ב' חשון ה'תשע"ח

זאלשציקי ZALESZCZYKI

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: זאלשצ'יקי
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 4,170

·  יהודים בשנת 1941: כ- 2,400

·  יהודים לאחר השואה: נותרו עשרות יהודים

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו

זאלשצ'יקי הוקמה בראשית המאה ה- 18. זמן קצר לאחר היווסדה עברה לבעלות משפחת האצולה פוניא טובסקי. המלך הפולני האחרון טיפח אותה וקבע בה כמה ירידים בשנה, מהם אחד שנמשך 4 שבועות. העיר שוכנת באחד מעיקולי הדנייסטר והיא מוקפת במימיו מ- 3 צדיה. בנהר זה העבירו עצים מהרי הקארפאטים לרוסיה, ותושבים רבים, בתוכם יהודים, התפרנסו מסחר זה. לעתים גאה הנהר וידועים לנו שלושה שיטפונות שגרמו להרס רב בשנים 1863, 1871 ו- 1927. בשיטפון שאירע ב- 1871 נספו כ- 100 איש, טחנות-קמח שליד הנהר נשטפו כולן, והנזק ברכוש נאמד ב- 30,00 כתרים. בסוף המאה ה- 19 הוקמו בזאלשצ'יקי חממות לגידול ירקות וניטעו בה ובסביבתה כרמי ענבים. בפולין העצמאית הפכה זאלשצ'יקי למקום נופש מפורסם, שבו ביקרו כל שנה אלפי קייטנים. בהיותה אז בגבול פולין- רומניה נעשתה למרכז חשוב להברחות. נראה שהיהודים היו ממייסדי העיר. בסוף שלטונה של מלכות פולין ובראשית התקופה האוסטרית התפרנסו יהודי זאלשצ'יקי ממסחר וממלאכה. במיפקד שנערך ב- 1772 היו בזאלשצ'יקי 159 בתי-אב של יהודים, וביניהם 117 מפרנסים במקצועות אלה: סוחר משי - 1, חנוונים - 25, מוזגים - 25, חייטים - 17, אופים - 3, קצבים - 6, חוכרים - 7, משרתים - 25, משרתות - 10 ו- 2 בעלי מרחץ. לפי מיפקד זה היו בקהילה גם 3 מקבלי-קיצבה ו- 36 ארחי-פרחי. במסגרת ההתיישבות מטעם השלטונות הועברו ב- 1787 50 יהודים לעבודת אדמה בסביבות זאלשצ'יקי אך רובם ככולם עזבו את ההתיישבות לאחר זמן קצר. במשך המאה ה- 19, ובעיקר במחציתה השנייה התגוונו פרנסות היהודים והם עסקו בכל ענפי המסחר והמלאכה. אולם ראויה לציון העובדה שבענף המסחר הם לא היו יחידים, שכן במשך כל הזמן היו בזאלשצ'יקי גם סוחרים נוצרים. ב- 1863 ביקש יהודי מייצר-כסיות לגבות את חובו מבעל חנות נוצרי. הלה הסית נגדו ונגד יהודי המקום את האספסוף שהיכה בהם וגרם נזק לרכושם. רק התערבות המשטרה מצ'רנוביץ שמה קץ למהומות. באותה שנה נרצחה משפחה יהודית בכפר ליד העיר. התחרות בין היהודים והנוצרים ומיעוט הפרנסות בעיר גרמו כבר בשנות ה- 90 לעזיבה של היהודים, ורבים מהם נקלטו בארצות-הברית. לעזרת יהודי זאלשצ'יקי בא ה"הילפספאריין" (איגוד לעזרה בווינה), שהקים ב- 1902 סדנה לייצור רשתות לשיער שהעסיקה תחילה 123 נערות, אולם בגלל שכר העבודה הנמוך חדלו רוב הנערות לעסוק במקצוע זה ובסדנה נשארו רק 35. בראשית המאה ה- 20 הוקמה