כ"ו כסלו ה'תשע"ח

זופייבקה ZOFJOWKA

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיירה בפולין
נפה: לוצק
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ - 1,549

·  יהודים בשנת 1941: כ- 1,531

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

זופייבקה נוסדה כמושבה חקלאית יהודית בשנת 1835, בימי הצאר ניקולאי הראשון. יהודים מביילורוסיה ווהלין התיישבו אז על 7,000 דונם של אדמה פרטית שרכשו ממשפחת אצילים. בשנת 1865 ביקשו יהודי המקום לקבל מעמד של עירוניים, ולאחר שניתן להם הדבר הפך היישוב להיות עיירה. מלבד חקלאות עסקו יהודי זופייבקה בבורסקאות, במסחר זעיר ובמלאכות שונות. בראשית המאה ה- 20 הוקם ליד העיירה בית-חרושת לזכוכית, ומאוחר יותר - בית-חרושת שני, במרחק 15 ק"מ מזופייבקה . מפעלים אלה הביאו לפריחה כלכלית שנמשכה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, באוגוסט 1914. בראשית המלחמה גויסו רוב הגברים הצעירים לצבא ונפסק הסיוע שקיבלו נשים מבעליהן שנסעו לארצות הברית. המצב הכלכלי הורע. בסתיו 1915 התקרבה החזית לעיירה. הקוזאקים ששירתו בחיל-המאסף הרוסי וכנופיות אוקראיניות פתחו במעשי שוד, אונס ואף רצח. בשל ניתוקה של העיירה מן העולם השתררו בה מחסור וגם רעב ממש. ערב ראש השנה תרע"ו (1915) נכבשה זופייבקה בידי האוסטרים. אך ערב יום הכיפורים נסוגו הכובשים לקיברצה ובהושענא רבא (ו"ערת) חזרו וכבשו את העיירה. בעת חילופי השלטון האלה נתארגנה הגנה עצמית שפעלה נגד הכנופיות. למרות שהממשל הצבאי האוסטרי הקפיד על תנאי תברואה, פרצה בזופייבקה מגיפת טיפוס שהפילה לא מעט חללים. השלטונות הצבאיים הטילו על גברים בני 15 עד 60 לצאת לעבודות כפייה, בעיקר הועסקו בחפירת תעלות הגנה. כומר צבאי אוסטרי וכמה קצינים פתחו בזופייבקה בית-ספר ובו לימדו את ילדי העיירה גרמנית. הכיבוש האוסטרי נמשך 9 חודשים בערך. ערב חג השבועות תרע"ו (1916) נסוגו האוסטרים והרוסים חזרו לשלוט במקום. לאחר מהפכת פברואר 1917, כאשר התערער הביטחון בשל מלחמת האזרחים, שוב נתארגנה בזופייבקה הגנה עצמית מזוינת היטב ומנעה פגיעות ביהודים. במלחמת הבולשוויקים נגד פולין נמצאו זמן-מה זופייבקה ואיגנטובקה בשטח ההפקר וסבלו מכך. הפולנים אסרו שני יהודים, האשימו אותם בשיתוף-פעולה עם השלטון הבולשוויקי והוציאו אותם להורג. בעיירה היו שבעה בתי-כנסת, ארבעה מהם של חסידים: אוליקה, ברזנה, טריסק וסטפאן. ראשון הרבנים שכיהן עד סוף המאה ה- 19 היה ר' איצי וולף וייסמן; אחריו כיהן, עד 1910, בנו ר' חיים וייסמן. לאחר מותו של ר' חיים בא במקומו חתנו, ר' ברוך זאב בייגל, אלא שחסידי ברזנה החליטו להכתיר לעצמם רב ובחרו בר' משה בידר (פרלמוטר). הוא נפטר ממגיפת הטיפוס בשנת 1916. אחריו נבחר לכהן בנו של ר' חיים, ר' גרשון וייסמן, וזה, יחד עם ר' ברוך זאב בייגל, כיהנו עד שנספו בשואה. כבר בשנת 1908 נוסדה במקום''אגודה ציונית". חבריה שילמו מס שנתי בסך רובל אחד ואספו כספים ב"קערות" של ערב יום כיפור. בשנת 1910 נוסד בזופייבקה חדר מתוקן. למבוגרים נערכו שיעורים ללימוד כתיבה ביידיש וברוסית. בשנת 1912 פתח המורה דודיוק, שבא מפינסק, בית-ספר עברי ובו למדו גם רוסית ולימודי קודש. בית-ספר זה נסגר בשנת 1914.
 

