ד' תמוז ה'תשע"ז

שרנסק SZRENSK

 

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: מלאווה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,949

·  יהודים בשנת 1941: כ-613

·  יהודים לאחר השואה: כ-20

תולדות הקהילה:
 

ש' מוזכרת לראשונה בתעודות מאמצע המאה ה-12 כיישוב פרטי בבעלותם של האצילים מן הסביבה. היא קיבלה מעמד של עיר בשנת 1383. המלך קאזימיר הגדול בנה בה טירה והקיף אותה חומה. העיירה התפתחה במהירות ורק מלחמות השוודים בשנות החמישים של המאה ה-17 ובשנים הראשונות של המאה ה-18 הפסיקו את גידולה. במאה ה-19 היתה ש' עיר נפה ושימשה מרכז חקלאי.
היישוב היהודי בש' הוא מן העתיקים במאזוביה. לפי המשוער השתכנו היהודים הראשונים בש' במחצית השנייה של המאה ה-17. הבעלים של ש', יאן ביילינסקי, הזמין יהודים להתיישב בעיירה שהתרוקנה מתושביה בעקבות פלישת השוודים. בשנות השלטון הפרוסי (1793-1807) עלה מספר היהודים בש'. מגמה זו נמשכה גם בתקופת מלכות פולין למרות ההגבלות על מגוריהם של יהודים שהיו בתוקף עד שנת 1862. המבנה הכלכלי ומקורות הפרנסה של היהודים התגבשו באמצע המאה ה-19. רובם עסקו במסחר ובמלאכה. כנראה שהקהילה התארגנה בשנות ה-20 של המאה ה-19. מתקופה זו נודע שמו של רב ששירת את הקהילה, ר' ישראל איטשא, מחבר הספר "מלחמת ה'". הרבנות בש' היתה מעין תחנת מעבר לערים גדולות יותר. וגם ר' ישראל איטשא עבר מש', והתיישב בפלוצק (1836) ושם שימש אב בית דין. אחריו כיהן בש' במשך שבע שנים ר' יהושע טרונק, לימים רבה הנודע של קהילת קוטנו. ר' יהושע עזב את ש' בשנת 1847 ועבר לגומבין. בשנת 1850 התקבל בש' ר' יחיאל מיכאל גולדשלאק, שהיה יליד ש' (נולד בשנת 1831). הוא ישב על כס הרבנות בש' עד שנת 1875. את מקומו ירש ר' משה לוין ולאחר פטירתו בשנת 1879 התמנה ר' יוסקה לייפציגר. הוא עבר בשנת 1891 לפשאסניש ובמקומו נתמנה ר' יונה מרדכי זלוטניק. הוא ישב בש' שלוש שנים בלבד ועבר לפלוצק ואת מקומו בש' תפס ר' יהודה שרגא לייבוש ליכטיג, שכיהן בתפקידו עד ימי השואה.
יהודי ש' השתבחו בכמה אישים דגולים, ילידי עיר זו. ראש וראשון ביניהם היה ר' חיים זליג טננבוים, מגדולי חסידם של רבי שמחה בונים מפשיסחא ור' מנחם מנדל מקוצק. ילידי ש' היו גם ר' יששכר בריש ברויברט, לימים רבה של קהילת בנדז'ין, הפרופ' דוד ברויברט מן האוניברסיטה העברית בירושלים ור' יהודה לייב ברויברט, שהיה רב במארקוב, סט- שוב וטורונטו (קנדה).
עד ראשית המאה ה-20 שרר ביישוב היהודי בש' אורח החיים המסורתי. בית המדרש עמד במרכזה של כל פעולה ציבורית. ליר בית המדרש נמצאה ספרייה ובה ספרות רבנית חשובה. מקצת מיהודי ש' התרכזו בשטיבלאך של החסידים. בראשית המאה ה-20 הופיעה בש' הקבוצה הראשונה של הציונים בשם "בני ציון" (1902).