קופת מילווה; ב- 1908 היו בין חבריה 551 - סוחרים, 220 - בעלי מלאכה, 6 - חקלאים, 34 - בעלי מקצועות חופשיים שכללו כנראה גם את כלי-הקודש, ואחרים - 95. בעלי מקצועות חופשיים ממש היו אז מעטים והם: 3 רופאים, עו"ד ומספר פקידים. קהילה מאורגנת התקיימה בזאלשצ'יקי בסוף המאה ה- 18. בראשיתה היתה, כנראה, כפופה לקהילת טלוסטה, בה קברו אנשי זאלשצ'יקי את מתיהם. בתחילת המאה ה- 19 קודש במקום בית-העלמין. באותו זמן נבנה בית-הכנסת. בדליקה הגדולה שפרצה ב- 1871, ואשר בה עלו באש כ- 170 בתים, נשרף גם בית-הכנסת ו- 4 בתי-תפילה אחרים. בית-הכנסת שוקם מתרומתו של הבארון רוטשילד וכן מהקצבה של ראש העיר דאז. רבה הראשון של זאלשצ'יקי היה ר' שמואל ב"ר יצחק-דב מרגליות. לפי המסורת זכה ללמוד אצל הבעש"ט; קודם שבא לזאלשצ'יקי כיהן ברבנות בייזלובייץ. בשנות ה- 60 של המאה ה- 19 ישב על כס הרבנות ר' אריה יהודה לייבוש איגרא, שנפטר ב- 1870. הרב לאחריו בזאלשצ'יקי היה, כנראה, ר' מנחם אריה צייזמר (רייכנברג) ב"ר שלמה-נפתלי, בעל "מעיין אריה". מסיבות בלתי-ידועות הוא עזב את זאלשצ'יקי, עבר לקראקוב ובה שימש בסוף ימיו אדמו"ר לדלת-העם. בשנות ה- 80 למאה ה- 19 ישב על כס הרבנות ר' אברהם תאומים בעל "ברכת אברהם". על כסאו עלה ב- 1896 בנו ר' זאב, בעל "ענף עץ עבות", שהיה קודם רבה של בוקארשט וישב בה בשנים 1891- 1896. בסוף המאה ה- 19 התיישב בזאלשצ'יקי האדמו"ר לבית הגר ר' שרגא פייביש ב"ר ברוך. חסידי זאלשצ'יקי התפלגו לחסידי בית ריז'ין (צ'ורטקוב בעיקר) וחסידי בית הגר (קוסוב-ןיז'ניץ). בתחילת המאה ה- 20 הקים יהודי אמיד ובר-אוריין ר' חיים-שמואל ב"ר מאיר-יהודה גלאס בית-דפוס על מנת להוציא לאור ספרות תורנית. הספר היחיד שיצא בדפוס זה הוא קובץ ליקוטיו של בעל בית הדפוס עצמו בשם "אמרי שפר". ראשוני החוגים הציוניים הופיעו בזאלשצ'יקי בשלהי המאה ה- 19: ב- 1897 הוקם איגוד "ציון". לידו התארגן איגוד נשים ציוניות "רחל". בתחילת המאה ה- 20 קמו בזאלשצ'יקי "פועלי ציון" וכן סניף המפלגה הסוציאליסטית היהודית (ז'.פ.ס). ב- 1912 נוסד איגוד-פועלים נוסף "איינהייט", שאמור היה לאחד את שני האיגודים הקודמים. בסופו של דבר, הוא התקיים כאיגוד פועלים שלישי. ב- 1912 נתארגנו ביוזמתו של הרב זאב תאומים החרדים באגודת ישראל שהיו בה אז 235 חברים. ב- 1894 הקימה הקרן של הבארון הירש בית-ספר לילדי ישראל. מספר תלמידיו הגיע ל- 235. רבים מילדי הקהילה למדו גם בבתי-ספר כלליים בעיר ובסביבה, ובראשית המאה ה- 20 למדו 20 מבני זאלשצ'יקי היהודים באוניברסיטאות. ב- 1904 הוקם בית-ספר עברי משלים. בסתיו 1914 כבש הצבא הרוסי את זאלשצ'יקי. בפברואר 1915 פרעו החיילים פרעות ביהודי המקום, שבהן נהרגו ונפצעו כ- 30 איש. נשים רבות נאנסו ורכוש רב נשדד. הפרעות נמשכו 2 יממות. לאחר חדשיים בערך, ב- 17 באפריל 1915, גורשו כל יהודי זאלשצ'יקי מעירם. רבים מהם נספו במגיפות שהתחוללו באותו זמן, בעיקר בטיפוס ובכולירה. כשחזרו המגורשים לעירם מצאו את רכושם שדוד, ולעתים קרובות אף בתיהם היו הרוסים

