כ"ט אייר ה'תשע"ז

אוגוסטוב AUGOSTOW

עיר בפולין
מחוז: ביאליסטוק
נפה: אוגוסטוב
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-9,112
• יהודים בשנת 1941: כ-2,397
• יהודים לאחר השואה: עשרות יהודים

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
אוגוסטוב נוסדה בשנת 1561. המלך זיגמונט אוגוסט, שאוגוסטוב נקראה על שמו, העניק לה אז את הזכויות על-פי החוק המגדבורגי וכן רשות לקיים שני ירידים שנתיים ושני ימי שוק בשבוע. העיר שוכנת ליד אגמים, נהרות ויערות. כבר עם ייסודה היתה אוגוסטוב לצומת דרכים חשוב ולמרכז שממנו נשלחו עצים, בנהרות וביבשה, לנמל דאנציג. בשנת 1621 בזזו גייסות הטטרים את אוגוסטוב ושבו כחמש מאות איש. בשנת 1658 שוב סבלה אוגוסטוב מפלישת אויבים. העיר נפגעה קשה מדליקות שפרצו בה לעתים קרובות. חלוקתה הראשונה של פולין (בשנת 1772) השאירה את אוגוסטוב בגבולותיה של פולין. בחלוקות שלאחר מכן עברה אוגוסטוב תחילה לשלטונה של פרוסיה ובשנת 1815 היתה בתחום מלכות פולין. אוגוסטוב היתה אז לעיר המחוז ומעמד זה היה לה עד שנת 1866. בשנה זו צורפה לגוברניה לומז'ה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר בידי הגרמנים, אולם הרוסים שבו אליה בשנת 1915 והעיר נשארה בשליטתם עד תום המלחמה. אוגוסטוב שימשה מרכז מסחרי לכפרים שמסביב לה. להתפתחותה של אוגוסטוב במאה ה- 19 סייעה במידה מרובה התעלה האוגוסטובית, שנפתחה בשנת 1839; התעלה שימשה נתיב מים לדוברות ורפסודות בדרכן לים הבלטי. בסוף המאה, לאחר שהונח קו מסילת הברזל באוגוסטוב, איבדה התעלה את חשיבותה ותפקידה הצטמצם לזה של נתיב מים בין יישובי הסביבה בלבד. ראשוני היהודים התיישכו באוגוסטוב עם ייסודה. נשארה ידיעה משנת 1564 שאזרח יהודי באוגוסטוב (שמו לא נזכר) קיבל מידי המלך חלקת שדה כגמול על תרומתו לייסודה של העיר. כשנת 1578 העניק המלך סטפן בטורי ליהודי אוגוסטוב את הפריווילגיה לעסוק במסחר, במלאכה ובמזיגה. משנת 1640 נשארה תעודה ובה רשימה של משפחות יהודיות שישבו באוגוסטוב. ליהודים היה חלק נכבד בסחר הדגים שהתפתח במקום על יסוד הדיג באגמי הסביבה. היהודים חכרו את האגמים לעונות אחדות והדיג בהם נעשה בפיקוחם. גם שיווק הדגים היה כידיהם. נוסף על המסחר והמלאכה התפרנסו יהודי אוגוסטוב גם מתחבורה. לקראת סוף המאה ה- 18 ישבו באוגוסטוב כ- 50 משפחות יהודיות. במאה ה- 19, ובייחוד משנות ה- 30 עד שנות ה- 60, הלך וגדל היישוב היהודי באוגוסטוב. במחציתה השנייה של המאה הקימו יהודים 3 טחנות קמח - אחת מהן הופעלה בכוח מימי תעלת אוגוסטוב - שתי מנסרות עצים, מלבנה, בית מלאכה לעיבוד עורות, שתוצרתו שווקה ברחבי רוסיה, ובית חרושת לאריחי חרסינה. משנת 1868 