א' אב ה'תשע"ז

שיידלישצ'ה SIEDLISZCZE

 

עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: חלם
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: 1,360

תולדות הקהילה:
 

ש' נוסדה במאה ה-16 כיישוב בבעלות הכנסייה. במאה ה-18 היתה בבעלות של בני אצולה. ב-1750 הוענק לה רשמית מעמד של עיר. על-פי מסורת מקומית נוסדה העיירה בראשית המאה ה-19 בידי שני יהודים שסיימו את שירותם בצבא הצאר, קיבלו את אדמות ש' והתיישבו עליהן. הבסיס ההיסטורי של הסיפור הזה מוטל בספק, אבל אין חולק על כך שרוב תושבי העיירה אכן היו יהודים.
במרוצת השנים נשרפו בתי העיירה כמה וכמה פעמים, ובכל פעם נבנו מחדש. בשנים 1819-1824 נשלל ממנה מעמדה העירוני והיא חזרה להיות כפר. רבים מתושביה הפולנים עסקו בעת ההיא בקליעת רשתות דיג. היהודים היו אז כ-70% מכלל תושבי המקום ורובם התפרנסו ממסחר וממלאכה.בשנות ה-80 של המאה ה-18 היתה במקום קהילה מאורגנת. ב-1783 דרש המלך מן הקהילה סכום של 41 זהובים למען "הוועד לחינוך לאומי", ושני פרנסים, לייב בן יעקב ואליעזר בן יעקב, יחד עם השמש הירש בן גדליה, זומנו אל המלך כדי למסור לידיו את הכסף.
במאה ה-19 היו בש' שני בתי-כנסת וכמה "שטיבלעך" של חסידים. מבין הרבנים שכיהנו בש' באותה המאה ידועים לנו שמותיהם של ר' בנימין לרמן ור' מאיר ב"ר ישראל נייהויז.
בימי מלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי ש' מידי החיילים הקוזקים בצבא רוסיה, שלפני נסיגתם ב-1915 העלו באש בתים, בזזו רכוש, היכו כל יהודי שנתקלו בו ואנסו נשים. אחר-כך נכבשה ש' בידי האוסטרים, הכלכלה המקומית שותקה, ויהודים רבים עזבו את המקום; רק חלקם חזרו אחרי המלחמה. ב-1921 היה מספר היהודים בש' קטן בכ-600 נפשות בהשוואה לנתון הקודם, מ-1897. אחרי המלחמה שוקמו בהדרגה החיים בש' ושבו למסלולם. חיי החברה והציבור המקומיים התנהלו תחת השפעת הקהילה הגדולה בחלם הסמוכה. ביזמתם של ציוני חלם הוקמו גם בש' סניפים של ארגונים ציוניים. הציונים גילו פעילות ערה בוועד-הקהילה, בעירייה, בתחום התרבות ובמוסדות סעד ועזרה הדדית. בבחירות לקונגרס הציוני הי"ז שהתקיים ב-1931 השתתפו 102 מבני הקהילה שרכשו את "השקל" הציוני. 76 מהם נתנו את קולם ל"ציונים הכלליים". בבוזירות לקונגרס הציוני הי"ט (ב-1935) השתתפו כ-80 רוכשי "השקל", ו"הציונים הכלליים" זכו שוב ברוב גדול (76 קולות).
ה נוער היהודי היה פעיל בתנועות נוער ציוניות, רובם ב"הנוער הציוני" והיתר בבית"ר. ביזמת הציונים נוסדו בש' שלוש ספריות והתקיימו קורסי ערב לעברית. במקום פעל גם סניף ה"בונד", שהשפעתו באיגודים המקצועיים היתה רבה. ב-1924 נערכו בחירות לוועד האיגוד המקצועי של הפועלים הלא-מקצועיים; 4 יהודים נבחרו לוועד הזה. בש' היה גם סניף של "אגודת ישראל". ילדי ישראל למדו בבית-הספר היסודי הכללי ובמקביל המשיכו ללמוד גם בחדרים, לרוב בשעות אחרי הצהריים. בחדרים הורו 4 מלמדים, ובקורסי ערב לעברית - שני מורים. במשך שנים אחדות פעל בש' גם בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב", בחסות "אגודת ישראל".
מוסדות הסעד והצדקה המסורתיים - "לינת צדק", "הכנסת כלה", "קופת גמילות חסדים" וכיוצא באלה גייסו את תקציבם מתרומות ופעיליהם לא קיבלו שכר. הקהילה העסיקה רב, דומ"ץ ושני שוחטים ובודקים.