בין שתי המלחמות

בתום המלחמה היתה קהילת זאלשצ'יקי שרוייה במצוקה. רבו האלמנות והיתומים, ולרוב המפרנסים לא נמצאה תעסוקה כ- 2,000 מתוך 2,485 יהודי המקום קיבלו עזרה מן הג'וינט ומבני העיר מארצות-הברית. אולם התפתחותה המהירה של העיר כאחד ממקומות הקייט החשובים בפולין הביאה גם לשיקומם של חלק מהיהודים. מספר הקייטנים הלך וגדל משנה לשנה: ב- 1930 התארחו בזאלשצ'יקי 4,105 איש, ב- 1931 - 5,315 וב- 1932 - יותר מ- 8,000 איש. בכדי לספק מזון טרי לקייטנים ותיירים קנו אותו אף ברומניה השכנה. יהודים רבים התפרנסו מהשכרת דירות לקייטנים ומאספקת שירותי מסחר ומלאכה. ב- 1927 הציף הנהר דנייסטר את העיר ורבים מבתיה היו שרויים זמן מה מתחת לפני המים. גם בית-העלמין היהודי ניזוק, גדרותיו נפרצו ומצבות רבות נתערערו. לתושביה האוקראינים של זאלשצ'יקי ניתנה עזרה על-ידי המטרופוליט של הכנסיה הקאתולית-יוונית בלבוב, א. שפטיצקי, שגייס למענם 10,000 דולר. לעומתם, העזרה שקיבלו היהודים מבני-עירם בארה"ב וממוסדות ציבור יהודיים בפולין היתה זעומה. מצבם הכלכלי של יהודי זאלשצ'יקי הלך ורע בעקבות המשבר בשנים 1928- 1930 ובגין התחרות שגברה והלכה בסחר היהודי מצד הקואופרטיבים הפולניים והאוקראיניים. על המצב הכלכלי הדחוק של היישוב היהודי תעיד העובדה שב- 1932 גבתה הקהילה בסך-הכול 3,850 זלוטי כמיסים ישירים, כלומר כ- 1.6 זלוטי בממוצע לגולגולת. למען הרחבת העזרה ההדדית והגברת כושר העמידה התארגנו בעלי-המלאכה ב"יד חרוצים" (באמצע שנות ה- 20) ובאיגוד של סוחרים ותעשיינים (ב- 1931). האיגודים האלה הקימו במשותף שני מוסדות כספיים: קופת גמילות חסדים שנתנה הלוואות בלא ריבית בסכומים קטנים יחסית ואיגוד לאשראי שנתן הלוואות בסכומים גדולים יותר בריבית מקובלת. קופת גמ"ח נתמכה בכספי הג'וינט בסך של 8,325 זלוטי. ב- 1930 הגיע מחזור הכספים שלה ל- 64,129 זלוטי והיא נתנה 408 הלוואות. בשנת התקציב 1936- 1937 קיבלו 329 הלוואות בעלי מקצועות אלה: 182 סוחרים זעירים, 133 בעלי מלאכה ו- 14 פועלים. בין המפלגות היהודיות, בעלות ההשפעה הגדולה ביותר, היתה אגודת ישראל. על אף שבבחירות לסיים בשנים 1928 ו- 1930 הצביעו רוב היהודים בזאלשצ'יקי בעד הציונים, והנה למוסדות המקומיים, היהודיים והעירוניים, הצביעו רבים מהיהודים בעדה. גם ל"מחזיקי הדת" שהתרכזו מסביב לקלויזים של האדמו"רים היתה השפעה ניכרת בציבור היהודי. הבונד שהוקם על בסיס זאלשצ'יקי.פ.