כ"ט ניסן ה'תשע"ז

ז'אביה ZABIE

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כפר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: קוסוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 8,188

·  יהודים בשנת 1941: כ- 673

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

חסרות לנו ידיעות על קורות יהודי ז'אביה בתקופת השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יוני 1941). לאחר פרוץ המלחמה הגרמנית-סובייטית (22.6.1941) וכיבוש ז'אביה בידי הנאצים, ברחו מספר גדול לערך של יהודים אל קרובים ומכרים בבוקובינה, בחצותם את הגבול הרומני. בז'אביה נותרו יותר מ- 500 יהודים, אבל ישוב קטן זה חוסל בדצמבר 1941. המקורות בעניין זה מעורפלים למדי, והגירסות שונות. ב- 15.12 ציוו השלטונות האוקראינים המקומיים, בפקודת הגיסטאפו מקולומיאה, להקים גיטו ליהודים בפרבר או בכפר קראסני (או קראסניק, או - קראסנואילה), ולחייב את יהודי ז'אביה לעקור לשם ביום אחד, כשהם לוקחים עמם מיטען כמידת יכולתם לשאת. כל מי שלא עקר במועד שנקבע הועבר אל הגיטו בידי השוטרים האוקראינים. בדרך נמלטו מספר יהודים. הם התחבאו ביערות הסביבה, או אצל נוצרים מכרים, ומקצתם ניסו לחצות את הגבול. הגיטו היה בשני בניינים באחוזה יהודית לשעבר של קאמיל, ולפי ידיעה אחרת של דוד משולם. הנשים והגברים שוכנו בו בנפרד. השטח הוקף משמר. בעת ובעונה אחת חיפשו השוטרים האוקראינים פליטים יהודים בכפר ז'אביה ובסביבתה. הללו שנתגלו הובאו לגיטו. האיכרים האוקראינים הסתערו על דירות היהודים הריקות בז'אביה ושדדו את כל הרכוש שהושאר בהן. כעבור ימים אחדים - ב- 18.12.41 - הגיעה לקראסני המשטרה הגרמנית מקולומיאה. ליהודים נודע כי עומדים להורגם למחרת היום ביריות. ואכן למחרת היום ירו האוקראינים והגרמנים ביהודים (לפי ההשערה - בשטח הגיטו גופא). הנידונים נצטוו לחפור לעצמם קבר. הם נורו במקלעים, על שפת הבור או בתוכו. מקור אחד מספר על התעללות מיוחדת בנשים לפני הרציחה. עמידה אמיצה הפגינה הצעירה פיגה שפיגל, פעילה בנוער הציוני בז'אביה. בזכות התערבותה הרשו כנראה השוטרים האוקראינים לבני המשפחות שהופרדו להתראות לפני מותם. היא קראה גם לנשים ללכת למוות במטפחות לבנות, או בצעיפים, כסמל לתכריכים. לפני ההריגה ובשעת היריות חיזקה פייגה שפיגל את רוחן של הנשים, קראה להן לנהוג בכבוד ובגאווה, ואחר כך קפצה ראשונה לתוך הבור. בעת ובעונה אחת השתוללו האוקראינים בכפר ז'אביה ובסביבתה. כשגילו יהודים מתחבאים היו רוצחים אותם בסכינים ובגרזנים. אך נמצאו גם אוקראינים יחידים שנהגו יפה, כגון הכומר האוקראיני איליציה מן הכפר הסמוך. עוד קודם לכן עזר הלה לשמונה יהודים להימלט מהגיטו והחביאם ביתו, וכן השתדל לשכנע את האוקראינים שלא ירצחו את היהודים. אוקראיני אחר , יורי קאזיוק, איכר עני מהסביבה, החביא בביתו משפחה יהודית, בת חמש נפשות, ואחר כך העביר אותה לקוסוב. ימים אחדים לאחר האקציה בגיטו קראסני, כינסו השוטרים האוקראינים את שרידי היהודים מכפרי הסביבה והעבירו אותם לקולומיאה (דרך קוסוב, בה שהו לילה אחד). בקולומיאה הושמדו כולם. לא ברור אם לאחר הטבח בקראסני עוד נותרו בז'אביה או בקראסני יהודים. מקור אחד מציין, כי הגרמנים השאירו בחיים 45 גברים בריאים וחזקים; אפשר שהללו נצטוו לקבור את ההרוגים ואחר-כך נורו, ואפשר שהוסעו לאיזה מחנה-עבודה בסביבה. ידיעה לא מבוססת למדי אומרת, כי בז'אביה נותרו רשמית כשלושים יהודים אזרחי הונגריה וארבעה אזרחי רומניה, ובתחילת 1942 רשמו אותם השלטונות המקומיים, אסרום והעבירום לקולומיאה. שם נורו ביער שפארובצה

