כ"ו אייר ה'תשע"ז

זבאראז' ZBARAZ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: זבאראז'
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-8,409

·  יהודים בשנת 1941: כ- 2,870

·  יהודים לאחר השואה: נותרו יחידים

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו

האיזכור המוקדם ביותר של זבאראז' הוא מן השנים 1205- 1213. לא ידוע בדיוק אימתי נוסדה עיר זו, אם כי קיימת סברה שב- 1393 בנה במקום הנסיך הליטאי ויטולד מבצר. ב- 1442 העניק המלך את זבאראז' לצמיתות לאחד האצילים. ב- 1474 עלתה זו באש בעקבות פשיטות טאטארים, וחזרה ועלתה באש בתחילתה של המאה ה- 16. בעקבות פשיטות במאה ה- 15 ביצר הנסיך זבארסקי את העיר, וב- 1629 כבר היו בעיר 465 בתים. ב- 1649 עמדה העיר במצור של חמיילניצקי. ב- 1675 כבשו התורכים והטאטארים את זבאראז', וזו נשרפה שוב כמעט לחלוטין ותושביה גורשו ממנה על-ידי הפולשים. יהודים ישבו בזבאראז' כבר בסוף המאה ה- 15. לפי תעודה מ- 1593 נמסרו העיירות סטארי זבאראז' ונובי זבאראז' לחכירה לניקולאי יונאסוביץ במשותף עם יהודי, אפרים-דוד, איש נובי זבאראז', ל- 3 שנים, תמורת 9,100 זהובים. החכירה כללה את הנתינים, האחוזות, החובות וההכנסות. במחצית הראשונה של המאה ה- 17 גדל היישוב היהודי של זבאראז' וניבנה בית-כנסת. אבל המצור של חמיילניצקי ב- 1649, הכיבוש התורכי ב- 1675 ופשיטות ההידאמאקים ב- 1708 פגעו בו קשה, אף שהקהילה התאוששה במהירות יחסית ומספר אוכלוסיה גדל אף הוא. קהילת זבאראז' נשתבחה במשך קיומה ברבניה, ר' משה ב"ר לעמל סגל כיהן כרב בזבאראז' במחצית השנייה של המאה ה- 17 (נפטר ב- 1696). בתחילת המאה ה- 18 היה רבה של זבאראז' ר' צבי-הירש וב- 1720 ר' שלמה ב"ר ישראל הכהן חריף. ב- 1740 שימש ברבנות בעיר ר' אלתר תאומים הידוע גם בשם "זבארז'ר" בעל "ברכת אברהם". המשיך אחריו ר' משה ב"ר אליעזר רוקח אשר נפטר ב- 1754. ב- 1773 נפטר רבה של זבאראז' הלא הוא ר' צבי-הירש ב"ר שמשון בוכנר. ר' אריה לייבוש ברנשטיין ב"ר ישכר-בער מברודי שימש גם כרבה של זבאראז', וב- 1778 כיהן גם כרב המדינה למדינת גאליציה בברודי. משרה זו בוטלה ב- 1786 ור' אריה-לייבוש נפטר ב- 1789. אחריו בא ר' שאול ב"ר מאיר מרגליות, אשר לאחר תקופת רבנות בזבאראז' עבר לקומארנו וללובלין ונפטר שם ב- 1787. ירש את מקומו ר' משולם-פייביש הלר ב"ר אהרן-משה הלוי, שנפטר