בין שתי המלחמות

כלכלת יהודי זופייבקה שנפגעה מן המלחמות שוקמה במהירות. בחלק ממפעלי הבורסקאות הוכנסו מכונות. במשקים היו בערך 500 פרות ופעלו עשר מחלבות, ששיווקו את מוצרי החלב (חמאה וגבינות) לערים לוצק ורובנה ולמקומות נוספים. בשנות השלושים, בעקבות המשברים הכלכליים והתחרות הקשה מצד הקואופרטיבים שנתמכו בידי הממשלה, נפגעה פרנסת יהודי המקום. בשנת 1932 היתה בזופייבקה שריפה גדולה ורחוב שלם עלה באש. אשה אחת נספתה בלהבות. בשנת 1922 נפתח בית-ספר עברי"תרבות" ולידו גן- ילדים, אך שניהם נסגרו בשנת 1926. מאוחר יותר נפתח במקום בית-ספר פולני ממלכתי, שרוב מוריו וכמעט כל תלמידיו היו יהודים. עברית ולימודי קודש למדו בשעות אחר-הצהריים אצל מורים פרטיים. במשך תקופות קצרות היתה קיימת בזופייבקה ישיבה. התנועות הפעילות ביותר בזופייבקה היו ה"חלוץ" ו"בית"ר". עד שנת 1939 עלו לארץ-ישראל 45 משפחות, חלק מהן במסגרת "עליית צדיקוב" (של חקלאים). בסתיו 1938 התקיים בזופייבקה הקורס הראשון של מפקדי אצ"ל בפולין. בעיירה ביקרו אז ראשי "בית"ר" ושליחי האצ"ל מארץ- ישראל. משנת 1934 היה בזופייבקה סניף של ה"נוער הציוני". מלבד אלה פעלה במחתרת קבוצה של קומוניסטים. תוצאות ההצבעות לקונגרסים הציוניים השונים היו כדלהלן: לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 159 איש. הציונים הכלליים קיבלו 29 קולות; המזרחי - 28; רוויזיוניסטים - 2; ברית רוויזיוניסטים - 55; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 45. לקונגרס הכ' (1937) הצביעו 87 איש. הציונים הכלליים קיבלו 51 קולות; המזרחי - 4; מפלגת המדינה - 2; רשימת ארץ-ישראל העובדת - 30.