 

הישוב עד מלחה"ע II-ה

הכפר ז'אביה היה הגדול שבממלכת אוסטריה-הונגריה ולאחר מכן בפולין העצמאית. הוא לא הגיע במשך כל זמן קיומו למעמד של ישוב עירוני, שכן עד אמצע שנות ה- 30 של המאה ה- 20 היה מנותק מדרכי המלך. תושבי הכפר התפרנסו על החקלאות וענף עצי הפרי היה העיקרי. נראה שהיהודים התיישבו בז'אביה רק בשליש האחרון של המאה ה- 19, כשהותר ליהודי גאליציה לגור בכפרים. הם התפרנסו מחקלאות, מסחר ומלאכה, מתעשיית-לבנים ומעגלונות. כל יהודי, אף כי פרנסתו לרוב לא היתה על החקלאות, היתה לו חלקת אדמה קטנה ששימשה משק עזר. באמצע שנות ה- 30 של המאה ה- 20, כשנסלל כביש לז'אביה, איבדו 40 עגלונים יהודים את פרנסתם. בית-החרושת ללבנים, שהיה בבעלות יהודית, לא קיבל יותר הזמנות ויהודים נוספים נזקקו אפוא לעזרה. ב- 1927 שטף הנהר ההררי צ'רמוש, שעבר בז'אביה, את הכפר ויהודים רבים נשארו חסרי-כול. כבר בשנות ה- 80 של המאה ה- 19 התארגנו היהודים והקימו קהילה עצמאית, ולה בית-עלמין ואף רב משלה. רבה הראשון של ז'אביה היה, כנראה, ר' שמעיה שטיינברג, שכיהן בתפקידו 3 שנים (1877- 1880). לאחר-מכן הוא עבר לכהן כרבה של פרמישלאני ובה כיהן 50 שנה. בשנים 1880- 1912 שימש ברבנות ר' פייבוש הלפרן (לאחר מכן רבה של בז'ז'אני). הרב שלאחריו היה הרב גוטליב. בסוף שנות העשרים של המאה ה- 20 הסתכסך רב זה עם בני קהילתו. כנראה על רקע התנגדותו לציונות, והוא פוטר מכהונתו. במקומו נבחר ר' צבי מתתיהו פישר. איש המזרחי, מקודם רבה של ז'וראבנו. הרב פישר כיהן ברבנות עד לתקופת השואה, בה נספה. בשנות ה- 20 הקימו היהודים בעקבות האוקראינים והפולנים, בעזרת איק"א, קואופרטיב "חמאה" לשיווק תוצרת חקלאית. אבל מאחר שקואופרטיב זה. בניגוד לאלה של הנוצרים, לא שוחרר ממס המחזור, היו עסקיו כושלים וכנראה נסגר באמצע שנות ה- 30. בין שתי מלחמות-העולם נתקיימו בז'אביה חוגים של הציונים הכלליים, הציונים הראדיקאלים, ההתאחדות, המזרחי, ומשנות השלושים - חוג של המפלגה הרביזיוניסטית, ולאחר הפלוג במפלגה זו גם סניף מפלגת המדינה. מבין תנועות הנוער התקיימו אחוה וצעירי אחוה, שהוקמו בסוף שנות ה- 20. בז'אביה היו שני סניפי ויצ"ו, משום שהכפר השתרע לאורך של יותר מ- 12 ק"מ. בבחירות לקונגרסים הציונים זכו במספר הקולות הגדול ביותר הציונים הכלליים, אחריהם הרביזיוניסטים והשמאל הציוני. עד לשנות ה- 30 היו היחסים בין היהודים ותושבי הכפר האוקראינים תקינים. אבל עם התגברות האנטישמיות בשנות ה- 30 נתערערו היחסים. באותן שנים היו גם כמה מקרים של הצתות בשדות היהודים