ואילך חנה באוגוסטוב גדוד חיילים רוסיים ושהייתם במקום איפשרה ליהודים להתפרנס מהספקת שירותים שונים. יהודים אחדים שימשו ספקים לצבא. לקראת סוף המאה ה- 19 סבלו יהודי אוגוסטוב מן השריפות שפרצו בעיר, שבהן עלו באש בתיהם. מצבם הכלכלי של היהודים אחרי השריפות הלך והחמיר. לעזרתם באו היהודים מן הערים הסמוכות. סייעו לשיקומם גם הבארון גינזבורג ומשה מונטיפיורי. במקום החנויות שנשרפו הוקמו דוכנים ברחובות העיר. מספר לא מבוטל של יהודים מצאו לעצמם פרנסה בתעשיית הטקסטיל הזעירה שהוקמה אז באוגוסטוב ובסביבתה. אחדים עסקו בחכירת יערות הסביבה. כנראה שהתקיימה באוגוסטוב קהילה יהודית מאורגנת כבר במחצית השנייה של המאה ה- 17; קהילה זו מוזכרת בדיוני ועד ארבע הארצות. יש להניח, שהקהילה היתה כפופה אז לקהילת טיקטין הגדולה ממנה. בשנת 1674 דן ועד ארבע הארצות בסכסוך שפרץ בין קהילת אוגוסטוב ובין קהילת טיקטין בעניין בית הכנסת ובית הקברות. בפרטי-כל אחר של ישיבת הוועד (משנת 1685) שוב מוזכרת קהילת אוגוסטוב; קהילת טיקטין התלוננה על כך, שקהילת אוגוסטוב לא פרעה את חובותיה ולא סילקה את המגיע ממנה "מחמת סיבת השריפה" שפרצה בשנת 1685. ברישומי הוועד מוזכרים גם הסכומים שהוטל על קהילת אוגוסטוב לשלם כמס גולגולת; בשנים 1769 ו- 1796 היה הסכום 264 זהובים. בשנת 1827 נאסר על יהודים שלא מתושבי המקום להתיישב באוגוסטוב בשל היות העיר באיזור הגבול עם פרוסיה. רק אלה שישבו בה קודם הורשו להמשיך ולהתגורר בה. בית הכנסת הוקם באוגוסטוב בשנות הארבעים למאה ה- 19. בבניין בית הכנסת נמצא בית המדרש של ה"חברה קדישא" ו"הקלויז של הסנדלרים". בעיר נמצאו עוד כמה בתי תפילה שנקראו על שם הרחובות שבהם עמדו, כגון "קלויז האטליז" (ברחוב האטליז) ו"קלויז הגשר"(ברחוב הגשר). בקרבת בית הכנסת נמצא בית הקברות. בשנים האחרונות של המאה ה- 19 קודש בית עלמין חדש, במרחק רב יותר מהעיר. בשנות העשרים של המאה ה- 19 מוזכר ר' שלום שכנא כרב אב"ד באוגוסטוב. פרטים על חייו אינם ידועים לנו וגם לא נודע בדיוק מתי כיהן במקום. בשנת 1837 מוזכר כרב שכיהן במקום ר' יוסף ב"ר ברוך, ששימש ראש בית דין. בשנות הארבעים של המאה ה- 19 ועד שנת 1854 ישב על כס הרבנות ר' שמואל אביגדור תוספטל, שחיבר ספרים על הרמב"ם ועל השולחן ערוך. הוא עבר מאוגוסטוב לניישחיז (נייסוחוייז'יה). במקומו בא ר' ישראל איסר שפירא, שהיה יליד אוגוסטוב וחיבר ספר שאלות ותשובות בשם "עזרת ישראל". בשנת 1870 כיהן במקום ר' משה יצחק הלוי, שנודע בשם משה אידל הפוניוויז'אי על שם העיר שכיהן בה מקודם. הוא לא האריך ימים בתפקידו ונפטר עוד באותה שנה. לממלא מקומו נתמנה חתנו ר' כתריאל נתן והוא שימש בתפקידו במשך חמישים