ג' אייר ה'תשע"ז

רוגוז'נו ROGOZNO

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: אובורניקי
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-5,528

·  יהודים בשנת 1941: כ-264

תולדות הקהילה:
 

ר', אחת הערים העתיקות ב"פולין-גדול", נזכרת לראשונה בתעודה משנת 1208. בשנת 1251 קיבלה מעמד של עיר על-פי החוקה המגדבורגית, וב-1280 אישר הנסיך פשמיסלב השני מחדש את זכויות העיר של ר' ומינה פקידים שינהלו אותה. ואולם עוד בשנה ההיא נרצח הנסיך פשמיסלב בעת שביקר בר' בחג המולד, והעיר נותרה ללא הנהגה. בשנת 1306 השתלט על ר' הנריק נסיך שלזיה, אבל בשנת 1329 היא חזרה לידיהם של מלכי פולין. "אבירי הצלב" ניסו לכבוש את העיר אך הדבר לא עלה בידם. במאות ה-14- 16 פקדו את ר' 5 דלקות גדולות שגרמו הרס רב. במאה ה-17 חודשו הפריווילגיות הישנות של ר' וזכויותיה הורחבו. כך למשל הותר לה לקיים 7 ירידים שנתיים ולתושביה הוענק פטור חלקי ממסים ממלכתיים.
בשנת 1655 פלשו לר' השוודים וגרמו נזקים כבדים. תהליך שיקומה היה ממושך, אך בהדרגה צמח לצדה של ר' יישוב חדש, שהיה עם הזמן לרובע גדול-ממדים. רוב תושבי הרובע החדש, 120 משפחות, היו מהגרים מגרמניה שהיו מומחים במקצועותיהם - בעיקר טווים ואורגים - ואילו תושבי העיר הוותיקים הוסיפו ברובם לעסוק בחקלאות לפרנסתם. בשנת 1750 הכיר המלך אוגוסט השלישי ברובע החדש כחלק של ר' והעניק לו את השם "נובה מיאסטו" (העיר החדשה). מושל העיר מטעם המלך, האציל שולדובסקי, קבע שהעיר החדשה תנוהל כיחידה מינהלית נפרדת ובעלת מוסדות משלה. בשנת 1793, כשר' עברה לריבונותה של פרוסיה בעקבות חלוקתה השנייה של פולין, היתה עדיין מחולקת לשתי ערים נפרדות, אך בשנת 1795 איחדו הפרוסים את שני חלקי העיר, שמנו יחדיו 3,432 תושבים. בשנים 1807- 1815 נכללה ר' ב"נסיכות ורשה", ואחרי קונגרס וינה חזרה לריבונות פרוסית כעיר בנסיכות פוזנן.
במרוצת המאה ה-19 התפתחה כלכלתה של ר' בקצב מואץ; הוקמו בה מפעלי תעשייה, ובענפים שהיו קיימים בה זה מכבר כגון דיג והפקת כבול הוכנסו שכלולים. גם המסחר, ובעיקר הסחר בתוצרת חקלאית ובבקר, התפתח מאוד. בשנים 1896-1879 נסללה ליד ר' מסילת ברזל חדשה שסייעה מאוד לתהליך הפיתוח שלה. במחצית השנייה של המאה ה-19 נפתחו בר' גימנסיה וסמינר למורים, לצד בתי-הספר היסודיים שפעלו בה עוד קודם לכן.
בשנת 1921, לאחר שר' חזרה לריבונותה של מדינת פולין העצמאית, היא מנתה 5,528 תושבים, חלקם גרמנים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נוסדו בעיר שתי נגריות גדולות. ואולם כל המפעלים המקומיים גם יחד לא סיפקו די עבודה לאוכלוסייה המקומית, ובעיר שררה אבטלה. רבים מתושביה מצאו אז את פרנסתם כעובדים שכירים במשקים חקלאיים בסביבה. בשנים 1932- 1929הגיעה האבטלה לשיאה, ובעיר התעוררה תסיסה חברתית ופרצו בה שביתות רבות.
