ד' חשון ה'תשע"ח

רמברטוב REMBERTOW

 

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: וארשה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-20,000

·  יהודים בשנת 1941: כ-2,000

תולדות הקהילה:
 

פיתוחו של היישוב היהודי בר' החל במחצית השנייה של המאה ה-19.ר' מוקפת יערות ,אווירה צח ועל כן שימשה בחודשי הקיץ מקום קיט לתושבי וארשה. ראשוני היהודים התיישבו בר' בשנות השמונים של המאה ה-19.ופרנסתם היתה על המסחר הזעיר והמלאכה:היו בניהם חייטים,סנדלרים,נגרי יין,מסגרים,ואופים. עם פיתוחה של ר' כמקום קיט נפתחו בפני היישוב היהודי,שהלך וגדל,מקורות פרנסה חדשים.מקצתם החלו לעסוק בהספקת שירותים למבריאים,הקימו והחזיקו בתי נופש ומסעדות.אחוז ניכר מן המפרנסים עבדו בבניית הקסרקטינים בשביל יחידות הצבא הרוסי שחנו במקום ובסביבה.קבלנים יהודיים סיפקו לצבא חומרי בניין ומצרכים שונים. בבעלותם של מספר יהודים היו מנסרה ומשרפת לבנים.פועלים יהודיים(קצבים) עבדו בבית המטבחיים שהוקם במקום. ר' התפתחה בעיקר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם,לאחר שממשלת פולין העניקה ליישוב מעמד של עיר.באותה תקופה הוקם בר' בית חרושת לתחמושת "פוצ'יסק".כמו כן הוקם במקום בית-ספר לקצינים והוקצב שטח לאימון הצבא. גם פיתוחו של היישוב היהודי בר' החל כאמור באותה תקופה. רוב יהודי ר' המשיכו להתפרנס ממסחר, ממלאכה וממתן שירותים לנופשים. הקצבים סיפקו בשר ליחידות הצבא, ובשר כשר לווארשה. בעלי המלאכה והסוחרים התחילו להתארגן לשם עזרה הדדית. בר' הוקמו איגוד בעלי המלאכה ואיגוד הסוחרים. עם הקמת בית מטבחיים לשחיטה כשרה בשנת 1929 התארגנו הקצבים באיגוד הקצבים (1936).היישוב היהודי בר' היה מסונף בהתחלה לקהילת אוקונייב. בית קברות לא היה במקום ואת מתיהם נאלצו יהודי ר' לקבור באוקונייב. עם ביסוס היישוב והקמת מועצה מקומית(גמינה) הועברה בשנת 1931 הנהלת הקהילה המאוחדת של ר' ואוקונייב לר'. בשנת 1936 נבחר ועד קהילה מאוחד.ליהודי ר' היו בוועד המאוחד 5 נציגים (3 מרשימת הדתיים,1 מן ה"בונד" ונציג אחד של איגוד הקצבים) וליהודי אוקונייב היו בו 3 נציגים. בר' היו בית מדרש וכן שטיבל של חסידי גור. בשנת 1930 הוקם במקום בית המדרש הישן, שהיה בנוי עץ, בית מדרש חדש מלבנים. הבית נבנה מתרומות הציבור ועלה בערך 000, 100 זלוטי. מן הרבנים שכיהנו בר' ידועים לנו שמותיהם של ר' פנחס ברגהויר, שכיהן במקום משנת 1905 והיה מפעילי "המזרחי"בפולין (נפטר בשנת 1927 בגיל 52) ואחריו כיהן בנו, ר' אברהם דוד ברגהויר, שנספה בשואה יחד עם בני הקהילה. הקהילה הקימה מספר חברות מסורתיות, כגון "לינת הצדק", "ביקור חולים", "הכנסת אורחים" וכן חברה לעזרת החיילים היהודיים ששירתו במקום (החברה דאגה לאירוח החיילים בימי חג ומועד). בר' פעלה קופת "גמילות חסדים" שנתנה למשפחות רבות הלוואות ללא ריבית. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היתה ההסתדרות הציונית מיוצגת במקום על-ידי הסניפים של "הציונים הכלליים", "המזרחי" (1919),"הפועל המזרחי", "פועלי ציון" והרוויזיוניסטים. מלבד אלה הוקמו בר' גם קנים של הנוער הציוני : "השומר הדתי", "גורדוניה", "ויתקיניה", "החלוץ הצעיר" ו"ברוריה" (של בנות דתיות). בייחוד בלטה במקום תנועת "תורה ועבודה". בר' הוקם מועדון של התנועה ונפתחה בו ספרייה. כמו-כן נערכו שיעורי ערב לעברית. בר' אורגנו מספר מרכזי הכשרה : של תנועת "תורה ועבודה" (בשנת 1934),מרכז הכשרה לתופרות של "ברוריה" ומרכז הכשרה של "גורדוניה". בין יוצאי ר' שעלו לארץ-ישראל בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היו : ר' אברהם משה הערץ, שהתקבל לתפקיד מרא דאתרא בעקרון, ור' גדליהו הערץ, ראש ישיבת "חידושי הרי"ם" בתל-אביב. מספרם של הציונים ותומכיהם בר' הלך וגדל. בבחירות לקונגרס הציוני שנערכו בשנת 1929 השתתפו 141 בוחרים.בבחירות לקונגרס הציוני שנערכו בשנת 1931 השתתפו 217 בוחרים ובשנת 1935 - 427 בוחרים. בבחירות לקונגרס הציוני הכייא נבחר לייצג את "המזרחי" בפולין בן ר', מנדל סוקאל. מן המפלגות הלא-ציוניות גילו פעילות הסניף של "אגודת ישראל" ושל "צעירי אגודת ישראל". סניף ה"בונד" התרכז ליד הספרייה על שם י"ל פרץ. רוב ילדי ישראל למדו בחדרים מסורתיים, ב"תלמוד תורה" וב"ישיבה הקטנה" והבנות למדו ב"בית יעקב" מיסודה של "אגודת ישראל". רבים מילדי ר' למדו גם בבית-הספר הפולני העממי שבמקום. בר' פעלו הספריות של תנועת "תורה ועבודה" והספרייה המוזכרת לעיל על שם י"ל פרץ, שבה התקיים גם חוג לדרמה "בליאונג" ("פריחה"). כמו-כן פעלה בר' תזמורת של כלי נשיפה "הזמיר", שנוסדה וטופחה בידי הנוער הדתי-לאומי. היחסים בין יהודי ר' לשכניהם הנוצריים היו תקינים, אך החל משנת 1936 הורגש שינוי לרעה והיו התפרצויות אנטישמיות של בריונים מקומיים. בקיץ 1936 נזרקה פצצה על חנות יהודית והיו גם התפרצויות לדירותיהם של מספר יהודים ונופצו שמשות בבתים ובבתי מסחר של יהודים. היו גם התנפלויות על יהודים בתחנת הרכבת. בליל ראש השנה תרצ"ח (9.9.1937) נזרקו אבנים לבית המדרש ושמשותיו נופצו.בשנת 1938 הסיתו אנטישמיים מקומיים את איכרי הסביבה שבאו לשוק המקומי נגד סוחרי סוסים יהודיים. באותה שנה נדקר ונפצע הצעיר מ' רוזנשטיין בידי בריון פולני.
 

