ד' כסלו ה'תשע"ח

שייניאווה SIENIAWA

 

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: יארוסלאב
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,824

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,071

תולדות הקהילה:
 

בספטמבר 1939 כבשו יחידות הצבא הגרמני את שייניאווה, אך שהו בה רק ימים ספורים. באותם הימים הציקו החיילים הגרמנים ליהודי המקום, התעללו בהם, היכום וגזלו את רכושם. על-פי ההסכם בין גרמניה וברית-המועצות הועברה שייניאווה עוד בספטמבר 1939 לידי הרוסים. כמו במקומות אחרים כן בשייניאווה, סגרו הרוסים את רוב חנויות היהודים, או שהטילו על בעליהן מיסים כה כבדים, שלא יכלו לעמוד בהם. רוב בעלי- המלאכה התארגנו בקואופראטיבים. חלק מיהודי המקום הועסקו במשרדים ממשלתיים וציבוריים. ביום הראשון לפלישתה של גרמניה לברית-המועצות ב- 22.6.1941 נכנסו הגרמנים שנית לשייניאווה. בימים הראשונים לכניסתם נצטוו היהודים לסמן כל בית בבעלותם במגן-דוד בגודל 40*40 ס"מ. כמו כן חויבו יהודי שייניאווה לשאת על זרועם סרט עם מגן-דוד. כל מי שהעז להופיע ברחוב בלא הסרט - נורה למוות. ואמנם מספרים על כמה מקרי רצח בשייניאווה ב"עוון" זה. כשבועיים לאחר כניסתם, עצרו הגרמנים כ- 50- 60 יהודים והאשימו אותם בשיתוף פעולה כביכול עם המשטר הסובייטי. בידי רוב הנאשמים עלה לפדות את עצמם בכסף, אך 15 איש מהם נשארו במעצר, וכעבור זמן מה נרצחו ביער הסמוך לשייניאווה. יהודי המקום חויבו בעבודות-כפייה בעיר, בשיפוץ דרכים ובעקירת עצים מן היער. קבוצת צעירים יהודים נועדה בקביעות לעבודה זו. הם עבדו בפיקוחם של אנשי המשטרה האוקראינית (אוקראינים ויהודים היוו את רוב האוכלוסיה בעיר). היהודים כילכלו את משפחותיהם על-ידי סחר- חליפין עם האוקראינים; תמורת חפצים וכלי-בית קיבלו מהם מצרכי מזון בסיסיים. ואולם לא יצאו ימים מרובים ואזלו אצל היהודים החפצים להמרה. לקראת סוף 1941 הורע המצב: נאסר עליהם לעזוב את שייניאווה. מחוסרי כל מקור פרנסה, ובלא אפשרות לצאת את העיר, רעבו יהודי המקום ללחם ממש, ובחורף 1941- 1942 רבו בקהילה מזי-רעב. כבר בימים הראשונים לכיבוש הוקם יודנראט. בראשו הועמד תחילה שמריהו שמידט, לשעבר יו"ר הקהילה היהודית, אך כעבור זמן מה הוחלף באליהו גרוס, יליד שייניאווה. הלה שהה שנים רבות בגרמניה וגורש משם לפולין בתקופת המשטר הנאצי. היודנראט סיפק עובדי-כפייה, אסף ושילם קונטריבוציות (על-פי עדויות אחדות נלקח הכסף מן העשירים בלבד). הוא גם השתדל להרחיק גזירות מעל היהודים' אך בעיקר הסתייע בכופר. חברי היודנראט אף שילמו בחייהם כאשר נתפסו בדרך ליארוסלאב באוקטובר 1942 ובידיהם פרוות ורכוש אחר, שאותו עמדו למסור למושל הנפה הגרמני ביארוסלאב תמורת דחיית הגירוש של יהודי שייניאווה, שעמד להתבצע. נרצחו אז 8 איש, ביניהם אלי גרוס, סגנו של יודל