ב- 1795. ספריו "דרך אמת" ו"ליקוטי יקרים". ר' ישעיהו ברא"ז עזב כהונת הרבנות בזבאראז' והתיישב בברודי שם נפטר ב- 1798. ב- 1800 היה אדמו"ר זבאראז' ר' זאבי-צבי ב"ר יחיאל-מיכל מזלוצ'וב. ר' אלכסנדר-סנדר מרגליות היה אב"ד בזבאראז' ונפטר בסאטאנוב ב- 1862. ר' נחום הלוי הורוויץ ב"ר צבי היה רבה של זבאראז' ב- 1814, ור' ישעיהו ב"ר משה באב"ד (1821- 1893) היה מ- 1858 אב"ד זבאראז' עד פטירתו. את מקומו מילא בנו ר' יעקב-צבי. ב- 1840 כיהן כרבה של זבאראז' ר' משה-יוסף ב"ר אריה-לייב האלברשטאם, ור' יעקב-צבי ב"ר שמחה באב"ד (1840- 1910) היה אב"ד זבאראז' מ- 1893 ואילך. ר' יוסף ב"ר משה באב"ד מטארנופול כיהן אף הוא זמן מה בזבאראז'. בעקבות מלשינות גרשוהו השלטונות ונתקבל לרבנות בשניאטין ב- 1842 (נפטר ב- 1874). חיבר את "מנחת חינוך". ר' גדליה צבי נתקבל כראב"ד בזבאראז' ב- 1893 וב- 1907 מילא גם את מקומו של אב"ד המקום. הלה הניח בכתובים שו"ת על שו"ע וחיבור על התורה. ר' יום-טוב-ליפמאן הלוי הלר היה אדמו"ר בזבאראז' ונפטר ב- 1910. לא רק עירם של רבנים וחסידים היתה זבאראז' אלא גם עירם של המשכילים הראשונים בגאליציה, ביניהם נמצאו בעלי מקצועות חופשיים: עורכי-דין, רופאים, פקידים במוסדות שונים ואף שופט. ב- 1897 נוסדה בזבאראז' חברת "הציונים הצעירים", שמטרתה היתה לאסוף כספים לייסוד מושבה "גאליצאית" בארץ-ישראל. באותה שנה היה פעיל בעיר ארגון ציוני נוסף בשם "אחוות ציון". כמו-כן התקיים באותו זמן גם "איגוד ע"ש יהודה הלוי". ב- 1903 הוקם איגוד נשים שתכליתו היתה לקדם את לימוד השפה העברית וההיסטוריה היהודית. ב- 1904 נוסד מועדון "טוינבי-האלה". התנהלו בו קורסים והרצאות, וביחוד קורס לביעור הבערות ולמדו בו 54 פועלים ובעלי-מלאכה. ב- 1906 החלו לפעול, הודות להשתדלות אגודת המורים העברים בגאליציה, קורסים לעברית ובאותה שנה פעל בזבאראז' בית-ספר מיסודה של "שפה ברורה" שלמדו בו 60 תלמידים ב- 3 כיתות. ב- 1908 החלה בפעילותה "אגודת דוברי עברית" שחבריה דיברו בינם לבין עצמם בעברית בלבד. זבאראז' היתה מקום-הולדתו של ועלוועל זבאראזער, משורר ובדחן עממי נודע, ובה נולד גם החוקר הנודע של ספרות פולין וילהלם פלדמאן (1868- 1919). ב- 1874 היתה העיר אחת מ- 45 הערים אשר במוסדותיה המוניציפאליים לא נכלל שום יהודי, אבל כבר ב- 1904 נבחר בשלישית ראש-עיריה יהודי, הרוקח יעקב קרוק

