יער ליהודים וענף סחר היערות הצטמצם במידה רבה. רוב מפעלי התעשייה שבבעלות היהודים היו קטנים טחנות-קמח(, מבשלת בירה ועוד). חלק נכבד מן המפרנסים היהודים היו בעלי-מלאכה. הם היו מאורגנים באגודה מקצועית וזו השתדלה להגן על חבריה מפני התנכלויות השלטון הפולני. הפעילות הכלכלית היהודית הסתייעה ב"בנק עממי" (קואופרטיבי) ובקופת גמ"ח. שני רבניה האחרונים של שומסק היו ר' יוסף רבין והרב משה הלוי וינוקור; שניהם נספו בשואה יחד עם בני עדתם. בשנת 1928 נדרשו יהודי שומסק למנות רב קהילה ואז נבחר לתפקיד הרב יוסף רבין. אוהדי הרב וינוקור לא השלימו עם המינוי, פנו לסטרוסטה (מושל הנפה) ותבעו למנות גם את רבם לרב הקהילה. אולם הנהלת הקהילה התערבה בעניין ובהשתדלותה אישרו השלטונות את מינויו של הרב רבין. לאחר שהושג הרישיון לכך מן השלטונות הפולניים חודש ביוזמת משפחת ספרים בית-הספר העברי והוא סונף לרשת "תרבות". משתי כיתות גדל מוסד זה במהרה לשבע כיתות. בית-הספר התקיים עד ספטמבר 1939. משנת 1924 פעל ליד בית-הספר, במשך זמן מה, גן-ילדים עברי. ליד מוסד זה היתה ספרייה ציבורית גדולה ובמסגרתה נערכו הרצאות, חוגים ודיונים ופעל גם חוג דרמה לחובבים. הפעילות הציונית הגלויה בשומסק החלה לאחר מהפכת פברואר 1917, אך היא הופסקה בזמן מלחמת האזרחים וחודשה בימי שלטון פולין. בהדרגה נפתחו סניפים של המפלגות הציוניות והוקמו קנים של כמה מתנועות הנוער. בשנת 1924 נוסד סניף "החלוץ" ואחדים מחבריו התארגנו מאוחר יותר לקבוצת הכשרה; החברים, שעסקו בעבודת- כפיים, הכשירו את עצמם ליציאה לקיבוצי-הכשרה. בראשית 1930 נוסדו סניף המפלגה הרוויזיוניסטית וקן של "בית"ר", ובאמצע שנות השלושים הקים זה האחרון נקודת הכשרה במקום. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן: לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 165 איש. הציונים הכלליים קיבלו 54 קולות; המזרחי - 28; רוויזיוניסטים - 2; התאחדות השומר הצעיר - 38; פועלי-ציון - 43. לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 631 איש. הציונים הכלליים קיבלו 86 קולות; המזרחי - 52; רוויזיוניסטים - 3; ברית רוויזיוניסטית - 230; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 249; התאחדות - 11. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 342 איש. הציונים הכלליים קיבלו 47 קולות; המזרחי - 15; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 280.

 

