כ"ז אב ה'תשע"ז

ויסקויה מאזובייצקיה WYSOKIE MAZOWIECKIE

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: ביאליסטוק
נפה: ויסוקיה מאזובייצקיה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-3,214

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,898

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

ויסוקיה מאזובייצקיה מוזכרת בתעודות משנת 1239 כיישוב כפרי. היא הוכרה כיישוב עירוני בשנת 1494 ובשנת 1503 קיבלה מעמד של עיר מידי מלך פולין אלכסנדר. זכויותיה אושרו מחדש בידי המלך זיגמונט השלישי ולאחר מכן בידי מלכה האחרון של פולין סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי; מידו קיבלה ו' גם את הזכות לקיים ירידים שנתיים ושווקים מדי שבוע. ויסוקיה מאזובייצקיה היתה תחילה בבעלותם הפרטית של הנסיכים ראדז'יביל מניישווייז'. משנת 1582 ועד שנת 1670 היתה העיר בבעלות הרוזנים לבית פוטוצקי. בשנת 1580 נמנו בויסוקיה מאזובייצקיה 33 בתים בשטח השוק העירוני ועוד 110 בתים ברחובות העיר. ויסוקיה מאזובייצקיה נהרסה במלחמת השוודים באמצע המאה ה- 17 ונשארו בה 580 תושבים בלבד. היא שוקמה במאה ה- 18. בשנת 1799 כבר נמנו בה 134 בתים ו- 860 נפש. בחלוקת פולין השלישית, בשנת 1795, נכללה ויסוקיה מאזובייצקיה בשטח שסופח לפרוסיה. בשנת 1807 נכללה בנסיכות וארשה ובשנת 1815 - במלכות פולין שבחסות רוסיה. בשנת 1866 הוכרזה ויסוקיה מאזובייצקיה כעיר מחוז. בין המפרנסים רבו אז בעלי המלאכה והיא היתה בעיקר מרכז של פרוונות; גילדות של פרוונים ושל סנדלרים היו בויסוקיה מאזובייצקיה כבר במאה ה- 16. בסוף המאה ה- 18 נמנו בויסוקיה מאזובייצקיה 22 פרוונים, 24 סנדלרים ו- 12 אופים. במאה ה- 19 הוקמו בויסוקיה מאזובייצקיה כמה מפעלי תעשייה (בתי חרושת לייצור בירה, משרפות יי"ש ועוד). על היהודים בויסוקיה מאזובייצקיה ידוע כבר מתעודות מן המאה ה- 17. בישיבת ועד ד' ארצות בשנת 1725 מוזכר סכסוך בין קהילות ונגרוב וצ'ייחאנובייץ על השתייכותם של יהודי ויסוקיה מאזובייצקיה לאחת מהן. שתי הקהילות הגישו לוועד את טענותיהן, אך לא היו בידיהן הוכחות בכתב וכל הדיון נסב על טענות בעל-פה בלבד. הוועד החליט לדחות את מתן פסיקתו לישיבתו הבאה, שהיתה אמורה להתקיים בחורף של 1725- 1726 ו"עד אז לא תהיה לשום אחת משתי הקהילות שום שררה על ויסוקיה מאזובייצקיה והמגיע לאוצר המלך יחלקו הקהילות ביניהן בשווה". כארבעים שנה לאחר מכן, בשנת 1765, נזכרת קהילת ויסוקיה מאזובייצקיה בתעודות כקהילה עצמאית המחזיקה רב ושמש. במפקד האוכלוסין שנערך באותה שנה מוזכרים גם פרנס הקהילה וממלא מקומו והמפקח מטעם השלטונות. במאה ה- 19 הלך וגדל מספר היהודים בויסוקיה מאזובייצקיה. בראשית המאה הוקם במקום בית כנסת בנוי עץ. הבית נשרף כולו באחת השריפות שפקדו את העיר לעתים קרובות. בשנת 1879 נבנה בית כנסת חדש, הפעם מלבנים. כבכל עיירות פולין התפרנסו גם רוב יהודי ויסוקיה מאזובייצקיה ממסחר זעיר