כ"ו תשרי ה'תשע"ח

פודבולוציסקה PODWOLOCZYSKA

       

 

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: סקאלאט
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
  • בשנת 1941: כ- 3,670
  • יהודים בשנת 1941: כ- 2,334
  • יהודים לאחר השואה: כ- 200
תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II
על מה שהתרחש בעיירה בתקופת השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יוני 1941) אין בידנו ידיעות מפורטות. נמסר על החרמת הרכוש הפרטי הגדול והגלייתם של מספר יהודים, עסקנים פוליטיים וציבוריים, לירכתי ברית- המועצות. לאחר שפרצה המלחמה בין גרמניה וברית- המועצות נכנסו הגרמנים לעיירה ביום 7.7.1941. ימים אחדים לאחר כניסתם "נקמו" התושבים האוקראינים ביהודים, באישור השלטונות הנאציים: 4 יהודים הוכו ברחובות למוות במקלות ובאבנים. התחיל שוד הרכוש בידי הגרמנים והשוטרים האוקראינים, והוצתו בתי-התפילה. ברחוב נתפסו רב העיר, ר' יהודה לייבוש באב"ד, וכן שני שוחטים, שלום והשל; נגזזו זקניהם, והם נצטוו להתפשט, לרקוד ולשיר שירים יהודים. יום-יום נחטפו גברים לעבודות-כפייה, בעיקר לעבודה קשה ביער, ועם סיומה אולצו היהודים לשאת קורות-עץ על גבם אל פנים העיר. האוקראינים התעללו ביהודים העובדים. ואירעו גם רציחות. בפקודת השלטונות הגרמניים הוקם יודנראט. בראשו הועמד עורך-הדין שולר. הגרמנים דרשו מהיודנראט לספק צוותי-עבודה ותשלומי קנסות, בזה אחר זה. במרוצת הזמן אילצו את תושבי פודבולוצ'יסקה להתרכז בגיטו, שהקיף שטח לא גדול סביב הרחוב "רבנס גאס", אשר גודר בתיל דוקרני. הגיטו חוסל בספטמבר 1942. יהודי פודבולוצ'יסקה נצטוו לעקור לזבאראז', ושם פקד אותם גורל כל האוכלוסיה היהודית. יהודים אחדים לא נענו לצו והתחבאו. אחר-כך, כשהוכרזה פודבולוצ'יסקה "יודנריין", הורשו יהודים אלה להצטרף אל הפועלים במחנה-העבודה המקומי. מחנה זה הוקם, כמשוער, עוד במארס 1942, כשלוחה של מחנה-העבודה בקאמיונקי (שמו הרשמי היה "קאמיונקי 3"). במחנה בפודבולוצ'יסקה היתה גם מחלקת נשים. המפקחים היהודים של המחנה היו שולר יושב-ראש היודנראט, וכן טייטלבאום. שולר גר מחוץ למחנה. גם למחנה-הנשים היתה מפקחת יהודיה. המפקד הגרמני של המחנה "קאמיונקי 3" היה ריבק, איש האס. אס. הכלואים היהודים עבדו במחצבות, בניפוץ אבנים, בסלילת דרכים (בשביל החברה "אוטו הייל") ובעבודות-רכבת. במחנה זה שררו תנאי פרך, וכמו בשאר המחנות: העבודה היתה מפרכת ביותר, הרעב כבד, ועל כל אלה - טיפוס-הבהרות שהפיל קרבנות רבים. כלואים אחדים סיכנו את חייהם וארגנו הברחת תרופות למחנה (בעזרת גרגוראשצ'וק הבעלים האוקראיני של בית- המרקחת היהודי לשעבר בפודבולוצ'יסקה). כן הוברח קמח מן הטחנה הסמוכה. בזכות הברחות אלו, שעלו לאחד הכלואים בחייו, שופר מעט מצבם של היהודים במחנה. המחנה חוסל בליל 28.6.1943- 29: אנשי האס. אס. ירו ברוב הכלואים, כ- 600 איש. הם נקברו בקבר-אחים בגבעת פייטלה (מחצית הקילומטר מן הגבול הפולני-רוסי הישן על הנהר זברוץ'). לא נותר בחיים אלא קומץ יהודים. ששולחו ב- 10.7.1943 למרכז המחנה בקאמיונקי. יהודים אחדים ממחנה פודבולוצ'יסקה הצליחו לברוח אל יערות הסביבה עוד קודם החיסול, והסתתרו שם במחפורות-עפר. חלקם ניצלו מן המלחמה. לאחר שחרור העיר בידי הצבא הסובייטי ב- 7.3.1944 התגלתה קבוצת כלואי-מחנה לשעבר ויהודים אחרים, שהמלחמה עברה עליהם אצל איכרים בסביבה. אחדים מן הניצולים מתו כעבור זמן מה בטיפוס או מתשישות. מתושבי פודבולוצ'יסקה היהודים שרדו לאחר המלחמה כ- 200 איש: הנחבאים שנזכרו לעיל, וכן קומץ שרידים ממחנות העבודה הגרמניים, ומספר יהודים ששהו בברית-המועצות או ששרתו בצבא הסובייטי. יהודים מעטים השתהו בעיירה זמן-מה לאחר המלחמה, ואחר כך נטשוה לעולם. מבין הנוצרים המקומיים, שהחזיקו בבתיהם יהודים והושיטו להם עזרה, תוך סיכון חייהם, ראוי להזכיר את הפולני רוסוחוביץ

