כ"ה כסלו ה'תשע"ח

ראפאלובקה RAFALOWKA

עיירה בפולין
נפה: סארני
אזור: ווהלין ופוליסיה
נהר סטיר
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,960

·  יהודים בשנת 1941: כ-556

·  יהודים לאחר השואה: כ-30

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

רפאלובקה מורכבת משני יישובים, שביניהם מפריד מרחק של 12 ק"מ בערך: רפאלובקה הישנה ורפאלובקה החדשה. זו האחרונה התפתחה ליד תחנת-הרכבת של מסילת סארני-קובל. אין בידינו ידיעות על ראשיתו של היישוב, אך במאה ה- 17 עדיין נקרא המקום בשם אנדרייבו. במחצית הראשונה של אותה מאה כבר היה שם יישוב יהודי מאורגן. ביולי 1647 התלונן הכומר המקומי שהאציל בעלי המקום אסר על הנוצרים לקנות בשר מן היהודים. האציל האשים בכך את הכומר והורה ליהודים להתלונן עליו. העניין הובא למשפט בפני האציל והלה פסק שעל הכומר לשלם ליהודים פיצויים וכן קנס של 30 זהובים. יש לשער, שיהודי רפאלובקה סבלו בתקופת גזירות ת"ח ות"ט. בהתוועדות גליל ווהלין, שנערכה בהורוכוב בינואר 1700, נקבע שסכום מס הגולגולת שישלמו יהודי רפאלובקה יהיה 140 זהובים לשנה, סכום שהיה מן הקטנים והוא מעיד על כך שבמקום ישב מספר לא גדול של יהודים. קהילת רפאלובקה היתה כפופה לקהילת האם לוצק. במיפקדים לצורכי מס גולגולת שנעשו בשנים 1784 ו- 1787 נמצאו ברפאלובקה מעט יהודים, אך יש לזכור שרבים השתמטו; כמו-כן לא נפקדו תינוקות עד גיל שנה וכלי-קודש. מספר הבתים שבבעלות יהודים היה אז 17 ו- 13 בהתאמה. במאה ה- 19, תחת השלטון הרוסי, גדלה האוכלוסייה היהודית ברפאלובקה. יש לשער, שחלק מהם התפרנסו מן המסחר שהתנהל על הנהר סטיר. בשנות השבעים של אותה מאה היו ברפאלובקה (הישנה) שני בתי-כנסת; מלבד זאת היו בעיירה 13 חנויות ו- 20 בעלי מלאכה - רובם יהודים. בסוף המאה ה- 19 נסללה מסילת הברזל קייב-אולבסק- סארני-קובל וכאמור נקבעה תחנת-רכבת במרחק 12 ק"מ בערך מרפאלובקה (הישנה). עד מהרה התפתח ליד התחנה יישוב שנקרא בשם רפאלובקה החדשה ובה התיישבו יהודים רבים, בעיקר מוולדימירץ. 