ושתיים שנים, פרט לעשר שנים (1887- 1896), שבהן נאלץ לעזוב את העיר בגלל מחלוקת שפרצה בקהילה. בעשר השנים הללו כיהן כרב העיר ר' יהודה לייב גורדון, שהיה מחשובי החזנים בתקופתו וחיבר את הספר "דבר יהודה". בשנת 1896 שב ר' כתריאל לכהונתו והמשיך לשבת על כס הרבנות באוגוסטוב עד פטירתו בשנת 1921. ר' יהודה לייב גורדון עבר לכהן באוסטרוב. מאז שנות השבעים של המאה ה- 19 ועד לשנים הראשונות של המאה ה- 20 פעל באוגוסטוב "רב מטעם", שהיה ממונה על ענייני המרשם האזרחי של יהודי המקום. תפקיד זה מילא אז הסופר זאב שפרלינג, שיצאו לו מוניטין כמתרגם ספרי ז'ול ורן לעברית. עד התקופה החדשה למדו רוב ילדי ישראל באוגוסטוב בחדרים פרטיים או בתלמוד תורה שהקימה הקהילה. בשנת 1879 היו באוגוסטוב 35 מלמדים. אחדים מהם לימדו את חניכיהם את יסודות השפה הרוסית וחשבון. בשנות התשעים של המאה ה- 19 הוקמה באוגוסטוב החברה "לינת הצדק" שמטרתה היתה להושיט עזרה לחולים עניים. זו היתה החברה הראשונה בתחום הסוציאלי שנוסדה בעיר. בתקופה זו הופיעו באוגוסטוב קבוצות קטנות של חסידים. היה להם בית מדרש משלהם שנקרא "בית המדרש של החסידים". בשלהי המאה ה- 19 (בשנת 1885) התארגנה ב' הקבוצה הציונית הראשונה "דורשי ציון", אך השפעתה היתה מועטה. הפעילות הציונית היתה בלתי חוקית והחברה נאלצה לפעול במחתרת וניהלה את פעולות התרבות שלה במסגרת הספרייה שנוסדה אז. הפעילות הפוליטית הממשית התחילה בראשית המאה ה- 20. ה"בונד" התחיל לפעול באוגוסטוב בשנת 1905. חבריו השתתפו בשביתות ובהפגנות. השלטונות הרוסיים אסרו אחדים מאנשי ה"בונד" וכמעט שיתקו את פעילות הסניף. הפעילות חודשה רק בשנים 1915- 1916. זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה ובעת המלחמה, לאחר שכבשו הגרמנים את העיר (בשנת 1915), החלה באוגוסטוב פעילות ערה בתחומי התרבות והחינוך. בשנת 1917 הונח היסוד ל"חדר מתוקן", שהתפתח בשנים שלאחר המלחמה והיה לבית-ספר עממי בן 7 כיתות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה פעלו באוגוסטוב ארגונים ציוניים ונוסד סניף של "אגודת ישראל". בחודשי המלחמה הראשונים נטשו רבים מן היהודים את העיר והתיישבו ישיבת ארעי בעיירות הסביבה. מצבם הכלכלי של היהודים התערער והצטמצמו מקורות הקיום של הסוחרים, החנוונים ובעלי המלאכה היהודיים, שלקוחותיהם באו מן העורף החקלאי של הסביבה. הציבור היהודי באוגוסטוב הגיב על הקשיים בארגון עזרה לנזקקים. נפתח מטבח ציבורי, נוסדה קופת גמילות חסדים שסייעה לסוחרים ולבעלי מלאכה זעירים באשראי ללא ריבית וחברת "לינת הצדק" הוסיפה על פעולותיה גם מתן עזרה רפואיח חינם - כל זה בסיועם של הג'וינט ושל יוצאי אוגוסטוב בארצות הברית.