בתקופת מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיירה בידי צבא גרמני. כפי שאירע באזורים אחרים איפיינה את התקופה הזו התעוררות בחיים הפוליטיים והחברתיים של היהודים. בשנת 1916 נוסדה ההסתדרות הציונית, שריכזה בתוכה חברים רבים. בשנת 1917 נפתח בית-ספר עברי ולמדו בו בערך 80 ילדים. כמו-כן נפתחה ספרייה ציבורית ולידה אולם קריאה.
בשנים הראשונות של התקופה שבין שתי מלחמות העולם לא עלה מספר היהודים בש'. חלקם של היהודים באוכלוסייה הכללית ירד - מ-%50 בשנת 1857 ל-%30. מצב זה נשאר ללא שינוי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. סיבות הקיפאון היו הגירת יהודים לארצות אחרות או לערים גדולות יותר בחיפוש אחרי מקורות פרנסה. כדי לאפשר לסוחרים ולבעלי מלאכה יהודיים להתקיים למרות הקיפאון הכלכלי ולהתמודד עם גילויי האנטישמיות נוסדה בשנת 1926 קופת גמילות חסדים וזו התפתחה מהר בסיוע של הג'וינט והקהילה. בשנת 1931 נוסד "בנק עממי". בפעולות הסעד עסקו בעיקר ועד הקהילה ומוסדות הסעד המסורתיים, "ביקור חולים" ו"לינת הצדק". חיי החברה והתרבות התרכזו תחילה כאמור סביב בית המדרש והשטיבלאך. בשנת 1922 סניף של "החלוץ" ובשנת 1925 נוסד סניף של "השומר הצעיר". רבים היו חברים בסניף המקומי של "המזרחי". "אגודת ישראל" בש' נוסדה בשנת 1918 ורכשה לעצמה השפעה רבה בוועד הקהילה. סניפי הארגונים הפוליטיים הקימו ספריות קטנות וארגנו שיעורי ערב והרצאות. איגוד "מכבי", שנוסד בסוף שנות ה-20, ריכז בתוכו את בני הנוער היהודי חובבי הספורט. כמו-כן התארגנה קבוצת חובבי תיאטרון וחבריה הציגו בעיר ובסביבה מחזות ביידיש. חיי החברה והתרבות התרכזו תחילה כאמור סביב בית המדרש והשטיבלאך. בשנת 1922 סניף של "החלוץ" ובשנת 1925 נוסד סניף של "השומר הצעיר". רבים היו חברים בסניף המקומי של "המזרחי". "אגודת ישראל" בש' נוסדה בשנת 1918 ורכשה לעצמה השפעה רבה בוועד הקהילה. סניפי הארגונים הפוליטיים הקימו ספריות קטנות וארגנו שיעורי ערב והרצאות. איגוד "מכבי", שנוסד בסוף שנות ה-20, ריכז בתוכו את בני הנוער היהודי חובבי הספורט. כמו-כן התארגנה קבוצת חובבי תיאטרון וחבריה הציגו בעיר ובסביבה מחזות ביידיש. חיי החברה והתרבות התרכזו תחילה כאמור סביב בית המדרש והשטיבלאך. בשנת 1922 סניף של "החלוץ" ובשנת 1925 נוסד סניף של "השומר הצעיר". רבים היו חברים בסניף המקומי של "המזרחי". "אגודת ישראל" בש' נוסדה בשנת 1918 ורכשה לעצמה השפעה רבה בוועד הקהילה.
סניפי הארגונים הפוליטיים הקימו ספריות קטנות וארגנו שיעורי ערב והרצאות. איגוד "מכבי", שנוסד בסוף שנות ה-20, ריכז בתוכו את בני הנוער היהודי חובבי הספורט. כמו-כן התארגנה קבוצת חובבי תיאטרון וחבריה הציגו בעיר ובסביבה מחזות ביידיש.

