כ"ט ניסן ה'תשע"ז

ז'וליניה ZOLYNIA

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיירה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: לאנצוט
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-954

·  יהודים בשנת 1941: כ-569

תולדות הקהילה:
כללי

עד אמצע המאה ה- 18 היתה ז'וליניה אחד הכפרים באחוזותיהם של משפחת המאגנאטים פוטוצקי שקבעו את מושבם בלאנצוט. בזמן ההוא ניתן לז'וליניה מעמד של עיר. לקראת סוף המאה ה- 19 הסתמן דלדולה של העיירה ופחתו אוכלוסיה. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם נשלל ממנה מעמד של עיר. פרנסתה של האוכלוסייה הנוצרית היתה על החקלאות; מקצתם עסקו במלאכה, בעיקר בסנדלרות. המסחר היה כולו בידי היהודים. קשה לקבוע בדיוק אימתי התיישבו ראשוני היהודים בז'וליניה. נראה שבמקום ישבו משפחות יחידות עוד בהיותו במעמד של כפר. במחצית השנייה של המאה ה- 18 היה היישוב מאורגן מבחינה קהילתית בחסותה של הקהילה בלאנצוט. היהודים היו היסוד העירוני העיקרי בעיירה. ב- 1781 נדרשו יהודי ז'וליניה לסלק את חובם בסך 16 גולדן למס-הארנונה, ומכאן שהתגוררו בבתים שהיו בבעלותם. על גידול האוכלוסייה היהודית בעת ההיא תעיד גם העובדה, שהקהילה נתחייבה בשנות התשעים למאה ה- 18 לצייד כמה וכמה משפחות יהודיות בכסף ובכלים הדרושים להעברתן לעבודה חקלאית. ואמנם עד 1804 יצאו את ז'וליניה 6 משפחות יהודיות להתיישבות. היתה זו מיכסה שבה נתחייבו בעת ההיא קהילות יהודיות בנות מאות נפשות. בתחילת המאה ה- 19 נבלמה התפתחותו של היישוב היהודי בז'וליניה, שעמד אז בצילן של שתי קהילות ישראל שהלכו והתפתחו - לאנצוט ופשבורסק. ב- 1830 נמסר על כהונתו של רב או מו"ץ בז'וליניה, אך גם נמסר שהיישוב היהודי אין בכוחו לפרנס את רבם, והלה מכהן בלי לקבל שכר קבוע. גידול היישוב היהודי בז'וליניה הגיע לשיאו בשנות השמונים למאה ה- 19, עת ישב בה והנהיג את עדת חסידיו האדמו"ר ר' אברהם יוסף איגרא, הקרוי האדמו"ר מז'לין, חתנו של ר' מרדכי לבית נאדבורנה. אל ר' אברהם יוסף שנודע בסגפנותו (צם משבת לשבת) ובנדיבותו (את כל הכנסותיו פיזר לעניים) נהרו מאות חסידים, בעיקר מפשוטי העם, מקצתם אף עברו לישיבת-קבע בז'וליניה. כעבור שנים אחדות העתיק ר' אברהם יוסף את מושבו לחשאנוב, שם הנהיג את עדת חסידיו ובאחרית ימיו ישב בקראקוב, שם נפטר ב- 1918. באדמו"רות בז'וליניה המשיך בנו ר' אהרון משה, שעבר לאחר- מכן ללאנצוט, וכן ר' חיים נפתלי מז'לין, ואתריו ר' יואל ב"ר אברהם זרח הלר (שניהם לבית נאדברונה). כנהוג, כיהנו ליד האדמו"רים בז'וליניה מורי-הוראה; בשנות התשעים למאה ה- 19 - ר' יעקב כהן, ובתחילת המאה ה- 20 נבחר לרבה של ז'וליניה ר' נפתלי חיים הורוויץ. בתקופת שגשוגה של העיירה היו בז'וליניה ובסביבתה אף כמה בעלי אחוזות או חוכרי מישרפות-יי"ש ומיבשלות-בירה