ד' תמוז ה'תשע"ז

זבולן ZWOLEN

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: קוז'ייניצה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
לובלין
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: כ-3,787

תולדות הקהילה:
כללי

ז' נוסדה ב-1425 בידי האציל יאן ציילנקה, על יסוד פריווילגיה מן המלך ולדיסלאב יאגלו. בשנת 1443 קיבלה ז' זכויות עיר על-פי החוקה המגדבורגית. בעת ההיא התקיימו בה ימי שוק וירידי מסחר שנתיים והוקמו בה בתי-מלאכה לעיבוד צמר ועורות. במאה ה-16 היו במקום 12 בעלי מלאכה - קצבים, חרשי אופן ומזקקי יי"ש. בשנת 1660 היו בז' 39 בעלי מלאכה למקצועותיהם, ובהם 17 יהודים.
בעקבות מלחמות השוודים באמצע המאה ה-17, נעצרה התפתחותה של ז', ובשנת 1869 היא איבדה את מעמדה העירוני, שהוחזר לה רק ב-1925.
ב-1554 נזכרים לראשונה שני יהודים תושבי ז', שעסקו במסחר. בשנת 1564 היו בז' 11 קצבים יהודים, 7 חרשי אופן, 2 טוחנים וממונה על בית-המרחץ. בשנת 1579 העניק המלך סטפאן באטורי ליהודים פריווילגיה שהתירה להם לשבת בז' ולעסוק שם במסחר ובמלאכה. ב-1591 התיר המלך זיגמונט השלישי ליהודי ז' להחזיק 10 בתים בתחומי העיר. אחרי מותו ב-1616, הוגדלה מכסת המשפחות היהודיות שהיו רשאיות לגור בז' ל-20. באותה שנה היו יהודים בעליהם של 12 בתי-מלאכה לעיבוד צמר ועורות. בשנת 1671 חירש המלך מיכאל קוריבוט וישנובייצקי את הפריווילגיה מ-1579, וב-1679 עשה כן גם המלך יאן השלישי סובייסקי. בשנת 1660 פרצה בז' שרפה גדולה שכילתה את רוב הבתים בעיירה. השרפה ופלישת השוודים כמה שנים לאחריה חיסלו כמעט כליל את היישוב היהודי במקום, ורק באמצע המאה ה-18 חלה התאוששות. באותה עת התפרנסו יהודי ז' ממסחר וממלאכה.
בשנת 1765 התגוררו בז' 400 יהודים, ששילמו 1,160 זלוטי מס גולגולת. היו ביניהם שני סוחרים ו-8 מבשלי שיכר ופונדקאים. בשנת 1784 היו במקום 25 סנדלרים ותפרים יהודים, 6 יצרני אוכפים, 5 תופרי מעילים, 4 חייטים, 4 חרשי אופן, 2 נגרים ונפח אחד.
במאה ה-18 כבר היתה בז' קהילה מאורגנת.
מבין רבני ז' ידוע לנו ר' שמשון ב"ר שלמה (נפטר ב-1747 בקרקוב). עם התפשטותה של החסידות נבחר לרב בז' ר' שמשון, מתלמידי "החוזה מלובלין" ו"היהודי הקדוש" מפשיסחא. ב-1891 נבחר לכהונת רב בז' ר' אברהם חיים פלידרבוים; הדיין בתקופתו (ב-1882) היה ר' אליעזר גוטמן.
בז' התיישב ר' שמואל אליהו טאוב, בן ר' יחזקאל מקוזמיר, והקים בה שושלת חסידית שאחת מהסתעפויותיה היא חסידות מודז'יץ. בניו עברו לערים גדולות ושם ז' נקרא על אדמו"רותם. ר' שמואל אליהו טאוב נפטר ב-1888.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נצטוו יהודי ז' למסור לשלטון הרוסי הצהרות רכוש, והרוסים הטילו עליהם מס מיוחד. משפחות שלא עמדו בתשלום המס גורשו מן העיר. בשנתיים הראשונות למלחמה עברה ז' פעמים אחדות מידי הרוסים לצבא הגרמני וחוזר חלילה. ביולי 1915, כשהרוסים שבו וכבשו את העיר, נערכה פשיטה מרוכזת על בתי היהודים, והם נצטוו להעמיס את חפציהם על עגלות ולפנות את ז'. המגורשים עברו לכמה עיירות בסביבה וקצתם עקרו לוורשה. בקיץ 1915 חזרו הגרמנים והאוסטרים וכבשו את ז', ואז הורשו גם היהודים לשוב לבתיהם.
גם בין שתי מלחמות העולם התפרנסו יהודי ז' ממסחר וממלאכה. בשנת 1928 רכשו 28 בעלי עגלות יהודים משאית והקימו קואופרטיב שעסק בהובלת סחורות לוורשה.
עד 1936 שלטו בקהילת ז' החרדים. בראשית שנות ה-30 היו במועצת הקהילה 3 נציגים של חצרות חסידיות ונציג אחד מכל אחת מן הרשימות הציוניות ומאגודת הסוחרים ובעלי המלאכה. בבחירות לקהילה בשנת 1936 קיבלו הציונים ("הגוש הלאומי" ו"המזרחי") 5 מנדטים, רשימת בעלי מלאכה קיבלה 2 מנדטים ו"אגודת ישראל" - מנדט אחד. לראש-הקהילה נבחר יוסף קירשנבוים מן "הציונים הכלליים". לקהילה היה בית-כנסת, שנבנה באמצע המאה ה-19, ופעלו בה כמה חברות ואגודות צדקה.בשנת 1934 פתחה "אגודת ישראל" בז' בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב". תומכי הציונות הקימו סניף של רשת "תרבות" והתכוונו לייסד בית-ספר עברי, אבל הדבר לא עלה בידם. ב-1922 פתחו הציונים ספרייה ציבורית קטנה, שהיתה למרכי תרבות לחברי תנועות הנוער הציוניות. מבין המפלגות הציוניות פעלה בז' "פועלי ציון שמאל", שהשפעתה היתה רבה בעיקר בקרב הפועלים של בתי-המלאכה. ב-1930 נוסד גם סניף התנועה הרוויזיוניסטית ותנועת הנוער שלה בית"ר. בשנת 1929/30 נאספו בז' 54 זלוטי במגבית "השקל". בשנות ה-20 היו כמה מיהודי ז, חברים פעילים במפלגה הקומוניסטית הפולנית. אחדים מהם נתפסו בידי המשטרה והושמו במאסר. ה"בונד" היה פעיל בעיקר בהפעלת קבוצות נוער במסגרת ארגון הספורט שלו, "מורגנשטערן" (כוכב השחר). בשנת 1924 התמודדו המפלגות היהודיות בבחירות למועצת העיר. הציונים זכו ב-5 מנדטים ו"אגודת ישראל" - במנדט אחד. מבין הרשימות הפולניות זכתה מפלגת ה"סנאציה" (אז מפלגת השלטון) ברוב של 10 מנדטים. ראש-הקהילה קירשנבוים נבחר כחבר הנהלת העיר מטעם הציונים.