 

במלחה"ע ה - II

שרנסק נכבשה בידי הגרמנים בימים הראשונים של מלחמת העולם השנייה ובאוקטובר 1939 צורפה ל"בצירק ציחנאו". מקצת מיהודי שרנסק ברחו בעת המלחמה ובחודשים הראשונים לכיבוש לערי הסביבה ולווארשה או לשטחים הכבושים בידי ברית המועצות, אך רבים מהם חזרו במשך הזמן לביתם. בתחילת נובמבר 1939 הגיעו לשרנסק אנשי הגסטפו ולאחר שנערך מפקד של היהודים החרימו הגרמנים את רכושם ודרשו מהם לשלם היטל כספי. גברים ונשים עד גיל 60 אולצו לעבוד בעבודות כפייה שונות. היהודים חויבו לענוד טלאי צהוב על החזה ועל הגב, נאסר עליהם לערוך קניות בחנויות של "ארים", להלך על המדרכות, לנסוע בעגלות ובמכוניות. בסוף 1939. הרסו הגרמנים את בית הכנסת ואת בית המדרש. חומרי הבניין שהוצאו מן ההריסות נמכרו לפולנים. באותה תקופה כנראה התמנה היודנראט ובראשו הועמדו לייב רוזנבלום ואהרון זליג זימאן. בנובמבר 1941 חוסל היישוב היהודי בשרנסק. כל היהודים, כ-600 במספר, גורשו לגטו מלאווה. הם הועברו לשם בעגלות שכורות (עגלה לכל משפחה) והותר להם לקחת אתם כל מה שניתן היה להעמיס על העגלה. הגירוש נעשה בלי זעזועים מיוחדים וללא התערבות הגרמנים. פיקד עליו יושב-ראש היודנראט במלאווה, אליעזר פרלמוטר. במלאווה הוכנסו רוב יהודי שרנסק לבניינים הריקים של שתי טחנות הקמח לשעבר, שהיו בגטו. רבה הקשיש של שרנסק, ר' יהודה שרגא ליכטיג, התמנה לרב הגטו של מלאווה. בביתו במלאווה הוא קיים בחשאי מניין. הקרבן הראשון מבין יהודי שרנסק במלאווה היתה רחל ליפשיץ מבית זילברברג. היא "נענשה" על כך שאפתה עוגיות מקמח לבן ונורתה למוות ב-4 ביוני 1942. ב-17 ביוני של אותה שנה התקיימה ההוצאה להורג הגדולה ביותר בגטו מלאווה. בין 50 הצעירים שנרצחו באותו יום היו 10 בני שרנסק. שמונה מהם ידועים בשמותיהם: חיים איגלוביץ, מתתיהו גרינברג, לייב מאלובאנצ'יק, איסר סולדאנר, יצחק פוז'יצקי, נח פליישר, יחיאל יוסף שצפקובסקי, יעקב שלמה שצפקובסקי. רוב יהודי שרנסק גורשו ממלאווה בשלושת הטראנספורטים הראשונים. ב-10 בנובמבר 1942 יצא המשלוח הראשון לטרבלינקה ובו הרב ליכטיג עם משפחתו. ב-13 וב-17 בנובמבר 1942 שולחו שני הטראנספורטים האחרים לאושוויץ. כמה מבני שרנסק לקחו חלק פעיל בלחימה בנאצים ; ביניהם היה זלמן פיטל, ספר וחובש בשרנסק. מסופר עליו, שבעת מרד ה"זונדרקומאנדו" באושוויץ פוצץ יחד עם יצחק פאביאן את אחת המשרפות. מנדל בורנשטיין לחם ביחידה הפרטיזאנית של יהודי גטו וילנה. לפי המשוער, שרדו מקרב יהודי שרנסק כ-20 איש, ובתוכם רק אשה אחת, שניצלה בברית המועצות.