רוטנברג, אוזיאוש פוטאשר, ווסטרייך איש קאנצ'וגה ולייזר ארנוולד. ביוני 1942 הועברו אל שייניאווה יהודים מיארוסלאב, וכנראה גם ממקומות אחרים בסביבתה. לפיכך גדלה הצפיפות בקרב יהודי שייניאווה, וכן הוחמר המצב באשר להשגת המזון. בשייניאווה היו אז כ- 1,800 יהודים. יו"ר היודנראט, אלי גרוס, נתמנה באותה תקופה ליו"ר היודנראט המרכזי שכלל 15 יודנראטים. גרוס כאמור, נשאר לשרת בתפקיד זמן קצר בלבד. בינתיים חוסלו כל יישובי היהודים בסביבה. בשייניאווה עצמה נערכו ביולי-אוגוסט 1942 כמה אקציות. "האקציה הגדולה" התרחשה ב- 20 ביולי. היהודים רוכזו בבית-הכנסת, ומשם הובלו רובם למחנה-מעבר בפלקיניה. בשעת האקציה היו מקרי רצח במקום. כמה יהודים שלחו יד בנפשם. בפלקיניה נערכה "סלקציה": זקנים, חולים, תשושים וילדים - נרצחו ביער הסמוך למחנה. רוב הנשים וחלק מן הגברים שולחו לבלז'ץ. כמה עשרות צעירים שולחו למחנות-עבודה. נראה שבשייניאווה נשארו עוד לאחר האקציה כמה מאות יהודים, כולל חברי היודנראט. במקום הוקם גיטו, ובו הוכנסו גם שרידי היהודים ממקומות אחרים. שייניאווה היתה אז מקום הריכוז ליהודים מכל אזור יארוסלאב. כאמור, הוצאו להורג באוקטובר 1942 כל חברי היודנראט. לאחר זמן-מה נתמנה יודנראט חדש ובראשו לייזר פאס איש לאנצוט. חברי היודנראט החדש היו פראנצישקה פוטאשר, אלמנתו של אוזיאוש (יהושע) פוטאשר וברוניסלאב פרידוואלד. ב- 20 ביולי 1942, בעת האקציות המתמשכות, הוקם בשייניאווה סניף של י.ס.ס. בראשותו של אוזיאוש פוטאשר. הסניף החל לפעול למעשה בסתיו 1942. באותה תקופה היה מצבם של יהודי הגיטו קשה במיוחד: אזלו כל החסכונות, המזון ודברי ההלבשה. רבים היו פליטים חסרי-כול. בין תושבי הגיטו התפשטה מחלת הטיפוס. אנשי י.ס.ס. בשייניאווה ארגנו יחד עם היודנראט המקומי עזרה לתושבי הגיטו ולאסירי המחנות; הם חילקו בין העניים ביותר תפוחי-אדמה ועצי הסקה. בנובמבר 1942 פנו למרכז י.ס.ס. בקראקוב בבקשה לספק להם בגדים, נעליים ותרופות. בסביבות שייניאווה הוקמו כמה מחנות-עבודה, שבהם נכלאו יהודים מלאנצוט, לז'איסק, קאנצ'וגה, ז'וליניה, והללו הגיעו למחנות בלא בגדים, לבנים ונעליים. המחנות היו מוקמים ביערות דוברה, 10 ק"מ משייניאווה, בביילניקי - 8 ק"מ משייניאווה, ובקוטי - 4 ק"מ משייניאווה. היו בהם כ- 200 יהודים. תוכננה גם הקמתו של מחנה חדש בסביבה, שנועד ל- 100 נשים יהודיות. בסוף אוקטובר היו בגיטו כ- 1,300 תושבים. בשל השילוחים לבלז'ץ והרציחות המתמידות פחת מספר היהודים בתחילת נובמבר ל- 1,100 ולקראת סוף 1942 היו במקום כ- 600 יהודים. הגיטו בשייניאווה חוסל סופית במאי 1943. רוב היהודים הוצאו להורג בבית-הקברות היהודי בשייניאווה. קבוצה קטנה של יהודים הוגלתה למחנות-ריכוז. לשם טישטוש עקבות פשעיהם הוציאו הגרמנים באביב 1944 את גוויות הנרצחים בשייניאווה, ושרפו אותן בקוניאצ'וב ליד יארוסלאב.