 

הישוב עד מלחה"ע II-ה

פודבולוצ'יסקה הוקמה כעיר בסוף שנות ה- 60 למאה ה- 19 בכפר סטארומיישצ'יזנה שליד וולוצ'יסק, לאחר שנבנתה מסילת ברזל טארנופול-וולוצ'יסק. העיירה, שנוסדה לשרת את תחנת-הרכבת הוקמה ב- 1872 על הגבול ודרכה הועברו סחורות לרוסיה וממנה לרחבי אירופה. גידולה היה מהיר. ליד התחנה נבנו בתי-מלון ובתי-מגורים ובהם שוכנו בין השאר סוכנויות מסחריות של שווייץ, אנגליה, צרפת וגרמניה, וכן סוכנים ומתווכים של בתי-מסחר גדולים מרחבי האימפריה.האוסטרית. רבבות ומאות אלפי טונות של דגן, חומרי גלם וסחורות אחרות יובאו דרך פודבולוצ'יסקה, וכן הגיעו סחורות ייצוא.למיניהן אל תחנת פודבולוצ'יסקה, וממנה הועברו לוולוצ'יסק והלאה לרחבי רוסיה. ואולם גידולה של פודבולוצ'יסקה נבלם, לאחר שנבנו בשנות ה- 90 למאה ה- 19 תחנות מעבר נוספות בגבול עם רוסיה. פודבולוצ'יסקה נכבשה בראשית המתקפה הגדולה של צבאות רוסיה באוגוסט 1914, וכיבושה נמשך עד המהפכה הבולשביקית ב- 1917. רוב אוכלוסייתה הוגלתה מן העיר ורבים מן הגולים לא חזרו יותר לעירם. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הלך וקטן היקף סחר-החוץ של ברית-המועצות עם גאליציה ועם מדינות האימפריה האוסטרית לשעבר. פודבולוצ'יסקה חדלה לשמש תחנת מעבר לסחר זה, וכך ירדה קרנה ופחתו אוכלוסיה. היהודים היו בין מייסדיה ובוניה של פודבולוצ'יסקה וכבר מראשיתה היו בה רוב מוחלט (עד 70% מכלל האוכלוסים). בשני העשורים האחרונים של המאה הוכפלו אוכלוסיה היהודים בפודבולוצ'יסקה, ואולם בתחילת המאה ה- 20, עם הקמת תחנות- מעבר נוספות בגבול הרוסי, וכשנתמעטו מקורות הפרנסה הקשורים בסחר המעבר נעצר הגידול. בזמן הכיבוש הרוסי במלחמת-העולם הראשונה הוגלו מפודבולוצ'יסקה כל תושביה היהודים, רובם לסקאלאט. מצבם היה קשה מאד. הם הכבידו על התושבים המקומיים בקהילות העניות, שלא היו בידן לעזור אפילו במעט לעניי עריהן. "משבר השיכון" הלך והחריף, בייחוד כשחרבו בתים רבים בעיירות הקליטה, ובמקרים רבים תפס צבא הכיבוש דירות לצרכיו. הפליטים מפודבולוצ'יסקה התגוררו בצפיפות איומה; לעתים משפחות אחדות בחדר אחד. רבים מהם שוכנו בבתי-תפילה, באסמי-תבואה ובאורוות סוסים. תנאי התברואה הירודים גרמו להתפשטות מגיפות, שגרמו למותם של רבים מפליטי פודבולוצ'יסקה. בגמר מלחמת- העולם הראשונה לא שב היישוב היהודי לאיתנו. כלכלתם של יהודי פודבולוצ'יסקה תאמה את כיוון התפתחותה של העיירה. מיעוטם של המפרנסים עסקו בשנים 1881- 1885 בחנוונ.