במלחה"ע ה - II

בימי השלטון הסווייטי התיישבו בזופייבקה פליטים רבים ומספר היהודים עלה ל- 2,500 בערך. בעקבות הלשנה של קומוניסט מקומי נאסר הרב גרשון וייסמן, אך הוא שוחרר כעבור זמן-מה וחזר לזופייבקה ונספה יחד עם הרב בייגל בשואה. לאחר שנסוג הממשל הסווייטי מזופייבקה , ביוני 1941, לא היה זמן-מה שלטון בעיירה. בלילות תקפו כנופיות של אוקראינים ויהודי אחד נהרג. שוב נתארגנה הגנה עצמית והדפה כמה ניסיונות להתנכל ליהודים. בסוף יולי 1941 הגיעה לזופייבקה יחידת משטרה אוקראינית וזו החלה ברישום היהודים ורכושם החקלאי. השוטרים עסקו בסחיטה והאשימו יהודים בשיתוף פעולה עם השלטון הסווייטי. הוקם יונדראט וזה נצטווה לשלוח 50 יהודים לעבודה לתחנת-הרכבת בקיברצה. שם התעללו בהם המפקחים הגרמניים והאוקראיניים. בסתיו 1941 הוחרמו המשקים החקלאיים שבידי היהודים ובראשית החורף הוחרמו מהם הפרוות ובגדי-הצמר. היהודים נדרשו לשלם כופר של כמה מאות אלפי רובלים. מלבד זאת תבעו מהם אנשי אס"אס ואנשי המשטרה האוקראינית זהב, כסף וחפצים שונים. כאמור, בזופייבקה היו בתי-מלאכה קטנים לעיבוד עורות. הגרמנים, שהיו זקוקים לעורות, מינו איש בשם קלינגר, שהציג את עצמו כפולקסדויטשה, למנהל ענף הבורסקאות. הוא הגן על יהודי המקום, בייחוד מפני התעללות השוטרים האוקראיניים, עד שנתגלה שהוא יהודי מקאליש והוצא להורג. יהודי זופייבקה קברו אותו בבית-העלמין המקומי. בי"א באלול תש"ב (24 באוגוסט 1942) נצטוו יהודי זופייבקה , איגנטובקה וכפרי הסביבה להתרכז במרכז העיירה. בעת שהוצאו מן הבתים נורו עשרות מהם ברחובות העיירה. במקום הריכוז הוצאו מתוך הנאספים הבורסקאים וכמה בעלי מקצוע, יחד עם בני משפחותיהם, והובלו לכפר סדלישצה הסמוך. הנותרים הובלו בימים י"ב-י"ד באלול (25- 27 באוגוסט 1942) לבורות שהוכנו ליד הכפר יארומליה ונרצחו. בזמן האקציה ברחו עשרות יהודים. ביום הכיפורים תש"ג (21 בספטמבר 1942) חוסלו שארית יהודי זופייבקה . לפני הרצח נלקחו 30 גברים לחפירת הבורות. משנודע לבורסקאי משה-יוסף שווארץ למה נועדו הבורות, קרא לחבריו לתקוף את הגרמנים. הוא עצמו תקף באת שבידיו שוטר גרמני ושני שוטרים אוקראיניים ורוצץ את גולגלותיהם. רבים פתחו במנוסה ליער הקרוב. ביריות נפגע שווארץ ונהרג. האחרים הצליחו להימלט. כל אלה שלא נמלטו נרצחו. בחיים הושארו רק 10 מנהלי עבודה בענף הבורסקאות. הגרמנים כלאו אותם בבית-הכנסת בזופייבקה . כעבור כמה חודשים הוצת בית-הכנסת והם נספו. בכך בא הקץ על זופייבקה היהודית. בתחילת אוגוסט 1942, עוד לפני האקציה הראשונה, הגיעו לזופייבקה ידיעות על הרציחות ההמוניות שנעשו בעיירות הסביבה. קבוצה של בני נוער, שבראשה עמדו חיים ווטצ'ין, גד רוזנבלט, חיים רוזנסון ואחרים, החליטו להתארגן להתנגדות. הם החלו לאסוף נשק. באמצע ספטמבר 1942, לפני אקציית החיסול, יצאה מן העיירה קבוצה של 15 איש והקימה בסיס ביער קלופוצ'ין, בסיועם של קומוניסטים אוקראיניים גדל מספר כלי הנשק שברשותם. הם ארגנו רשת מודיעין שהתפרסה על כפרי הסביבה. חברי הקבוצה נפגשו עם קבוצת חבלנים בפיקודו של סידילניקוב (מאוגדת לינקוב), שבאה לכאן כדי לבצע חבלות במסילת הברזל. מאוחר יותר נפגשה הקבוצה עם חוליית צנחנים בפיקודו של ק' אלכסייב ("אליושה"). באמצעות מכשיר האלחוט שהיה בידי הצנחנים הודיעו על קיומם למוסקווה וזו הכירה בהם כביחידת פרטיזנים סווייטית. בראשית דצמבר 1942 החלו הגרמנים לערוך מצוד גדול על הקבוצה וחבריה החליטו לעבור לצפון- מזרח ווהלין, שם פעלו יחידות פרטיזנים גדולות. בדרך הצטרפו אליהם נציגים מקבוצה דומה שהתארגנה בעיירה קולקי. כשהגיעו לאיזור דומברוביץ שמעו על יחידת משה גילדנמן ("דיאדיא מישא") וביקשו להצטרף אליה, אך בסופו של דבר נפגשו עם אוגדת קובפאק והצטרפו כיחידים לגדוד השלישי של האוגדה. במסגרת האוגדה השתתפו חברי הקבוצה במסעות קרביים וגם במסע להרי הקרפטים והשתתפו בשחרור יהודים ממחנה עבודה בסקאלאט. מן הצעירים הורכבה מחלקה וכמה מבחורי זופייבקה נתמנו למפקדיה (ווטצ'ין, רוזנבלט, חייצ'וק יקלוקמו). לאחר השחרור, שהיה בראשית פברואר 1944, לא חזר איש לעיירה, שכן הרכוש נשדד והבתים פורקו בידי אוקראינים מכפרי הסביבה.