כ"ט אייר ה'תשע"ז

ולושצ'ובה WLOSZCZOWA

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: ולושצ'ובה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: כ- 2,700

·  יהודים לאחר השואה: לא נותרו

תולדות הקהילה:
כללי

ו' קיבלה בשנת 1539 זכויות עיר והיתר לקיים שני ירידים שנתיים, וכעבור שנים מעטות נוספו עוד שלושה ירידים. ב-1648-1649 פלשו לעיר כנופיות הקוזקים של חמיילניצקי, שהסבו נזקים כבדים בנפש וברכוש, ומיד אחריהם, ב-1656, באו השוודים וזרעו בעיר חורבן והרס. במשך כמאה וחמישים שנה נשארה העיר חרבה למחצה ורק בראשית המאה ה-19 התחדש בה תהליך הצמיחה הכלכלית והדמוגרפית. בתקופת מלכות פולין הקונגרסית הוקמו בו' בתים חדשים וכמה מפעלי תעשייה קטנים (שתי טחנות קמח, מנסרה ומפעל להפקת שמן). אחרי דיכוי המרד הפולני של 1863 הציבו השלטונות הרוסיים בו' חיל מצב, והביקוש המוגבר של הצבא לסחורות ולשירותים סייע רבות לפיתוח הכלכלה המקומית. במלחמת העולם הראשונה (בשנת 1915) נכבשה ו' בידי הגרמנים, שנשארו בה עד לנסיגתם ב-1918.

סגור

יהודי ו' עד סוף מלחמת העולם הראשונה

בתעודות מתחילת המאה ה-17 נזכרים לראשונה יהודים בו' שחכרו את משרפת היי"ש המקומית. לא ידוע לנו אם ישבו בעיר ישיבת קבע. רק במאה ה-19 החל להתפתח בו' יישוב יהודי של ממש, ובאמצע המאה כבר היה חלקם של היהודים באוכלוסייה שני שלישים בקירוב. מקורות פרנסתם העיקריים היו מסחר זעיר ומלאכה, בפרט בימי השוק והיריד. גם טחנות הקמח שהוקמו אז בעיר היו שייכות ליהודים.
בשנת 1860 לערך נוסדה בו' קהילה יהודית ונבנה בית-כנסת. תוך שנים 'מעטות נוסדו גם תלמוד-תורה וכמה מוסדות צדקה ועזרה.
מבין רבני ו' ידועים לנו בשמותיהם ר' ראובן הכהן (רבו של האדמו"ר ר' שלמה מררומסק, בעל "תפארת שלמה"). בזמנו פעל בעיר גם אביו של הרבי מרדומסק, ר' דב צבי. אחריו כיהן בקהילה ר' שמואל צבי, חסידו של ר' יששכר דב מרדושיצה. בשנת 1890 היה הרב ר' אברהם אהרן הלוי, ואחריו - ר' שמעון איידליס.
בתחילת המאה ה-20 התארגנה בו' קבוצה ראשונה של צעירים ציונים, שעסקו בעיקר באיסוף תרומות למען הקרן הקיימת לישראל ובלימוד עברית. הציונים ייסדו סניף של "פועלי ציון", ואילו הפועלים היהודים הלא-ציונים ייסדו סניף של ה"בונד". אחרי מהפכת 1905-1906 אסרו השלטונות על פעילות פוליטית כלשהי והארגונים האלה פורקו. בשנת 1912 אסרו השלטונות על יהודי ו' אפילו לפתוח ספרייה ציבורית. ב-1915, לאחר ששלטונות הכיבוש הגרמניים ביטלו את ההגבלות הקודמות על פעילות פוליטית, חידשו הציונים וה"בונד" את פעילותם ובמקום התפתחו חיי תרבות יהודיים ערים - שיעורי ערב לעברית ולתולדות עם ישראל, הרצאות, נשפי תרבות ונוסדו גם שתי קבוצות ספורט ציוניות - "מכבי" ו"הפועל".

