ל' ניסן ה'תשע"ז

וונבולניצה WAWOLNICA

 

 

 

 

 

 

 

עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: פולאווי
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 3,003

·  יהודים בשנת 1941: כ- 1,043

·  יהודים לאחר השואה: לא נותרו

תולדות הקהילה:
 

ו' נזכרת לראשונה בתחילת המאה ה-12 כיישוב פרטי שבעליה, אצילים פולנים, הקימו בה מבצר והתגוררו בה. הודות למיקומה, על דרך המלך מלובלין לוורשה, התפתחה כלכלתה של ו' ואוכלוסייתה גדלה, ובשנת 1364 הוענקו לה זכויות עיר. תקופת הפיתוח והשגשוג נקטעה באמצע ה-17, עם פלישת השוודים לאזור. הכובשים המיטו על ו' הרס וחורבן. רוב הבתים בעיירה וגם מפעלים קטנים ובתי-מלאכה היו למאכולת אש. בשנת 1793, בעקבות חלוקת פולין השנייה, סופחה ו' לאוסטריה, ב-1807 צורפה ל"נסיכות ורשה" וב-1815 נכללה במלכות פולין הקונגרסאית שתחת חסות רוסיה. בימי המרד הפולני של 1863 היתה ו' אחד ממעוזי המרי. במלחמת העולם הראשונה נכבשה בידי הגרמנים והאוסטרים ועד 1918 היתה נתונה לשלטון כיבוש אוסטרי. 

היהודים עד סוף מלחמת העולם הראשונה

ראשיתו של היישוב היהודי בו' במאה ה-17. נראה שבעלי העיר עודדו את התיישבות היהודים, מתוך שהאמינו כי יסייעו לפיתוח הכלכלה. העירונים, לעומתם, ראו ביהודים מתחרים, ודחקו בשלטונות להטיל הגבלות על פעילותם הכלכלית ועל זכות המגורים שלהם במקום. ב-1777 הוטלו כמה הגבלות על ישיבת יהודים בו', וב-1799 היו ליהודים רק ארבעה בתים בעיירה. ואולם לא פעם השכילו היהודים לעקוף את ההגבלות, ועם הזמן גדל היישוב היהודי והתבסס. במחצית הראשונה של המאה ה-19 אסרו השלטונות הרוסיים על התיישבות יהודים חדשים בו' בשל קרבתה לגבול.
רבים מיהודי ו' עסקו במסחר. האמידים שבהם קנו מן האיכרים ומבעלי האחוזות בסביבה את תוצרתם - תבואה, צמר ושאר מוצרים חקלאיים - ומכרו אותה בלובלין ובערים גדולות אחרות; לעתים גם שימשו מתווכים בסחר התבואה בין בעלי האחוזות והאיכרים לבין הערים הללו. הסוחרים הזעירים מכרו לאיכרים את תוצרת בתי-המלאכה המקומיים וקנו מהם תוצרת חקלאית - בעיקר בימי השוק ובירידים השנתיים - או סבבו עם מרכולתם בכפרים. מקצת היהודים היו בעלי מלאכה למקצועותיהם.
כבר במאה ה-17 קמה בו' קהילה יהודית ולה בית-כנסת ובית-מדרש. על-פי מסורת מקומית נהגו יהודי ו' הראשונים לחגוג את חג הפורים בט"ו באדר, כפי שנהגו בערי חומה מימי יהושע בן נון.
בשלהי המאה ה-19 הועמד לדין רב מו' באשמה שהלווה כסף לאיכרים בריבית קצוצה, ונשפט למאסר ולקנס (שמו של הרב לא נמסר ; ייתכן שהיה זה הרב מטעם, ששימש בתפקידו ללא שכר והתפרנס גם מעיסוקים צדדיים, לא תמיד חוקיים).
 