במלחה"ע ה - II

כבר ביום הראשון למלחמה הפציצו הגרמנים את תחנת הרכבת ברמברטוב והיו מספר קורבנות מתושבי המקום. רבים מיהודי רמברטוב החלו לברוח לווארשה ולאזורים שבמזרח פולין.ב-12 בספטמבר נכבשה העיר. עם כניסתם פרצו חיילים גרמנים לבתים ולחנויות של יהודי רמברטוב ובזזו שם דברי ערך וסחורות. הגרמנים החלו בחטיפת יהודים לעבודות כפייה במפעל "פוצ'יסק" ובמתקנים הצבאיים, שנהרסו בידי יחידות הצבא הפולני הנסוג. בדצמבר 1939 הטילו הכובשים על יהודי רמברטוב לשלם סכום של 40,000 זלוטי וקבעו מכסה יומית של 50 איש לעבודות כפייה. בסוף שנת 1939 יצאה גזירת "הגטו" - שכונת המגורים ליהודים. בשטחו נכללו הרחובות אוקונייבסקה, ארטליריסקה, קולייובה, מאריאנסקה. בקיץ של שנת 1940 (יולי-ספטמבר) נותרו ברמברטוב 1,380 יהודים, מהם 274 פליטים מקאליש ומשייראדז'. אליהם הצטרפו בתחילת שנת 1941 כ-300 פליטים מלודז'. בנובמבר 1941 עלה מספר היהודים ברמברטוב ל-1800 בערך. הגרמנים מינו במקום יודנראט שנאלץ לדאוג, נוסף על תפקידו העיקרי, גם לפליטים שהגיעו לרמברטוב. אנשי היודנראט ברמברטוב דאגו גם לעניים שבעניים. בגטו הוקם מטבח עממי ובו חולקו יום יום כ-600 ארוחות חמות. בהשגת דברי מזון בשביל הגטו הצטיינו הקצבים, שסיכנו את חייהם והשיגו בקר לשחיטה. הם גם סיפקו בשר לגטו וארשה. ב-20 באוגוסט 1942 כיתרו יחידות של חיילים גרמניים, שוטרים אוקראיניים ואנשי המשטרה הפולנית את הגטו. יהודי רמברטוב גורשו לפאלניצה ומשם הוסעו ברכבת לטרבלינקה. ברמברטוב נשארו 2 מחנות עבודה ולתוכם הובאו יהודים משרידי הגטאות שחוסלו בסביבה. למעלה מ-1,000 יהודים עבדו במחנה שליד בית החרושת לתחמושת "פוצ'יסק". ביוני 1943 הוציא הגסטפו להורג כ-1000 מיהודי המחנה. במקום נשארה רק קבוצה קטנה של יהודים. באוגוסט נרצחו 50 היהודים האחרונים שנותרו ברמברטוב.