בשנות ה-30, עם התגברות גילויי האנטישמיות בכל פולין, התנהלה הסתה אנטי-יהודית ערה בש' ובכפרי הסביבה, הוטל חרם חלקי על המסחר והמלאכה של היהודים, ונתרבו מקרים של פגיעה ברוכלים יהודים. נוצרים תושבי ש' הקימו קואופרטיב למכירת נעליים ובכך נסתם מקור פרנסה מסורתי של היהודים, שעוד בראשית המאה ה-19 נהגו לקנות נעליים מתוצרתם של הסנדלרים המקומיים ומכרו אותן בחנויותיהם. גזרה קשה היתה גם איסור השחיטה הכשרה, שפגעה בפרנסתם של הקצבים היהודים. בשנות ה-30 המאוחרות נתרבו מקרים של הלשנה על יהודים בפני השלטונות, ואף טפלו עליהם עברות מס ועברות אחרות. ערב מלחמת העולם השנייה היו היחסים בין יהודי ש' והסביבה לבין שכניהם הנוצרים מתוחים מאוד, והדבר נתן את אותותיו כבר בימים הראשונים לכיבוש הגרמני.
ש' נכבשה בידי הגרמנים ב-15 בספטמבר 1939. רוב היהודים נשארו במקום ולא מיהרו להימלט מפני הגרמנים. נראה שהאמינו כי בעיירה לא גדולה ונידחת כמו ש' יצליחו לעבור את המלחמה בשלום. ואכן הגרמנים לא מיהרו להחליף את גופי הממשל הפולניים (עירייה, משטרה וכדומה) במוסדות גרמניים, ובתחילה השאירו אותם על כנם, אבל הכניסו לתוכם תושבים מקומיים ממוצא גרמני, ("פולקסדויטשה"), שהרבו להתנכל ליהודים.
כבר בימים הראשונים לכיבוש היו יהודי ש' נתונים למעשי גזל ושוד, השפלות ואלימות מידי הגרמנים המקומיים וגם מצד בריונים פולנים. באוקובר 1939 הגיעו לש' אנשי ס"ס מחלם, ומיד עם בואם רצחו כמה עוברי-אורח יהודים ובזזו רכוש מבתי היהודים. מפקד אנשי הס"ס דרש מיהודי ש' "לתרום" כופר בסך 10,000 זלוטי. היהודים, שהאמינו לתומם כי כסף יספק את רצונם של הגרמנים ואחר-כך יניחו להם, אספו בעבור הגרמנים כ-30,000 זלוטי; אבל לא חלפו שבועיים ואנשי הס"ס שבו לש'. הפעם דרשו כמות גדולה של זהב, ומשלא עלה בידי היהודים למלא את המכסה הנדרשת אסרו הגרמנים 12 בני-ערובה. במאמץ רב הצליחו היהודים לבסוף לגייס את כל הזהב. בני-הערובה, שהוחזקו בבית-הסוהר בחלם, עונו בינתיים עד שמתו בייסורים. מאז הלכו ותכפו ביקוריהם של אנשי הס"ס בש', בעיקר בימי שישי בשבוע. לרוב ריכזו את היהודים בכיכר המרכזית, התעללו בהם, הוציאו מן הבתים את ספרי הקורש ושרפו אותם, ומצאו דרכים שונות לענות את היהודים.
בתחילת דצמבר 1939 באו לש' שני ז'נדרמים גרמנים, ודרשו מן היהודים פריטי רכוש שונים ומצרכי מזון יקרים. בטרם עזבו את המקום הם הניחו מטען נפץ במרתף בית-הכנסת, והפיצוץ החריב את הבית כליל.
באותו חודש הוקם בש' יודנראט, שחבריו היו חברי ועד-הקהילה לפני המלחמה. משטרה יהודית הוקמה בש' רק ב-1942. תפקידו של היורנראט היה לבצע את כל הגזרות שהטילו הגרמנים על היהודים ולספק לגרמנים עובדי-כפייה. העובדים היהודים הועסקו בעבודות ניקוז, בפינוי שלג ובשאר עבודות קשות. היודנראט הטיל מסים על בני הקהילה האמידים יחסית, והכסף שנאסף שימש לא פעם לצורכי שוחד, כדי שהגרמנים יבטלו גזרה זו או אחרת. לפעמים עלה בידי היודנראט לפדות בכסף עצירים יהודים. כשרבו מעשי ההתעללות בבעלי זקן ופיאות הגיע היודנראט למסקנה שמוטב להקדים תרופה למכה ויעץ ליהודים לגלח את הזקנים והפיאות.
חרף הגזרות והרדיפות ניסו היהודים בתחילה להמשיך ולנהל חיים נורמליים ככל האפשר. את שארית רכושם נאלצו למסור לאיכרים מכפרי הסביבה תמורת מזון. הילדים המשיכו ללמוד במחתרת, בקבוצות קטנות, תוך הפרת הוראות הגרמנים.