בין שתי המלחמות
בעקבות אירועי המלחמה פחת מספר התושבים היהודיים באוגוסטוב. רבים מפליטי העיר לא חזרו לבתיהם וגדל מספרם של העוברים אל הערים הגדולות. שיעור היהודים באוכלוסייה הכללית ירד עוד יותר בעקבות צירוף כמה כפרים לעיר. עם חידושו של השלטון הפולני אירעו מקרים של רדיפות יהודים, חיפושים בבתיהם ואף מעצרים. אבל לאחר שהתייצכ השלטון החדש, בחודש אוגוסט 1920, שקטה העיר ותושביה החלו בשיקום חייה הכלכליים והציבוריים. מצבם הכלכלי של היהודים היה קשה. סחר המעבר הסיטוני כמעט פסק בגלל ניתוקה של העיר משוקי רוסיה. אוגוסטוב הפסידה לחלוטין את מעמדה כעיר סחר השוכנת על פרשת דרכים חשובה ממערב למזרח. עם סילוק חיל המצב הרוסי נעלם מקור קיום חשוב של הסוחרים ובעלי המלאכה היהודיים באוגוסטוב; יחידות הצבא הפולני שהובאו למקום לא יכלו לשמש תחליף כמקור פרנסה. בכמה מקרים אסרו מפקדות מקומיות על החיילים והקצינים ליהנות משירותיהם של סוחרים ובעלי מלאכה יהודיים. נוסף לכך הצטמצמו ממדיו של המסחר המקומי בגלל השפל הכלכלי שפקד אז את פולין כולה והירידה המתמדת במחיר התוצרת החקלאית. בידי היהודים נותרו רק המסחר הזעיר והרוכלות בכפרים. בעקבות הירידה במסחר הוגבלו גם מקורות הפרנסה של בעלי המלאכה והתעשייה הזעירה שהיתה בידם של היהודים. אחוז ניכר של המפרנסים היה מחוסר עבודה דרך קבע. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה בא לעזרת הנזקקים ארגון הג'וינט, שסייע ליהודים שרצו לשקם את בתיהם ואת סדנאותיהם שנפגעו בזמן המלחמה. בתמיכתו הוקם בשנת 1922 "בנק קואופרטיבי לאשראי" שהתפתח מהר למדי. ייסודו היה מאורע חשוב בחיי העוסקים במסחר. קרוב למחצית משפחות היהודים באוגוסטוב נהנו מהלוואות הבנק. הג'וינט תמך גם בקופת גמילות חסדים שנוסדה עוד בשנות המלחמה. הון היסוד של הקופה גדל תוך זמן קצר ל- 26,000 זלוטי. עד שנת 1925 נתנה הקופה 631 הלוואות ובשנים שלאחר מכן הלך מספר הנהנים מן הקופה וגדל. הסוחרים ובעלי המלאכה היהודיים התארגנו באיגודים משלהם, שעיקר תפקידם היה מתן עזרה הדדית לחבריהם. לעזרת יהודי אוגוסטוב התגייסו בני עירם בארצות הברית; הם שלחו עזרה כספית נדיבה לבני משפחותיהם ולקהילה בכלל. אבל בעוד שהפעילות הארגונית של יהודי אוגוסטוב בכל הקשור לשיפור המצב הכלכלי היתה מוגבלת בגלל התנאים האובייקטיביים ששררו במקום, בתחום החיים הפוליטיים גילו יהודי המקום פעילות עניפה ותוססת. באוגוסטוב פעלו בתקופה שבין שתי המלחמות סניפים של כל המפלגות היהודיות שהיו קיימות אז בפולין. בראש כל המפלגות צעדו הציונים על מגוון סיעותיהם - ציונים כלליים, "פועלי ציון", "המזרחי", רוויזיוניסטים. על השפעתם ההולכת וגוברת תעיד העלייה שחלה במספר קוני השקל הציוני ובמספר המצביעים לקונגרסים הציוניים: לקראת הקונגרס ה- 14 (בשנת 1928) היה מספרם 79, לקראת הקונגרס ה- 17 (בשנת 1931) עלה המספר ל- 143, לקראת הקונגרס ה- 20 (בשנת 1937) קפץ המספר ועלה ל- 649. ירידה קלה הסתמנה לקראת הקונגרס ה- 21 (בשנת 1939) - 