א' תמוז ה'תשע"ז

צ'יישאנוב CIESZANOW

    
    

 

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: לובאצ'וב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
  • בשנת 1941: כ- 2,248
  • יהודים בשנת 1941: כ- 939
תולדות הקהילה:
 
צ'יישאנוב מוזכרת. בתעודות מ- 1493. ב- 1569 קיבלה מעמד של עיר בבעלות פרטית של האצולה. ב- 1655 חזרו ואושרו זכויותיה. במאה ה- 17 היתה העיר מרכז חשוב למסחר ולמלאכה באיזור. מ- 1772 חלה התפתחות כלכלית נוספת של העיר. ב- 1900 נחרבה צ'יישאנוב כמעט לחלוטין בדליקה שפקדה אותה. ראשוני היהודים התיישבו בצ'יישאנוב בראשית המאה ה- 17. ב- 1617 מוזכר יהודי בשם אשר, איש צ'יישאנוב, שהתדיין בבית- המשפט בבלז עם האציל אלכסנדר דומאראדזקי. ב- 1624 היו 3 בתים מתוך 116 בבעלות יהודית; ב- 1632 היו בבעלות יהודית בצ'יישאנוב 8 בתים, וב- 1635 - 11 בתים. התפתחותה של הקהילה היהודית במקום נבלמה בגזירות ת"ח-ת"ט. במאות 16- 18 עסקו היהודים בעיקר במסחר, במלאכה ובחלפנות. ב- 1623 התלוננו בבית-המשפט בבלז שני יהודים מצ'יישאנוב, בשם איסר ויעקב, על ראש-העיר חברי המועצה ויועציהם שלא פרעו להם את החוב בסך של 150 זהובים. יעקב נודע גם כחוכר ב- 1629. ב- 1635, פנו יהודי צ'יישאנוב לסיים בבקשה לשחררם ממס על הבתים בשל מצבם הכלכלי הקשה. לאחר שנהרסה העיר בפלישת הקוזאקים, חייב בעליה של העיר דאז, אלכסנדר סטאניסלאב בלז'צקי את אזרחי העיר, ובכללם היהודים, בעבודות לביצור העיר, כן הוטל על כל תושב, נוצרי כיהודי, להחזיק ברשותו מלאי של נשק ותחמושת להגנה בעת הצורך. חובה זו אושרה מחדש ב- 1730. ב- 1670 העניק אלכסנדר בלז'צקי הנ"ל פריווילגיה מיוחדת, שלפיה ניתנה ליהודים זכות להתיישב בעיר, לבנות בתים ולסחור. בד בבד ביטל בלז'צקי את ההגבלות שחלו על היהודים בעיסוק במלאכה, ובעיקר באריגת בדים. ב- 1672 נפגעו יהודי צ'יישאנוב, כשאר התשובים, מדליקה שכילתה כמעט לחלוטין את העיר. בתחילת המאה עלה שוב מספר היהודים בצ'יישאנוב וב- 1717 שילמו בני הקהילה מס-גולגולת בסך של 1,308 זהובים, סכום שעלה על מספר אוכלוסי היהודים בעיר, ומכאן שנמצאו בהם גם כמה אמידים. אחד מעשירי היהודים הלווה ב- 1744 למיסדר הדומיניקאנים שבמקום סך של 1,100 זהובים. ב- 1865 שוב פרצה דליקה בעיר, ו- 76 בתים, רובם של יהודים, עלו באש. בעל האחוזה שבמקום שלח מזון לנפגעי השריפה, נוצרים כיהודים. ב- 1867 קלטו יהודי העיר בבתיהם פליטים ופצועים מיחידות המורדים, שהשתתפו במרד הפולני ב- 1863, והסתירום מפני רודפיהם. ב- 1629 מוזכר שמו של שמש בצ'יישאנוב, ומכאן שהיתה קהילה מאורגנת במקום. ב- 1690 כיהן ברבנות בצ'יישאנוב ר' דב בעריש ב"ר יהושע העשיל תאומים פרנקל. ר' שמשון ב"ר יעקב היה. אב"ד בצ'יישאנוב בשנים 1730- 1748. לאחר מכן עבר. לז'ולקייב' אבל במרוצת הזמן הושיב במקומו בז'ולקייב את בנו ר' משה-צבי (הוא בעצמו חזר לצ'יישנוב). במחצית הראשונה של המאה ה- 18 (כנראה בשנות ה- 30 וה- 40) ישב על כס הרבנות ר' אברהם-אבא איסרליש. ב- 1850 היה רבה של צ'יישאנוב ר' משה-צבי ב"ר אביגדור הורוויץ. