כ"ד אב ה'תשע"ז

רוז'אן ROZAN

 

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: מאקוב
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-4,268

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,800

תולדות הקהילה:
 

ר' זכתה במעמד של עיר בשנת 1387. בגלל מיקומה הגיאוגרפי על אם הדרך, ליד הכביש המוביל מווארשה לרוסיה, היא הלכה והתפתחה והיתה למקום חשוב, מבחינה כלכלית ואסטרטגית, באיזור מאזוביה. רוב תושבי העיר התפרנסו מחקלאות, מדיג ומגידול בקר. זכויותיה העירוניות אושרו מחדש וגם הורחבו בשנת 1442 בידי נסיך מאזוביה. בשנת 1564 נמצאו בה 320 בתים, רובם מעץ. בשנת 1581 הוקם בה מחסן מלח. כמו-כן התפתח בה הסחר בתבואה ובעצים. בעת המלחמה עם השוודים, בשנות ה-50 של המאה ה-17 , נגרם לעיר הרס רב. לאחר שהוחזרה לשליטת הפולנים בידי חיילי המפקד הפולני צ'ארנייצקי נמנו בה 260 בתים בלבד. עם חלוקתה של פולין, בסוף המאה ה-18, עברה העיר לשליטתה של פרוסיה. בשנת 1807 נכללה בנסיבות וארשה ובשנת 1815 נספחה למלכות פולין. בשנת 1868 איבדה ר' את מעמדה כעיר והוכרה כיישוב עירוני בלבד. במלחמת העולם הראשונה נכבשה ר' בידי צבאות גרמניה.
הידיעות הראשונות על ישיבת היהודים בר' הן רק מתחילת המאה ה-18, אלא שיש להניח שמשפחות יהודיות בודדות גרו בה עוד קודם לכן. שמה של ר' נזכר בין שאר הקהילות באיזור כמקום שנפגעו בו יהודים ממלחמת השוודים. כנראה שאז עוד לא היתה במקום קהילה מאורגנת והיהודים השתייכו לקהילת מאקוב מאזובייצקי. בשנת 1765 נמנו בר' 173 יהודים ; מהם ישבו 98 בעיר גופא ו-75 גרו בכפרים הסמוכים. בשנת 1792 הוציא המלך הפולני האחרון סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי צו ובו נדרשו שלטונות העיר למלא אחרי כל ההתחייבויות שקיבלה העיר על עצמה בנוגע ליהודים ובעיקר להבטיח להם את הזכות המלאה לבישול יי"ש ולעסוק במסחר ובמלאכה על כל מקצועותיה.
במאה ה-19 עלה מספר היהודים היושבים בר'. היהודים הקימו כמה מפעלי תעשייה קטנים וביניהם את בית החרושת לאריגה, שני בתי מלאכה לעיבוד עורות ושתי טחנות קמח. הבסיס הכלכלי העיקרי של היהודים בר' המשיך להיות המסחר והמלאכה ששירתו את העורף החקלאי של העיר. כמה יהודים התפרנסו מרוכלות בכפרים. אחדים היו סוחרי תבואה. על-פי רישום האוכלוסייה שעשתה העירייה בשנת 1892 נמנו בר' 22 בעלי מלאכה יהודיים (7 חייטים, 4 נגרים, 4 נפחים, 4 שענים, כובען, מסגר וסנדלר). מבתי העיר היו 12 שייכים ליהודים; לעומת זאת היו כמעט כל החנויות בידי סוחרים יהודיים.
בעשרים השנים שבין שתי המלחמות לא חלו תמורות מהותיות בכלכלה ובמבנה המקצועי של יהודי ר'. מקורות הפרנסה לא השתנו מעיקרם, אלא הם הצטמקו בגלל התרוששות האוכלוסייה הכפרית, שממנה באו רוב הלקוחות של הסוחרים ושל בעלי המלאכה היהודיים. בשנות ה-20 המאוחרות הוקמו בר' קופת גמילות חסדים ובנק קואופרטיבי שבאו לעזרתם של הסוחרים ובעלי המלאכה. כמו-כן נוסדו חברות "ביקור חולים" ו"לינת הצדק".
כאמור, היהודים בר' השתייכו תחילה לקהילת מאקוב.לקראת סופה של המאה ה-18 זכתה הקהילה בעצמאות. בשנים האחרונות לקיומו של ועד ד' ארצות נמנתה קהילת ר' בנפרד כקהילה הנושאת בעול ההוצאות של הוועד. אז גם נבנה בית הכנסת בעיר. אין ידיעות על רבנים בר' עד סוף המאה ה-19. אז כיהן בר' ר' ישראל ניסן קופרשטוק (1881-1888). בין השנים 1908-1924 כיהן בקודש בר' ר' נפתלי יוסף פריינד.
עד 1925 נוסדו בר' סניפים של רוב המפלגות הפוליטיות היהודיות שהיו קיימות בפולין בין שתי המלחמות: הציונים הכלליים ("על המשמר"), "פועלי ציון", "המזרחי" ותנועות הנוער שלהן. בר' פעלו גם הסתדרות הרוויזיוניסטים ובית"ר (משנת 1930). בעיר היו קנים של "הנוער הציוני", "השומר הצעיר", "החלוץ" ואלה יסדו בשנת 1930 קבוצת הכשרה ושיתפו בה גם צעירים מערים אחרות. בעיר פעל סניף של "אגודת ישראל" שהקים בית-ספר לבנות "בית יעקב". לסניף ה"בונד" שבמקום היו כמה עשרות חברים. לרוב המפלגות וארגוני הנוער היו מועדונים משלהם, ספריות קטנות וחוגי ספורט.