בין שתי המלחמות

בשנות העשרים התפתח מאוד ענף היערות ורפאלובקה החדשה היתה למרכז חשוב של ייצוא עצים ומוצרי עץ לפולין ואף לחוץ-לארץ. כמה יהודים היו סיטונאים וסיפקו סחורות שונות לכל האיזור. נוסד "בנק עממי", שהיו לו 130 בעלי- מניות, והוקם איגוד בעלי-מלאכה, שהיו בו 126 חברים. קהילת רפאלובקה סופחה לוולדימירץ הסמוכה והרב שלמה שליטא כיהן כרבם של שני היישובים האלה. משנות השלושים של המאה העשרים כיהן ברפאלובקה הרב פנחס נדל. ברפאלובקה הישנה היו שני בתי-כנסת ובית-כנסת גדול אחד היה ברפאלובקה החדשה. בראשית שנות העשרים נפתח בית-ספר עברי "תרבות" ובשנת 1929 למדו בו בערך 200 תלמידים. מספר המורים היה 5. בית-הספר התקיים עד ספטמבר 1939. ליד בית- הספר פעל "בית-עם" שקיים חוג דרמה לחובבים וערך הרצאות ומסיבות. הפעילות הציונית היתה עניפה. בין תנועות הנוער הפעילות ביותר היו "בית"ר" ו"השומר-הצעיר". זה האחרון הקים בשנת 1930 קיבוץ הכשרה, שחבריו עבדו במנסרה שהיתה שייכת ליהודים. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן: לקונגרס הציוני הט"ז (1929) הצביעו 81 איש. הציונים הכלליים קיבלו 28 קולות; המזרחי - 13; רוויזיוניסטים - 20; התאחדות השומר הצעיר - 19; פועלי ציון - 1. לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 338 איש. הציונים הכלליים קיבלו 34 קולות; המזרחי - 29; רוויזיוניסטים - 8; ברית רוויזיוניסטית - 123; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 142; התאחדות - 2. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 163 איש. הציונים הכלליים קיבלו 64 קולות; המזרחי - 16; מפלגת המדינה - 8; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 75. לקונגרס הכ"א (1939) הצביעו 119 איש. הציונים הכלליים קיבלו 30; המזרחי - 12; מפלגת המדינה - 17; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 58; נוער כלל-ציוני - 2. 

במלחה"ע ה - II

בתקופת השלטון הסווייטי התיישבו ברפאלובקה הרבה פליטים יהודים ממרכז ומערב פולין. ב- 4 ביולי 1941 נסוג הצבא הסווייטי מרפאלובקה, ואילו הגרמנים נכנסו לעיירה רק אחרי אמצע יולי. בתקופת הביניים הוקמו ברפאלובקה ממשל אוקראיני מקומי ומשטרה אוקראינית. בימים הראשונים של הממשל האוקראיני נערך פוגרום ביהודים, שהתבטא בשוד ובהתעללויות. נציגי היהודים פנו לממשל האוקראיני וביקשו הגנה, אך העומדים בראשו הגיבו בלעג וסירבו. כבר בימים הראשונים לפעולתו הטיל הממשל האוקראיני עבודות- כפייה על יהודי רפאלובקה. בינתיים הוקם יודנראט ובו ישבו גם נציגים משתי המושבות היהודיות הסמוכות: אוליזרקה וז'לוצק. הגרמנים הטילו על היהודים תשלום כופר של 1.5 ק"ג זהב. רב המקום נאלץ להטיל חרם על אלה שסירבו לשלם את חלקם. ב- 1 במאי 1942 הוקם ברפאלובקה החדשה גטו ואליו הובאו יהודים גם מאוליזרקה, מז'לוצק ומכפרי הסביבה. בגטו הצטופפו כ- 2,500 נפש. ביולי 1942 נרצחו 60 עובדים יהודים שעסקו בתיקון הגשר על הנהר סטיר. בט"ז באלול תש"ב (29 באוגוסט 1942) הוטל מצור על הגטו. יהודי רפאלובקה הובלו לבורות שהוכנו מראש בדרך לכפר סוחובוליה ונורו שם למוות. לאחר השחרור נפתחו הקברים האלה לפי הוראת הוועדה המיוחדת המקומית לחקר פשעי הנאצים ונמנו בהם 2,250 גופות. עשרות רבות מבני רפאלובקה ברחו ליערות ולכפרים. הם נעזרו באוקראינים באפטיסטים ובאיכרים פולנים. חלק מן הצעירים התארגנו ליחידות יהודיות: קבוצה אחת, ובה 10 לוחמים בפיקודו של יודל מן הכפר סופצ'ב, וקבוצה שנייה בפיקודו של פסח בינדס. מאוחר יותר הצטרפו הצעירים האלה יחד עם צעירים אחרים ליחידות הפרטיזנים הסווייטיות, בעיקר לחטיבת ברינסקי ולאוגדה הווהלינית של אלכסיי פיודורוב. קבוצה מבני רפאלובקה פרצה לעיירה ונקמה במשתפי-פעולה אוקראינים. ב- 5 בפברואר 1944 שוחררה רפאלובקה בידי הצבא האדום. מבני רפאלובקה ניצלו 30 איש בערך.