ס. לא הצליח להיות גורם בעל השפעה בזאלשצ'יקי. מבין המפלגות הציוניות היו פעילים הציונים הכלליים, ההתאחדות והרביזיוניסטים, ולאחר הפילוג - אף מפלגת המדינה. להמזרחי היה מספר אוהדים לא גדול בזאלשצ'יקי והמפלגה התארגנה רק ב- 1938. מבין תנועות הנוער פעלו בית"ר, שקיים בעיר ב- 1934 כינוס עולמי של התנועה, הנוער העברי ולאחר מכן הנוער הציוני וגורדוניה. תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים ציונים פועלי רביזיוניסטים מפלגת השנה כלליים המזרחי התאחדות ציון המדינה 1927 10 32 46 4 10 1931 37 10 50 72 1933 189 - 8 191 1935 253 5 240 62 1939 לא התקיימו בחירות בבחירות לעיריה, שהתקיימו ב- 1928, נבחרו 11 יהודים מתוך 32 נבחרים ובאלו של 1934 קיבלו היהודים 5 מאנדאטים מתוך 16, מהם 2 ציונים ו- 3 חברי אגודת ישראל. כסגן ראש העיר נבחר הציוני מיכאל קוטנר - ועוד יהודי, כנראה חבר אגודת ישראל, נבחר כחבר הנהלת העיר. ב- 1939 נבחרו רק 4 יהודים לעיריה: 2 - בעלי מלאכה, 1 - ציוני ו- 1 מאיגוד הסוחרים. העיריה וכן הסטארוסטה לא היפלו את היהודים לרעה, ובמסגרת פעולות הסעד קיבלו הללו את חלקם. הבחירות הראשונות לוועד הקהילה בין שתי מלחמות-העולם התקיימו כנראה רק ב- 1933. עד אז כיהן כקומיסאר מיכאל קוטנר, שהיה מקובל על השלטונות. בבחירות אלה לא הציגו הציונים רשימה משלהם ונבחרו רק נציגי הרשימות הבאות: הבלוק הכלכלי - 2 מאנדאטים, אגודת ישראל - 2, מחזיקי הדת - 2 , יד חרוצים ורשימה מקומית - מאנדאט לכל רשימה. לראש הקהילה נבחר ד"ר רוזן, כנראה איש הבלוק הכלכלי. ב- 1938 הוגשה בבחירות לקהילה רשימה מוסכמת אחת, שהיתה דומה להרכב הקהילה עד אז, וד"ר רוזן המשיך לעמוד בראשה. ב- 1931 נפטר הרב זאב תאומים. על כסאו התחרו שניים: הדיין ר' מרדכי שפרכר וחתנו של הרב הקודם פישל וויינברגר, איש פשמישל. בסופו של דבר, אף אחד מהם לא נבחר לרב ושניהם כיהנו כדיינים. פעולות הסעד התנהלו הן על-ידי הקהילה והן על-ידי ארגונים ציבוריים, לעתים נבחרים ולעתים מכוח ה"חזקה", כלומר מכוח סכומי כסף גדולים שהתקבלו מבני העיר בארה"ב (עד 1,300 דולר לשנה) ונשלחו לאנשים פרטיים, שכרכו לפעמים את מתן העזרה בקניית מוצרים מחנויותיהם של מחלקי הכספים. ארגון ויצ"ו דאג במסגרת פעולתו לחולים היהודים בבית-החולים הכללי. הוא סיפק להם ארוחות כשרות וכן עזר לחולים בבתיהם. ויצ"ו, יחד עם הקהילה, עסקו ב"קמחא דפסחא" וקיימו כל חורף מטבח עממי, שחילק שתי ארוחות ביום לנצרכים ביותר. בשיתוף פעולה עם העיריה קיבל כל ילד יהודי נצרך יום יום רבע ליטר חלב ולחמניה. העזרה בהלבשה היתה משותפת לכל תושבי העיר, בלי הבדל דת וגם הוועד הרכבו היה יהודי-נוצרי. יצוינו במיוחד שני רופאים יהודים ד"ר אדולף רוזן וד"ר