כ"ט ניסן ה'תשע"ז

קוז'ייניצה KOZIENICE

עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: קוז'ייניצה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: 4,780

תולדות הקהילה:
 

ק' נזכרת לראשונה בתעודות כתובות מאמצע המאה ה-12 ככפר בבעלות משפחת אצולה שמוצאה מפלוצק. ב-1409 הועברה לידי המלך ולדיסלאב יאגלו, ומאז נחשבה נחלה מלכותית. שנה לאחר מכן חנו בק' יחידות צבא שלחמו בקרב גרונוואלד. ק' היתה תחנת מעבר וחניה בדרך מסעותיהם של מלכי פולין מקרקוב לליטא, ובשנת 1467 נולד בה המלך זיגמונט הראשון. ב-1549 העניק לק' המלך זיגמונט אוגוסט זכויות עיר מגדבורגיות. אז גם נבנתה במקום כיכר שוק ונערכו שם ירידי מסחר שנתיים. בעת ההיא היו בעיר 167 בתים, וב-1161 התגוררו בה 360 תושבים והיו בה 10 מפעלים לזיקוק אלכוהול, 5 מבשלות בירה ו-3 טחנות רוח, ועוד 61 בעלי מלאכה, בהם 20 סנדלרים, 11 קצבים ו-30 בעלי מקצועות אחרים.עם פלישת השוודים באמצע המאה ה-17 חרבה העיר כליל. ב-1704 חזרו השוודים וכבשו את ק', ואז כמעט ולא היו בה תושבים. בשנים 1726 ו-1782 פרצו בעיירה שרפות ענק שכילו את רוב בתיה. ב-1809 חנה במקום צבאו של יוזף פוניאטובסקי, אחיינו של מלך פולין האחרון, שלחם לצד נפוליאון נגד הקיסרות האוסטרית. אחרי קונגרס וינה ב-1815 עבר האזור הזה לריבונותה של רוסיה. מאז הסתמנה בק' התפתחות כלכלית ודמוגרפית. ב-1827 היו בה 62 בעלי מלאכה, 12 בעלי חנויות ודוכנים ו-16 מבשלות שיכר. בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 התפתחה באזור תעשיית הנעליים, והתוצרת שווקה ברחבי האימפריה הרוסית.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנהלו בסביבת ק' קרבות עזים בין צבאות גרמניה ורוסיה. תחילה השתלטו הגרמנים על העיר, בסוף 1914 נסוגו זמנית, אך ב-1915 שבו אליה והחזיקו בה עד 1918.
ב-8 בספטמבר 1939 הופצצה ק' בידי הגרמנים ; בתים רבים עלו באש והתושבים נמלטו אל היערות. למחרת נפלה ק' בידי הצבא הגרמני.
יהודים התיישבו בק' בראשית המאה ה-17, וב-1611 היו בה 12 יהודים. שני בתים בעיר היו בבעלותם. באותה שנה העניק המלך זיגמונט אוגוסט ליהודי ק' פריווילגיה לעסוק במסחר ולרכוש בעיר חנויות ובתים. ב-1629 היו 8 מבתי העיר (כ-5%) בבעלות יהודים. רוב היהודים עסקו במסחר, וחלקם היו סוחרים גדולים שהגיעו עד שלזיה וניהלו עסקים בירידים שבברסלאו. ואולם מלחמת השוודים רוששה אותם כליל והם התקשו לעמוד בנטל המסים לחצר המלך. ב-1722 שילמו יהודי ק' 354 זלוטי מס גולגולת. אחרי השרפה של 1726 נעתר המלך אוגוסט השני לבקשתם של יהודי ק' לפרוס את חובם במסים על-פני ארבע שנים. בשנות ה-50 של המאה ה-18 חזרו ופנו היהודים אל המלך אוגוסט השלישי בבקשה דומה, וגם הפעם נעתר להם המלך, וב-1761 גם חידש את ההיתר שלהם לשבת בק' ולעסוק בה במסחר ובמלאכה. ב-1766 שילמו יהודי ק' מס גולגולת בסך 1,000 זלוטי.
ב-1765 שימש פסח חיימוביץ מק' יועץ לענייני כספים בחצרו של מלך פולין. בשלהי המאה ה-18 המירו כמה מיהודי ק' את המסחר במלאכה. ב-1791 היה במקום יצרן סבון יהודי.