ר' נכבשה בידי הגרמנים כבר בימים הראשונים של מלחמת העולם השנייה. מיד עם כניסתם לעיר הוציאו הגרמנים להורג 27 פולנים. תחת שלטון הנאצים גויסו רבים מתושבי העיר הפולנים לעבודת כפייה והועברו למחנות עבודה בגנרל-גוברנמן או בגרמניה. יותר מ-100 פולנים נכלאו במחנות ריכוז. משערים שכבר במאה ה-14 ישבו בר' יהודים, אף כי התעודה הקדומה ביותר שבה הם נזכרים היא משנת 1569,משום שמסמכים רבים משנותיה המוקדמות של העיר נשרפו או אבדו במרוצת הזמן. לפי התעודה הזאת גרו אז בר' 5 יהודים שהשתייכו לקהילת פוזנן (ע"ע); בחגים הם התפללו בבית-הכנסת בפוזנן והיו כפופים לרב שלה. ואולם תוך שנים מעטות גדל מספר היהודים בר' וקמה בה קהילה מאורגנת, שהיו לה בית-כנסת ובית-עלמין, כפי שניתן ללמוד מן התאריכים על גבי המצבות העתיקות שנשתמרו בו. מקור חשוב אחר המלמד על קיומה של קהילה יהודית בר' ועל מספר חבריה הן רשומות הכנסייה המקומית. מפעם לפעם גם נזקקה הקהילה להלוואות מן הכנסייה, בעיקר כשנאלצה לשלם שוחד לרשויות כדי לבטל גזרות למיניהן. בתעודה מ-1655 המספרת על פלישת השוודים לר' נזכרת קהילה יהודית מקומית שמנתה 40 משפחות. התעודה הזאת כוללת תיאורים של מסע המלחמה של ההטמן צ'רנייצקי נגד השוודים ומעשי האכזריות שעשו אנשיו ביהודי ר'. אמנם לא הגיעו לידינו עדויות נוספות בכתב על פוגרום בר', אבל ידוע שבמקומות רבים בפולין ערכו חייליו של צ'רנייצקי פרעות ביהודים. לאחר שהשוודים גורשו מפולין נטלו היהודים חלק בשיקומה של העיר.
המידע שבידינו על חיי הקהילה עד המאה ה-19מועט. ב-1792, שנה לפני שהעיר עברה לידי הפרוסים, נחנך בית-כנסת חדש, לאחר שדלקה גדולה כילתה את בית-הכנסת הקודם. בשנת 1808 כבר היה בית-העלמין היהודי הישן מלא והקהילה פתחה בית-עלמין חדש, עדות לגידול היישוב היהודי.
כתב הפריווילגיה הראשון שהוענק לקהילת ר' אבד. לעומת זאת נשתמר כתב פריווילגיה מאוחר יותר, משנת 1118, שהעניק ליהודי ר' מלך פולין האחרון סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי. במסמך זה פורטו זכויותיהם וחובותיהם של היהודים בכל תחומי החיים ובראש ובראשונה בכלכלה. היהודים היו רשאים לסחור בבדים, בבגדים קטני-מידות, בעורות ובתבלינים למיניהם (לרבות תבלינים מארצות רחוקות), ולעסוק במלאכות אחדות כמו חייטות, פרוונות, עיבוד עורות ותכשיטנות, אבל בהגבלות מסוימות. וכך למשל חויבו החייטים ב"תרומה" שנתית לאיגוד החייטים הנוצרים (בהספקת מכסה קבועה של דונג לכנסייה.) גם השוחטים היהודים היו רשאים לעסוק במלאכתם בתנאי שישמרו על כללי הניקיון והתברואה. סוחרים יהודים מערים אחרות היו רשאים לסחור בבדים ובצמר בשוק העיר העתיקה של ר' תמורת תשלום לקופת העירייה - תקנה שהסתמכה על מנהג עתיק יומין שהיו מקובל בכל פולין לגבי סוחרים אורחים. לשקילת הסחורות חויבו היהודים להשתמש במאזניים שבפיקוח העירייה. אחד הסעיפים החשובים של הפריווילגיה, שעניינו רכישת מגרשים לבניית בתי מגורים, קבע שרק אם יורחב שטחה של העיר יהיו יהודים רשאים לקנות מגרשים נוספים. יהודי שביקש למכור בית או מגרש נדרש לשלם לעירייה מס גבוה.
סמכות השיפוט בסכסוכים בין יהודים לבין עצמם ניתנה לרב או לראש הקהילה, אבל אם אחד הצדדים ביקש לערער על פסק-הדין היה רשאי לפנות אל ראש העיר או לשופט המקומי. יהודי שעבר על חוקי הקהילה היה צפוי לעונש בתוך הקהילה, שהיה לה בית-סוהר משלה ("קומורקה" כפולנית), ואילו יהודי שעבר על חוקי העיר הובא למשפט בפני שופט העיר, ואם הורשע היה מרצה את עונשו ככית-הסוהר העירוני. במקביל להתחייבותם של היהודים לציית להוראות העירייה ולחוקיה התחייבה העירייה להגן עליהם ועל הקהילה בעת הצורך.
