ב' תשרי ה'תשע"ח

ז'וראבנו ZURAWNO

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: ז'ידאצ'וב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1926

·  יהודים בשנת 1941: כ- 1,000

·  יהודים לאחר השואה: ניצולים ספורים

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי מראשיתו

ראשיתה של העיר ז'וראבנו נעוצה קרוב לוודאי במחצית השנייה של המאה ה- 15. ב- 1563, בהיותה בבעלות פרטית של האצולה, שיחרר המלך את העיר ממיסים ואף העניק לה זכויות שונות בתחום המסחר ואישר לה ימי שוק. ז'וראבנו ידועה בתולדות פולין על שום הקרב המפורסם שהתנהל בקרבתה בין מלך פולין יאן סובייסקי לבין פולשים תורכים וטאטארים, קרב שנסתיים בחוזה שלום. בעיר זו נולד המשורר והסופר הפולני הידוע מיקולאי ריי. על ראשיתו והתפתחותו של היישוב היהודי בז'וראבנו אין בידנו נתונים מדוייקים. ראשוני היהודים שם עסקו בחכירה, במוזגנות ובמסחר, בעיקר במסחר זעיר ומלאכה. כמה מהם הגיעו אפילו לכלל אמידות. קרוב לוודאי שמצבם הכלכלי של יהודי ז'וראבנו היה מניח את הדעת; ב- 1850 נבחר סוחר יהודי ידוע מז'וראבנו ללשכת המסחר בלבוב, ו- 2 יהודים אחרים תרמו תרומה נכבדה לבית-חולים, אף הוא בלבוב. כבר במאה ה- 18 היתה קיימת קהילה מאורגנת על מוסדותיה והיישוב היהודי בה הלך והתפתח. עוד מלפני מלחמת-העולם הראשונה היתה קיימת בז'וראבנו קרן ע"ש ו. קסלר, שתמכה במושב זקנים. סכום מסוים מתקציב המוסד הזה היה מיועד גם ל"הכנסת כלה", אחת לשנה לכלה עניה. לאחר מלחמת-העולם הראשונה ומות האפיטרופסים נתמך המוסד על-ידי ועד הקהילה. לפני מלחמת-העולם הראשונה הוקם במקום בנק, שעזר באשראי לנזקקים, ובמיוחד לסוחרים זעירים. עם העברתו לרשות ועד הקהילה, נפסקה למעשה פעילותו של הבנק. בז'וראבנו כיהנו מספר רבנים ידועי שם, וביניהם ר' משה שאול ב"ר יהודה-לייב (היה רבה של ז'וראבנו במחצית השנייה של המאה ה- 18 ונפטר ב- 1759). אחריו המשיך ר' יהודה-לייב ב"ר משה, מחבר "שבט מיהודה". קודם לשנת 1812 היה זמן-מה אב"ד ז'ידאצ'וב וז'וראבנו, ר' אלכסנדר-סנדר ב"ר יצחק-אייזיק איכנשטיין מקומארנה (נפטר ב- 1818 בקומארנה). ב- 1839 כיהן כאב"ד ז'וראבנו ר' יונה כהן מריישא. בשנות ה- 50 של המאה ה- 19 היה ר' אליעזר ליפמאן יאליש אב"ד קניהיניצ'ה, ולאחר מכן-בז'וראבנו. ב- 1851 נפטר ר' יהושע-יצחק יאיר הורוויץ ב"ר יעקב שהיה רב בדוקלא, מגיד.בלבוב ורב בז'וראבנו, מחבר "אמונות ודעות". מ- 1888 החל לכהן כמו"צ וכרב של ז'וראבנו ר' פנחס הלוי איש הורוויץ, אשר המשיך להיות רבה של ז'וראבנו עוד ב- 1908 וייסד אותה שנה בי"ס עברי (כנראה "חדר מתוקן"). ר' יצחק-יהודה שמלקיס, גדול רבני גאליציה דאז (נפטר ב- 1906) שימש זמן מה. כאב"ד ז'וראבנו, בז'ז'אני ופשמישל קודם שנתקבל כאב"ד לבוב, בה נפטר. הפעילות הציונית החלה בז'וראבנו מוקדם לערך. ב- 1899 הוקמה בעיר אגודת "ציון" שמנתה אז 60 חברים, וב- 1908 נוסדה אגודה ציונית שחבריה היו בעיקר סוחרים. החברה הנ"ל היתה סניף ל"תקות ציון" בלבוב. אגודה זו המשיכה לפעול גם ב- 1912. ב- 1909 הוקם בי"ס עברי, שמנהלו יעקב פרוסט - שהיה אחראי לכל בתי-הספר בגאליציה. באותה שנה נוסד מועדון יהודי אשר היה מקיים פעילות תרבותית והרצאות בנושאי יהדות
 