במלחה"ע ה - II

שומסק שכנה בקרבת הגבול הפולני-סווייטי (מלפני 1939 ) וגבול זה נשאר סגור בפני הבורחים בערך עד סוף חודש יוני 1941. משנפתח הגבול ניצלו עשרות יהודים משומסק את ההזדמנות וברחו מזרחה. אבל רק 40 הצליחו להגיע לחוף מבטחים בפנים ברית-המועצות ולעבור את תקופת המלחמה שם. הגרמנים נכנסו לשומסק ב- 5 ביולי 1941. ב- 10 ביולי נערך פוגרום; בעיקר נשדד רכוש יהודי. הפורעים היו אוקראינים והם הסתייעו בחיילים גרמנים. היו גם כמה מקרי רצח. אירוע זה נמשך שבעה ימים ונפסק כאשר הוקם בעיירה ממשל צבאי גרמני. על יהודי המקום הוטלו גזרות, כגון עבודת-כפייה והחובה לשאת את אות ההכר היהודי המיוחד. בפקודת הגרמנים הוקם יודנראט. ראש היודנראט הראשון היה הרב יוסף רבין, אך הוא הוחלף עד מהרה בדובר גרמנית - פליט יהודי מקטוביץ. הרב נשאר חבר היודנראט וטיפל בבעיות הסוציאליות. לצדו כיהנו כמה עסקנים לשעבר ומנהל בית-ספר "תרבות" לשעבר. במשטרת הסדר היהודית שירתו 40 צעירים. לאחר המלחמה הביעו הניצולים דעות חיוביות בדרך כלל הן על היודנראט והן על המשטרה היהודית. בימי הכיבוש הראשונים הוחרמו כל דברי-הערך; בחודש אוקטובר החרימו הגרמנים את הפרוות ואת הלבנים החמים. היהודים נשלחו לעבוד בתיקון דרכים וגשרים, בסבלות ובמתן שירותים. בעלי-המלאכה הועסקו במקצועותיהם. מנת הלחם היומית לנפש היתה 200 גרם. ב- 3 במרס 1942 סומן בעיירה איזור והיהודים נצטוו לגדור אותו בקרשים ותיל על חשבונם. עם גמר העבודה נסגרו יהודי שומסק ויהודי הכפרים שבסביבה בגטו זה. מנת הלחם צומצמה ובגטו הסגור השתרר רעב. היודנראט פתח מטבח לנצרכים הרבים ובו חילקו שלוש פעמים ביום מרק ופרוסת לחם. משפשטה בגטו מגיפת טיפוס פתח היודנראט בית-חולים כדי להיאבק במחלה. בראשית מאי 1942 נדרשו יהודי שומסק לשלם כופר גדול בזהב ובדולרים. בראשית יוני שוב נדרשו לשלם כופר, הפעם בצורת חפצים ומכשירים; 50 מכונות תפירה, 50 מכונות-כתיבה, 5 משאיות, 5,000 נורות חשמל ועוד. כיוון שהיהודים לא יכלו לעמוד בדרישה תפסו הגרמנים והוציאו להורג 30 יהודים. ב- 20 ביולי 1942 נדרשו שוב יהודי המקום לשלם כופר: 200 ממ"ק תבואות. ב- 9 באוגוסט 1942 הוטל מצור על הגטו ונאסרה היציאה ממנו. בגטו החלה פעילות קדחתנית של בניית בונקרים ומחבואים. ב- 18 באוגוסט 1942 רוכזו יהודי שומסק, 1,792 במספר (על-פי דו"ח גרמני), הובלו לבורות שנחפרו במרחק 2 ק"מ בערך מן העיירה לכיוון הכפר קריליץ', ונרצחו. בזמן הרצח ליד הבורות גילו צעירים התנגדות אישית, היכו בשוטרים, ואחד מהם אף הרג שוטר אוקראיני. למחרת הרצח פשטו כ- 1,000 אוקראינים על בתי הגטו למטרות שוד. הם מצאו מתחבאים ומסרו את רובם לידי הגרמנים. בחיים עדיין נשארו 150 עובדים בערך; 100 מהם השאירו הגרמנים כדי לאסוף את חפצי היהודים; השאר היו יהודים שהתחבאו במקומות שונים. ב- 9 בספטמבר 1942 ביקשו הגרמנים לחסל גם את הנותרים ורבים ניסו לברוח. חלקם נורו ונהרגו תוך-כדי מנוסתם. גם הפעם השאירו הגרמנים בחיים 15 יהודים לשם ביצוע עבודות. כמעט כל היהודים האלה הצליחו לברוח יום לפני שבאו להוציאם להורג. הבורחים והמתחבאים מצאו מקלט אצל באפטיסטים אוקראינים ואצל כפריים פולנים. כמה מהם הצטרפו ליחידות הפרטיזנים הסווייטיות. ב- 28 בפברואר 1944 שוחררה שומסק בידי הצבא האדום. עד מהרה חזרו אליה 100 איש בערך, רובם מברית-המועצות. לאחר שהייה קצרה בשומסק עברו כולם לקרמניץ הסמוכה, ומשם יצאו רובם ככולם לפולין.