כ"ט אייר ה'תשע"ז

ראדזאנוב RADZANOW

ישוב עירוני בפולין
מחוז: וארשה
נפה: מלאווה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 1,336

·  יהודים בשנת 1941: כ-186

·  יהודים לאחר השואה: כ- 7

תולדות הקהילה:
 

ר' היתה יישוב פרטי ומוקף יערות בבעלותם של בני אצולה. ר' שוכנת במרחק של 7 ק"מ בערך משרנסק ו-29 ק"מ בערך ממלאווה, שהיא עיר הנפה. בשנת 1400 קיבלה ר' זכויות עירוניות מידי הדוכס זיימוביט פלוצקי. באותה עת הוענקה לה גם הרשות לקיים יום שוק בשבוע ופעמיים בשנה - יריד. בעלי המקום, שהיו מעוניינים בהתפתחותה של העיירה, הזמינו אליה בעלי מלאכה, ובמאה ה-16 נודעה ר' כמרכז לעיבוד צמר. בשנת 1532 קיבלו האורגים מידי מלך פולין זיגמונט הראשון רשות לסמן את תוצרתם, ששווקה ברחבי פולין ובפרוסיה השכנה, בתווית מיוחדת.
במחצית השנייה של המאה ה-16 מנתה ר' בין 400 ל-500 תושבים ובמחצית השנייה של המאה ה-17, לאחר ההרס שחולל בעיירה באמצע אותה מאה הפולש השוודי, נותרו בה כ-200 בלבד. במאה ה-19 שוב גדל מספר התושבים, אך למרות זאת איבדה ר' בשנת 1869 את מעמדה כעיר. אף-על- פי כן המשיך המקום להתפתח במחצית השנייה של המאה ה-19. ייתכן שהסיבה לכך היתה קרבתה לגבול הפרוסי, שאפשרה לתושבים לעסוק בהברחות. לאחר מלחמת העולם הראשונה ירדה חשיבותה של ר'. מספר רב של תושבים, ביניהם יהודים רבים, לא מצאו בה פרנסה ועזבו. בשנת 1921 היתה ר' ליישוב עירוני, אבל לאחר מלחמת העולם השנייה ירדה שוב לדרגה של כפר. המקום היה נידח ועד שנות השלושים המאוחרות עוד קישרו בינו לעולם החיצון דרכי עפר בלבד.
היהודים הופיעו בר' לראשונה במאה ה-18. במחציתהראשונה של המאה ה-19 כבר היתה במקום קהילה יהודית מאורגנת שהיו לה חברות כנון "ביקור חולים" ו"חברה קדישא" שטיפלה בבית העלמין היהודי בר'. במחצית השנייה של המאה ה-91 הוקם בית כנסת בנוי עץ. הבניין נשרף בשנת 1885, בעת הדליקה הגדולה שפקדה את ר'. רק בשנת 1914 נחנך בר' בית כנסת בנוי לבנים, אחד היפים בסביבה, בכספי תרומתו של בעל האחוזה היהודי קאנייץ. הבנאי היה ולאדיסלאב לוסמאן מפרוסיה. בסוף המאה ה-19 פרשה קהילת ר' את חסותה על היישוב היהודי בשצ'גובו הקרובה, אך לאחר שנת 1904 התארגנה שם קהילה עצמאית.
ייתכן, שרבה הראשון של ר' היה ר' משה ליכטנשטיין, בנו של ר' אברהם יקותיאל זלמן, אב"ד פלונסק. הוא חיבר את הספרים "תורת משה", "כליל תפארת" ו"שו"ת מהרים ליכטנשטיין". הרב ליכטנשטיין כיהן גם כאב"ד בקהילות גומבין, דרובין ושרנסק.
בתחילת המאה ה-20 ועד שנת 1919 ישב על כס הרבנות בר' ר' יהודה לייב רוזנבלום, עסקן "המזרחי", שהקדיש את רוב זמנו להפצת השקפותיה ורעיונותיה של הציונות הדתית. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא היגר לאמריקה.
בגלל המצוקה הכלכלית של הקהילה היהודית בר' במחצית השנייה של שנות העשרים היא לא היתה מסוגלת להחזיק רב משלה ואת צורכי הדת של הקהילה סיפק מורה ההוראה ר' הרש מארוויל. הוא נפטר זמן מה לפני פרוץ המלחמה. בנו, שמואל מארוויל, היה משורר יידי, מתלמידיו של יצחק מאיר וייסנברג. משנת1926 ואילך פורסמו יצירותיו בדו-שבועון "אונזער האפענונג" שהופיע בווארשה. שמואל מארוויל נספה בשואה בווארשה יחד עם אשתו ובנו. רוב יהודי ר' התגוררו בקרבת השוק המקומי והתפרנסו ממסחר, זעיר ברובו. כמה יהודים עסקו בייצור שמן ; בבעלות יהודית היתה טחנת הקמח. היו בעיירה גם כמה בעלי מלאכה יהודים : חייטים, סנדלרים, אופים, קצבים. בשל קרבתה של ר' לגבול גרמניה התפרנסו מקצת מיהודי המקום מהברחות, בעיקר במחצית השנייה של המאה ה-19. מסוף אותה מאה, ובייחוד לאחר ההרס שנגרם לעיירה במלחמת העולם הראשונה, עזבו רבים מיהודי ר' את מקום מולדתם ועברו לגור בערים גדולות יותר בפולין או היגרו לארצות הברית, למדינות שונות באירופה ולארץ-ישראל.
בין שתי מלחמות העולם התגוררו במקום רק 60 שפחות יהודיות. חרף המספר הקטן של היהודים התנהלו בה חיי ציבור תוססים. באוכלוסייה בלטו חסידי גור. בתחילת המאה ה-20 התארגנו סביב הרב רוזנפלד אוהדי "המזרחי". עם גמר מלחמת העולם הראשונה הוקמו במקום קנים של "הנוער הציוני" ו"החלוץ". בשנות השלושים המאוחרות פעלה כאן גם קבוצה קטנה של רוויזיוניסטים.
במועצה המקומית (הגמינה) ישב גם נציג של היהודים. תקופת מה היה זה הרש מנדל אברמוביץ.