מיכאל רוזנבוים שעזרו לחולים עניים חינם אין כסף. בזאלשצ'יקי התקיים גם בית-יתומים יהודי "אוכרונקה", אבל אין בידנו ידיעות על היקף פעולתו. את בניין בית הספר מיסודה של קרן הבארון הירש החרימו תחילה השלטונות ושיכנו בו בית ספר-כללי. כשהבניין התפנה עשתה קהילת ז.' מאמצים להפכו ל"בית עם", ובו אולם להרצאות, ספריה ומשרדי הקהילה. שיפוצו של הבניין הושלם רק בסוף 1938, או בראשית 1939, ולא הספיק לשמש את מטרתו. בראשית שנות ה- 20 הוקמה בזאלשצ'יקי גימנסיה יהודית.של "איגוד יהודי לבתי-ספר עממיים ותיכוניים בלבוב". בגימנסיה היו אך 5 כיתות, ובגלל קשיים כספיים נסגרה כנראה אחרי השיטפון ב- 1927. על כן למדו ילדי ישראל בגימנסיה הכללית שהוקמה בראשית שנות ה- 30. ב- 1939 קיבלו תעודות בגרות 7 יהודים מבין 19 בוגרים. הציונים הקימו בית-ספר עברי משלים ובו 160 תלמידים. ליד אגודת ישראל התקיים בית-ספר "יסודי התורה". כן נפתח בזאלשצ'יקי גן-ילדים בחסות ההסתדרות הציונית. בתחום התרבות יצוינו הספריה הציבורית, החוג לדראמה ואיגוד הספורט "מכבי". במסגרת "מכבי" התקיימו כל ליל שבת הרצאות בענייני דיומא, ובהן נכח קהל רב. ב- 1926 התנפלו המתגייסים לצבא על יהודי המקום. היהודים התגוננו, וכתוצאה מכך נעצרו 14, מהם רק 4 מן הפורעים. כמה מן היהודים נידונו למאסר, ואילו הפורעים זוכו במשפט. ב- 1934 הציג החוג הדראמאטי הפולני מחזה אנטישמי. שבו הופיע יהודי כעריק ונוכל. ב- 1937 נשדד יהודי בעל חנות בכפר ליד העיר. אולם ראויה לציון העובדה, שהפקיד בעיריה או במשרדי שלטון הנפה, שהסית או פעל נגד יהודים, פוטר ממשרתו
 

במלחה"ע ה - II

בתקופת השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יוני 1941) הופסקה כל פעילות יהודית ציבורית. חנויות פרטיות נסגרו בהדרגה, מפעלים כלכליים הולאמו ובעלי-מלאכה יהודים נאלצו להתארגן בקואופרטיבים. קבוצת קומוניסטים יהודים מילאה תפקידים בולטים במינהל העירוני ובכלכלה. בזאלשצ'יקי הוקם בית-ספר ביידיש, בו למדו עשרות רבות של תלמידים. האוכלוסיה היהודית התארגנה באופן בלתי-רשמי כדי לספק לעצמה את הצרכים הדתיים. כך, למשל, הוכשרה ב- 1940 טחנת קמח על-ידי מנהלה היהודי לקראת חג הפסח - וזאת ללא ידיעת השלטונות. הלה נאסר ושוחרר רק כעבור זמן. עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות נמלטו מזאלשצ'יקי קבוצות לא גדולות של יהודים לברית-המועצות. היו אלה בעיקר פעילים יהודים במוסדות סובייטים בעיר, שברחו לצ'רניוביץ וקיוו בדרך זו לטשטש את עקבותיהם מחשש של התנכלויות מצד הגרמנים והלאומנים האוקראינים. הגרמנים כבשו את העיר ב- 8.7.1941. מיד הוטלו על היהודים גזירות ענידת סרט, הגבלות תנועה מחוץ לעיר ואיסור עריכת קניות בשוק בשעות מסוימות של היום. בראש היודנראט, שכבר הוקם בסוף יולי, הועמד הרופא מיכאל קוטנר, לשעבר יו"ר ועד הקהילה. בספטמבר 1941 הוטלה על הקהילה קונטריבוציה: 3 ק"ג זהב, כלי-כסף וחפצי-ערך שונים. ב- 14.11.1941 נקראו כל הגברים היהודים בגיל 15- 50 להתייצב באחד המקומות המרכזיים בעיר. הגרמנים הפיצו שמועה שמדובר ברישום כוח העבודה היהודי ובשילוח קבוצת.