במחצית השנייה של המאה ה-19 גדל מספר היהודים בק' ובשנות ה-90 היו היהודים כ-70% מכלל האוכלוסייה. ב-1860 הקימה הקהילה בית-כנסת חדש ורכשה בית נוסף, ששימש את חברת "לינת צדק". ב-1898 היו 306 מבתי העיר בבעלות יהודים. סקר על פרנסותיהם מן התקופה הזאת מלמד שרובם התפרנסו מרוכלות, ממסחר זעיר וממלאכה: 128 מהם היו סוחרים ורוכלים, 48 עבדו בתעשיית הטקסטיל, 38 עסקו בעיבוד עורות ובייצור נעליים, 28 היו חייטים, 18 עבדו בתעשיית העץ, 10 יהודים התפרנסו מעבודות בניין, 13 היו בעלי אכסניות ופונדקים. עוד היו בקרב יהודי ק' 13 קצבים, 12 נפחים, 7 עובדי דפוס ו-3 שענים; 48 יהודים היו עובדי אדמה ו-26 שירתו בצבא; 24 יהודים עבדו במוסדות הקהילה ומלבדם היו עוד 11 מלמדים ומורים ו-4 רבנים.
כבר ב-1745 ידוע לנו על רב בק', ר' דב בר, שהיה אב בית-דין בלבוב (נפטר ב-1770). מסוף המאה ה-18 היתה ק' מרכז חשוב של החסידות, לאחר שר' ישראל הופשטיין, הוא "המגיד מקוז'ניץ", השתקע בה. הרבי הזה היה מקורב לבית המלוכה הפולני וב-1812 יצאה משלחת מחסידיו ונועדה לפגישה עם יוזף פוניאטובסקי. בעקבות פגישת המשלחת שוחררו יהודים משירות צבאי תמורת תשלום כספי גדול. המגיד עצמו נפגש לשיחה עם הנסיך אדם צ'רטוריסקי. "המגיד מקוז'ניץ" נחשב גדול בתורה ופרסם ספרים רבים, שהידוע ביותר מביניהם "עבודת ישראל" (על התורה). אחרי פטירתו של המגיר, בשנת 1814, עלה על כס האדמו"רות בק' בנו, ר' משה אליקים בריעה, מחבר "דעת משה", "קהילת משה" ו"בינת משה", שכיהן עד 1827. אחריו (לאחר הפסקה, שבה עבר המרכז למוגלניצא) המשיך את השושלת ר' אלעזר הופשטיין. בנו, ר' יחיאל יעקב הופשטיין, ירש את כהונת אביו והוא בן 16 בלבד, אך ב-1866, במלאת לו 20, טבע בנהר. לאחר הפסקה נמסרה המשרה לבנו ר' ירחמיאל משה (1908); בניו, שנשאו את שם ק' על אדמו"רותם, עזבו את ק'.
בעקבות נסיגתם הזמנית של הגרמנים מק' בסוף 1914 סבלו היהודים מחסור ורעב, אך מששבו אליה ב-1915 השתפר מצבם.
בתום המלחמה שררו בק' הלכי-רוה אנטישמיים. ביולי 1919 אסרה המשטרה הפולנית באמצע הלילה 15 חסידים שהתכנסו לסעודת "מלווה מלכה", לאחר ששכניהם הפולנים התלוננו על רעש שהקימו.
בראשית שנות ה-20 היו יהודים בעליהם של 224 בתי-מלאכה ומפעלים קטנים בק' : 165 מתפרות של חייטים, 24 מאפיות ומפעלים לייצור מזון, 7 נגריות ומפעלים לעיבוד עץ ומוצריו, 7 מפעלים לנייר, 6 סנדלריות ומפעלים לייצור נעליים, 6 מפעלים לעבודות מתכת, 4 מפעלים קטנים בענף הבניין, שני בתי-מלאכה למכונאות, שניים שייצרו מוצרי ניקיון ובית-דפוס. מבין 497 היהודים שהועסקו בבתי-מלאכה עבדו 394 בענף המחט, 48 הועסקו בייצור מזון, 15 - בתעשיית הנייר, 14 בנגריות, 8 בענף המתכת ו-14 עבדו בענף הנעליים. 136 מבין 224 בתי-המלאכה היהודיים העסיקו שכירים וב-88 מהם עבדו רק הבעלים ובני משפחתם. שאר היהודים התפרנסו בעיקר מחנוונות ורוכלות. ב-1932 היו בק' 132 חנויות ודוכנים, 108 מהם בבעלות יהודים, ושיעור הסוחרים היהודים הגיע ל-82% מכלל הסוחרים. ב-1937 ירד חלקם של היהודים בקרב סוחרי העיר ל-71%, כתוצאה מן הלחצים והחרם שהפעילו הפולנים.