ות ובמלאכה (מהם 2 סנדלרים, 2 חייטים, 5 אופים, 1 בעל בית-מרקחת, 2 מיילדות, 2 סוחרי-בדים, 1 בעל חנות לתבלינים, 1 בעל-מכולת). ורובם עסקו במסחר הקשור באופיה של העיר - מקום מעבר לייבוא וייצוא, או בשירותים שניתנו לעוסקים בסחר זה (מהם 10 מתווכים, 25 אקספדיטורים, 7 סוחרי-עצים, 3 סוחרי-סוכר, 4 סוחרי-קמח וגריסין, 9 סוחרי-יין, 6 ספסרים, 3 חלפנים, 8 פונדקאים, 1 בעל בית-קפה, 17 מוזגים ו- 4 גלבים). ערב מלחמת-העולם הראשונה, ב- 1913, נשתנה המיבנה המקצועי של יהודי פודבולוצ'יסקה והתקרב אל הממוצע בשאר עיירות גאליציה. על-פי נתונים חלקיים היו בפודבולוצ'יסקה 171 סוחרים, 84 בעלי מלאכה, 7 חקלאים, 60 בעלי מקצועות חופשיים, לרבות פקידים, מתווכים וכיו"ב, ו- 19 שונים - בלא הגדרת מקצועם. שינוי בולט לרעה חל בכלכלתם של יהודי פודבולוצ'יסקה בתקופה שבין שתי המלחמות. ב- 1926 נמסר על מצוקת יהודי פודבולוצ'יסקה ממש. 60%-כ של תושבי המקום היהודים הוגדרו כמחוסרי פרנסה. חברת הצדקה "בית לחם", שהוקמה בעיר, חילקה באותה שנה לחם וחלות ל- 70 משפחות יהודיות. הקהילה נתקשתה אף לטפל ביתומים, וב- 1921 היו במקום 8 יתומים בטיפול ביתי על חשבון קהילת טארנופול. כשכילתה הדליקה מספר בתים וחנויות של יהודי פודבולוצ'יסקה נאלצה הקהילה ב- 1929 לפנות לקהילות אחרות ולבקש עזרה למען שיקום הנפגעים. איגוד הסוחרים שבמקום הקים ב- 1926 בנק למסחר ותעשייה במטרה לתת אשראי זול לסוחרים. ב- 1929 הוקמה מחדש, בתמיכת הג'וינט. קופת גמילות חסדים שנתנה הלוואות לסוחרים זעירים ולבעלי-מלאכה נצרכים. אולם מסכומי ההלוואות ניתן ללמוד על ההיקף המוגבל של עסקי הלווים. ב- 1936- 1937 ניתנו 276 הלוואות על סך כולל של 24.357 זלוטי. כלומר פחות מ- 100 זלוטי לכל לווה. עם התארגונתה של קהילה יהודית בפודבולוצ'יסקה בשנות ה- 60 למאה ה- 19 הוקמו גם מוסדותיה. רבה הראשון של פודבולוצ'יסקה היה ר' יהושע-השיל באב"ד ב"ר חיים באב"ד, אב"ד מיקולינצה. לאחר פטירתו של ר' יהושע-השיל ב- 1895, ירש את כסאו בנו, ר' יהודה-אריה לייבוש באב"ד. הלה ישב על כסא הרבנות קרוב ליובל שנים. בהיותו חסיד בלז התנגד לציונים, שהיו הרוב בקרב יהודי פודבולוצ'יסקה בין שתי המלחמות. ר' יהודה-אריה לייבוש נספה ב- 1942 בזבאראז, בעת הגירוש ונקבר שם בקבר-אחים. בגמר מלחמת-העולם הראשונה עמד בראש ועד הקהילה קומיסאר ממשלתי. לאחר הבחירות ב- 1927 היה הרוב בוועד הקהילה בידי החרדים, שהיו נתונים להשפעתו של הרב דמתא. לעומת זאת היתה