סגור

בין שתי המלחמות

בתקופת הכיבוש הבולשביקי ב- 1920 שרר שקט יחסי בזבאראז' והיהודים לא סבלו במיוחד ממעשי שוד או פגיעה חוץ מן החרמות של חנויות. עם חידושו של שלטון פולין ברחו משתפי-הפעולה עם הסובייטים והשלטונות הפולניים אסרו 25. איש, פולנים ואוקראינים, וכן מספר יהודים, אולם הללו שוחררו רובם ככולם תוך זמן קצר. עם תום המלחמה החלו לבוא לזבאראז' פליטים, שנמלטו ממנה בזמן המלחמה לאוקראינה וכדי לעזור בשיקומם הוקם ועד עזרה. במיוחד החל ועד זה לפועל ב- 1924 לאחר הפסקה וארגון-מחדש. ב- 1921 מתוך 6 מפעלי תעשייה בעיר פעלו רק 4 מהם, ומספר המועסקים בהם היו בסך-הכול 43 איש. שכירים יהודים היוו אז 36.6% מכלל הפועלים השכירים בעיר. מ- 1928 היתה קיימת בזבאראז' קופת גמ"ח, אשר ב- 1929 חילקה 13 הלוואות בסך כולל של 1,010 זלוטי. ב- 1930 אישרה הנהלת איגוד הקואופראטיבים היהודים בפולין אשראי בסך של 10,000 זלוטי בשביל הבנק למסחר בזבאראז'. ב- 1930 נוסד בזבאראז' גם בנק יהודי נוסף, "הבנק השיתופי לאשראי", אשר פעל בהצלחה ועזר הרבה לסוחרים ובעלי-המלאכה. על מצבם הכלכלי של יהודי זבאראז' יעידו הנתונים החלקיים של פעולות קופת הגמ"ח בתקופה שבין השנים 1933- 1937. 1933ב- 4391.מספר ההלוואות שניתנו היה 78 בסך כולל.של 6,235 זלוטי; ב- 1935- 1936 - 89 הלוואות בסך כולל של 7,380 זלוטי, ובשנים 1936- 1937 - 123 הלוואות בסך כולל של 9,584 זלוטי. מבקשי ההלוואות לפי מקצועותיהם היו: 37 פועלים, 93 בעלי מלאכה, 162 סוחרים זעירים, 6 חקלאים, 45 שונים. המצב החמיר ב- 1934, כשהעיריה הטילה מיסים כבדים על תושבי זבאראז' והיהודים בכללם. עובדה זו הטילה מעמסה נוספת על. יהודי העיר בתחום העזרה לנזקקים. ב- 1935 התקיים ליד ויצ"ו המקומית בית-מחסה לילדים. ועד איגוד הסוחרים הקים קופה מיוחדת לעזרה הדדית לחבריו. גם הבנק השיתופי נקלע ב- 1939 לקשיים כספיים, שפגעו הן בפעולותיו והן באלה שנזקקו לשירותיו. אף-על-פי-כן התנהלה בזבאראז' פעילות לאומית וציבורית ערה. ב- 1917 נוסד בזבאראז' קן השומר הצעיר אשר לאחר הפסקה קצרה חזר ב- 1935 לפעילות מוגברת. ב- 1921 נוסד בעיר סניף המזרחי, ונציגה הרב שפרבר היה חבר הנהלת התנועה במזרח-גאליציה. ב- 1922 נוסדה אגודת נשים "עזרה". פעילות הארגונים הציונים לא התמצתה רק בעשייה חינוכית-אידיאולוגית אלא גם בהכשרה לקראת עלייה לארץ-ישראל. ב- 1926 נמצאו 20 חלוצים מז, בהכשרה למטרה זו. ב- 1924 הוקם ארגון ויצ"ו ופעילותו הראשונה היתה ייסוד מטבח להזנת ילדים עניים. ב- 1928 פעל בזבאראז' קן גורדוניה אשר המשיך בפעולתו עד 1939. ב- 1929 התקיים איגוד נשים ציוניות ובאותה.שנה נוסד גם איגוד "ירדניה". ב- 1930 החל לפעול בעיר סניף השומר הדתי. בשנות ה- 30 פעלו בזבאראז' כמה וכמה ארגוני נוער כגון הנוער העברי שהפך לאחר-מכן להנוער הציוני, עקיבא ובית"ר. ב- 1934 נתקיים סניף התאחדות-פוע"צ ומספר חבריו - 70. ב- 1935 הוקם סניף אחוה בן 40 חברים. ב- 1939 פעל בזבאראז' סניף השחר, שהיווה את תנועת הנוער של הציונים הראדיקאלים. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 קיבלו הציונים הכלליים 234 קולות, המזרחי - 279, ההתאחדות - 516 והרביזיוניסטים - 140. בבחירות ב- 1939 נשארו למעשה רק שלוש המפלגות הגדולות אשר שמרו על כוחן. כך קיבלו הציונים הכלליים 220 קולות, המזרחי - 340 והרשימה של א"י העובדת - 564. לפעילות בתחום המוניציפאלי והקהילתי של יהודי זבאראז' היו עליות ומורדות. לקראת הבחירות העירוניות ב- 1927 הוקם בלוק יהודי אחיד שנכללו בו ציונים, חברי המזרחי. סוחרים, בעלי מלאכה ואף חרדים. בשל לחצם של השלטונות המקומיים, לחץ שהיה מלווה זיופים ואיומים נכשלה בבחירות שבאותה שנה רשימת שלושת הלאומים ועלו הכוחות השמרנים, האנדקים והאנטישמים האוקראינים. ב- 1931 השתנה המצב וכראש העיר נבחר יהודי. אבל ב- 1933 הורע המצב שוב, ובבחירות לעיריה של אותה שנה לא היה אפילו יהודי אחד בין 16 הנבחרים. אמנם בבחירות 1939 נבחרו 4 יהודים למועצת העיריה, בנוסף ל- 7 פולנים ואוקראיני אחד, אבל שום יהודי לא נבחר להנהלת העיריה. בבחירות לוועד הקהילה ב- 1934 היו התוצאות כלהלן: הציונים הכלליים - 2 מאנדאטים, הרביזיוניסטים - 2, המזרחי - 1, יד חרוצים - 1, ההתאחדות - 2. בישיבה הראשונה של מועצת הקהילה נבחר כיו"ר ד"ר סגל. מועצת הקהילה לא האריכה ימים, כנראה בגלל קשיים פנימיים, וביוני 1934 פוזרה על-ידי השלטונות. לקהילה נתמנה קומיסאר. עוד בזמן מלחמת-העולם הראשונה נוסד בזבאראז' בית-ספר עברי שכל ילדי היהודים במקום למדו בו. יחד עם ביה"ס נוסדו גם מוסדות תרבות נוספים, כגון הלהקה הדראמאטית שטיפלה בה האגודה ע"ש יהודה הלוי. ביה"ס החשוב ביותר בזבאראז', שפעל במשך תקופה ממושכת היה ביה"ס העברי "חינוך", שנוסד עוד ב- 1907. הפופולאריות וההשפעה של בית-ספר זה היו גדולות, ורוב הציבור היהודי בזבאראז' שלח את ילדיו אליו, מן המתבוללים ועד לחרדים. בביה"ס למדו 520 תלמידים ותלמידות, מהם 200 בלא תשלום. על-יד ביה"ס התקיימו שיעורי-ערב למבוגרים וכן ספריה ציבורית. במסגרת ביה"ס פעל גם ארגון "עבריה". בשנים 1923- 1924 נערכו בזבאראז' קורסים מטעם "האיגוד היהודי לבתי"ס עממיים ותיכוניים בלבוב" וכן נתקיימו שני בתי"ס משלימים נוספים שמצבם הכספי היה קשה ביותר. ב- 1922 נוסדה אגודת ספורט בשם "הגיבור" ובה סקציה לכדורגל. מצבם הקשה של יהודי זבאראז' בא גם לידי ביטוי ביחסים שבין הציבור היהודי לבין השלטונות והתושבים הלא-יהודים. ב- 1924 התנכלו ליהודים השלטונות המקומיים, ובעיקר אנשי המשטרה. יהודים הוכו בלא סיבה ואירע שגם חבר עיריה יהודי. יעקב הלפרין בן 62, הוכה קשות בידי חוליגאנים. הגיעו הדברים עד כדי כך, שיהודי זבאראז' פנו בשאילתא לסיים. ב- 1927 מונה לקומיסאר ממשלתי פקיד, שהיה ידוע כאנטישמי מובהק, ומושל המחוז נתבקש לבטל את המינוי. ב- 1927 שוב הופנתה שאילתא לסיים בדבר התנכלויות ליהודים מצד אנשי המשטרה העירונית. בביה"ס הכללי ניהל כומר מקומי תעמולה אנטישמית. יהודי זבאראז' בראשותו של רב העיר פנו אל הסטארוסטה ודרשו את התערבותו