בשנים 1926-1937 היה בק' בנק יהודי שיתופי לאשראי שנתמך בכספי הג'וינט האמריקני. במחצית הראשונה של 1931 נתן הבנק לחבריו 134 הלוואות בסך כולל של 41,450 זלוטי, מספר הפקדונות בו היה 1,500 והונו עמד על 42,950 זלוטי. לבנק היו אז 223 חברים, מהם 102 בעלי מלאכה, 106 סוחרים זעירים, 3 סוחרים ו-12 אחרים. במחצית השנייה של גדל 1931 מספר ההלוואות ל-223 בסך כולל של 74,100 זלוטי, מספר פקדונות החיסכון הגיע ל-3,950 וההון העצמי היה 265,943 זלוטי. מספר חברי הבנק עלה ל-227, מהם 104 בעלי מלאכה, 107 סוחרים זעירים, 4 סוחרים ו-12 בעלי מקצועות אחרים.
לפני מלחמת העולם השנייה לא היתה בק' תנועת פועלים יהודית. בימי מהפכת 1905 הצטרפו רק יהודים מעטים להפגנות שקיימה בק' מפלגת PPS הסוציאליסטית. בראשית שנות ה-20 נוסדו איגודים מקצועיים יהודיים של פועלי המחט ועובדי הסנדלריות. האיגוד המקצועי של החייטים היה נתון לשליטתם של אנשי "פועלי ציון", ובזה של הסנדלרים שלט ה"בונד". בינואר 1925 ארגן ה"בונד" הפגנה נגד פיטורי 150 עובדים בעיר. איגודי העובדים היהודיים פנו אז אל מועצת העיר בבקשה שתסייע ליהודים שאיבדו את מקומות עבודתם והיו על סף רעב. המצב הכלכלי הקשה בתקופה זו גרם לעלייה במספר תומכי ה"בונד",ובאוקטובר 1925 השתתפו 100 איש בכנס לציון 28 שנים למפלגה הזאת. ב-1 במאי 1925 קיימו אוהרי ה"בונד", "פועלי ציון", PPS והקומוניסטים הפגנה משותפת שבה צעדו כ-400 פועלים. במהלך ההפגנה התחוללו תקריות אלימות ו-26 מפגינים יהודים נעצרו בידי המשטרה.
בשנת 1906 פתחו ה"פולקיסטים" ספרייה קטנה בק', וב-1916 ייסדו רשמית סניף מקומי. אגודה ציונית ראשונה נוסדה בק' ב-1917 ביזמת אלימלך ניידורף. ב-1927 פתחו הציונים ספרייה ציבורית שהיתה למרכז הפעילות התרבותית של אוהדי הציונות. ב-1930 נמכרו בק' 250 "שקלים" ציוניים. בראשית שנות ה-30 ייסד צעיר בן 17, צבי רוטמן, קן מקומי של תנועת "השומר הצעיר", אך ב-1937 עזב רוטמן את ק' וקן התנועה התפרק. בשנת 1928 נוסד בעיר סניף בית"ר.