הפריווילגיה הזאת היתה בתוקף רק שנים מעטות. ב- 1793 כשהעיר עברה לריבונות פרוסיה, שינו השליטים החדשים בין השאר את מעמדה המשפטי של הקהילה היהודית. בשנה ההיא כבר מיתה קהילת ר' 1,004 נפשות - כרבע מכלל תושבי העיר המאוחדת - ו-108 משפחות יהודיות התגוררו ב"עיר החדשה". בין המפרנסים היהודים בעיר המאוחדת היו אז 67 סוחרים, 56 חייטים ועוד בעלי מקצועות אחרים במספר לא ידוע, וביניהם גם רופא ומיילדת.
תחת השלטון הפרוסי השתנו חיי היהודים בר' כבכל חבל פוזנן. הפרוסים עודדו ישיבת יהודים בעלי רכוש, או לפחות בעלי הכנסה בטוחה, ואילו ליהודים מחוסרי רכוש והכנסות קבועות, שכונו בפיהם "בטליודן" (יהודים- קבצנים), התייחסו בשלילה וביקשו לגרשם מן המדינה. קהילת ר' השתדלה למנוע את ביצוע הגזרה הזאת, אבל רק במקרים מעטים עלה הדבר בידה.
אף שבתקופה הראשונה היה המעבר לשלטון פרוסיה קשה ליהודים, הרי שבמרוצת הזמן עלתה רמת החיים שלהם והם התבססו. רוכלים הפכו לחנוונים, וגם בעלי המלאכה השתכרו היטב והרחיבו את סדנאותיהם, ובד בבד שכללו את תהליכי הייצור. בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19 פיתחו סוחרים ובעלי מלאכה יהודים את ענף ההלבשה בר', והסוחרים הגדולים עברו לענפי מסחר חדשים והרחיבו את המסחר באלה הקיימים. הבולטים שביניהם היו י' קאופמן, א' יאסטרוב ואלכסנדר יונס ; לצד חנות הספרים הגדולה שלו ייסד יונס בית-דפוס גדול והוציא לאור שבועון בגרמנית, "אובורניקר קרייס". תהליך ההתבססות הכלכלית היה מלווה מטבע הדברים גם בתהליך מקביל של רכישת השכלה והתערות חברתית. צעירים יהודים רבים יצאו ללמוד באוניברסיטאות גרמניה והיו לבעלי מקצועות חופשיים, בעיקר עורכי-דין, רופאים ומורים. רק שלושה מהם חזרו לר' בתום לימודיהם,רובם העדיפו להשתקע בערים גדולות בגרמניה. חלקם הוסיפו גם אחרי הגירתם לשמור על קשרים עם עיר הולדתם ועם הקהילה היהודית שלה.
גם היהודים שנשארו בר' גילו מעורבות רבה יותר בחיי הציבור של עירם ומהם שנבחרו למוסדותיה. כבר ב-1860 נבחרו 7 יהודים למועצת העיר, וב-1880 מילאו יהודים תפקידים שונים נוספים במוסדות מינהל עירוניים. בד בבד הגבירו היהודים את פעילותם הפוליטית במפלגות גרמניות.
במקביל לשיפור במעמדם הכלכלי והחברתי של היהודים התבססה גם הקהילה ופיתחה את מוסדותיה. ב-1838 ייסדה בית ספר יסודי לילדיה, שזכה להכרה ולמימון ממשלתי. בשנתו הראשונה למדו בו 200 ילדים מפי שלושה מורים יהודים בעלי הסמכה ממשלתית. לצד תכנית הלימודים הכללית שהותאמה לדרישות משרד החינוך הפרוסי לימדו בו גם עברית. לקהילה היה גם בית ספר ללימודי דת. ב-1875 נפתח חדר מודרני, שלימדו בו בעברית. רבים מבני הנוער למדו בגימנסיה המקומית. גם בתחום הסעד והעזרה ההדדית פיתחה הקהילה את מוסדותיה. במאה ה-19 פעלו בר' אגודות וחברות מסורתיות כגון חברה קדישא, "ביקור חולים", "מלביש ערומים" ו"קופת גמילות חסדים". אחר-כך נוסדו גם סניפי ארגונים כלל ארציים, כגון "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", שחבריה עסקו בלימוד ההיסטוריה והספרות היהודית, וגם אגודת "עזרה" וסניף כי"ח, שדגלו בפרודוקטיוויזציה בקרב היהודים בדרך של הכשרה מקצועית.