"אגודת ישראל" שלטה בוועד הקהילה ואחד מחבריה היה היושב-ראש במשך כל התקופה שבין שתי המלחמות. בבחירות לוועד הקהילה קיבל הגוש הציוני בדרך כלל 2-3 מנדטים וה"בונד" - מנדט אחד. שאר המנדטים נפלו בחלקם של "אגודת ישראל" ושל קבוצות חסידים. במועצת העירייה היו ליהודים 8 נציגים מתוך 18 : 3 ל"אגודת ישראל", 2 לציונים, אחד ל"בונד", ו-2 נציגים של רשימות כלכליות או חברתיות. בכל תקופות כהונתה של מועצת העיר שימש יהודי כסגן ראש העיר.
במערכת החינוך פעלו שני בתי-ספר: בית-הספר לבנות "בית יעקב", מיסודה של "אגודת ישראל", שלמדו בו 30 תלמידות בערך, ובית-ספר בן 5 כיתות "יבנה", שיסד "המזרחי" בשנת 1920. בר' התקיים גם בית-ספר יסודי ממלכתי לילדים יהודיים (שאבאסובקה), אך בו למדו בעיקר הבנות. לבית-ספר זה היו חמש כיתות בלבד.
בשנות ה-30 סבלו יהודי ר' מן האנטישמיות הגוברת. הרוכלים היהודיים לא הורשו להיכנס לכפרים. בימי השוק הציבו האנטישמיים משמרות חרם לפני חנויות ודוכנים של יהודים. בפברואר 1936 התארגנו הפגנות נגד היהודים ובמהלכן הוכו ונפצעו יהודים רבים ושמשות נופצו בדירותיהם ובחנויותיהם. היה גם ניסיון להפוך מהומות אלה לפרעות ביהודים, אולם התערבותם של ראש העיר והמשטרה מנעו זאת. בספטמבר1937 שוב הותקפו היהודים; דוכנים נהפכו ובעליהם הוכו. גם הפעם התערבה המשטרה ושמה קץ למהומות.
לקראת סופה של המאה ה-18 זכתה הקהילה בעצמאות. בשנים האחרונות לקיומו של ועד ד' ארצות נמנתה קהילת ר' בנפרד כקהילה הנושאת בעול ההוצאות של הוועד. אז גם נבנה בית הכנסת בעיר. אין ידיעות על רבנים בר' עד סוף המאה ה-19. אז כיהן בר' ר' ישראל ניסן קופרשטוק (1881-1888). בין השנים 1908-1924 כיהן בקודש בר' ר' נפתלי יוסף פריינד. עד 1925 נוסדו בר' סניפים של רוב המפלגות הפוליטיות היהודיות שהיו קיימות בפולין בין שתי המלחמות: הציונים הכלליים ("על המשמר"), "פועלי ציון", "המזרחי" ותנועות הנוער שלהן. בר' פעלו גם הסתדרות הרוויזיוניסטים ובית"ר (משנת 1930). בעיר היו קנים של "הנוער הציוני", "השומר הצעיר", "החלוץ" ואלה יסדו בשנת 1930 קבוצת הכשרה ושיתפו בה גם צעירים מערים אחרות. בעיר פעל סניף של "אגודת ישראל" שהקים בית-ספר לבנות "בית יעקב". לסניף ה"בונד" שבמקום היו כמה עשרות חברים. לרוב המפלגות וארגוני הנוער היו מועדונים משלהם, ספריות קטנות וחוגי ספורט. "אגודת ישראל" שלטה בוועד הקהילה ואחד מחבריה היה היושב-ראש במשך כל התקופה שבין שתי המלחמות. בבחירות לוועד הקהילה קיבל הגוש הציוני בדרך כלל 2-3 מנדטים וה"בונד" - מנדט אחד. שאר המנדטים נפלו בחלקם של "אגודת ישראל" ושל קבוצות חסידים. במועצת העירייה היו ליהודים 8 נציגים מתוך 18 : 3 ל"אגודת ישראל", 2 לציונים, אחד ל"בונד", ו-2 נציגים של רשימות כלכליות או חברתיות. בכל תקופות כהונתה של מועצת העיר שימש יהודי כסגן ראש העיר. במערכת החינוך פעלו שני בתי-ספר: בית-הספר לבנות "בית יעקב", מיסודה של "אגודת ישראל", שלמדו בו 30 תלמידות בערך, ובית-ספר בן 5 כיתות "יבנה", שיסד "המזרחי" בשנת 1920. בר' התקיים גם בית-ספר יסודי ממלכתי לילדים יהודיים (שאבאסובקה), אך בו למדו בעיקר הבנות. לבית-ספר זה היו חמש כיתות בלבד. בשנות ה-30 סבלו יהודי ר' מן האנטישמיות הגוברת. הרוכלים היהודיים לא הורשו להיכנס לכפרים. בימי השוק הציבו האנטישמיים משמרות חרם לפני חנויות ודוכנים של יהודים. בפברואר 1936 התארגנו הפגנות נגד היהודים ובמהלכן הוכו ונפצעו יהודים רבים ושמשות נופצו בדירותיהם ובחנויותיהם. היה גם ניסיון להפוך מהומות אלה לפרעות ביהודים, אולם התערבותם של ראש העיר והמשטרה מנעו זאת. בספטמבר1937 שוב הותקפו היהודים; דוכנים נהפכו ובעליהם הוכו. גם הפעם התערבה המשטרה ושמה קץ למהומות.
 