בין שתי המלחמות

לאחר מלחמת-העולם הראשונה הלך וירד מצבה של קהילת ז'וראבנו ומספר אוכלוסיה פחת כדי מחצית. על המצב הקשה שהשתרר בז'וראבנו בכלל, ניתן ללמוד מהעובדה שהגשר על נהר הדנייסטר, אשר נהרס כתוצאה מפעולות המלחמה, ניבנה רק ב- 1931, וגם לאחר-מכן הוא נשאר בלא שימוש בגלל חוסר דרכים נאותות להגיע אליו; באותה שנה לא היתה עדיין ז'וראבנו מחוברת לרשת החשמל. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה נעזרו יהודי ז'וראבנו בפעולות-השיקום השונות של הג'וינט ומ- 1923 פעלו בעיר ועד עזרה וכן ועד לטיפול ביתומים. ב- 1928 התקיים במקום קואופרטיב לאשראי אשר מנה 80 חברים והיה מסונף לאיגוד הקואופרטיבים בווארשה. ב- 1927 הוקמה קופת גמ"ח שנתנה ב- 1929 7 הלוואות על סך כולל של 410 זלוטי. ב- 1933- 1934 הגיע סכום ההלוואות ל- 1,578 זלוטי ב- 64 הלוואות, אולם כעבור שנה בלבד חלה ירידה בהיקף ההלוואות. בהשפעת הנציגים היהודים בעיריה ניתנו ב- 1929 מתקציבה מענקים בסכומים שונים למוסדות-ציבור יהודיים וביניהם 400 זלוטי לקופת גמ"ח, לביה"ס העברי - 480 זלוטי, לוועד היתומים - 480 זלוטי ו- 500 זלוטי למקווה. תקציב הקהילה אותה שנה היה: לגמ"ח - 400 זלוטי, לבית-הספר העברי - 1,700 זלוטי, לקק"ל - 150 זלוטי, לקרן היסוד - 100 זלוטי, לספריית "תרבות" - 25 זלוטי ולעזרה - 25 זלוטי. פעולות עזרה ותמיכה נמשכו גם בשנות ה- 30 ועד סמוך למלחמת-העולם השנייה. ב- 1923 כיהן בז'וראבנו כרב ר' יהושע הורוויץ אשר סיים גם את הפקולטה לרפואה באוניברסיטת וינה והוכתר בתואר דוקטור לרפואה. בשנות ה- 30 שימש בקודש הרב בראטשפיז ולאחר פטירתו ב- 1936, לאחר מאבק על כסאו ישב בנו ר' משה בראטשפיז. הפעילות הציונית חודשה בתום מלחמת-העולם הראשונה. ב- 1923 פעל בז'וראבנו סניף התאחדות וב- 1925 סניף "עזרה". ב- 1930 הוקם בעיר סניף בית"ר וב- 1931 התארגנו הרביזיוניסטים. קן השומר הצעיר כבר היה קיים ב- 1934 ומנה אז 30 חברים. ב- 1939 היה הקן למעשה תנועת-הנוער היחידה במקום. בשנה זו נתקיים בז'וראבנו גם סניף השחר - ארגון הנוער של הציונים הראדיקאלים. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1929 קיבלו הציונים הכלליים 38 קולות, המזרחי 10 קולות, התאחדות-פוע"צ - 17 קולות. בבחירות לקונגרס 1935 קיבלו הציונים הכלליים 62 קולות, המזרחי - 12, א"י העובדת - 41 והשחר - 2 קולות בלבד. בבחירות של 1928 לקהילה הצביעו מתוך 288 בעלי זכות בחירה 236 איש. נבחרו להנהלת הקהילה 3 ציונים, 1 - יד חרוצים, 1 - "יהודי לאומי", 1 - התאחדות ו- 2 - המזרחי. מנהיג הציונים בז'וראבנו הועמד בראשות הקהילה. ההנהלה החדשה גילתה פעילות רבה בתחום השיקום ובנתה את בית-הכנסת וכן את בית-המדרש שעמד בחורבנו קרוב ל- 13 שנה, וכן חידשה את פעולותיו של בית-הספר העברי. גם בבחירות ב- 1933 ניצחו הציונים הכלליים אשר זכו ב- 4 נציגים לעומת נציג אחד של המזרחי ו- 3 "יהודים לאומיים". ראש הקהילה היה איש המזרחי. למן 1934 נקלעה הקהילה למצב כספי קשה ומשכורות הפקידים וכלי קודש לא שולמו אותה שנה. מצב דברים זה הביא לכך שהשוחטים המקומיים דרשו מהקהילה להרשות להם לגבות את דמי השחיטה בעצמם, ולדרישתם זו הצטרף גם רב המקום, אשר גם לו לא שולמה משכורתו כסדרה. ב- 1927 פעלה בז'וראבנו ספריית "תרבות"; זו רכשה את הספרים בעזרת חוג דראמאטי, שעיקר הכנסותיו הוקדשו למטרה זו. בתקופה ההיא נתקיימו במקום קורסים לעברית, אולם רוב ילדי ישראל למדו ב"תלמוד תורה". בשנים 1932- 1934 פעל בז'וראבנו בי"ס עברי משלים של "תרבות" ובו מורה אחד בלבד

