ה' סיון ה'תשע"ז

אודז'יבול ODRZYWOL

עיירה בפולין
מחוז: לודז'
נפה: אופוצ'נו
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-1336
• יהודים בשנת 1941: כ-321

תולדות הקהילה:
כללי
העיירה הפרטית אודז'יבול נקראה עד מחצית המאה ה- 16 "איסוקין". ב- 1418 זכתה במעמד עיר. בשלהי המאה ה- 18 הוענקה לה הזכות לכנס 9 ירידים בשנה, במקום 2 כמקובל, והדבר מעיד כי העיירה התפתחה כמרכז-מסחר בעל עורף חקלאי. אולם במאה ה- 19 ירדה העיירה מבחינה כלכלית, ואחד הגורמים לירידה היה הדליקה ב- 1858. מאות בשנים לא מנע איש את השתקעותם של היהודים במקום, מקור פרנסתם העיקרי היו המסחר הזעיר והמלאכה, וחשיבות יתירה בפרנסתם נודעה לשווקים ולירידים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו כמה בתי-חרושת קטנים בידי יהודים, ביניהם בית-חרושת לשמן ומצבעה. רוב החנויות היו בידי יהודים. לישוב קטן זה היתה קהילה עצמאית שהעסיקה רב, ולה גם בית-עלמין. בין הרבנים באודז'יבול במאות ה- 19 וה- 20 היו גם זמן-מה גדולים בתורה מן הנודעים בפולין. ר' יהודה לייבוש ליכט (נולד ב- 1839) התחיל את דרכו כדיין בקוז'ייניצה, ואחר כך שימש ברבנות בדז'וויצה, אודז'יבול, ז'ולקייווקה, פשיסוחה, פיאסקי, והחל ב- 1885 - בפשדבוז'. הכול כינוהו עילוי. "הבאר" הוא חיבורו על תרגומי התורה, אגב השוואה לתלמודים ולמדרשים. ר' צבי רינקוביץ', שנתמנה לרבנות באודז'יבול בגיל צעיר, קנה עד מהרה את לב הקהילה. ב- 1920 עבר לפיוטרקוב טריבונאלסקי, לשמש ראש ישיבת "בני- תורה". נודע כמגיד מעולה ובעל "חלקת צבי", פירוש על אגדות מסכת מגילה. בתקופה שבין המלחמות היה מצבם הכלכלי של היהודים באודז'יבול ירוד כנראה, שכן ירד מספרם בעיר מ- 389 ב- 1921 ל- 321 ערב פרוץ מלחמת העולם II-ה. אם נביא בחשבון את הריבוי הטבעי בשנים אלה, נמצא כי הירידה במספר היהודים גדולה אף יותר. הדעת נותנת, כי בתקופה זו נהרו יהודים, בעיקר הצעירים, לערים הגדולות יותר, לחפש מקורות פרנסה. האנטישמיות, שגברה בעיקר בשנות ה- 30, החמירה עוד יותר את מצב היהודים באודז'יבול. ב- 28.11.1935- 27 הסיתו האנדקים בשעת היריד באודז'יבול (וכן עשו בפשיסוחה הסמוכה ובעיר הנפה אופוצ'נו) את המון האיכרים להכות ביהודים, לתקוף את חנויותיהם ודוכניהם. יהודים אחדים באודז'יבול הוכו קשה. למחרת, 29.11, הגיע לידי התנגשות דמים בכביש אופוצ'נו-קלבוב בין שוטרים-פרשים הדוהרים לאודז'יבול לשם דיכוי המהומות, לבין איכרים משתוללים בני הכפרים הסמוכים. ארבעה איכרים נהרגו, אחדים נפצעו ולמעלה מ- 10 נאסרו. במשפט לאחר מהומות אלו ישבו על ספסל הנאשמים גם 20 אנדקים. בתקופת מלחמת העולם II-ה עלה מספר היהודים באודז'יבול בגלל זרם הפליטים והעקורים היהודים, והגיע ל- 539 עד 716 נפש. בסתיו 1941 קבעו השלטונות הגרמניים גיטו בשטח מצומצם מאוד בקצה העיר. נדחסו לשם מעל 700 יהודים, והצפיפות היתה רבה: 13- 12 נפש בחדר אחד. הישוב היהודי באודז'יבול חוסל ב- 20.8.1942. היהודים שולחו לנובה מיאסטו ע"נ פיליצה; שם נערך כעבור חודשיים חיסול הגיטו וכל היהודים שולחו למחנה-ההשמדה בטרבלינקה. הדעת נותנת, כי חלק מתושבי אודז'יבול שולחו עוד לפני ה- 20.8.1942 למחנות-העבודה, או יצאו את אודז'יבול מרצונם. ייתכן גם, כי לאחר חיסול הישוב ב-אודז'יבול. נשארה במקום לזמן-מה קבוצת יהודים, הדרושה לגרמנים לעבודה.