סגור

היהודים בין שתי מלחמות העולם

בשנת 1918 עברו דרך ו' צבאותיו של הגנרל הפולני האלר ופרעו ביהודים. בתגובה התארגנו הצעירים היהודים בעיירה להגנה עצמית והתייצבו מול הפורעים. סיעת הצירים היהודים בסיים הפולני הגישה בעניין זה שאילתה לשר הפנים, ואולם ממשלת פולין עמדה מנגד ובמשך חודשים נמנעה מלהתערב ולשים קץ למהומות האלימות.
משהתייצב השלטון במדינת פולין העצמאית והסדר הוחזר על כנו, ניגשו היהודים לשקם את עסקיהם. בשנת 1923 היו 364 בתי-מלאכה ומפעלי תעשייה זעירה בו' בידי יהודים; ב-60% מהם הועסקו גם. פועלים שכירים, לרוב יהודים, ואילו האחרים נשאו אופי של עסק משפחתי, והבית שבו שכן העסק שימש על-פי רוב גם למגורים. ענפי הייצור העיקריים היו טקסטיל ועור, חומרי בניין, מזון וחומרי ניקיון. רוב היהודים המשיכו לעסוק במסחר זעיר וברוכלות בכפרים, ומקצתם חכרו חלקות יער וסחרו בעצים. בתקופה זו היו יהודים רבים מובטלים וגם האחרים מצאו את פרנסתם בדוחק. לעזרתם נוסדו כמה ארגונים לעזרה הדדית ומוסדות אשראי. בשנים 1925-1928 נוסדו בעיר שלושה בנקים יהודיים שהעניקו אשראי בתנאים נוחים. גם קופת הגמ"ח הוותיקה התארגנה מחדש והלוותה לבעלי עסקים סכומי כסף צנועים ללא ריבית. בשנת 1935, למשל, הסתכמו כלל הלוואותיה השנתיות של הקופה ביותר מ- 50,000 זלוטי; עם מקבלי ההלוואות נמנו 31 בעלי מלאכה (חייטים, נגרים, סנדלרים, קצבים ואחרים), 15 בעלי מכולת, 10 סוחרי גלנטריה ו-10 חנוונים אחרים וגם 51 בעלי דוכנים בשוק ורוכלים. גם חברות "לינת צדק" ו"ביקור חולים" הוותיקות חידשו בתקופה זו את פעילותן. בתקופה זו נוסדו גם איגודים של בעלי מלאכה ושל סוחרים זעירים יהודים, שהיו להם קופות גמ"ח משלהם. האיגורים גם סייעו לחבריהם להשיג רישיונות עבודה ממשלתיים וייצגו אותם בפני הרשויות.
חרף המצוקה הכלכלית הגוברת התאפיינה התקופה הזאת בפעילות פוליטית וציונית ערה ובחיי תרבות תוססים. עם המפלגות הציוניות הפעילות בעיר נמנו "הציונים הכלליים", "פועלי ציון", "המזרחי" והרוויזיוניסטים,ותנועות הנוער "השומר הצעיר" (הקן המקומי החל להתארגן ב-1917 וב-1929 מנה כ-150 חברים) ובית"ר (בסוף שנות ה-20, ב-1936 מנתה כמה עשרות חברים). סניף "החלוץ" בו' נוסד ב-1924, ולידו היה גם סניף "החלוץ הצעיר". לחברי "החלוץ" היתה חוות הכשרה חקלאית באחוזה כפרית סמוכה לו', וב-1925 עלתה קבוצה ראשונה של בוגרי ההכשרה לארץ-ישראל. בשנות ה-30 נוסד גם סניף של "החלוץ המזרחי". גם קבוצות הספורט "מכבי ו"הפועל" הוותיקות חידשו את פעילותן ; "מכבי," מנתה כ-50 חברים ו"הפועל" - כ-30.
הציונים היו רוב בקהילה ושלטו בהנהגתה, אך לצדם היו בעיר גם סניפים פעילים של "אגודת ישראל" ושל ה"בונד". בשנת 1933 נתמנה לרב העיר ר' חיים אשר פינקלר, האדמו"ר מרדושיצה, אך הוא הוסיף לשבת ברדושיצה ורק לעתים מזומנות בא לו'. הרב פינקלר נספה בשואה, לאחר שהחזיק מעמד כמעט עד סוף המלחמה. רבים מילדי הקהילה למדו גם בתקופה זו בחדרים פרטיים ובתלמוד-תורה של הקהילה. בשנת 1925 ייסדו פעילי "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות של רשת "בית-יעקב". הציונים מצרם ניסו לפתוח בו' בית-ספר עברי של רשת "תרבות", ואף שבית-ספר כזה נפתח הוא נסגר כעבור זמן קצר משום שידם של ההורים לא השיגה לשלם את שכר הלימוד.
בשנות ה-20 וגם בשנות ה-30 החזיקו היהודים על-פי רוב במחצית המושבים במועצת העיר - 6 מתוך 12. רק בבחירות 1938, לאחר שהשלטונות נקטו בטכסיסים כדי להפחית מכוחם, נבחרו למועצה 2 יהודים בלבד.
האנטישמיות הגוברת בפולין של שנות ה-30 נתנה אותותיה גם בו'. היהודים היו נתונים לחרם כלכלי מתגבר, ורבים נאלצו לסגור את חנויותיהם ואת דוכניהם בשוק.בד בבד גדל גם מספר הנזקקים ומקבלי התמיכות למינהן. בשנת 1935 קיבלו כ- 200 יהודים סיוע מקופת הקהילה.
 