 

במלחה"ע ה - II

כבר ביום הראשון של מלחמת העולם השנייה החלו להגיע לראדזאנוב פליטים יהודיים ממלאווה. ב-3 בספטמבר 1939 הופצצה ראדזאנוב בידי הגרמנים. היו פגיעות בנפש בקרב האוכלוסייה הפולנית. כנראה שלמחרת ההפצצה נכבשה ראדזאנוב בידי הגרמנים ומיד החלו האחרונים ברדיפות יהודים. מקצת מן הבתים היהודיים הוחרמו והרכוש שהיה בהם נשדד. באביב 1940 חיללו הפולקסדויטשה מן המושבה הגרמנית ביוזפוב את בית הכנסת בראדזאנוב והפכוהו לאסם תבואה. על היהודים נאסר ללכת על המדרכות והם נאלצו לענוד טלאי צהוב. על יהודים זקנים ומזוקנים נכפה לטאטא את רחובות ראדזאנוב בימי שבת. צעירים וצעירות נשלחו לעבודות קשות בשדה או לעבודות בית למיניהן במשקי הפולנים, או שהועסקו בסלילת דרכים, בפינוי שלג וכיוצא באלה. יהודים נשלחו למשך חודשים ארוכים לעבוד במחנות הכפייה שבסביבה. העבודה התקיימה שם בדרך כלל בליווי מכות אכזריות מידי הגרמנים. באוקטובר 1939 נכללה ראדזאנוב ב"בצירק ציחנאו". מן האיזור הזה גורשו היהודים עוד בסוף 1939 ממרבית המקומות לעבר הגבול הסובייטי, או לווארשה. לעומת זאת המשיכו יהודי ראדזאנוב לגור בעיירתם עד 28^ה בנובמבר 1941. באותו יום גורשו כולם, כ-200 איש, לגטו מלאווה (לפי מקורות אחרים התרחש הדבר בינואר 1942). במלאווה נדחסו כל יהודי ראדזאנוב לבית אחד ברחוב וארשאווסקה מס' 40. הם גרו שם בצפיפות גדולה - 25- 30 נפש בחדר, בתנאי קור, רעב וחולי (במקום פרצה מגפת הטיפוס). גורלם של יהודי ראדזאנוב היה כגורל שאר תושבי הגטו במלאווה. כל יהודי ראדזאנוב, קרוב ל-300 נפש, פרט ל-7 שניצלו, נספו בשואה. בשנת 1986, הודות להשתדלותם של כמה פולנים בני ראדזאנוב, הכירו שלטונות פולין בבית הכנסת של ראדזאנוב כבאתר היסטורי והבניין שוקם ושופץ. כעת נמצאת בו ספרייה מקומית.