כ"ו תשרי ה'תשע"ח

ריבוטיצה RYBOTYCZE

 

ישוב עירוני בפולין
מחוז: לבוב
נפה: דוברומיל
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 1,262

·  יהודים בשנת 1941: כ- 314

תולדות הקהילה:
כללי

ריבוטיצ'ה מוזכרת לראשונה ככפר ב- 1434. זכות לקיים יום שוק בשבוע וימי ירידים שנתיים ניתנה לה ב- 1524. ככפר וכיישוב עירוני היתה ריבוטיצ'ה בבעלותן הפרטית של משפחות האצולה. במאה ה- 18 רבו בה סנדלרים שייצרו ביחוד מגפיים לכפריים שבסביבה. לתוצרת זו יצא שם לריבוטיצ'ה גם במאה ה- 19 ואף בתקופה שבין שתי המלחמות. בשנות ה- 80 למאה ה- 19 נתקיימה בה מנסרה קטנה מונעת במים. הידיעה הראשונה על יהודים יחידים שישבו בריבוטיצ'ה היא מ- 1630. בסוף המאה ה- 18 גדל בריבוטיצ'ה היישוב היהודי כנראה בשל מקור פרנסה נוסף והוא אספקת עורות לסנדלרים הרבים שבמקום ושיווק תוצרתם בערים ובכפרים שבסביבה. מקור-פרנסה זה בלט בחשיבותו ליהודי ריבוטיצ'ה עד מלחמת-העולם השנייה. שאר המפרנסים חיו על המסחר הזעיר, על הרוכלות ועל המלאכה (מלבד הסנדלרות, שהיתה ברובה עיסוקם של לא יהודים). ב- 1930 התפרנסו מחקלאות 4 משפחות יהודים (16 נפשות). ברשותם היו 32 דונאם אדמה (30 פלחה). מקור פרנסה חשוב של יהודי ריבוטיצ'ה היה כרוך בחצר האדמו"ר לבית דינובבלאז'וב, שנתקיימה במקום מסוף המאה ה- 19. בעיירה רווחה מסורת שריבוטיצ'ה משולם זושא אוורבוך, הנודע כריבוטיצ'ה זושא מאניפאלי (נפטר 180), ערך גלות בסביבת ריבוטיצ'ה, ובמפתן בית-המדרש נמצאה אבן, שעליה הניח ריבוטיצ'ה זושא את ראשו בשנתו. יהודי המקום לא דרכו על אבן זו, אלא דילגו עליה בשעת כניסתם לבית-המדרש. נראה שכבר באותה תקופה היתה קהילה מאורגנת בריבוטיצ'ה, שכן ריבוטיצ'ה צבי- אלימלך מדינוב, תלמידו של ה"חוזה" מלובלין ומייסדה של שושלת אדמו"רים, בעל "בני ישכר" ועוד ספרי חסידות רבים, מוזכר כרבה של ריבוטיצ'ה קודם שהיה רב בדינוב ואחר-כך במונקאץ'. ריבוטיצ'ה צבי-אלימלך נפטר ב- 1841, וכס הרבנות בריבוטיצ'ה עבר בחזקה לצאצאיו או לבני-משפחתו. זמן ממושך כיהן בקודש בריבוטיצ'ה חתנו של "בני ישכר", ר' שמעון- ישעיה רייך, (ב- 1870 מוזכר כרבה של ריבוטיצ'ה) וממנו קיבל נינו של מייסד השושלת ר' יהושע ב"ר צבי-אלימלך שפירא (מייסד ענף הבלוז'באי של חסידי דינוב). ר' יהושע ניהל בריבוטיצ'ה חצר עוד בחיי אביו ואחרי פטירתו ב- 1924, נהרו אליו לריבוטיצ'ה מרבית חסידי בלאז'וב. ר' יהושע הוציא לאור את חיבורו של אביו "צבי לצדיק", ח"א, וכן הותיר אחריו את חיבורו שלו "קרן יהושע". אחרי פטירתו ב- 1932 ירש את כתר הרבנות והאדמו"רות בריבוטיצ'ה בנו הצעיר ר' אליעזר שפירא, שנספה עם בני-ביתו בתקופת השואה. בכורו של ר' יהושע ר' מאיר שפירא, כיהן כרב וכאדמו"ר בקהילת בלאז'וב, ובנו השני ר' ישראל שפירא בקהילת פרוכניק ואח"כ באושצ'יקי-דולנה. ר' ישראל נכלא בתקופת השואה ושהה במחנות-ריכוז רבים, ובגמר המלחמה קבע את חצרו בניו-יורק, שם הוא ממשיך את מסורת השושלת הדינובאית-בלוז'באית. בגלל אופיה החסידי המובהק של קהילה קטנה זו, לא חדרה אליה עד 1939 השכלה או תנועות פוליטיות מודרניות. לא נמצאו בה כלל בוחרים לקונגרסים הציוניים. ילדי ישראל המשיכו לקבל חינוך מסורתי בלבד, ומעט הבנות שבמקום למדו בבית-הספר העממי הכללי בן 4 כיתות. בין ספטמבר 1939 ליוני 1941 נמצאה העיירה תחת השלטון הסובייטי. לאחר שפרצה המלחמה בין גרמניה וברית-המועצות כבשו אותה הגרמנים. קהילה קטנה זו הושמדה כנראה בין 27.7 לבין 3.8.1942, בתקופת אקציות ההשמדה והגירושים בכל נפת פשמישל. לפי המשוער, נעקרו אז יהודי ריבוטיצ'ה (חלק מהם נרצחו בוודאי במקום) אל הגיטו הסמוך בפשמישל, או לגיטו בדוברומיל, ששימשו מקומות-ריכוז ליהודים מיישובים רבים בנפה, ומשם שולחו יחד עם יהודי המקום אל המחנה-ההשמדה בבלז'ץ.