כ"ט אייר ה'תשע"ז

זאקרוצ'ים ZAKROCZYM

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: וארשה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-4,896

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,865

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

זאקרוצ'ים מוזכרת בתעודות משנת 1065. תחילה היתה כפר בבעלות האצולה. בשנת 1387 קיבלה זכויות מיוחדות מידי יאנוש, נסיך מאזוביה. לא ידוע מתי ומידי מי קיבלה זאקרוצ'ים זכויות עירוניות שלמות לפי החוק המגדבורגי; מניחים, שזכתה במעמד של עיר בשנת 1422. בשנת 1564 נמנו בה 276 בתים ונמצאו בה בעלי מלאכה רבים. העיר התפתחה באופן מהיר ובאותה מאה היתה לאחת הערים המרכזיות של מאזוביה. בשנת 1619 אישר המלך זיגמונד השלישי מחדש את זכויותיה העירוניות. זאקרוצ'ים נפגעה קשה במלחמת השוודים בשנות ה- 50 של המאה ה- 17 ולא שוקמה עד סוף המאה ה- 18. אז עברה לשלטון הפרוסי (בחלוקת פולין בשנת 1795) ולאחר מכן נכללה בנסיכות וארשה (1807) ובמלכות פולין הקונגרסאית (בשנת 1815). במחצית השנייה של המאה ה- 19 הוקמו בה מפעלי תעשייה אחדים ובעיקר בית חרושת לברזל מחושל ולערגול נחושת. בשנת 1915 נכבשה בידי הגרמנים ובסוף מלחמת העולם הראשונה שבה לשלטון הפולני. מאז ומתמיד הורשו היהודים להשתקע בזאקרוצ'ים ללא כל הגבלות. כבר במאה ה- 15 התקיים בזאקרוצ'ים יישוב יהודי קטן, אבל רק במאה ה- 18 גדלה האוכלוסייה היהודית באופן ממשי. בסוף אותה מאה נמצאו בזאקרוצ'ים בערך 100 משפחות יהודיות. למרבית היהודים היו בתים משלהם. בין המפרנסים היהודיים רבו בעלי המלאכה במקצועות שונים (חייטים, סנדלרים, פחחים ועוד). בתקופת מלכות פולין הקונגרסאית הוטלו על יהודי זאקרוצ'ים הגבלות בתחומי המגורים והפרנסה. בשנת 1827 נקבע בזאקרוצ'ים רובע יהודי, אולם העברת יהודי זאקרוצ'ים לרובע נדחתה משנה לשנה. עד שנת 1862 (שבה בוטלה הגזרה) הטריד עניין הרובע את יהודי זאקרוצ'ים במידה מרובה וכמה משפחות יהודיות אף פונו מן הרחובות האסורים למגורי היהודים. למרות ההגבלות עלה מספר היהודים בזאקרוצ'ים בהתמדה והיקף פעולתם הכלכלית הלך והתרחב. במחצית השנייה של המאה ה- 19 כבר נמצאו בזאקרוצ'ים כמה מפעלי תעשייה בבעלותם של יהודים, כגון: טחנות קמח, בתי חרושת לאריגה, בית חרושת לייצור בירה ובתי מלאכה לעיבוד עורות. היהודים היו המפיצים העיקריים של מוצרים תעשייתיים מקומיים וכן הקונים של התוצרת החקלאית מידי תושבי הכפרים הסמוכים. פרנסת יהודי העיר קופחה במידה מרובה בראשית המאה ה- 20 בשל התחרות הגוברת מצד הסוחרים הפולניים ובשל הקמת קואופרטיב פולני במקום. קהילה מאורגנת נוסדה בזאקרוצ'ים בשנות ה- 20 למאה ה- 91,אז נבנה בית הכנסת וקודש בית העלמין. בית הכנסת, שהיה בנוי עץ, עלה באש בשנת 1852. כעשר שנים לאחר מכן הונח היסוד לבניין בית הכנסת החדש שכלל חדרים ל"תלמוד תורה". בניין בית הכנסת הסתיים בשנת 1868. היה זה בניין מפואר שנחשב אחד הגדולים והמעוטרים ביותר מבין בתי הכנסת שבאיזור כולו. בין השנים 1840- 1879 כיהן בזאקרוצ'ים כרב ר' צבי הירש ראוויטש. בשנות ה- 90 של המאה ה- 19 שימש ברבנות בזאקרוצ'ים ר' יונה מרדכי זלוטניק, מחבר הספר "כנפי יונה" ולימים רבה של פלוצק. בתחילת המאה ה- 20 ישב על כס הרבנות בזאקרוצ'ים ר' אפרים פישל מרדכי הורוויץ. בשנת 1899 נוסדה קופת "גמילות חסדים". בשנת 1911 הוקמה החברה "לינת הצדק". הקבוצה הציונית הראשונה התארגנה בשנת 1898. סניפים של ה"בונד" ו"פועלי ציון" הוקמו בשנים הראשונות של המאה ה- 20. בשנת 1907 נוסדה הספרייה הציבורית הראשונה. כיבוש זאקרוצ'ים בידי הגרמנים בשנת 1915 הביא עמו תחילה מספר הגבלות על היהודים בתחום הכלכלה, כגון החרמת סחורות, אלא שגם בזאקרוצ'ים, כפי שאירע באזורים אחרים של הכיבוש, אפיינה את התקופה הזו התעוררות בחיים הפוליטיים והחברתיים. בשנת 1916 נוסדה ההסתדרות הציונית במקום וריכזה בתוכה חברים רבים. באותו זמן נפתחה ספרייה נוספת ולידה אולם קריאה שנערכו בו הרצאות ומופעים. בשנת 1917 התארגן חוג לדרמה, שהתפלג לימים לחוג של ה"בונד" ולחוג של הציונים. בשלב האחרון של מלחמת העולם הראשונה נפגעו יהודי זאקרוצ'ים בהפגזה של יחידות הצבא הגרמני הנסוג. כמה בתים של יהודים נהרסו. בעת נסיגת הגרמנים היו גם מקרים של הכאת יהודים בידי החיילים.