סגור

במלחה"ע ה - II

אחרי פרוץ המלחמה בספטמבר 1939 הגיעו לזבאראז' מאות פליטים יהודים ממערב פולין, ובעזרת הקהילה המקומית הם מצאו בעיר מחסה. מספרם הכולל של היהודים בזבאראז' היה באותה עת כ- 5,000. למן סתיו 1939 חדלו להתקיים מוסדות הקהילה היהודית, המפלגות והארגונים הציבוריים רק בתי-כנסת לא נפגעו, וקהל המאמינים המשיך להתפלל בהם. המסחר הסיטונאי חוסל והקמעונאים סגרו באופן הדרגתי את חנויותיהם. בעלי מלאכה רבים אולצו להתארגן בקואופרטיבים. בסוף יוני 1940 הוגלו רבים מבין הפליטים שבזבאראז' לפנים ברית-המועצות. אחרי הפלישה הגרמנית ב- 22.6.1941 נמלטה קבוצה לא גדולה של יהודי זבאראז' מזרחה. הגרמנים נכנסו לעיר ב- 6.7.1941, אך כבר יומיים קודם לכן, אחרי הפינוי של הסובייטים, אירעו פרעות שבמהלכן נרצחו מספר יהודים בידי האוקראינים המקומיים. כתואנה לפרעות שימש גילוי גוויותיהם של אסירים פוליטיים, שהומתו על-ידי הסובייטים לפני נסיגתם. באמצע יולי 1941 דרשו הגרמנים להקים יודנראט בזבאראז'. בעניין זה פנו לחברי ועד הקהילה לשעבר, אך זוסיה המר, יו"ר ועד הקהילה מלפני המלחמה, סירב לקבל תפקיד כלשהו ביודנראט ונימק סירובו במצב בריאותו הלקוי. תוך זמן קצר תפס את ראשות היודנראט גרינפלד, פליט ממערב פולין. הלה ציית מראשית צעדיו להוראות הגרמנים, תוך התעלמות מוחלטת מן האינטרסים של הקהילה. ב- 6.9.1941 נקראו גברים יהודים להתייצב בכיכר לפני בניין העיריה. הנאספים הוקפו על-ידי המשטרה האוקראינית ויחידות ה-אס.אס. שהגיעו מטארנופול, ולאחר סלקציה הוצאו מתוכם 76 איש, בעיקר משכילים, והובלו ליער לוביאנקי, שם הוצאו להורג. בחורף 1941- 1942 ובאביב 1942 נלקחו גברים יהודים מזבאראז' למחנות-העבודה שבסביבה: זבורוב, קאמיונקה סטרומילובה, בורקי ויילקי, הלובוצ'ק ויילקי, פודבולוצ'יסקה, מקסימובקה, רוזנושינצה ולוביאנקי. ביוני 1942 נלקחו מזבאראז' כ- 600 קשישים וחולים, הובלו בכיוון טארנופול ונרצחו. ב- 31.8.1942 - 1.9.1942 נתקיימה אקציה המונית, וכמה מאות יהודים שולחו להשמדה במחנה בלז'ץ. בסתיו 1942 הוקם בזבאראז' גיטו, שלתוכו הוכנסו גם קבוצות יהודים מן היישובים הקרובים: סקאלאט, גז'ימאלוב, פודבולוצ'יסקה. הגיטו היה פתוח, אך היציאה מתחומו הוגבלה והיו קשיים בהשגת מזון. יהודי זבאראז' החלו בהכנת מחבואים בגיטו לקראת האפשרות של אקציות נוספות. כן חיפשו מקומות סתר ביערות הסמוכים ואצל מכרים נוצרים. בתחילת אוקטובר 1942 נרצחה קבוצת יהודים בעיר. בימים 22.10.1942- 20 היתה אקציה נוספת ובמהלכה רוכזו יותר מ- 1,000 איש. חלק גדול מהם שולחו להשמדה בבלז'ץ, וקבוצת גברים הועברה למחנה יאנובסקה בלבוב. תהליך השמדת הקהילה היהודית נמשך, ב- 9.11.1942- 8; שוב נלקחו כ- 1,000 איש לבלז'ץ. כמה צעירים קפצו מתוך הקרונות תוך כדי נסיעה; קצתם נהרגו בעת הקפיצה או שנפצעו ונתפסו על-ידי הגרמנים. רק יחידים הצליחו לחזור לגיטו בזבאראז'. החורף 1942- 1943 גרם להחמרת מצבם של שרידי קהילת זבאראז'. הרעב והמחלות הפילו חללים רבים. עם זאת, הידיעות על שינוי המצב בחזית לרעתה של גרמניה עודדו את יהודי זבאראז' להגברת מאמציהם להצלה. ביערות הסמוכים נבנו בונקרים, אך הקשיים בהשגת מזון לשהייה ממושכת, וכן יחס עויין של האוכלוסיה המקומית שערכה מצוד מתמיד אחר המסתתרים ביערות - הכבידו מאוד וצימצמו אפשרויות ההצלה בדרך זו. ב- 7.4.1943 הוצאו להורג בקירבת העיר יותר מ- 1,000 מיהודי זבאראז' והסביבה שנמצאו בגיטו. ב- 8.6.1943 חוסל הגיטו סופית. אחרוני יהודי זבאראז' מצאו את מותם בקברות המוניים ליד העיר. זבאראז' הוכרזה "יודנריין". רק קבוצות קטנות של יהודים שוטטו עדיין ביערות בסביבה, וקומץ יהודים הסתתרו אצל מכריהם הנוצרים. בין אלה שהסתירו אחדים מיהודי זבאראז' יש לציין את יוזף איבאשקיביץ (לשעבר מנהל בי"ס, ניספה באושוויץ) וסגן-ראש העיר לשעבר שובר. הללו סייעו למכריהם היהודים למצוא מקלט בכפר קרטובצה ודאגו לכל צרכיהם. אך רוב-רובה של האוכלוסיה המקומית הלשינו על היהודים המסתתרים והסגירו אותם בידי הגרמנים. תופעה זו נמשכה עד לימים האחרונים של הכיבוש הנאצי. בחודש פברואר 1944 נתקלו גם חיילי הוורמאכט הגרמני הנסוגים ביהודי זבאראז' המסתתרים בכפרי הסביבה ורצחו אותם. העיר שוחררה על-ידי הסובייטים ב- 6.3.1944. מיהודי זבאראז' ניצלו רק יחידים. שארית הפליטה יצאה את העיר לפולין, ומשם לארץ-ישראל ולמדינות אחרות.