בשנת 1908 הקימה קבוצה של יהודים משכילים בני ר' סניף של ההסתדרות הציונית, בהנהגתו של אלברט רושין.
מבין הרבנים הראשונים שכיהנו בר' ידועים לנו בשמותיהם ר' שמחה בונים גינז-אייגר, אחיו הצעיר של ר' עקיבא אייגר (נפטר ב-1852) ; ר' משה ; ר' שמעון הלוי ; ר' משה בן זכריה (ב-1834) ; ר' אריה לוין ; בשנת 1843 בא במקומו ר' אברהם אייגר, בנו של ר' עקיבא אייגר המפורסם ; יורשו בתפקיד מ-1845, הרב מ' פיילכנפלד, השתייך לזרם הקונסרבטיבי ובהשפעתו נטו רבים מחברי הקהילה לזרם הזה. עמדותיו המתונות של הרב פיילכנפלד סייעו למיתון הניגודים החריפים בין מחנה הליברלים שוחרי הרפורמה לבין מחנה האורתודוקסים, והודות לו נמנעו בקהילת ר' סכסוכים חריפים כבשאר קהילות ישראל בנסיכות פוזנן. בשנת 1873 עלה על כס הרבנות בר' הרב ד"ר א' פלסנר, שהתפרסם בפעילותו הפובליציסטית הענפה בעברית ובגרמנית ; אחריו כיהן ד"ר ל"א רוזנטל, שייסד ב-1893 את סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו" ; בשלהי המאה ה-19 כיהן בר' הרב ד"ר י' אורבך, ואחריו ד"ר דאונר (עד 1920).
מעורבותם של יהודי ר' בחברה הכללית ופעילותם הציבורית הערה, כמו גם יחסיהם הטובים בדרך כלל עם תושבי העיר הלא-יהודיים, לא שימשו ערובה להיעדר אנטישמיות בעיר. במיוחד סערו הרוחות בעקבות אירוע אנטישמי שאירע בר' בספטמבר 1880. בליל יום הכיפורים נפרץ בית-הכנסת. המשטרה הגיעה למקום במהירות והפתיעה את הפורצים עוד בטרם היה סיפק בידם לגרום להרס, אבל הם הצליחו להימלט. המשטרה הכריזה על פרס כספי לאזרחים שיסייעו לה בגילוי האשמים, ורבים נענו לקריאתה ; האשמים נתפסו, הועמדו לדין ונענשו, ובעיר הוחזר הסדר על כנו. היהודים האמינו שהיה זה מקרה יחידי וחריג, אבל כעבור חודשים מעטים, בראשית 1881, החל להתפרסם בעיר עיתון חדש. "פטריוטישה צייטונגיי, שעסק בהסתה אנטישמית וקרא לפעול נגד היהודים באלימות. רק לאחר שהנהלת העיר, המשטרה והפרלמנט המחוזי איימו בסגירת העיתון נפסקה ההסתה. יהודי ר' היו פטריוטים נלהבים ובעת מלחמה הצטיינו בגילויי ההתנדבות שלהם. אפשר שהשפיעה עליהם דמותו של בן עירם יוסף ברקוביץ', בנו של ברק יוסלביץ' האגדי, גיבור מלחמות פולין ובעל אות ההצטיינות הגבוה ביותר בצבא הפולני. כידוע, ברק הקים גדוד פרשים יהודי שכל אנשיו, למעט שלושה קצינים, נפלו חלל ב-1795 עם כיבוש פרברה של ורשה בידי חיילי המצביא הרוסי סובורוב
במלחמת העולם הראשונה נפלו 16 מבני הקהילה, ורבים זכו באותות הצטיינות.
אחרי המלחמה, כשר' חזרה לריבונות פולנית, עזבוה רוב היהודים. בראשית שנות ה-30 מנתה הקהילה כ-260 נפשות, אבל עד ספטמבר 1939, ערב מלחמת העולם הראשונה, נותרו בעיר פחות מ-50 יהודים.
ר' נכבשה בידי הגרמנים כבר בתחילת ספטמבר 1939. ב-7 בנובמבר 1939 גורשו 20 היהודים האחרונים שבמקום לגנרל-גוברנמן, ויחד עם אחיהם בני קהילות אחרות במחוז פוזנן גורשו משם אחר-כך למחנות השמדה.