וממלאכה. בויסוקיה מאזובייצקיה היו גם סוחרי עצים אחדים וכן סוחרי תבואה וסוסים. אחדים עסקו בייצוא סחורות לפרוסיה המזרחית. עם בעלי המלאכה נמנו חייטים, סנדלרים, כובענים, נגרים ובנאים. ימי המסחר העיקריים היו ימי השוק שהתקיימו בימי שני וחמישי בשבוע. רק מעטים מיהודי ויסוקיה מאזובייצקיה היו אמידים. יוצאת מן הכלל היתה משפחת פרומקין, שנמנתה עם המשפחות העשירות והמיוחסות בליטא וברוסיה הלבנה והיו לה אחוזות גדולות בסביבה. ענף אחד של המשפחה ישב בויסוקיה מאזובייצקיה. בני המשפחה הרבו לפזר צדקה לעניי המקום. בראשית המאה ה- 20 עזבה המשפחה את ויסוקיה מאזובייצקיה והעתיקה את מושבה לגרודנו. בראשית המאה ה- 20 גבר בויסוקיה מאזובייצקיה החרם נגד המסחר היהודי, שהכריזה אז מפלגת הפולנים הלאומיים הקיצוניים ("האנדקים"). בראש ההסתה נגד היהודים בויסוקיה מאזובייצקיה עמד הכומר המקומי. בויסוקיה מאזובייצקיה נשמר בקפדנות ובקנאות אורח החיים הדתי. רוב רובם של היהודים היו מתנגדים, אך במרוצת הזמן רבו גם החסידים שהתרכזו מסביב ל"שטיבלאך" של אדמו"רים שונים. החל משנת 1833 כיהן בויסוקיה מאזובייצקיה הרב ר' מאיר הורוביץ. אחריו, בשנת 1853, שימש ברבנות ר' אלעזר שלמה וועלער, שכיהן עד שנת 1892. את מקומו ירש בשנת 1893 בנו, ר' אייזיק יעקב וועלער, מחבר ספר שאלות ותשובות "ברית עולם". אחרי מותו בשנת 1902 נבחר לרב העיר ר' אהרון יעקב פרלמאן, שישב על כסאו עד תקופה השואה, שבה נספה. בויסוקיה מאזובייצקיה התקיימו חדרים מסורתיים ובהם למדו הילדים הקטנים. הגדולים יותר היו נוסעים ללמוד בישיבות, על-פי רוב בלומז'ה. בשנות מלחמת העולם הראשונה הוקם "חדר מתוקן" והונח היסוד לבית-ספר שבו היתה היידיש שפת ההוראה. כמו-כן נפתחה אז ספרייה ציבורית והוקם איגוד ספורט "מכבי". עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה לא היו בעיר מפלגות פוליטיות יהודיות, אבל כנראה שנמצאו בויסוקיה מאזובייצקיה ציונים, שכן מדי שנה, בערב יום הכיפורים, היו אוספים כסף למען הקרן הקיימת לישראל. בעת מלחמת העולם הראשונה, תחת הכיבוש הגרמני, התפתחה הפעילות הציבורית והתרבותית בקרב יהודי ויסוקיה מאזובייצקיה. אז התארגן סניף של "צעירי ציון" ולידו הוקם מועדון. בשנת 1916 הוקמה ההסתדרות הציונית בויסוקיה מאזובייצקיה. בשנת 1917 נוסדו סניפים של "פועלי ציון" ושל ה"מזרחי". עם העלייה השנייה עלו כמה יהודים מויסוקיה מאזובייצקיה לארץ-ישראל ואחדים שירתו בגדוד העברי שהוקם במלחמת העולם הראשונה ולאחר שנסתיימה המלחמה היו בין המתיישבים החדשים של "עין חרוד". יהודים מויסוקיה מאזובייצקיה נמנו גם עם המתיישבים בחדרה. ויסוקיה מאזובייצקיה ניזוקה בעקבות הקרבות שהתחוללו בסביבותיה במלחמת העולם הראשונה וכתוצאה מן הקיפאון במסחר ובמלאכה נוצר מחסור חמור במזון ובמוצרי תעשייה יסודיים. במצב זה גדל גם מספר היהודים שנותרו ללא אמצעי קיום. הקהילה השתדלה לעזור לדלים ביותר והקימה מטבח, שבו חולקו חינם מדי יום כ- 200 ארוחות.