 

 

מעדויות של צאצא ליוצאי אודז'יבול שביקרה במקום:

זו החצר האחורית של הבית בו גדל סבי. הבית בצבע תכלת שבצד השני של הכביש, היה כבר תחום הגטו - דיירי הבית הזה פשוט החליפו בתים עם משפחת סבי כשהוקם הגטו. גטו אודז'יבול נחשב לאחד הגטאות הצפופים ביחס לכמות האנשים ששהו בו - 700 אנשים נדחסו לחמישה בתים, ובעיני ראיתי שהבתים קטנטנים. הגטו חוסל באוגוסט 1942.

אני מקווה שלמרות היותי טכנופובית אצליח להעלות תמונות...
תמונה זו היא של העיירה אודז'יבול, במחוז ראדום כיום, עיירה שהיו בה 320 יהודים ערב המלחמה, ביניהם משפחת סבי - שהוא הניצול היחיד ממנה

 

כמה דברים על העיירה ויהודיה: העיירה השתייכה למחוז אופוצ'נו בעבר וכיום כל העיירות בסביבה משתייכות למחוז ראדום. ישובים בקרבת מקום הם קלבוב, נובה-מיאסטו של הפיליצה, דז'וויצ'ה, אוסה, פשיסוחה, מוגיילניצה. לפי פנקס הקהילות אנחנו יודעים על 321 יהודים שחיו שם ערב המלחמה, אך מכיוון שלא נותר זכר מהמשפחות, הצלחנו לשחזר משהו כמו 20 משפחות שחיו שם רק מזכרונו של סבי, בן 92, בלי פירוט של מספר הנפשות למשפחה, ולפעמים בלי שום מידע מעבר לשם המשפחה, כך שאיננו יכולים למלא אפילו דפי עד. בשנות השלושים האנדקים התחילו לבצע שם פרעות ביהודים, פרעות שהתפשטו לכמה עיירות מסביב, ולכן קצת מוזר בעיני שכל כך קשה למצוא מידע על עיירה זו. בזמן המלחמה רוכזו ברחוב הגטו יהודי העיירה ויהודים מכמה יישובים סמוכים. ב-20 לאוגוסט 1942 הגטו חוסל ויושביו הועברו לנובה-מיאסטו הסמוכה, שם היה גם גטו. גטו נובה -מיאסטו חוסל ב-22 לאוקטובר 1942, ובתאריך זה שולחו כל היהודים ששרדו עד כה בגטו נובה-מיאסטו לטרבלינקה.
את לוח ההנצחה תלינו באוגוסט האחרון, בטקס בעיירה, שכיום אין בה יהודים כלל.
בית הקברות היהודי בקלבוב הסמוכה, בו נקברו תושבי קלבוב ואודז'יבול שנפטרו לפני המלחמה, נעלם כלא היה. חיפשנו אותו וכולם ידעו לכוון אותנו אליו - אך כשהגענו למקום לא מצאנו דבר. לאחרונה שמעתי מעוד מישהו שהגיע לשם, ולא הצליח למצוא את בית הקברות, למרות שיש ידיעות על מיקומו המדויק.
כמובן שאם מישהו ביקר באזור, באחת העיירות, או מתכוון לבקר, אשמח לשמוע...