כ"ה אב ה'תשע"ז

צ'יינז'קוביצה CIEZKOWICE

    
    

 

עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: טארנוב
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
  • בשנת 1941: כ-1,934
  • יהודים בשנת 1941: כ-218
תולדות הקהילה:
 
במקורה היתה צ'יינז'קוביצה כפר באחוזות המלך, ובשנת 1348 היא קיבלה מעמד של עיר. במאות ה- 15 וה- 16 היתה צ'יינז'קוביצה למרכז של מסחר ומלאכה (בעיקר אגירה), וכן תחנת מעבר לסחורות בין פולין להונגריה. העיר נפגעה קשה ממלחמות באמצע המאה ה- 17. במאה ה- 19 נודעה צ'יינז'קוביצה בייצור בדים גסים מפשתן. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם היתה צ'יינז'קוביצה למקום קייט לתושבי טארנוב הסמוכה. ב- 1934 נשלל מצ'יינז'קוביצה מעמד של עיר. משפחות יהודים יחידות ישבו בצ'יינז'קוביצה בסוף המאה ה- 18 ובתחילת המאה ה- 19. היישוב היהודי לא התפתח, בשל קירבתו ליישוב הגדול, טארנוב. ב- 1860 ישבו במקום כ- 20 משפחות ועיסוקם היה פונדקאות ומסחר זעיר. תחילה היה היישוב כפוף לקהילת טארנוב ולקראת סוף המאה ה- 19 זכה למעמד של קהילה עצמאית עם רב משלה. כרבה של צ'יינז'קוביצה כיהן אז ר' חיים יעקב ב"ר משה יוסף טייבלבוים, שעבר לאחר מכן לכהן בלימאנובה. גם בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם כיהן בצ'יינז'קוביצה רב לבית טייטלבוים, ר' יהושע טייטלבוים, ולידו שירת בנו, ר' אהרון טיילבוים. הציונים בצ'יינז'קוביצה התחילו להתארגן בראשית שנות ה- 20, בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. אולם הם נתקלו בהתנגדות חריפה מצד רב העיר, ר' יהושע טייטלבוים, אשר עוד ב- 1925 גינה בפרהסיה את בני הנוער היהודי, שעמדו לארגן אסיפה ציונית פומבית. בשנות ה- 30 הוקם קן "עקיבא", שפעל במקום עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה. גל האנטישמיות שגבר באיזור כמה שנים קודם למלחמת-העולם השנייה לא פסח גם על צ'יינז'קוביצה. רבו המקרים של הפצת כרוזים אנטי-יהודיים. ב- 1938 פרעו כפריי הסביבה, שנאספו ביום שוק בעיר, פרעות בסוחרים יהודים, בעיקר בבעלי הדוכנים בשוק; הדוכנים נהרסו והסחורה הושחתה. בתחילת ספטמבר 1939 נמלטו צעירים יהודים מצ'יינז'קוביצה מזרחה מפני הגרמניים המתקרבים, אך רובם שבו תוך זמן קצר לעיירתם. על יהודי צ'יינז'קוביצה הוטלו גזירות של עבודת-כפייה והגבלות תנועה. על הפרת הצווים הגרמנים נענשו היהודים בחומרה רבה וגם נכלאו בבית הכלא ביאבוז'נו. ב- 1941 נאסרו כמה יהודים בצ'יינז'קוביצה ושולחו למחנה ריכוז באושוויץ. באביב 1942 הועברו יהודי צ'יינז'קוביצה לישובים גדולים יותר באיזור, ביניהם גם ליאבוז'נו, ומשם שולחו רובם לאושוויץ, ואילו הכשרים לעבודה נשלחו למחנות-העבודה.