523. בתקופה ההיא התפתחו מאוד ארגוני הנוער הציוני ומספר חבריהם גדל והלך. בשנת 1924 הוקם סניף "החלוץ", בשנת 1927 התארגנו סניפי בית"ר ו"השומר הצעיר". בשנת 1930 הקימה "המזרחי" את ארגון הנוער שלה ("צעירי" המזרחי). מספר צעירים עלו ארצה לאחר שקיבלו הכשרה בקיבוצים שהוקמו בסביבה. ארגוני הנוער הקימו ספריות זעירות וחוגים לספורט. בשנת 1922 הוקם סניף של "אגודת ישראל", שפעל בעיקר בעת הבחירות לקהילה ולעירייה. בשנת 1927 הקימה "אגודת ישראל" את בית-הספר לבנות "בית יעקב". השפעה ניכרת בציבור היהודי באוגוסטוב היתה ל"בונד". בתקופה הנדונה עלה בידי ה"בונד" לשלוח נציגים לוועד הקהילה ולמועצת העירייה. בשנת 1921 נפטר רבה של אוגוסטוב, כתריאל נתן, שכיהן בעיר שנים רבות( ראה לעיל). לממלא מקומו נבחר בשנת 1922 ר' יצחק קוסובסקי, שכיהן עד שנת 1925. הרב קוסובסקי עבר לוולקוביסק ומשם ליוהנסבורג שבדרום אפריקה. במקומו נתמנה ר' עזריאל זליג קושלבסקי, מחבר הספר "עין צופים". לפני כן שימש הרב קושלבסקי, במשך חמישים שנה בערך, דיין ומורה הוראה באוגוסטוב. בשנת 1934 עלה לארץ-ישראל. חודשים אחדים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נבחר לרב ואב"ד באוגוסטוב ר' הירש לייטער. הרב לייטער היה רבה האחרון של הקהילה ונספה בשואה. בתחום בריאות הציבור עשה רבות בעיר סניף "צנטוס", שהוקם בשנות ה- 20. ארגון זה העניק עזרה רפואית בייחוד לילדים בגיל 5 עד 7. כמו-כן חודשה פעילותה של חברת "לינת הצדק", שנוסדה עוד בסוף המאה ה- 19. בשנים אלה הוקמה גם חברת "ביקור חולים". שתיהן דאגו לספק עזרה רפואית לעניי העיר. נוכח הצרכים הרבים ארגנה הקהילה עבור העניים מבצעי סעד חד-פעמיים. מדי שנה נערך מבצע "קמחא דפסחא", שנהנו ממנו בערך שליש מיהודי המקום. רוב הילדים המשיכו ללמוד בחדרים פרטיים או ב"תלמוד תורה" שהקימה הקהילה עוד בשנות המלחמה. ה"חדר המתוקן" שהוקם בשנת 1917 התפתח עד שהיה לבית-ספר עממי בן 7 כיתות. בשנת 1939 למדו בו 230 תלמידים בערך. היהודים השתדלו להבטיח לעצמם נציגות נאותה במועצת העיר. בבחירות למועצה התמודדה כרגיל רשימה יהודית מאוחדת, פרט ל"בונד", והיא זכתה ל- 4- 5 מנדטים. ל"בונד" היה מנדט אחד במועצה. בבחירות האחרונות של ועד הקהילה קיבלה רשימת הציונים מנדט אחד, "המזרחי" - 1, "פועלי ציון" - 1, הרוויזיוניסטים - 1, ה"בונד" - 2 ו"אגודת ישראל - 2. בשנת 1939 התארגנה באוגוסטוב קבוצה שתכננה להוציא לאור כתב עת מקומי ביידיש. יצא לאור גיליון אחד בלבד בשם "אוגוסטווער לעבען" (24.2.1939). במשך כל השנים שבין שתי מלחמות העולם היו גילויים של אנטישמיות מצד השלטונות המקומיים ומצד חוגים אנטישמיים פולניים. בשנות ה- 30 הלכה וגברה התעמולה האנטישמית ומדי פעם הופצו כרוזים אנטישמיים ארסיים. בשנים אלה גבר גם החרם על המסחר והמלאכה היהודיים; לפני חנויות של יהודים הוצבו משמרות חרם. היו גם מעשי אלימות של בריונים אנטישמיים כלפי יהודים עובדי אורח. בשנת 1931 הוכו יהודים רבים ואחדים מהם אף נפצעו קשה.