בין שתי המלחמות

בשנת 1919 נפגעו היהודים בויסוקיה מאזובייצקיה ממעשי האלימות של חיילי הגנראל האלר. הללו ערכו חיפושים בבתי יהודים והחרימו סחורות וחפצי ערך. המצב החמיר בשנים 1920- 1921 בעקבות מלחמת פולין עם הבולשוויקים. אז נוסדה פלוגה של אוכלוסי המקום ובתוכה היו הרבה יהודים. הפלוגה נלחמה עם הבולשוויקים ואף הצליחה לגרשם מן העיר. בקרבות נפלו שלושה-עשר יהודים. בנסיגתם מן העיר לקחו הבולשוויקים אתם 230 יהודים כבני ערובה. הצבא הפולני אמנם שחרר אותם, אבל למרות זאת היו היהודים קרבן להתעללות של קבוצות בריונים, שהיכו אותם ושדדו את רכושם. בעיתון "קורייר וארשאבסקי" הודגש אז, שהמאורעות בויסוקיה מאזובייצקיה מעידים על כך באופן גלוי שהיהודים הם "קרבנות של הפרעות לא רק במקומות שהואשמו בבגידה כביכול בפולנים, אלא גם כשהם עומדים שכם אחד עם הפולנים ונלחמים יחד באויב". העיתון קרא להעמיד לדין את האחראים ולהענישם. חבר הצירים היהודיים בפרלמנט הפולני הגיש לשר הפנים שאילתא בעניין הפרעות בויסוקיה מאזובייצקיה. ואכן, המשטרה התערבה וחוך זמן קצר הוחזר הסדר על כנו והחיים בעיר חזרו למסלולם התקין. בתקופה זו המשיכו יהודי ויסוקיה מאזובייצקיה להתפרנס ממסחר זעיר וממלאכה. הם קנו מידי איכרי הסביבה את התוצרת החקלאית ומכרו להם מוצרי תעשייה ומלאכה. רוב היהודים נמנו עם העניים; רק מעטים ביניהם היו אמידים - אלה שחכרו מבעלי האחוזות חלקות יער לכריתה. מפעלי התעשייה שבעליהם לא-יהודים - בתי חרושת לסוכר, לבירה, ולייצור לבנים - לא קיבלו יהודים לעבודה. אבל גם בטחנת הקמח, שהיתה בבעלות יהודים, עבדו רק יהודים אחדים. הואיל ותחנת הרכבת הקרובה היתה מרוחקת שבעה קילומטרים מויסוקיה מאזובייצקיה התפרנסו כמה יהודים מהובלת אנשים וסחורות לתחנה וממנה. בשנת 1925 הוקם בויסוקיה מאזובייצקיה בנק קואופרטיבי יהודי, שהעניק הלוואות לנזקקים בתנאים נוחים. הבנק נוסד ביוזמתם של ארגוני הסוחרים ובעלי המלאכה. לאחר שלוש שנים נסתיימה השותפות ביניהם. הבנק נשאר בידי בעלי המלאכה ועבור הסוחרים הוקם בנק אחר בשם "בנק הסוחרים" ששירת אותם. שני הבנקים המשיכו להתקיים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בנוסף לבנקים פעלה בויסוקיה מאזובייצקיה קופת "גמילות חסדים" וזו העניקה לנזקקים הלוואות קטנות ללא ריבית. בויסוקיה מאזובייצקיה פעלו מוסדות הצדקה המסורתיים, כגון "הכנסת כלה", "הכנסת אורחים" ו"ביקור חולים". בשנות ה- 30 הוקם בית חולים קטן. בתקופה שבין שתי המלחמות המשיך חינוך הילדים להתרכז ב"תלמוד