צעירים למחנה העבודה בקאמיונקה. היו מן הקרואים שלא בטחו בגרמנים והעדיפו לא להתייצב ולהתחבא. בכיכר נאספו כ- 1,000 איש; הגרמנים הוציאו מתוכם כ- 200 ושלחום למחנה העבודה בקאמיונקה. מתוך הנותרים הוצאה קבוצה של כ- 40 איש, ביניהם גם יו"ר היודנראט מ. קוטנר, והם נשלחו לאיזור קסרקטין צבאי ליד העיר כדי לכרות קברים. לאחר-מכן הובלו לשם כל 800 היהודים שנאספו בכיכר ונרצחו ביריות. בסתיו 1941 נלקחה קבוצת צעירים לעבודת-כפייה במחנה-עבודה בכפר זווייניאץ' שליד זאלשצ'יקי. חורף 1941- 1942 העמיק את מצוקתם הכלכלית של בני הקהילה: רבים מתו ברעב וממחלת טיפוס-הבהרות. היודנראט וחוגים ציבוריים בקרב הקהילה ארגנו עזרה הדדית והושיטו סיוע חומרי וטיפול רפואי. באביב ובקיץ 1942 נמשכו השילוחים למחנות-העבודה בסביבה, ובעיקר לחוות חקלאיות בהן גידלו צמחים להפקת גומי מלאכותי בכפרים רוזנובקה, שבידובה, ליסובצה, קוזיה גורה והולובצינצה. ב- 20.9.1942 ציוו הגרמנים על יהודי זאלשצ'יקי לעזוב את העיר ולעבור לגיטאות ביישובי הסביבה. רובם גורשו לגיטו בטלוסטה, אך קבוצות קטנות הגיעו גם לגיטאות בקורולובקה , יאגיילניצה, בוצ'אץ', בורשצ'וב, מיילניצה וסקאלה. בכל היישובים הללו נתקיימו בסתיו 1942 אקציות גירוש, ואנשי זאלשצ'יקי חילקו שם את גורל אחיהם. רבים מהם נשלחו להשמדה במחנה בלז'ץ. בזאלשצ'יקי נשארו כ- 200 יהודים שרוכזו במחנה עבודה במקום. שרידי הקהילה ניסו להינצל על-ידי נסיונות בריחה לרומניה, בניית מחבואים או מציאת מקומות-סתר אצל מכרים נוצרים, אך רוב הנסיונות הללו לא עלו יפה. במחצית הראשונה של 1943 הועברו אחרוני היהודים של זאלשצ'יקי למחנות-העבודה באיזור טלוסטה. במארס 1944 שוחרר האיזור על-ידי הסובייטים, ובין הניצולים במחנות נמצאו גם מספר יהודי זאלשצ'יקי אולם בהתקפת-נגד הצליחו הגרמנים לחזור ולכבוש את האיזור לפרק-זמן קצר, ובאותם הימים נרצחו עוד קבוצות של יהודים, ביניהם גם מספר יהודים מזאלשצ'יקי. לאחר שהעיר שוחררה סופית ב- 24.3.1944, התאספו בה כמה עשרות יהודים, שיצאו מן המחבואים או שחזרו ממחנות העבודה. במחצית השנייה של 1944 החלו להיראות בעיר גם יהודי זאלשצ'יקי, ששהו בזמן המלחמה בברית-המועצות. אולם החיים היהודים במקום לא שוקמו ושרידי הקהילה נטשו את העיר. חלקם פנו דרך רומניה לארץ-ישראל, וחלקם יצאו לפולין, ומשם לארץ-ישראל ולמדינות אחרות