סגור

בימי מלחמת העולם השנייה

ב-6 בספטמבר 1939 הפציצו מטוסים גרמניים את ז' ופרצו בה שרפות גדולות. כ-100 תושבים, מקצתם יהודים, נהרגו בהפצצות, ורבים נמלטו מן העיר והסתתרו ביערות. ב-8 בספטמבר נכנס הצבא הגרמני לז', ובמהלך כיבוש העיר נורו ונהרגו שני יהודים - יוסף גולדמן ואחותו. כעבור כמה ימים נפרץ בית-הכנסת בידי תושבים מקומיים, ספרי התורה הועלו באש בכיכר השוק, ואחר-כך שרפו הגרמנים את בית-הכנסת.
בשלהי 1939 הוקם בז' יודנראט, ובראשו הועמד האופה ולוול קירשנבלט. היורנראט ערך רישום של היהודים בני 14-60 לצורכי עבודה. יהודי ז' חויבו לעבוד יומיים בשבוע בחוות חקלאיות סמוכות ובשירותים במחנות צבא גרמניים. בראשית 1940 הוטל על הקהילה תשלום קונטריבוציה (כופר) בסך 200,000 זלוטי. בתקופה זו הוקם בז' גטו פתוח, והיהודים נצטוו לעבור ולהתגורר בתוכו. למרות האיסור לצאת מן הגטו ללא רישיון יכלו היהודים לקיים קשרים עם האוכלוסייה הפולנית ולהשיג דברי מזון. לאחר הקמת הגטו התארגנה גם משטרה יהודית בת 6 שוטרים. מפקדם היה מנדל ויינטרוב. בפברואר 1942 נסגר הגטו. בסוף יולי 1942 נכנסו לז' ז'נדרמים גרמנים ויחידה של כוח עזר ליטאי שבאו מרדום (ע"ע). הם ריכזו את הגברים בני 12-60 לשם רישום לעבודה. ב-1 באוגוסט 1942 רוכזו 300 גברים בבית-הספר החקלאי, וכעבור זמן קצר הויוברו למחנה סקרז'יסקוקמיינה (ע"ע). ב-5 באוגוסט נלקחו עוד 200 עובדים לסקרז'יסקו, ובמהלך האקציה הזאת רצחו הז'נדרמים הגרמנים 15 יהודים. בקיץ ההוא הועברו לגטו ז' כ-4,000 יהודים מן העיירות והכפרים פיונקי, גרבטקה (ע"ע), גנייבושוב (ע"ע), סרנובה וקזנוב (ע"ע). ב-29 בספטמבר 1942 הוקף הגטו משמרות של אוקראינים וקבוצה של אנשי ס"ס מרדום. ראש המשטרה היהודית ואנשיו נצטוו לאסוף את היהודים מבתיהם ולרכזם בכיכר השוק. כ-100 יהודים - זקנים וחולים שנשארו בבתיהם, ויהודים שנמצאו במקומות מסתור - נרצחו במקום בידי הגרמנים. השוטרים היהודים אספו את הגוויות וקברו אותן בבית-הקברות היהודי. שאר היהודים, כ-8,000 נפשות מז' ומן העיירות הסמוכות, הוצעדו ברגל 16 ק"מ אל תחנת הרכבת שליד העיירה גרבטקה, ומשם שולחו לטרבלינקה.
בז' נותרו עוד כ-200 יהודים, שהוטל עליהם למיין ולאסוף את רכושם של הקרבנות, ועמם גם אנשי המשטרה היהודית. משנסתיימה המלאכה הועברו היהודים האלה לחווה חקלאית סמוכה לז'. ב-31 בנובמבר 1942 הגיעו לז' שתי משאיות ממחנה העבודה בסקרז'יסקו-קמיינה. אנשי ה"ורקשוץ" (שומרי המחנה הגרמנים) ערכו סלקציה ורצחו חלק מן העובדים שנראו להם בלתי כשירים לעבודה. את הנותרים העבירו מן החווה למחנה.