תורה", שנחנך בטקס חגיגי בהשתתפותם של רבנים ומנהיגים יהודיים מווארשה ומערים סמוכות לויסוקיה מאזובייצקיה. במשך חמש-עשרה שנים התקיימה במקום ישיבה ובראשה עמד ר' יעקב סטאוויסקר. בשנת 1921 פתחו השלטונות בית-ספר יסודי ממלכתי לילדי היהודים ("שאבאסובקה"), אך למדו בו הבנות בלבד. בית-ספר זה התקיים עד שנת 1933. באותה שנה התחילו ללמד בו גם בשבתות והוא היה לבית ספר ממלכתי רגיל, שלמדו בו ילדי יהודים ופולנים כאחד. בויסוקיה מאזובייצקיה התקיימה זמן קצר גימנסיה ממשלתית ומספר קטן של תלמידים יהודיים המשיכו בה את לימודיהם לאחר גמר בית ספר היסודי. הגימנסיה היתה לאחר זמן קצר לבית-ספר מקצועי למסחר. בשנת 1933, עם הפיכת ה"שאבאסובקה" לבית-ספר רגיל, נעשה מאמץ לפתוח בית-ספר "תרבות" ביוזמתם של מנהיגי הציונים. המאמץ עלה יפה ובית-הספר נפתח בשנת 1934. בכל שנה ניתוספה לו כיתה חדשה. גם לבית-ספר זה היה בניין משלו. בתקופה זו היתה קהילת ויסוקיה מאזובייצקיה ברובה המכריע ציונית. פעלו בה סניפים של כמעט כל המפלגות הציוניות שהתקיימו אז בפולין. בשנות העשרים הראשונות נוסד בויסוקיה מאזובייצקיה סניף של "החלוץ" וזה הקים נקודת הכשרה בחווה חקלאית שבסביכה. לימים היתה נקודת ההכשרה למרכז הכשרה לסביכה כולה. בשנת 1927 הוקם סניף של "השומר הלאומי"( לאחר מכן "הנוער הציוני"). בשנות ה- 30 הראשונות נוסד בויסוקיה מאזובייצקיה סניף של הרוויזיוניסטים. המפלגות הציוניות וארגוני הנוער שלהן קיימו פעילות תרבותית ענפה וקיימו שיעורי ערב לעברית והרצאות על נושאים שונים. יחס הכוחות בין הזרמים הציוניים והשפעתם במחנה הציוני השתקפו בבחירות לקונגרסים הציוניים שהשתתפו בהן כדרך כלל כ- 300 שוקלים. בבחירות שנתקיימו בשנת 1935 נחלקו הקולות כדלקמן: "על המשמר" - 92, "עת לבנות" - 10, "המזרחי" - 97, "פועלי ציון" - 133. בבחירות לקונגרס האחרון שהתקיים לפני השואה (בשנת 1939) השתתפו כ- 500 בוחרים. "המזרחי" קיבל 45 קולות, ה"נוער הציוני" - 207 והגוש של ארץ-ישראל העובדת - 125 קולות. רק יחידים השתייכו ל"בונד". ל"אגודת ישראל" היתה השפעה בחוגי החסידים. מספר קטן של יהודים נמנו עם התנועה הקומוניסטית הבלתי ליגאלית. בוועד הקהילה שלטו הציונים. בבחירות לוועד שנערכו בשנת 1931 קיבלו הציונים 4 מתוך 8 המנדטים, "המזרחי" - 2, "אגודת ישראל" - 1 ורשימה בלתי תלויה - גם היא מנדט אחד. בבחירות למועצת העיר שהתקיימו בשנת 1939 זכו היהודים ב- 3 מנדטים מתוך מספר כולל של 12 חברי מועצת העיר. התעמולה האנטישמית שהלכה וגברה בשנות ה- 