באביב 1941 החמיר עוד יותר מצבם הכלכלי של יהודי העייירה, עם בואם של מאות פליטים מלובלין ומקרקוב. הצפיפות בדירות היתה קשה מנשוא, תנאי התברואה הורעו מאוד והרעב גבר. גם החורף הקשה והמחסור בחומרי הסקה עשו את שלהם, ובקרב היהודים פשטו מחלות ומגפות. הקשה מכולן היתה מגפת טיפוס, ורבים מן החולים מתו, מה גם שתרופות כמעט ולא היו בנמצא. שני בתי-הכנסת שעדיין עמרו על תלם מלאו חולים, רובם מקרב הפליטים.
באפריל 1941 הוציאו הגרמנים מאות גברים באישון לילה מבתיהם ושלחו אותם למחנה בלז'ץ, שאז עדיין היה מחנה עבודה. חלפו כמה שבועות עד שעלה בידי היודנראט לשחררם בעזרת כופר גבוה, והם שבו לש'. בסתיו 1941 חילקו הגרמנים לגברים יהודים בני 16-60 כרטיסי-עבודה והוציאו אותם לעבודות שונות. חלקם הועסקו בעבודה חקלאית אצל בעלי אחוזות. בעת ההיא אסרו הגרמנים על האיכרים למכור ליהודים דברי מזון, והמפרים את הצו הזה היו צפויים לעונש מוות. בכל זאת הצליחו יהודים להשיג מידי האיכרים מעט מזון בתמורה לחפצים שעוד נותרו ברשותם. המצוקה הלכה וגדלה מיום ליום. חלק מן היהודים - מקומיים ופליטים - נמלטו ליער. היודנראט שלח להם מעט מזון מן המטבח הציבורי, שנוסד מטעם ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב, אבל לא היה די מזון לכל הצעירים שביער. לא כולם עמדו בתלאות המחסור, הרעב והקור, והיו שחזרו לש'. באביב 1942 הפסיקו הגרמנים להעסיק עובדי-כפייה יהודים באחוזות מחוץ לש', ובכך נסתם המקור היחיד למזון. חלק מן היהודים עדיין הועסקו בעבורות ניקוז.
בעת ההיא נפוצו שמועות שבכוונת הגרמנים להקים בש' גטו, אבל נראה שהם נסוגו מתכניתם בגלל הקדמת מועדי החיסול הסופי של יהודי העיירה. האקציה הראשונה בש' היתה ב-18 במאי 1942. פלוגות ס"ס הקיפו את העיירה והיהודים נצטוו להתייצב בכיכר השוק. אלה מביניהם שניסו להסתתר נתגלו ברובם הגדול, לא פעם בעזרתם של מלשינים פולנים, ונרצחו במקומות המחבוא שלהם. ילדים קטנים הושלכו מן החלונות. אנשי הס"ס נעזרו בחיילים גרמנים ובאוקראינים. לאחר שכל היהודים הובאו לכיכר השוק נערכה סלקציה והכשירים לעבודה הופרדו מן האחרים. הנותרים חולקו גם הם לשתי קבוצות - אנשים שהיו מסוגלים ללכת, וזקנים, חולים וילדים שלא היה בכוחם ללכת ברגל. האחרונים הועלו על עגלות והובלו לתחנת הרכבת בוולידאווה, ואילו השאר עשו את דרכם ברגל ובקצב ריצה, ומי שלא עמד בקצב נרצח. בוולודאווה נדחסו כולם לרכבת ושולחו למחנה המוות סוביבור.
היהודים שנמצאו כשירים לעבודה הוחזרו לבתיהם. הגרמנים הפכו את מקום מגוריהם של היהורים שנותרו בש' למעין מחנה עבודה, על כל המשתמע מכך. ב-22 באוקטובר בא הקץ גם על היהודים הנותרים. אלה מביניהם שעוד נותרו במחנה העבודה, ועמם יהודי הכפרים הסמוכים ויחידים שהסתתרו בזמן האקציה הראשונה והתגנבו אחר-כך אל תוך המחנה, שולחו כולם דרך ולודאווה לסוביבור. לטרנספורט האחרון לסוביבור צורפו גם 700 יהודים ממחנה העבודה סטאווי.
רק יחידים מבני קהילת ש' נותרו בחיים. מהם שהצטרפו לפרטיזנים ואף הצטיינו במעשי גבורתם. היום נותרו בש' רק שרידי בית-העלמין ובתים בנויים בסגנון יהודי - עדות אילמת לקיומה של קהילה יהודית בעבר.