כ"ז אייר ה'תשע"ז

זארשין ZARSZYN

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: סאנוק
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-975

·  יהודים בשנת 1941: כ-181

תולדות הקהילה:
כללי

לפי תעודות מ- 1395 ידוע לנו, שהמלך ולאדיסלב יאגיילו העניק את העיירה זארשין, על פרברה, לאחד מאביריו, ובאמצע המאה ה- 15 השתייכה זארשין לקאשטלאן (מושל מטעם המלך) של סאנוק. לא ידוע מתי, ואם בכלל קיבלה זארשין מעמד של עיר. במאות ה- 19 וה- 20 היה לזארשין מעמד של יישוב עירוני למעשה, אך מבחינה אדמיניסטראטיבית מעמד של כפר. האוכלוסייה הנוצרית (רובה פולנים ומיעוטה אוקראינים) התפרנסה מחקלאות ומעבודה בבית מיבשל-בירה גדול, שתוצרתו שווקה בכל רחבי גאליציה. התיישבותם של ראשוני היהודים בזארשין חלה לקראת סוף המאה ה- 18, או בתחילת המאה ה- 19. בין המתיישבים הראשונים היו האחים יצחק ושלמה שטרנגר שהקימו משפחות מסועפות במקום. יהודי זארשין חיו על המסחר והמלאכה, ובידיהם היתה החכירה של בית מיבשל-הבירה שבבעלות הפריץ המקומי. בבית מיבשל-הבירה עבדו גם כמה יהודים כפקידים ומנהלי-עבודה (פנקסנים, קופאים), ואף המומחה לבישול הבירה. בין שתי מלחמות-העולם היו בזארשין 4 משפחות יהודים חקלאים ולרשותם 500 דונאם אדמה (מהם 210 דונאם פלחה, והשאר שדות-מרעה), 2 סוסים ו- 6 פרות. באותה תקופה נתקיים במקום בנק יהודי ציבורי שנתן אשראי זול לסוחרים ולבעלי-מלאכה יהודים. חיי הציבור של יהודי זארשין התרכזו סביב בית-המדרש, ובראשו ועד ציבורי נבחר. בית-המדרש הראשון בנוי-עץ עלה באש ב- 1915 בעת הכיבוש הרוסי. השני נבנה בעיקר מתרומות של מנחם מנדל שטרנגר (בנם הבכור של ראשוני המתיישבים במקום), שנידב את המגרש לבניין הבית. בבית- המדרש למדו בחורי המקום ובערבים השמיעו שיעור לקהל המבוגרים תלמידי-החכמים שבמקום. אחד מהם היה ר' יוסף הורוביץ, מוסמך לרבנות, תלמידו של ר' יצחק שמלקיס. ר' יוסף פסק שלא על מנת לקבל פרס בענייני הלכה וכשרות לאנשי המקום והסביבה והתפרנס מחנות בסיטוונות לקמח ומלח, שהיתה בידו. ב- 1918 עבר ר' יוסף לגור בסאנוק, ונתקבל שם כמו"ץ בבית-דינו של ר' מאיר שפירא, רבה של סאנוק באותם הימים. בזארשין כיהן כהונת-קבע שו"ב שהיה על פי הנוהג גם חזן ומוהל. בית-עלמין יהודי לא היה בזארשין, ואת מתיהם קברו בני היישוב ברימאנוב. עוד לפני מלחמת-העולם הראשונה נתפסו כמה בחורי המקום לציונות. ב- 1905 היה אף במקום מיופה-כוח מטעם החברות הציוניות של גאליציה המערבית בקראקוב. מפעילי הציונים של זארשין בין שתי מלחמות-העולם יצוינו אברהם בארט' מיסד ארגון "ביתר" בזארשין, וכן המורה הראשון לעברית במקום שמואל אייזיק מארבך. בתודשים הראשונים לכיבוש הנאצי ניחתו על יהודי זארשין גזירות עבודות-הכפייה, היטלים כספיים, החובה לשאת אות- קלון והגבלות תנועה. שוטרים גרמנים היו מגיעים מסאנוק ומתנכלים לבני הקהילה. עם החמרת הגזרות ניסו הצעירים היהודים להימלט מן המקום. מהם שברחו אל השטח הסובייטי, מזרחה לנהר סאן. קבוצה אחרת ניסתה לגנוב את הגבול להונגריה, שם היו לפי- שעה התנאים ליהודים נוחים יותר. ואולם רק אחדים עלה בידיהם לעבור להונגריה; אחרים נתפסו ונכלאו. ב- 1940 ו- 1941 הועסקו יהודי זארשין בעבודות סלילת כבישים, אך בעיקר בעבודות חקלאיות בסביבה. בדרך זו השיגו גם מצרכי מזון, דבר שהקל על מצוקתם. בתחילת 1942 הוחל בגירוש היהודים מיישובי הסביבה, והידיעות על כך הגיעו ליהודי זארשין. באותה עת גברו שוב ניסיונות הבריחה להונגריה. כן חיפשו היהודים מסתור אצל מכרים נוצרים ובנו מחבואים ביערות שבאזור. באביב 1942 שולחה קבוצת יהודים למחנה בזאסלאב ליד זאגוזארשין. בקיץ 1942 גורשו יהודי זארשין לסאנוק, שם רוכזו היהודים מכל הסביבה לקראת האקציות והשילוחים להמתה.