בימי מלחמת העולם השנייה

בשבוע הראשון של ספטמבר 1939 נכבשה ו' בידי הגרמנים. לא מעט יהודים נמלטו מיד עם פרוץ המלחמה מזרחה, לאזיר הכיבוש הסובייטי, אבל רובם שבו אחר-כך לו'.
כבר בימים הראשונים לכיבוש החלו הגרמנים לחטוף יהודים לעבודת כפייה, ותכופות גם התעללו ביהודים ובזזו את דירותיהם וחנויותיהם. בה בעת הוטלו על היהודים קונטריבוציות וגזרות למיניהן, בתי-העסק שלהם הוחרמו, חופש התנועה שלהם הוגבל והם נררשו לענוד סימן היכר מיוחד. על-פי החלוקה האדמיניסטרטיווית הגרמנית נכללה ו' באוקטובר 1939 במחוז (דיסטריקט) רדום שבגנרל-גוברנמן.
היודנראט של ו' הוקם ככל הנראה בשבועות הראשונים לכיבוש. רוב חבריו נתמנו מקרב ועד הקהילה האחרון, וראש הקהילה לנדאו עמד בראשו. ליד היודנראט הוקמה גם משטרה יהודית. אחת ההוראות הראשונות שקיבל היודנראט, כנראה עוד באוקטובר 1939, היתה לערוך מפקד של יהודי ו' לצורך רישום לעבורת כפייה.
ו' לא נפגעה במהלך הקרבות, וכבר בספטמבר זרמו אליה פליטים יהודים מיישובי ו;סביבה, שבתיהם נהרסו. בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר העבירו הגרמנים לו' 300 יהודים משצ'קוצ'יני ומשייווייז' (ע' ערכיהן), עיירות שניזוקו קשה בהפצצות. בסוף 1939 באו עוד מאות מגורשים מלודז' וכ-200 יהודים מפוזנן, ובפברואר 1940 הגיעו 440 יהודים מוולוצלאווק, תשושים, חולים וחסרי כל. היודנראט שלח 275 מהם לקוז'לוב (ע"ע) והנותרים הועברו לשני כפרים לא רחוקים, קלוצ'בסקו וברומייז'.
ב-10 במרס 1940 ישבו בו' ובסביבתה 1,455 פליטים יהודים, כעבור שנה עלה מספרם ל-1,538 ובאפריל 1942 ישבו בו' ובסביבתה 4,277 יהודים, בהם 1,654 פליטים. בשלהי 1939 פרצה בקרב הפליטים מגפת טיפוס הבהרות, ובסוף ינואר 1940 דרשו השלטונות הגרמניים מן היודנראט להקים תוך יומיים בית-חולים לחולים במגפה. העובדים היהורים עמדו בלוח הזמנים ושיפצו בניין שיועד למטרה זו. תוך 24 שעות הכינו בעלי מלאכה 25 מיטות ו-25 שמיכות, יהודים מקומיים תרמו כלי מיטה ובגדים לחולים, וב-27 בינואר נפתח בית-החולים. רוב החולים אושפזו על חשבון מחלקת הסעד. נפתחה גם מרפאה יהודית, שהתקיימה עד 1942. בסוף 1940 חוסנו כל יהודי ו', יותר מ-2,000 נפשות, נגד טיפוס.
מחלקת הסעד של היודנראט עשתה רבות כדי לסייע לפליטים, שרובם הגיעו לו' בחוסר כל. אנשי המחלקה אספו מן היהודים המקומיים כסף, מזון, בגדים וכיוצא באלו; ו-300 הפליטים הראשונים שהגיעו בסתיו 1939 אכן זכו לסיוע. תוך ימים אחדים נמצאה לכולם קורת גג אצל יהודים מקומיים והוקם למענם גם מטבח ציבורי. בסוף 1939 או בראשית 1940, עם בואם של המוני פליטים נוספים מלודז' וממקומות אחרים, נפתח מטבח ציבורי שני. משיקולי חיסכון אוחדו שני המטבחים, ומאפריל 1940 סיפק המטבח המאוחד לפליטים יותר מ-700 ארוחות ביום. המטבח הוסיף להתקיים, בהפסקות קצרות, לפחות עד מרס 1942. בחודשים ינואר-פברואר 1940 קיבלו 250 משפחות פליטים 150,000 ק"ג פחם להסקה.
