כ"ה אב ה'תשע"ז

ראדימנו RADYMNO

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: יארוסלאב
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
גדות נהר סאן
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,907

·  יהודים בשנת 1941: כ-883

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

 

ב- 10 או ב- 12 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את ראדימנו, לאחר קרב קצר עם החיילים הפולנים. ביום הראשון לכניסתם לעיירה עצרו הגרמנים את כל הגברים הפולנים והיהודים וכלאו אותם בבית-הכנסת. לקראת הערב הובילום לכפר הסמוך, שם שיחררו את כל הפולנים וכן את היהודים שגילם למטה מ- 18 ומעל לגיל 50. את כל שאר היהודים הריצו לכיוון לאנצוט. הכל שוחררו כעבור יומיים, הודות להשתדלויותיו של הכומר האוקראיני המקומי, שנתמנה בינתיים לראש עיריית ראדימנו. בימים הראשונים לכיבוש נאלצו היהודים לעבוד בניקוי רחובות ובקבורת פגרי סוסים, שנהרגו בהפצצה בתחילת המלחמה. ערב יום-כיפור ת"ש (22.9.1939) הודיעו השלטונות שעל כל היהודים לעזוב את ראדימנו תוך שעתיים ולעבור לגדה המזרחית של הנהר סאן, במרחק שלושה ק"מ מראדימנו. הותר להם לקחת עמם את חפציהם, אך בגלל חוסר זמן עלה רק בידי מעטים לשכור עגלות אצל האיכרים. הללו שלא עזבו את ראדימנו ב- 22 בחודש, הוצאו למחרת היום בכוח מבתיהם על- ידי אנשי הג סטאפו והועברו אל מעבר לסאן. רבים מיהודי ראדימנו השתכנו לזמן-מה בכפרים לאזי ומושצ'יאני, בבניינים של האחוזות הכפריות. לקראת סוף ספטמבר הגיעו לכפרים אלה יחידות של הצבא הסובייטי, והיהודים פנו מזרחה, לבז'ז'אני, פשמישל, לבוב ועוד. בראדימנו נשארו רק יחידים. ידוע שבדצמבר 1940 ישבו במקום רק 14 יהודים. יש להניח, שבמחצית השנייה של 1941 חזרו לראדימנו יחידים מבין המגורשים בספטמבר 1939. כל אלה שולחו באוגוסט 1942 למחנה-המעבר בפלקיניה, שם הומתו כמה מהם במקום והשאר שולחו למחנה-המוות בבלז'ץ. את בית-הכנסת בראדימנו הפכו הגרמנים לאורווה; בית- הקברות נהרס כליל, ובאבני-המצבות נסללו מדרכות בראדימנו ונבנה גשר. מבין יהודי ראדימנו ניצלו יחידים במחבואים וב"צד הארי". אולם גם מתוך הללו נרצחו בראדימנו, בחורף 1944, בידי המחתרת הפולנית, בעל טחנת-הקמח זילברברג ובת-דודו. יותר מ- 200 יהודי ראדימנו ניצלו בשטחי ברית-המועצות אך הללו לא חזרו לעיירתם. מסתיו 1942 ועד למארס 1943 היה בראדימנו, ברחוב ה- 3 במאי מס' 6, מחנה-עבודה ליהודים. נכלאו בו יהודים מוולברום, שהובאו בספטמבר 1942 לווייז'בנו ולאחר זמן-מה לראדימנו, וכן יהודים מלז'איסק, ז'וראביצה, פשמישל - בסך הכול כ- 200 איש. האסירים עבדו בחפירת תעלות למוביל-גז מדרוהוביץ' לסקארז'יסקו. הם הועסקו על-ידי המפעל "ארנסט דיטריך רוהרלייטונגסבאו" שבמחוז מאגדבורג, ושוכנו בבניין בית החרושת לחבלים לשעבר, כשגגו הרוס, חלונותיו שבורים, הוא חסר ריצפה, בתי-שימוש ומקומות רחצה. מנת המזון שקיבלו האסירים כללה 100 גראדימנו לחם ו"קפה" לארוחת-בקר ו"מרק" בערב - שהיה למעשה מים חמים ושארית ירקות רקובים למחצה. לעבודה הובלו האסירים ברגל יותר מ- 10 ק"מ בכוון אחד. בין האסירים פשטה מגיפת דיזנטריה ורבים נפטרו. מדי פעם בפעם הגיעו למקום אנשי גיסטאפו מפשמישל או מיארוסלאב, והוציאו להורג את התשושים. בגמר העבודה, במארס 1943, נורו כל אסירי-המחנה - כ- 150 איש - בבית-הקברות היהודי בראדימנו ונקברו שם בקבר אחים.