להלן תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים בק':

הרשימה הקונגרס
י"ד (1925) י"ט (1935) כ"א (1939)
על המשמר 39 61 54
עת לבנות 72 18 2
המזרחי .. 28 15
רוויזיוניסטים מפלגת המדינה .. 4 1
גוש א"י העובדת .. .. 47
פועלי ציון שמאל .. .. 15
הציונים הכלליים .. .. 31

גם בתקופה זו נשארה ק, מרכז חסידי חשוב. פעלו בה "שטיבלעך" של חסידי פוריסוב, קוליבל ופיאסצ'ינה. "אגודת ישראל" פתחה בשנים אלה בית-ספר של רשת "בית יעקב" וייסדה קן של "צעירי אגודת ישראל". ב-1919 פרסמו האורתודוקסים בעיתונות היהודית והכללית בפולין מכתב מחאה חריף נגד השתתפות נציגים של יהודי פולין בדיוני ועידת השלום בפריס. בשנות ה-20 התנהל בק' מאבק מתמיד בין אנשי ה"אגודה" לבין הציונים. רשמית כיהנו גם בתקופה זו צאצאי "המגיד מקוז'ניץ" כרבני העיר, אבל בפועל כיהנו הרבנים למשפחת פרייליך. האחרון בהם, ר' בן-ציון פרייליך ב"ר פנחס, כיהן בתקופה שלפני השואה. בשנת 1910 נבחר ר' יוסף יהודה מינצברג לרב שני. במלחמת העולם הראשונה הוגלה לרוסיה וישב שלוש שנים בכלא במוסקווה. הוא מת צעיר לימים. רב נוסף היה ר' יוסף שפירא, צאצא ל"מגיד מקוז'ניץ". הרב והאדמו"ר האחרון בק' היה ר' נחום שלמה פרלוב. הוא היה חתנו של ר' אשר אלימלך הופשטיין, האדמו"ר הרשמי האחרון לבית ק', ובנו של האדמו"ר ר' משה מסטולין. הוא ברח מק' אל בית אביו בסטולין ושם נספה.
המחלוקות הפנימיות מנעו כל אפשרות להרכיב רשימה יהודית משותפת שתתמודר בבחירות למועצת העיר. רק ב-1939 הצליחו הציונים ותומכיהם להרכיב רשימה יהודית כללית, אך היא זכתה רק בשני מושבים במועצה, וגם על בחירתם מיהרו חברי מפלגת ה"סנאציה" לערער בפני רשויות המחוז. מינהלת המחוז מצדה ביטלה את תוצאות הבחירות והעבירה את שני המנדטים האלה לרשימת ה"סנאציה".
בשלהי שנות ה-30 נתרבו התקריות האנטישמיות בק' ובסביבותיה. ב-1936 רצח צעיר פולני תושב ק', אלכסנדר ברילקה, שני יהודים מקומיים, את לייב פלמנבוים בן ה-70 ואת מלך גולדווסר, בן 40. הרצח נעשה למטרות שוד אך במשפט טען הרוצח שבמעשהו התכוון לזרז את יציאת היהודים מפולין. בית-המשפט גזר עליו 12 שנות מאסר.

 

היהודים בימי מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ המלחמה, ב-1 בספטמבר 1939, החלה בקרב יהודי ק' מנוסת בהלה לכיוון ורשה. ב-8 בספטמבר הופצצה ק' קשות ולמחרת, ב-9 בספטמבר, נכבשה בידי הגרמנים. מיד עם בואם תפסו הגרמנים יהודים ברחובות והתעללו בהם. ב-10 בספטמבר לקחו הגרמנים שני בני ערובה, את הרב נחום פרלוב ואת שמואל משה קורמן, מעשירי הקהילה, ודרשו מן היהודים קונטריבוציה בסך 50 אלף זלוטי כופר נפש בעבורם. ב-13 בספטמבר רוכזו בחצר הכנסייה המקומית כ-2,000 יהודים והוחזקו שם שבוע ימים, עד שהשלימו הגרמנים את רישום כל הגברים בני 15-45 כדי לגייסם לעבודה. באוקטובר עצרה המשטרה יהודים ופולנים והעבירה אותם לכלא ברדום. כעבור שבועות אחדים שוחררו העצורים וחזרו לק'.
