כ"ט אב ה'תשע"ז

רופצ'יצה ROPCZYCE

 

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: ז'שוב
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-3,002

·  יהודים בשנת 1941: כ-840

תולדות הקהילה:
 

במהלך הקרבות בין הצבא הגרמני לצבא הפולני בתחילת ספטמבר 1939 הופצצה העיירה. כתוצאה מכך נחרב הרחוב שבו התגוררו יהודים רבים: 17 יהודים נפגעו ו- 34 משפחות נותרו בלא קורת-גג. יחידות של הצבא הגרמני כבשו את רופצ'יצה ב- 7 בחודש (לפי גירסה אחרת ב- 8). החיילים התחילו מייד להתעלל ביהודים על-ידי מכות וחטיפות לעבודות-כפייה. הם הרגו את הרב ר' יצחק ליברמאן ואת השמש לאחר עינויים ממושכים. את ספרי הקודש שבבית-המדרש העלו הגרמנים באש. באפריל 1940 היו ברופצ'יצה 773 יהודים, מהם 60 פליטים משטחי פולין שסופחו לרייך השלישי. עד סוף 1940 הגיעו למקום עוד 45 פליטים, ובמשך שנת 1941 - פליטים נוספים, בעיקר מקראקוב. לקהילת רופצ'יצה היו כפופים עוד 224 יהודים, תושבי הכפרים שבסביבה. חלקם עקרו לרופצ'יצה במשך שנת 1941, מהם 6 משפחות מן הכפר בז'ז'ניצה, שעד אז עזרו הרבה במזון ובכסף לעניי רופצ'יצה, וחלקם גורשו לרופצ'יצה לקראת חיסול היישוב היהודי בה בקיץ 1942. כנראה שבסוף 1939 או בתחילת 1940 נתמנה ברופצ'יצה יודנראט, ובראשו הועמד הד"ר ארנולד מייסטר. כבשאר המקומות כן ברופצ'יצה חוייבו היהודים בעבודות-כפייה, ומתפקידו של היודנראט היה לארגן את עבודתם. כבר באביב 1941 נמצאו במחנה פוסטקוב יהודים מרופצ'יצה, וידוע גם שלמחנה זה שולחו עוד כ- 200 גברים מרופצ'יצה במאי וביוני 1942. אפשר שהחטיפות למחנה נתקיימו גם קודם-לכן. מתחילת קיומו דאג היודנראט להושטת עזרה לעניי המקום, לנפגעים שנפגעו בהפצצות בספטמבר 1939 וכן לפליטים. כבר במארס 1940 פעלה ליד היודנראט ועדת- עזרה. תחילה קיבל כל אחד מן הנזקקים תמיכה כספית של 3- 5 זלוטי לשבוע, דברי מזון, פחם, עצים. בחודש מארס חולק סיוע ל- 46 איש, באפריל ל- 282, ובמאי - ל- 221 איש. לפליטים הובטחה קורת-גג. ייתכן, שבאותם ימים הוקם בית-מחסה לעניים ביותר, שהמשיך להתקיים בשנת 1941. בסוף 1940 הוקם מטבח ציבורי, שתחילה הכין 65 ארוחות חמות ליום; שני-שלישים מהן ניתנו לנזקקים בלא תשלום. את הכספים לעזרה לנזקקים קיבל היודנראט ב- 1940 מסניף הג'וינט בקראקוב וכן גייס אמצעים אצל אמידי המקום. במארס - מאי 1940 הקציב היודנראט לעזרה סוציאלית יותר מ- 3,500 זלוטי. ביוני 1941 הוקם ברופצ'יצה סניף של י.ס.ס. מאפריל עד נובמבר 1941 נתקבלו ברופצ'יצה 2,700 זלוטי לטיפול בעניים. בחודשים אוגוסט ואוקטובר 1941 תרמו אנשי הקהילה לאותה מטרה כ- 2,000 זלוטי. בפברואר 1942 היו בטיפולו של סניף י.ס.ס. ברופצ'יצה 160 איש, אולם לא היה בידיהם של היודנראט וי.ס.ס. לספק את הצרכים המינימאליים של כל הנזקקים; יותר ממחצית יהודי רופצ'יצה היו זקוקים אז לעזרה. בקיץ 1941 היו ברופצ'יצה 284 ילדים עד גיל 14. כבר בתחילת 1940 טיפלה "ועדת נשים" מקומית בילדים מקרב המשפחות העניות ביותר. עם הקמת הסניף של י.ס.ס. גברה ביותר הפעילות בתחום זה. במקום הוקמה תחנת "טיפת חלב" ו- 30 תינוקות קיבלו מדי יום ביומו חצי ליטר חלב; גם המיניקות קיבלו תוספת מזון. במטבח הציבורי קיבלו 41 ילדים ארוחות נוספות. ב- 1941, נערכו במטבח בדיקות רפואיות לילדים. עזרה רפואית הוגשה ליהודים במרפאה שהוקמה במקום ב- 1941 כן פעלו ברופצ'יצה מרפאת-שיניים ובית- מרחץ. במארס 1942 היו ניסיונות להעסיק יהודים במשקים חקלאיים בסביבה - אנשי י.ס.ס. ברופצ'יצה דיווחו על 20- 30 מקומות עבודה כאלה. לא ידוע אם אמנם יצא הדבר לפועל. ב- 7 במאי 1942, לאחר סריקות בבתים, נלקחו למחנה בפוסטקוב 48 גברים. ביוני 1942 היתה ברופצ'יצה האקציה הראשונה, זו "אקצית הגברים": 23 יהודים נהרגו במקום, וכ- 150 שולחו למחנה פוסטקוב. ימים ספורים לאחר האקציה גורשו לרופצ'יצה יהודים, שעדיין נשארו במקומותיהם בכפרי הסביבה, וכן יהודים מוויילופולה סקשינסקייה. ברופצ'יצה הוכנסו כל המגורשים לגיטו, שהוקם לקראת סוף יוני 1942. בט' באב תש"ב (23 ביולי 1942) חוסל הגיטו. כל הזקנים והילדים נורו במקום, הכשירים לעבודה הובאו לסנדז'ישוב מאלופולסקי ומשם - יחד עם אנשי המקום - למחנה- המוות בבלז'ץ. ברופצ'יצה הסתתרו עוד כמה וכמה יהודים, אך רובם נתגלו ונרצחו במשך הזמן. מספרים, כי אחד מהם, יעקב ליימאן, הסתתר במקומות שונים בסביבת רופצ'יצה. הוא היה מזויין וחיפש קשר עם הפרטיזנים, אך כיוון שלא עלה בידו להיפגש עמהם הוא נקם לבדו במלשינים פולנים.