30 הביאה בויסוקיה מאזובייצקיה לידי פרעות בשנת 1936. ביום שוק רגיל הסתערו קבוצות בריונים, שהצטרפו אליהם איכרים רבים מכפרי הסביבה, על חנויות ודוכנים של יהודים, בזזו את הסחורות והיכו רבים מן החנוונים ומבני משפחותיהם. היו גם ניסיונות לפרוץ לתוך בתיהם של יהודים. שלושים יהודים נפצעו והועברו לבתי חולים בווארשה ובלומז'ה. המשטרה עצרה 20 פורעים ואלה הועמדו לדין באשמת השתתפות בפרעות; 13 מהם נידונו למאסר לתקופות זמן קצרות; השאר שוחררו. בית המשפט לערעורים בווארשה אישר את פסק הדין, אבל דחה את ביצוע עונשם של שישה מסיתים בשל גילם הצעיר.

במלחה"ע ה - II

יחידות הצבא הגרמני נכנסו לויסוקיה מאזובייצקיה ב- 10 בספטמבר 1939. כפי שנהגו במקומות אחרים פתחו הגרמנים גם כאן במעשי התעללות ביהודים וכמו-כן הציתו את בתי העיירה באש ורובם נשרפו. ב- 12 בספטמבר 1939 ריכזו הגרמנים את כל הגברים, כ- 1,000 איש, יהודים ופולנים, מגיל 17 ומעלה, בכנסייה הקתולית שניצלה מן התבערה. כעבור יומיים הוצאו העצורים מן הכנסייה והובלו למחנה עבודת כפייה בזאמברוב; כ- 800 איש נשלחו למחנה שטאלבך שבפרוסיה המזרחית. ב- 19 בספטמבר 1939 הורו הגרמנים לתושבי ויסוקיה מאזובייצקיה היהודים לעזוב את העיירה; תוך 24 שעות הם גורשו מזרחה לעבר השטח הסובייטי. ב- 26 בספטמבר 1939 יצאו הגרמנים מויסוקיה מאזובייצקיה, שכן על-פי ההסכם בין גרמניה לברית המועצות עברה ויסוקיה מאזובייצקיה לאיזור השלטון הסובייטי. האסירים היהודיים מתושבי העיירה שנמצאו במחנות הגרמניים שוחררו וחזרו למשפחותיהם. במשך שנה וחצי היתה ויסוקיה מאזובייצקיה תחת השלטון הסובייטי. היהודים השתדלו להסתגל למצב החדש. הם שיקמו את בתיהם, הקימו קואופרטיבים של בעלי מלאכה, הילדים למדו בבית-הספר הסובייטי היהודי. מקצת מן הקומוניסטים היהודיים לשעבר שיתפו פעולה עם השלטון הסובייטי מטעמים אידיאולוגיים. כמה מהם שירתו בעירייה ובמיליציה. בראשית 1941 התגוררו בויסוקיה מאזובייצקיה ה- 1,100 יהודים. בשנים 1940- 1941 גויסו רבים מבני הנוער לשירות חובה בצבא האדום. ב- 23 ביוני 1941 כבשו הגרמנים שוב את ויסוקיה מאזובייצקיה. רציחות, ביזה, עבודות כפייה והתעללויות נעשו תופעה של יום-יום. הפולנים האנטישמיים מתושבי המקום הצטרפו לכובשים ובזזו מכל הבא לידם. כבר בימים הראשונים לכיבוש הוצאו להורג שמעון טננבוים ושמואל גרינברג בתואנה שהם קומוניסטים. ביולי 1941 הוקם היודנראט ובו 13 חברים. באותו זמן פורסמה גזרת הטלאי הצהוב: כל היהודים, גברים ונשים מגיל 15 ומעלה, היו חייבים