סגור

בין שתי המלחמות

גם בין שתי מלחמות העולם עסקו רוב יהודי זאקרוצ'ים כמלאכה ובמסחר זעיר. מקצתם מצאו פרנסה בעונת הקיץ במקומות קיט שבסביבה. כמה מפעלי חרושת היו בבעלותם של יהודים. המצב הכלכלי של רוב יהודי המקום היה קשה. כדי לאפשר להם לעמוד בתקופת הקיפאון הכלכלי השורר במדינה ולהתמודד עם הפעילות האנטישמית נוסדה בזאקרוצ'ים בשנת 1926 קופת "גמילות חסדים" (נוסף על הקופה שהתקיימה מלפני המחלמה) והקופה החדשה הגדילה את הון היסוד שלה בזמן קצר מ- 900 ל- 16,000 זלוטי. היא גם נתמכה במענק של הג'וינט וכן במענק של הקהילה. הקופה נתנה לסוחרים ולבעלי המלאכה הלוואות ללא ריבית. בשנת 1928 נוסד "בנק קואופרטיבי" וגם הוא סייע לנזקקים באשראי בתנאים נוחים. בפעולות הסעד הוסיפה, כמקובל, לעסוק הקהילה של זאקרוצ'ים ועליה היתה מוטלת גם הדאגה לחיילים היהודיים ששירתו בחיל המצב שחנה בזאקרוצ'ים. גם המוסדות המסורתיים של הקהילה, כגון "ביקור חולים", "לינת הצדק" ו"הכנסת אורחים", המשיכו לפעול בתקופה זו. בשנות ה- 30 הראשונות התארגנו אגודות של הסוחרים ושל בעלי המלאכה. שני הארגונים האלה יסדו קופות גמילות חסדים משלהם שהילוו לחבריהם כספים בלי ריבית. בזאקרוצ'ים פעלו סניפים של כמעט כל המפלגות היהודיות שפעלו אז בפולין. בין הציונים היה הזרם החזק ביותר של הציונים הכלליים, שזכו כרגיל בבחירות לקונגרסים הציוניים ברוב הקולות. "המזרחי" קיימה את התנועות "תורה ועבודה" ו"השומר הדתי". היו בעיר גם סניפים של "פועלי ציון" והרוויזיוניסטים. מבין תנועות הנוער פעלו בזאקרוצ'ים "החלוץ" (נוסדבשנת 1926), "הנוער הציוני" ובית"ר. גם "אגודת ישראל" התארגנה בזאקרוצ'ים בראשית שנות ה- 20 והיתה מתחרה כמעט שווה לציונים במאבק על ההשפעה בקהילה ובמוסדות הסעד. ה"בונד" בזאקרוצ'ים חידש את פעולתו לאחר המלחמה, בייחוד במסגרת האיגודים המקצועיים, והקים במקום סניפים של ארגון הנוער שלו "צוקונפט" ושל ארגון הילדים "סקיף". בזאקרוצ'ים פעלה גם המפלגה הקומוניסטית הבלתי חוקית וכמה מחבריה היו יהודים. בשנת 1924 הואשמו שישה יהודים בהשתייכות למפלגת הקומוניסטים, הועמדו לדין ונענשו במאסר של 2- 5 שנים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שימש ברבנות בזאקרוצ'ים ר' יצחק סרברניק. הקהילה קיימה "תלמוד תורה" לבני עניים. מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה ייסדה "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות "בית יעקב", והציונים פתחו בית-ספר "תרבות" ולידו התקיימו שיעורי ערב לעברית, תנ"ך ותולדות ישראל. בגלל חוסר אמצעים נסגר בית-הספר "תרבות" בשנת 1929. בשנות ה- 30 גברו הפעולות האנטישמיות ובעיקר החרם על המסחר והמלאכה של היהודים. בנובמבר 1934 היו בעיר פרעות ביהודים שנמשכו ימים אחדים. בריונים פגעו בכמה יהודים ושדדו את רכושם. הפגיעות ביהודים חזרו ונשנו בשנת 1936. קבוצות של בני נוער אנטישמי יידו אבנים בבית הכנסת ובבתי היהודים הסמוכים לו וניפצו את שמשותיהם.