אמידים. הללו נודעו כנדבנים לצורכי הציבור, ובכספם נבנו אז בנייני ציבור (בית-המדרש ועוד). ב- 1872 תרמו אנשי ז'וליניה 11 פלורין למען היהודים נפגעי הרעב בסוריה. בשנות ה- 90 החלו משפחות יהודיות לנטוש את עיירתם, בדרכן לערים גדולות יותר וגם לארצות מעבר לים. תהליך זה גבר בעת המשבר הכלכלי שקדם למלחמת-העולם ה- 1 ובזמנה; היישוב היהודי פחת ב- 1921 כב-%50, לעומת מספר הנפשות ב- 1880. גרמו לכך אזילת מקורות-הפרנסה, אירועי המלחמה, וכן התנכלויות ליהודים, בעיקר לרוכלים בכפרים מצד הכפריים ומצד הבריונים שבעיירה. במארס 1905 טבעה נערה נוצריה מפגרת בבאר, ועד שמצאו את גופתה הואשמו יהודי המקום בעלילת-הדם, אחדים מהם אף נחקרו במשטרה ובבית-המשפט. גם לאחר שהוכחה חפותם של המאושמים חיו יהודי המקום בחרדה זמן ממושך. בדצמבר 1918, עם חידושו של השלטון הפולני בעיירה פרעו כפריי הסביבה ובריוני המקום פרעות ביהודי ז'וליניה. במהומות שנמשכו יומיים נשדד רכושם של היהודים ונפצעו 12 איש, מהם קשיש אחד בן 80, בצורה קשה. יחידת הצבא הפולני שהוזעקה מלאנצוט כדי לשים קץ לפרעות חזרה על עקבותיה כעבור חצי שעה של שהייה במקום מבלי להגיב. כל משך התקופה שבין שתי מלחמות-העולם עמד היישוב היהודי בז'וליניה בקיפאונו מבחינה כלכלית (אף קופת גמ"ח שהתקיימה במקום לא היה בידה לעזור הרבה לסוחרים ולבעלי-מלאכה יהודים שהלכו וירדו מנכסיהם. ב- 1929 ניתנו מטעם הקופה 33 הלוואות בסך 2470 זלוטי). אולם בתקופה זו נסתמנה תנופה בפעולה החברתית והתרבותית. חודשה פעולתם של החוגים הציוניים, שראשיתם ב- 1905; הוקמו סניפים של "הציונים הכלליים" ושל "המזרחי". הנוער התארגן בקנים של "הנוער הציוני" ושל "עקיבא". ב- 1933 הוקם ארגון "ויצו הצעירה" וכן "ביתר", שמנה בתקופה מסוימת כ- 60 חברים. ליד ארגוני-הנוער התקיימו קורסים לעברית ולתולדות ישראל. ב- 1919 נפתחה הספרייה, ולידה אולם-קריאה. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נמכרו 120 שקלים והבוחרים נתנו את קולם כלהלן: 119 ל"ציונים כלליים" וקול אחד ל"המזרחי". עם תחילת המלחמה בספטמבר 1939 והתקדמות הצבא הגרמני בפולין הצטרפו צעירים יהודים אל זרם הפליטים שנע מזרחה. מקצתם חזרו תוך זמן קצר לעיירתם, והללו שנשארו בתחום השליטה הסובייטית הוגלו בחלקם ב- 1940 לאזורים מרוחקים בברית-המועצות. עם כניסת הגרמנים לז'וליניה אולצו יהודים רבים לנטוש את המקום ולעבור מעבר לנהר סאן. אל השטח שסופח לברית-המועצות. בעת הגירוש הסתתרו כמה משפחות ביישובי הסביבה, וכעבור זמן-מה שבו לז'וליניה. על שרידי קהילת ז'וליניה הוטלו גזירות של עבודות-כפייה, קונטריבוציות והגבלות-תנועה. אין בידינו פרטים על קצם של יהודי ז'וליניה. נראה שב- 1941 או ב- 1942 הם הועברו ליישובים גדולים יותר באזור. שם רוכזו לקראת שילוחם למחנות-העבודה ולמחנה-המוות בבלז'ץ.