באוקטובר 1939 הוצת בית-הכנסת של ק'. יהודים שניסו להציל את ספרי הקודש נורו ברחוב. באותו חודש נצטוו יהודים שחנויותיהם היו ברחיבות הראשיים לפנותן. זמן קצר לאחר שכבשו את העיר הקימו הגרמנים יודנראט. תחילה עמד בראשו חיים ברמן וכעבור זמן מה נתמנה במקומו הרשל פרל. עם חברי היודנראט נמנו פנחס פרייליך, ישראל הוניגשטוק, חיים וזליג ברמן, יונה ויינברג, זיגמונט הלפוטר, הממונה על עבודת הכפייה משה בורשטיין והמזכיר משה גולדצווייג. הגברים היהודים בני 15-60 גויסו לעבודת כפייה, יומיים בשבוע. קבוצות עובדים נשלחו לעבודות שירות שונות במתקני הצבא הגרמני או לעבודות חפירה וניקוז באזור, תחת פיקוחו של מהנדס פולני, גורצ'צקי. בקיץ 1940, בעקבות משא ומתן בין היודנראט לבין הממונים הגרמנים, הופחת מספר עובדי הכפייה היהודים ל-150 איש ליום. בשנה זו נשלחו יהודים גם למחנה עבודה חדש שהוקם ליד בית-חרושת לתחמושת בפיונקי.
בינואר 1940 ישבו בק' 4,208 יהודים (על-פי רישומי היודנראט). עם הקמת הגטו בסתיו אותה שנה גודרו רחובות היהודים בחומת עץ ובגדר תיל. השמירה על הגטו לא היתה קפדנית ויושביו יכלו לצאת ממנו לעבודתם וגם כדי להצטייד במזון. הוקמה גם משטרה יהודית קטנה, 12 שוטרים בפיקודו של אברהם שבתון, אחיו של ראש הקהילה האחרון שנמלט לברית-המועצות בתחילת המלחמה. בשנת 1940 הקים היודנראט בית-חולים בתחומי הגטו, שבו עבדו הרופא ד"ר ארנולד אברמוביץ' ו-8 אחיות. ליד בית-החולים היה גם בית-מרקחת. ב-1940 הוציא היודנראט כ-71 אלף זלוטי לפעולות סיוע. באמצע אותה שנה שיגר היודנראט משלחת מטעמו, בראשותו של אברהם שבתון, כדי לבקש סיוע מן הג'וינט כוורשה. הג'וינט הקציב ליהודי ק' 4,000 זלוטי להפעלת מטבח עממי ו-1,500 זלוטי לתרופות. המטבח העממי פעל עד אמצע 1942. בקיץ 1941 חולקו בו מדי יום ביומו כ-1,000 מנות מזון שכללו מרק, תפוחי-אדמה ולחם. זוג המורים גנזל ייסד בגטו בית-ספר, שלמדו בו 70 ילדים בכמה כיתות כשעתיים ביום. תכנית הלימודים כללה גיאוגרפיה, פולנית, עברית וחשבון.
בחורף 1941/2 נצטוו היהודים למסור את כל דברי הפרווה שברשותם לשלטונות. שתי נשים שלא צייתו להוראה נתפסו ונורו למוות ביער שליד ק'. באותו חורף פרצה בגטו מגפת טיפוס שהפילה קרבנות רבים. באוגוסט 1942 הובאו לגטו ק' גם יהודי גלובצ'וב, מגנושב, מנישב וכמה יישובים אחרים, ומספר האנשים בגטו עלה ל-8,000 לערך. המהנדס גורצ'צקי הוציא 400 מהם לעבודה בסביבות דומברובקה הסמוכה לק'.
ב-20 בספטמבר 1942 נכנסו לק' אנשי ס"ס מרדום ואנשי משמר אוקראינים והורו לשוטרים היהודים לרכז ביום המחרת את כל היהודים, בקבוצות של 50 איש. היהודים הורשו לקחת עמם לא יותר מ-10 ק"ג מטען לאיש. במקום הריכוז נערכה סלקציה ו-70 עובדים הופרדו מן האחרים והורשו להישאר בק'. האחרים הובלו אל תחנת הרכבת שמחוץ לעיר, נדחסו לקרונות משא, 150 איש בקרון, ושולחו לטרבלינקה. כ-8,000 יהודים מק' וסביבותיה מצאו שם את מותם.
היהודים המעטים שנותרו בק' רוכזו בכמה בתים והועסקו במיון הרכוש היהודי שנותר בגטו. הגרמנים לא הקפידו עמם ביותר והם יכלו לצאת מן הגטו ולשוב אליו. בדצמבר 1942, משהשלימו את מלאכתם, הם הועברו למחנה העבודה בסקרז'יקו קמיינה, וגורלם היה כגורל שאר העצורים במחנה ההוא.