במלחה"ע ה - II

בשנת 1939 היו ברוז'אן קרוב ל- 2,000 יהודים. תושבי רוז'אן ידעו היטב שעירם, שרבות בה המצודות, מועדת מאז ומתמיד לפורענויות המלחמה ושבמקרה של מלחמה כדאי להתרחק ממנה. למן היום הראשון של המלחמה החלו יהודי רוז'אן לברוח בהמוניהם לכיוונים שונים: לווארשה, למאקוב מאזובייצקי, לפולטוסק ועוד. רבים פנו לגובורובו, עיר השוכנת בצד המזרחי של הנהר נארב והמרוחקת מרוז'אן 8 ק"מ בערך. רוז'אן הופצצה פעמים רבות ונהרסה כליל. ב-7 בספטמבר 1939 עברה דרך רוז'אן יחידת החלוץ של הצבא הגרמני. הקורבנות הראשונים מקרב יהודי רוז'אן היו בגובורובו, 9^ב בספטמבר 1939. באותו יום הציתו אנשי אס"אס אש בעיירה ובעזרת יריות ומכות רצח הם ריכזו את כל היהודים, ובתוכם פליטים מרוז'אן, בבית הכנסת ועמדו להעלותו באש. הדבר לא יצא אל הפועל בשל התערבותו של קצין גרמני בכיר. אנשי האס"אס והחיילים גירשו את היהודים לשדות הסמוכים לעיירה. כעבור יומיים-שלושה של שהייה בשדות הורשו היהודים לשוב לבתיהם. רק מעטים מתושבי רוז'אן חזרו מגובורובו ומשאר מקומות פיזורם לעיר מולדתם. כ-20 גברים נלקחו לעבודות כפייה בניקוי המצודות. ב-12 או ב-13 בספטמבר נרצחו בבית העלמין הנוצרי שניים מהם: הנפח הלל ז'פקו והעגלון זליג ז'פקו. עם סיפוחה של רוז'אן ל"בצירק ציחנאו" ול"רייך השלישי" (8.10.1939), גורשו כל היהודים מן המקום. רובם פנו מזרחה לשטחי ברית המועצות. מחודש מאי 1942 ועד נובמבר של אותה שנה היה באחת המצודות ברוז'אן מחנה עבודה. נכלאו בו כ-200 צעירים מגטו מאקוב מאזובייצקי. במחנה היו גם יהודים מרוז'אן. היהודים הועסקו בסילוק הריסות ובהפיכת חלק מרוז'אן ההרוסה לגן ציבורי. תנאי החיים והעבודה במחנה היו קשים ביותר, המזון היה בלתי מספיק וגם טיבו ירוד. הימים הקשים ביותר במחנה היו ימי א' בשבוע; אז נהגו מפקד המחנה ועוזריו להתעלל באסירים לנגד עיני הפולנים, שהוזמנו לצפות ב"מחזה" מחומות המצודה. בנובמבר 1942 הוחזרו היהודים לגטו מאקוב ומשם גורשו לאושוויץ. לפי עדותם של אנשי ה"זונדרקומאנדו" באושוויץ ששרדו, צורפו אחדים מאסירי המחנה ברוז'אן ל"זונדר-קומאנדו" והשתתפו במרד אנשי המשרפות ב-7 באוקטובר 1944. בסך הכל נספו בשואה למעלה מ-1400 מיהודי רוז'אן.