לשאת טלאי צהוב על בגדיהם (על החזה ועל הגב), ובתקופה הראשונה גם סרט צהוב על השרוול. בסוף אוגוסט 1941, כמה ימים לפני ראש השנה תש"ב, הוקם הגטו. הנוצרים שבתיהם היו בתוך תחום הגטו פונו מהם וקיבלו במקום זאת בתים של יהודים שהיו מחוצה לו. הגטו, שבתחומו היתה גם כיכר השוק, גודר בחוטי תיל. הכניסה נשמרה בידי שוטרים פולניים ובפנים הגטו שמרו על הסדר אנשי המשטרה היהודית, שהוקמה בפקודת הגרמנים. לשלושת הרחובות שבתחום הגטו נדחסו גם מאות עקורים יהודים, שהובאו לו"מ מן העיירות הסמוכות: צ'יז'יב, טיקוצ'ין, רוטקה, זאמברוב, יאבלונקה, דומברובה וממקומות אחרים. בסתיו 1941 נמצאו בגטו בו"מ כ-2,000 איש. היודנראט נאלץ לספק מדי יום 250 אנשים לסלילת כבישים ולכריתת עצים ביער. בעלי המלאכה -- סנדלרים, חייטים, נגרים ופחחים - יצאו לעבוד בכפרים ותמורת עבודתם קיבלו דברי מזון. גם רבים מבני הנוער עבדו במשקים שבכפרים תמורת מזון. תושבי הגטו ניהלו סחר חליפין עם התושבים ש"בצד הארי". עבור מזון מסרו היהודים את שארית רכושם ואף חפצים אישיים. לא תמיד קיבלו עבורם מחיר הוגן.
המצב החמיר עוד יותר בסתיו 1941. הברחת דברי מזון מן "הצד הארי" נעשתה מסוכנת. בגטו גברו העוני, הרעב והמחלות שהפילו חללים רבים. יום יום הוצאו מאות אנשים לעבודות כפייה. בעד 12 שעות עבודת פרך קיבלו 200 גרם לחם ומרק דליל. אמנם תפקידו העיקרי של היודנראט היה לספק את כל דרישות הגרמנים, אולם חברי היודנראט דאגו לסדרי החיים בקהילה ולמתן עזרה לרעבים. במסירותם לעניים שבעניים הצטיינו ראש היודנראט אלתר זייק ובתו, הד"ר גולדה זייק, שדאגה גם לחולים בגטו. מאות אנשים קיבלו ארוחות חמות חינם ב"מטבח הציבורי" שהוקם במקום. בעלי מלאכה שעבדו בכפרים וקיבלו דברי מזון בעד עבודתם שילמו ליודנראט כופר כרי להשתחרר מעבודת הכפייה. העניים והגלמודים קיבלו עזרה מקופת הקהילה.
חיסול הגטו החל בראשית נובמבר 1942.אור ליום 2 בנובמבר 1942 כיתרו את הגטו גרמנים ושוטרים פולניים. הם אספו את כל החולים שבגטו והוציאו אותם להורג בשדות שבסביבת העיירה. באותו יום הגיעו לו"מ 300 עגלות של כפריים שגויסו בידי המשטרה הפולנית. מסביב לגדר הגטו התאספו מאות פולנים שציפו לשלל. הגרמנים גירשו את היהודים מבתיהם ולא הרשו להם לקחת עמם אפילו את חפציהם האישיים. יהודי ו"מ הועלו על העגלות וגורשו למחנה בזאמברוב. המחנה בזאמברוב חוסל בינואר 1943 והיהודים נשלחו לאושוויץ.
גם אלה שנמלטו ליערות בעת חיסול הגטו בו"מ נפלו בידי הגרמנים, רובם עקב הלשנה של משתפי פעולה פולניים.