 

 

במלחה"ע ה - II
ב- 1 בספטמבר 1939 הפציצו מטוסים גרמניים את תחנת הרכבת באוגוסטוב. במהלך חודש ספטמבר כלל לא נכנס הצבא הגרמני לאוגוסטוב (לדברי אחרים כן נכנסו הגרמנים לעיר אך שהו בה רק שעתיים). לפי ההסכם בין גרמניה לברית המועצות מיום 23.8.1939 צריכה היתה אוגוסטוב להיכלל בסוף ספטמבר 1939 בשטח הכיבוש הסובייטי. הגבול בין ברית המועצות לגרמניה עבר 8 ק"מ מצפון לאוגוסטוב, בגשר שבקרבת הכפר שצברקה. באותה תקופה הגיעו לעיר פליטים רבים ממקומות כגון סובאלקי וראצ'קי, שנשארו בתחום הכיבוש הגרמני. השלטון הסובייטי החרים והלאים את האחוזות, בתי העסק, מחסני תבואה, חנויות, מנסרות וכדומה. רוב יהודי אוגוסטוב הועסקו בקואופרטיבים שהוקמו בעיר. כמה יהודים התקבלו לעבודה במשרדים סובייטיים ואף במשטרה. הפעילות של המפלגות היהודיות ושל ארגוני הנוער היהודיים הופסקה. לעומת זאת נפתחו בפני הצעירים היהודיים אפשרויות ללמוד בלא הגבלות בכל מוסדות החינוך הסובייטיים, החל מבתי-ספר עממיים וכלה בבתי-ספר גבוהים ברחבי ברית המועצות. בתחילת שנת 1940 התגייסה קבוצה של צעירים יהודיים לעבודה במכרות אוראל, אך בשל התנאים הקשים ששררו שם ברחו אחדים מהם וחזרו לאוגוסטוב. כאן הם נעצרו והשלטונות העמידו אותם לדין. בפברואר-אפריל 1940 נאסרו בידי אנשי הנקוו"ד (המשטרה החשאית הסובייטית) בעלי אחוזות ועסקים וכן פעילי המפלגות הלאומיות לשעבר; ביניהם היו גם יהודים. כולם נשלחו למחנות עונשין בסיביר. באותה תקופה רוקנו השלטונות הסובייטיים את אוגוסטוב, שהוכרזה כעיר ספר, מכל הפליטים שהתגוררו בה. הפליטים גורשו למרחק של 100 ק"מ מזרחה מן הגבול החדש. רובם השתכנו בסביבת באראנוביצ'ה וסלונים. בתקופת הכיבוש הגרמני, שהחל שם עם פלישת גרמניה לברית המועצות ביוני 1941, היה גורלם של יהודים אלה כגורל יהודי המקומות הללו ורובם ניספו. ב- 22 ביוני 1941, השכם בבוקר, כבש הצבא הגרמני את אוגוסטוב. הרוסים לא גילו כל התנגדות, וכבר באותו יום הרגו חיילים גרמניים כמה יהודים ברחובות העיר. ימים אחדים לאחר שנכנסו הגרמנים הם החלו בהוצאות להורג המוניות: בין ה- 25 ל- 27 ביוני 1941 נורו למוות, כנראה, בידי אנשי איינזאצגרופן כ- 30 איש, רובם יהודים, שנכלאו בידי הגרמנים בבית ההבראה הסובייטי לשעבר. כעבור 10 ימים נורו כ- 100 איש, גם הם כנראה יהודים ברובם. באותה תקופה הוצאו להורג בבית הקברות היהודי הפרוון גרשון קולניצקי ועוד כמה גברים יהודיים שהוצאו מאותו בית. הגרמנים הוציאו להורג באותו זמן גם את כל בעלי המומים שהיו בעיר ובכלל זה היו גם יהודים. ב- 15 באוגוסט 1941 (לדעת אחרים אירע הדבר ביולי) רצחו הגרמנים ביער שצבו, כמה ק"מ מצפון לאוגוסטוב, את רוב הגברים היהודיים של אוגוסטוב - בין 800 ל- 900 איש (לפי מקורות אחדים היה מספר הנרצחים 1,500, אך מספר זה נראה מוגזם