היהודים בין שתי מלחמות העולם

בתום מלחמת העולם הראשונה התחדשו בו' הפעילות הכלכלית והצמיחה הדמוגרפית. גם מספר היהודים בעיירה גדל. ואולם בימי המשבר הכלכלי של שנות ה-30 נפגעה מאוד כלכלתה של ו' ואוכלוסייתה הידלדלה.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב יהודי המקום ממסחר זעיר וממלאכה. פרנסתם היתה בדוחק רב. בשנת 1927 ייסדו היהודים קופת גמ"ח, שסייעה לנזקקים בהלוואות קטנות ללא ריבית. בשנה ההיא פרצה בו' שרפה גדולה שכילתה 32 מבתי העיירה. כ-200 תושבים, רובם הגדול יהודים, נותרו ללא קורת גג.
בשנים הראשונות שאחרי מלחמת העולם הראשונה עוד היו הקהילה והנהגתה נתונים להשפעת האורתודוקסים. ואולם תוך שנים מעטות גבר כוחם של הציונים וגם השליטה בקהילה ובמוסדותיה עברה לידיהם. בעיירה נוסדו בזה אחר זה סניפים וקנים של מפלגות ותנועות נוער ציוניות - 'יהציונים הכלליים", ה"התאחדות", "המזרחי" וכמה אחרות. בבחירות לקונגרס הציוני הכ' (ב-1937) זכתה רשימת "ארץ-ישראל העובדת" ב-27 קולות (80% מכלל הקולות). המפלגות הציוניות עסקו גם בפעולות תרבות וחינוך - שיעורי ערב לעברית ולספרות עברית, הרצאות למיניהן וחגיגות, שלעתים השתתפו בהן גם כלל בני הקהילה.
האורתודוקסים מצדם התארגנו בסניף "אגודת ישראל",שהיה פעיל בעיקר בתחומי הסעד והחינוך הדתי. רבים מילדי הקהילה למדו גם בתקופה זו בחדר המסורתי, אבל רבים אחרים כבר ביקרו בבית-הספר העממי הפולני ומהם שהמשיכו בלימודים תיכוניים.
החרם הכלכלי האנטי-יהודי שהיה רווח בפולין של שנות ה-30 לבש בו' ממדים קיצוניים. ב-1934 פרצו בעיירה פרעות, שבמהלכן הותקפו יהודים ורכושם נבזז. אחדים מראשי הפורעים נעצרו ונשפטו לעונשי מאסר של כמה שבועות, אבל בית-המשפט לערעורים המתיק את דינם. מאז גברה המתיחות בעיירה, בפרט בימי שוק ויריד. האנטישמים הציבו משמרות חרם בפתחי חנויות היהודים ולפני דוכניהם בשוק והבריחו לקוחות לא-יהודים.
 