לעזרת מחלקת הסעד באו כמה וכמה ארגונים יהודיים, שנענו לבקשת העזרה של היודנראט. בתחילת ינואר 1940 התקבלו ממרכז הג'וינט בוורשה 2,500 זלוטי ומשלוח של בגדים, וארגון הבריאות טא"ז שלח תרופות. ב-19 באפריל 1940 שלח הג'וינט עוד 8,000 זלוטי לו', ומפעם לפעם התקבלו מן הארגון הזה סכומי כסף קטנים נוספים. לקראת חג הפסח ת"ש (1940) שלח הג'וינט לו' גם 2,580 ק"ג מצות. במחצית השנייה של 1940 שלח הג'וינט לו' 1,000 ק"ג קמח ומעט מצרכי מזון אחרים. ואולם עם הקמת גטו ורשה נפסקה עזרתם של הארגונים האלה. בשנים 1941-1942קיבלו יהודי ו' סיוע מארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב. גם יהודים מקומיים תרמו מפעם לפעם כסף למען הפליטים, באמצעות מחלקת הסעד. סכומי התרומות האלה הגיעו ל 8,500 זלוטי ובכסף הזה רכש היודנראט למענן של 595 משפחות נצרכות 11,182 ק"ג תפוחי-אדמה, 1,483 ק"ג סלק, 909 ק"ג בצל, 50 ק"ג בשר, 5,416 ביצים ו-21 ק"ג סבון.
גם בקוז'לוב, שאליה הועברו בראשית 1940 מאות פליטים שבאו לו' מוולוצלאווק, פתחה מחלקת הסעד מטבח ציבורי שהוגשו בו מדי יום כ-300 ארוחות לפליטים. לפליטים מוולוצלאווק שבשני הכפרים שלחה המחלקה עד סוף 1940 כ-15,000 ק"ג תפוחי אדמה, 2,430 ק"ג לחם, 2,430 ק"ג קמח ו-836 ק"ג גריסים.
ב-10 ביולי 1940 הועברו יהודי ו' והפליטים שעמם לגטו. לרובע דל של העיר וקטן בשטחו נדחסו יותר מ-4,000 יהודים בתנאי צפיפות קשים. עם המעבר לגטו הורע מאוד מצבם של יהודי ו' והפליטים. ברחובות הגטו שוטטו ז'נדרמים גרמנים והתעללו ביושביו. במיוחד נודע לשמצה "פולקמדויטשה" מלודז', ילק שמו, שנהג לרצוח יהודים להנאתו. יושבי הגטו נותרו ללא מקורות קיום, שכן כמעט כל רכושם הוחרם בידי הגרמנים. גם אלה שקודם לכן תרמו למען הפליטים היו עתה בעצמם לנזקקים.
בפברואר 1942 נזקקו לתמיכה 2,100 יהודים.
מחלקת הסעד טיפלה גם במאות יהודים שנשלחו למחנות עבודה מחוץ לו'. בשנת 1940 שלחה המחלקה לעובדים במחנות כ-15-20 חבילות מזון מדי יום ביומו. מחיו משלוחי המזון האלה הגיע תוך שישה שבועות ל-10,000 זלוטי. האחריות על התייצבות העובדים הוטלה על המשטרה היהודית, וכל אימת שאחד העובדים לא התייצב מרצונו נהגו הגרמנים לתפוס במקומו שוטר יהודי. האמידים יכלו להשתחרר מן העבודה תמורת כופר לקופת היודנראט, ובמקומם גויסו חסרי אמצעים או פליטים. עם הזמן הגדילו השלטונות הגרמניים מפעם לפעם את מכסות המגויסים לעבודה, ובפברואר 1942 גויסו כל היהודים הכשירים לעבודות בו, או במחנות טחק לו'. בקיץ 1942 נשלחו למחנה העבודה בסקרז'יסקוקמיינה (ע"ע) שתי קביצות עובדים מו' - הראשונה בת 150 איש.
גטו ו' חוסל בספטמבר 1942. תחילה הגיעה לו' קבוצה של אנשי גסטאפו וכעבור ימים אחדים, כנראה ב-19 בספטמבר (יומיים לפני יום     הכיפורים), ריכזו הגרמנים את כל יהודי ו' בכיכר העיר. בכיכר הפרידמתוכם 250 איש - עובדים, אנשי היודנראט ובני משפחותיהם. וכל, האחרים כ-5,000 נפשות, הובלו לתחנת הרכבת. כעבור זמן מה, לאחר שקבוצת היהודים שנבחרו להישאר בו' כבר התפזרה, חזרו אנשי הגסטאפו ותפסו באורח שרירותי עוד 70 יהודים וצירפו אותם לטרנספורט. כולם שולחו גיטרבלינקה.

למענם של 180 היהודים שנשארו בו', רובם גברים, הוקם מחנה עבודה קטן והם הועסקו בניקוי הגטו. בסתיו 1942 הגיעו למחנה כמה בחורים מו' שהצליחו להימלט מטרבלינקה, וביניהם שעיה סמל. הם סיפרו את האמת על המתרחש במחנה ההשמדה אבל איש לא האמין לדבריהם. בדצמבר 1942 חיסלו הגרמנים גם את יהודי ו' האחרונים.