כ"ח אייר ה'תשע"ז

ויילופולה סקשינסקיה WIELOPOLE SKRZYNSKIE

 

 

 

עיירה בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: רופצ'יצה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,005

·  יהודים בשנת 1941: כ-550

תולדות הקהילה:
 

עיירה במעמד מינהלי של כפר. בתעודות הוזכרה ויילופולה סקשינסקיה לראשונה ב- 1357 כעיירה בבעלות הפרטית של בני האצולה. העיירה שימשה מרכז של מסחר ומלאכה לעורף החקלאי של אחוזות בני האצולה, היו בה ימי יריד שנתיים וכן ימי-שוק שבועיים קבועים. במאה ה- 19 נבלמה התפתחותה של העיירה, וכך היתה שרוייה בקיפאון עד מלחמת-העולם השנייה. בתחילת המאה ה- 19 היו בה בסך-הכול 144 בתי-מגורים ועד סוף התקופה הנדונה לא גדל מספרם. גם קווי-מסילות הברזל פסחו על ויילופולה סקשינסקיה, והיתה רחוקה מתחנת-הרכבת כ- 10 ק"מ. ראשוני היהודים התיישבו בויילופולה סקשינסקיה בשלהי המאה ה- 17. היו אלה חוכרים ופונדקאים באחוזתו של האציל. ב- 1765 ישבו בויילופולה סקשינסקיה ישיבת קבע 151 יהודים וקהילתם פרשה את חסותה על 158 יהודים יושבי הכפרים שבסביבה. הרוב מבין 35 ראשי בתי-אב התפרנסו כבר אז ממסחר זעיר וממלאכה. ב- 1821 היו במקום 20 בתי-מלאכה של יהודים, ועליהם התפרנסו 26 ראשי בתי-אב. היישוב היהודי בויילופולה סקשינסקיה, כמו העיירה כולה היה שרוי בקיפאון כל זמן קיומו עד שנת 1939. את פרנסתה מצאה ויילופולה סקשינסקיה אך בדוחק. ב- 1896 תרמה הבארונית הירש 1100 גולדן בין עניי היהודים בויילופולה סקשינסקיה. למצב של העזובה והעוני גרמו גם הפרעות, שפרעו כפריי הסביבה ביהודי ויילופולה סקשינסקיה בנובמבר 1918. ב- 1921 היו בעיירה כ- 20 בבתי-מלאכה יהודיים, מהם 9 חייטים וכובענים, שהעסיקו בסך-הכול 4 פועלים שכירים, ואילו בתי-מלאכה שבענף המזון לא הועסק אפילו פועל שכיר אחד. היישוב היהודי בויילופולה סקשינסקיה זכה, כנראה, לקהילה עצמאית במחצית הראשונה של המאה ה- 19. במקום כיהנו הרבנים לבית פרנקל שגם החזיקו בכתר האדמו"רות: זלמן יוסף (נפטר ב- 1858 בקראקוב), אחר-כך בנו, ר' אברהם (נפטר ב- 1906 בטארנוב) ואחריו ר' שלמה זלמן, שהעתיק את חצרו ליאדלוביצה ולדמביצה, בה נפטר ב- 1938. ב-ויילופולה סקשינסקיה כיהן כדומ"ץ בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם ר' יצחק ב"ר אברהם איזן. בתקופה הנ"ל נמסר על קיומם של אירגונים ציוניים "הציונים הכלליים" ו"המזרחי". בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 הצביעו 27 שוקלים בעד "הציונים הכלליים" ואילו ב- 1936 נתנו כל 38 הבוחרים את קולותיהם בעד רשימת "המזרחי". בתחילת ספטמבר 1939, משהתקרבו הגרמנים אל ויילופולה סקשינסקיה, נמלטו כמה עשרות צעירים יהודים מזרחה. מקצתם נשארו בשטח גאליציה המזרחית, שסופחה לברית-המועצות, ואחרים שבו לעיירתם אל בני-משפחותיהם. אחדים מהללו שנמצאו בגאליציה המזרחית הוגלו בקיץ 1940 לאזורים מרוחקים של ברית-המועצות. הגרמנים הטילו על יהודי ויילופולה סקשינסקיה גזירות של חובת עבודת-כפייה, קנסות כספיים והגבלות תנועה. בעקבות הגזרות הללו נפגעו מקורות פרנסתם כי נותק הקשר בין בעלי-המלאכה ורוכלים יהודים לבין כפרי הסביבה. ב- 1940 הוקם במקום מטעם י.ס.ס. מטבח ציבורי וניתנה עזרה חומרית לנזקקים. בסוף 1940 וב- 1941 נחטפו עשרות יהודי ויילופולה סקשינסקיה למחנה-עבודה בפוסטקוב. אנשי הגיסטאפו מדמביצה היו מגיעים למקום, מתנכלים ליהודים ושודדים את רכושם. בינואר 1942 הוצאו להורג 2 מיהודי ויילופולה סקשינסקיה, שנמצאו משוטטים מחוץ לעיירה כדי לקנות מזון מאיכרי הסביבה. במאי של אותה שנה רצחו הגרמנים עוד יהודי, שהואשם כי חזר בחשאי לויילופולה סקשינסקיה מעברו המזרחי של הנהר סאן, שטח שהיה עד יוני 1941 בשליטה סובייטית. באביב של 1942 רבו החטיפות למחנות-העבודה באזור. באותה עת נאסר על היהודים להתגורר במקומות מסויימים בעיירה והם אולצו להתרכז בכמה סימטאות. אמנם לא היה זה גיטו סגור אך על תושביו הוטלו הגבלות תנועה חמורות. ב- 26.6.42 באה אקציית-הגירוש. בשעת האקציה נרצחו במקום כ- 50 חולים וקשישים, וכל הנותרים הובלו לגיטו ברופצ'יצה. כעבור חודש, ביולי 1942, חוסל הגיטו ברופצ'יצה ויושביו הועברו לגיטו בסנדז'ישוב, ומשם שולחו למחנה-המוות בבלז'ץ. רבים מצאו את מותם ביישובים אלה בשעת האקציות.