אם מביאים בחשבון שבשנת 1939 היה מספרם של יהודי אוגוסטוב 3,000 בלבד). בסוף אוגוסט או בחודשי הסתיו של שנת 1941 הוקם ב"באראקי", הפרבר המזרחי של אוגוסטוב, גטו. באותו מקום, בין תעלת אוגוסטוב ובין הנהר נטה, עמדו צריפים מעץ שהתגוררו בהם פועלי המנסרות שבסביבה ומשפחותיהם. לגטו הוכנסו כ- 2,000 יהודים, רובם נשים, ילדים וזקנים; כנראה שלא היו ביניהם יותר מ- 200 גברים. בין היהודים שנכלאו בגטו היו גם יותר מ- 100 יהודים שנעקרו מבתיהם בנפת אוגוסטוב בחודשי יולי-אוגוסט 1941. ביניהם היו יהודי ליפסק, שאבין ודובספודה. הגטו היה מוקף גדר תיל ושמרו עליו אנשי המשטרה הפולנית ושני גרמנים. אמנם באופן רשמי היה אסור לצאת מן הגטו, אך שומרי הגטו לא הקפידו במיוחד ויהודים ניצלו עובדה זו. תושבי הגטו היו חייבים לשאת על בגדיהם, מצד החזה, טלאי צהוב. רוב הגברים עבדו במנסרות באוגוסטוב ובסביבתה; כמה מכונאים ומסגרים הועסקו ביחידות הצבא הגרמני. הנשים עבדו בעיקר בעבודות ניקוי ברחובות העיר וגם במשרדי הגרמנים ובבתיהם. בשנת 1942 שולחו כמה קבוצות של נשים צעירות לעבוד במסילת הרכבת בגראייבו. הקבוצות הוחלפו מדי חודש. כנראה שבתקופה זו הוקם גם היודנראט. בראשו הועמד קאנטורוביץ, צורף במקצועו. תפקידו העיקרי של היודנראט היה לספק עובדים יהודיים לעבודות כפייה. בגטו שירתו 5- 6 שוטרים יהודיים. ב- 2 בנובמבר 1942 כיתרו הגרמנים את הגטו. כל היהודים שהיו בו הועברו ברגל ובעגלות למחנה מעבר בקרבת הכפר בוגושה (כעת פרוסטקי) שליד גראייבו. כאן ניתנו לכל עציר רק 100 גרם לחם ליום ומרק דל. בתנאים אלה חלו רבים ונפטרו במחנה. באמצע חודש דצמבר 1942 יצא הטראנספורט הראשון מבוגושה לטרבלינקה; היו בו כ- 5,000 יהודים. ב- 7 בינואר 1943 הגיע לאושוויץ המשלוח השני מבוגושה. לאחר הסלקציה השאירו הגרמנים במחנה אושוויץ כ- 500 גברים ונשים. כולם, להוציא יחידים, נספו באושוויץ זמן מה לאחר מכן. לאחר חיסול הגטו עוד חיו באוגוסטוב עם משפחותיהם כמה יהודים שהתנצרו שנים רבות לפני מלחמת העולם השנייה. אבל בקיץ 1943 הוציאו הגרמנים גם אותם מבתיהם וירו בהם למוות בבית הקברות היהודי. ואלה שמותיהם: עורך הדין יז'י קוראל, קלימאשבסקי, מוטל פוגומפרי ואשתו של בעל בית הדפוס קשיבינסקי. שתי נשים מומרות הצליחו להימלט וניצלו. באמצע מאי 1943 הביאו הגרמנים לאוגוסטוב קבוצת יהודים, אנשי "הזונדרקומאנדו 1005", שתפקידם היה לטשטש את עקבות פשעי הנאצים. בשני מקומות, שבהם היו הרציחות ההמוניות ליד אוגוסטוב, ביער שצבו וביער קלווביצה, נשרפו בין 3,000 ל- 5,000 גוויות, רובן של גברים יהודיים; השאר היו פולנים ורוסים. מקהילת אוגוסטוב, שמנתה בעבר 3,000 יהודים, שרדו לאחר המלחמה כמה עשרות אנשים. חמישה מאלה הסתתרו ב"צד הארי". בתי התפילה של היהודים באוגוסטוב נהרסו ובית הקברות נחרש.