בימי מלחמת העולם השנייה

ו' נכבשה בידי הגרמנים באמצע ספטמבר 1939. עם פרוץ הקרבות זרמו לעיירה פליטים יהודים מעיירות סמוכות - רובם מקורוב (ע"ע) שהופצצה בידי הגרמנים וכמעט חרבה כליל. בסוף דצמבר 1939 באו גם יהודים מפונים מפילאווי (ע"ע). בראשית 1940 הגיע מספר היהודים במקום ל-2,000 נפש לערך, יותר ממחציתם פליטים.
בשנים הראשונות לכיבוש היו רדיפות היהודים בו' מתונות יחסית. היהודים הוסיפו להתגורר בבתיהם ורבים מהם המשיכו לעבוד לפרנסתם, ומהם שאף הפרו בהסתר את האיסור לעסוק במסחר ואיש לא הקפיד עמם. במשך זמן מה חנתה במקום יחידה צבאית אוסטרית, שחייליה הניחו ליהודים ולא התנכלו להם. גם מזכיר העירייה, "פולקסדויטשה" (תושב ממוצא גרמני) שלא מבני ו', ניסה במידת יכולתו למנוע מעשי התעללות ביהודים מצד הז'נדרמים והחיילים הגרמנים. עם זאת הוטלה גם על יהודי א' חובת עבודת הכפייה. גברים מבני המקום נשלחו לעבודות מפרכות - חציבת אבנים בהרים הסמוכים לו', עבודות שרה וכיו"ב. המשגיחים הגרמנים והפולנים נהגו בהם באכזריות, ולא פעם שבו העובדים לבתיהם עם ערב חבולים ופצועים. מפעם לפעם פקדו את העיירה גרמנים מבחוין, שעשו יד אחת עם פולנים בני המקום למטרות שוד וביזה בבתי היהודים.
בראשית 1941 זומנו מנהיגי הציבור היהודי אל המפקדה הגרמנית ונצטוו לכונן יודנראט. לראש היודנראט נתמנה נ' רוזנפלד. תפקידו העיקרי של היודנראט היה להמציא לגרמנים את מכסת עובדי הכפייה היומית על-פי דרישותיהם. מיד עם הקמתו פתח היודנראט מטבח ציבורי לנזקקים ולפליטים, שבו חולקו מדי יום ביומו 150 ארוחות חמות. בפברואר 1941 התקבלו ממרכז הג'וינט בוורשה 500 זלוטי להפעלת המטבח ולפעולות סיוע אחרות.
בשנים 1941-1942 הלך ורע מצבם של יהודי ו'. בתחילת 1941 נשלחו קבוצות עובדים ראשונות -בעיקר מקרב עניי הקהילה והפליטים - למחנות עבודה מרוחקים. בתקופה זו החלו הגרמנים להקפיד על איסור העיסוק במסחר ועל מניעת מגעים בין יהודים ולא- יהודים. בחורף 1941/2 נצטוו יהודי ו' למסור לגרמנים את דברי הפרווה שברשותם. המחסור במזון ובחומרי הסקה, צפיפות הדיור ותנאי התברואה הירודים - כל אלה עשו את שלהם, ובחורף ההוא פרצה בקרב היהודים מגפת טיפוס.
בפברואר 1942 הועברו היהודים המקומיים והפליטים שעמם, כ-2,000 נפשות, לגטו. ב-22 במרס 1942 נרצח בו' "פולקסדויטשה" ששיתף פעולה עם שלטונות הכיבוש, ככל הנראה בידי פולנים. בחיפוש אחר הרוצחים באו לו' אנשי ס"ס מלובלין (ע"ע) וערכו חיפושים מדוקדקים בגטו. כ-120 מיהודי ו', בהם גם אנשי היודנראט, נרצחו ביום ההוא בבית-העלמין היהודי שבפאתי העיירה. היו שמצאו מסתור בבתי פולנים, אבל גם שם השיגה אותם ידם של הרוצחים - הם ערכו חיפושים בבתי הפולנים וכל יהודי שהתגלה נורה למוות על סף הבית שבו הסתתר. שבוע לאחר הרצח הזה, ב-31 במרס, הגיעו לו' קבוצה של גרמנים וכוח עזר של אוקראינים. יושבי הגטו נקראו להתייצב בכיכר השוק. קבוצה של גברים צעירים וכשירים לעבודה הופרדה משאר היהודים והועברה לגטו אופולה (ע"ע), והנותרים גורשו עוד באותו יום למחנה ההשמדה בלז'ץ. היהודים שהועברו לאופולה שולחו במאי 1942 יחד עם יהודים מקומיים למחנות העבודה טרווניקי ופוניאטובה שבאזור לובלין. אלה מהם שנותרו בחיים עד סתיו 1943 ב- 3 בנובמבר בידי הגרמנים במבצע "חגיגות הקציר" מבצע שיזם הימלר בקיץ 1943 לחיסול מחנות העבודה באזור לובלין, בעקבות מרידות העצירים בטרבלינקה ובסוביבור.