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היה רבה של צ'יישאנוב ר' ישראל-מתתיהו ב"ר נחמן זאב אורבך. חיבוריו: "נזר ישראל" "אמרי בינה" "ושמשת הנפש". ב- 1902 קיבל את הרבנות האדמו"ר ר' שמחה-ישכר בער האלברשטאם, שנודע בדעותיו האנטי-ציוניות הקיצוניות. ב- 1914 היה רבה של צ'יישאנוב ר' אריה-לייבוש בר' יצחק-טוביה רובין. באירועי מלחמת-העולם הראשונה נפגעה צ'יישאנוב קשה, ומספר אוכלוסיה הצטמצם כדי 50% לעומת השנים שלפני המלחמה. הכלכלה היהודית נהרסה כמעט כליל, ובני הקהילה היו נתונים במצוקה חומרית חמורה. לעזרתם באו קופת גמ"ח שנוסדה ב- 1927, בתמיכת הג'וינט, ואגודות לעזרה הדדית לנכים ואלמנות. בסך-הכל היו בשנות ה- 20 כ- 500 יהודים זקוקים לסעד ולתמיכה. אולם המצב לא שופר גם בשנות ה- 30, וב- 1932 היו 90% מן השכירים ובעלי-המלאכה היהודים בצ'יישאנוב מחוסרי-עבודה. מפלגות פוליטיות יהודיות התארגנו בצ'יישאנוב רק בשנים שבין שתי מלחמות-העולם. ב- 1925 פעל במקום סניף של עזרה, בשנות ה- 30 - סניף של התאחדות-פועלי-ציון. לקראת הקונגרס הציוני ב- 1933 קיבלו הציונים הכלליים בצ'יישאנוב 45 קולות, המזרחי - 11, התאחדות - 17 הרביזיוניסטים 18. לקונגרס הציוני ב- 1935 ניתנו לציונים הכלליים 97 קולות, המזרחי 44, התאחדות - 83, ולמפלגת המדינה קול אחד בלבד. בצ'יישאנוב היה סניף של הבונד, ולידו איגוד להפצת תרבות ע"ש פרץ וספריה גדולה. בשנות ה- 30 הוצאו משורות הבונד מספר חברי המפלגה בשל נטייתם לקומוניזם. בבחירות למועצת העיריה ב- 1927 נבחרו 12 נציגים יהודים מ- 24 כלל חברי המועצה. אחרי מלחמת-העולם הראשונה המשיך לכהן ברבנות בצ'יישאנוב ר' אריה-לייבוש ב"ר יצחק-טוביה רובין. ב- 1923 הוא עבר לטומאשוב-לובלסקי, ובמלחמת-העולם השנייה נמלט לברית-המועצות ונפטר בסיביר. הרב והאדמו"ר האחרון בצ'יישאנוב היה ר' יחזקאל-שרגא ב"ר שמחה-יששכר בער האלברשטאם (נרצח בלובאצ'וב ב- 1943). ראשוני האדמו"רים בצ'יישאנוב באו משושלת סאנץ-שינייאוי ויסדו ענף של שושלת זו - צ'יישאנוב-לובאצ'וב. (שושלת של בית האלברשטאם). כמה מרבני שושלת זו היגרו לארצות-הברית והמשיכו שם במסורת צ'יישאנוב-לובאצ'וב. משפרצה המלחמה ביקשו רוב התושבים מחסה מפני הפצצות הגרמנים בכפרים הסמוכים, אך עד מהרה שבו לבתיהם. הגרמנים נכנסו לצ'יישאנוב ימים אחדים ערב ראש-השנה ת"ש. בימי החג הם הראו ליהודים את נחת זרועם: הוציאו אותם מבתי-התפילה, התעללו בהם וכפו עליהם עבודה משפילה. שעות קשות ידעו היהודים, כשיום אחד אבד לפקיד גרמני תיק-מיסמכים. הגרמנים האשימו בכך את היהודים ואיימו בהריגה המונית. למרבה המזל נמצא התיק. כעבור זמן קצר נסוגו הגרמנים ולצ'יישאנוב נכנסו הסובייטים, אולם שלטונם בעיירה נמשך כשבועיים בלבד. לאחר קביעת קו-הפרדה בין גרמניה לברית-המועצות, שבה צ'יישאנוב לידי הגרמנים. עם נסיגתם דיברו השלטונות הסובייטיים על לב היהודים לנטוש את העיירה ולהציל את נפשם מידי הכובש הגרמני. הרוסים העלו את היהודים על משאיות שלהם, ואילו היהודים האמידים שכרו עגלות של איכרים. כך עקרו כמעט כל היהודים לשטח הסובייטי. היישוב היהודי בצ'יישאנוב חדל להתקיים, ובמקום נשארו יהודים אחדים בלבד. במחצית הראשונה של 1940 הקימו הגרמנים בצ'יישאנוב מחנה- עבודה בשטח בית-הכנסת הישן, או בחצר האדמו"ר של צ'יישאנוב. מחנה זה היה אחד ממחנות-העבודה על גבול ברית- המועצות, שמרכזם היה מחנה בלז'ץ. אסיריהם נועדו לבניין ביצורים על הגבול. במחנה צ'יישאנוב עבדו בזמן קיומו 3- 4 אלפי יהודים מערים שונות בגנראלגוברנמנט. חלק מכלואי המחנה הצליחו לברוח ולחצות את הגבול לשטח הסובייטי. המחנה חוסל - כשאר המחנות שבאיזור - בשלהי 1940, והיהודים שהיו בו עדיין הוחזרו אל עריהם. ברבע הראשון לשנת 1942 ריכזו הגרמנים בצ'יישאנוב מספר גדול של יהודים: ב- 25.2 הביאו לכאן 817 יהודים שגורשו מטומאשוב-לובלסקי, וב- 16.3 הובאו כ- 500 יהודים ממיילץ. הריכוז נעשה כדי להקל על הגרמנים את ההשמדה ההמונית: באפריל או במאי 1942 שולחו כל היהודים המרוכזים בצ'יישאנוב אל מחנה-ההשמדה בבלז'ץ הסמוכה