סגור

במלחה"ע ה - II

בגלל קרבתה של זאקרוצ'ים למצודת מודלין היא ניזוקה קשה במהלך הקרבות בספטמבר 1939. תושבים רבים, וביניהם עשרות יהודים, נהרגו ונפצעו; %70 מבתי העיר נהרסו. באותו חודש ברחו מזאקרוצ'ים רוב היהודים, בעיקר לווארשה, אך גם לערי הסביבה, לפלונסק ולערים אחרות. עם תום הקרבות חזרו לעיר בין 280 ל- 300 יהודים. במשך הזמן התווספו אליהם כנראה עוד יהודים. לפי החלוקה האדמיניסטרטיבית הגרמנית החדשה צורפה זאקרוצ'ים באוקטובר 1939 לנפת פלונסק ונכללה ב"בצירק ציחנאו". השלטון הגרמני בעיר היה בידי הגרמנים המקומיים (ה"פולקסדויטשה") ויחסם של אלה לשכניהם היהודים היה הוגן בהתחלה. רק משהגיעו לזאקרוצ'ים אנשי גסטפו, ז'אנדארמים וחיילי הצבא הגרמני החלה ההתעללות ביהודי המקום. ב- 12 ביאנואר 1940 ריכזו הגרמנים את כל תושבי העיר בכיכר השוק. מתוך השורות הוצאו 50 איש, פולנים ויהודים, והובלו בכיוון הכפר פאלמירי ושם נעלמו עקבותיהם. כבר מן היום הראשון של הכיבוש היו חטיפות של יהודים לעבודות כפייה. לאחר מכן דאגו נציגי היהודים לספק לגרמנים את העובדים שדרשו, ובכלל זה לעיריית זאקרוצ'ים. בעלי המלאכה היהודיים קיבלו רשות להתפרנס ממקצועם והם עסקו במשלח ידם ועבדו, בעיקר בשביל הגרמנים, עד שחוסל היישוב היהודי. באחד מימי א' של סוף יוני או תחילת יולי 1941 הקיפו את העיירה ז'אנדארמים גרמניים וגרמנים מקומיים חמושים. הם ריכזו את כל היהודים בכיכר השוק שנשמרה היטב בידי הגרמנים. את אלה שלא היו בידיהם רישיונות מגורים בזאקרוצ'ים וכן את הזקנים העלו השוטרים על משאיות והעבירו למחנה בפומייחובק. בשביל המגורשים, שגוועו ממש מרעב במחנה, אספו יהודי זאקרוצ'ים מזון, בישלו מרק והסיעו אותו לפומייחובק. בעבודה זו הצטיינו ישראל גז'יב ואשתו והרש כ"ץ. בין אלה שתרמו מזון היו גם פולנים. באמצע נובמבר 1941 גורשו כל יהודי זאקרוצ'ים לגטו נובי דבור, שם היה גורלם כגורל היהודים המקומיים. לאחר המלחמה חזרו לזאקרוצ'ים כמה יהודים, אך הם עזבו את העיירה והיגרו, בעיקר לישראל, שבה נמצאו בשנות ה- 60 בין 50 ל- 70 בני זאקרוצ'ים. בזאקרוצ'ים לא נשאר זכר לקהילה היהודית, שמנתה בעבר אלפי נפשות. בית הכנסת ובית העלמין נהרסו עד היסוד עוד בתקופת הכיבוש הנאצי.