ניכרת נציגות הציונים במועצת העיריה. בבחירות לעיריה ב- 1927 נבחרו 26 יהודים מתוך 40 חברי מועצת העיריה, וב- 1933 נבחרו, על-פי התקנון החדש, 6 יהודים מתוך 12 כלל הנבחרים. עם הנציגים היהודים נמנו 4 ציונים ו- 2 חרדים. עוד ב- 1895 התארגנו חוגים ציונים בפודבולוצ'יסקה כנראה בהשפעת המגע המתמיד של יהודי פודבולוצ'יסקה עם אחיהם שמעבר לגבול ברוסיה. ב- 1900 נתקיים במקום הארגון הציוני "דגל יהודה", שמנה ב- 1905 מאה חברים. הארגון הקים חדר מתוקן, אולם הוא נסגר ב- 1904. ב- 1905 או ב- 1906 הוקם בפודבולוצ'יסקה סניף פועלי ציון ועברו אליו חברים רבים מן הסניף של הז'.פ.ס. - המפלגה הסוציאליסטית היהודית, שנתקיימה במקום מכבר. ב- 1905 התארגן איגוד לאומי של עובדים במסחר ופועלים יהודים בשם "אחוה". ב- 1907 נוסד איגוד "בנות ציון", שמטרתו העיקרית היתה פעילות בתחום התרבות. בוגרי הגימנסיות והסטודנטים הקימו ארגון בשם "תקוה", וב- 1913 היו בו גם חברים מקרב האינטליגנציה המקצועית (כ- 16 משפטנים ו- 3 רופאים). הארגונים הציוניים גילו פעילות ענפה בתחום התרבות, בעיקר במועדון "טוינבי-האלה", שהוקם ב- 1902. באותו זמן נפתחו קורסים ללימוד השפה העברית מיסודה של "שפה ברורה". במקום פעל חוג לדראמה וכן מקהלה, ואת המסיבות החגיגיות הנעימו פסנתרנים וכנרים, מבני הנוער המקומי. הפעולה הציונית שותקה לחלוטין במלחמת- העולם הראשונה בשל הגליית האוכלוסים היהודים מפודבולוצ'יסקה, אולם היא חודשה מיד עם תום המלחמה. בין שתי המלחמות התקיימו בפודבולוצ'יסקה סניפים של הציונים הכלליים, התאחדות, המזרחי, והרביזיוניסטים, כן פעלו ארגוני הנוער השומר-הצעיר, הנוער העברי שהסב את שמו להנוער הציוני, עקיבא, בית"ר וגורדוניה. בבחירות לקונגרסים הציוניים צעדה רשימת המזרחי בראש וקיבלה ב- 1933 - 221 קולות, וב- 1935 - 307 קולות. אחריה רשימת ארץ-ישראל העובדת: ב- 1933 - 197 קולות וב- 1935 - 287 קולות. הציונים הכלליים קיבלו ב- 1933 - 181 קולות, וב- 1935 - 270 קולות. האחרונה לפי מספר הקולות בפודבולוצ'יסקה היתה רשימת הרביזיוניסטים, (אחר כך מפלגת המדינה), שקיבלה ב- 1933 - 71 קולות, וב- 1935 - 84 קולות. בחסותם של הארגונים הציוניים חודשה פעולתו של בית-הספר העברי המשלים; ב- 1922 היו בו יותר מ- 100 תלמידים ו- 2 מורים. במרוצת השנים הלך וגדל מספר התלמידים והגיע אף ל- 150. ליד בית-הספר התקיימה ספריה. ב- 1934 נתקיים במקום מועדון-ספורט "הפועל", שהיה מסונף להתאחדות פועלי-ציון