במלחה"ע ה - II

עם כניסתם של הגרמנים לעיירה ב- 3.7.1941, הוטלו הגזירות הראשונות על בני הקהילה, בעיקר הכבידו עבודות-הכפייה ושוד הרכוש. היהודים הועסקו בתיקון כבישים וגשרים שניזוקו במהלך הקרבות. באותו חודש הוקם היודנראט ולידו מספר שוטרים יהודים. לשכת העבודה ליד היודנראט נצטוותה לערוך רישום של החייבים בעבודת כפייה. ב- 15.8.1941 הוכנסו לז'וראבנו כ- 150 יהודים שגורשו מווינילוב. בסתיו 1941 הגיעה המיכסה היומית של עובדי-כפייה ל- 200, ורובם הועסקו במחצבות. בחורף 1941- 1942 מתו ברעב ומחלות יותר מ- 150 יהודים. ב- 13.3.1942 נמצאו בבאר שבעיירה שני הרוגים אוקראינים. ליהודים לא היה כל קשר למקרה זה, אך הדבר שימש תואנה לפרוע בהם. כנופיות אוקראינים, בעידודם של כנופיות אוקראינים, בעידודם של הגרמנים, פשטו על בתי היהודים, היכו כל יהודי שנפל לידיהם וגזלו את הרכוש. בסיום הפרעות נלקחה קבוצת יהודים לחודורוב ועקבותיה נעלמו. ב- 15.6.1942 נקראו כל הגברים היהודים להתאסף ליד בניין היודנראט למיפקד. מתוך הנאספים הוצאה קבוצה של כמה עשרות צעירים והועברה למחנה עבודה בחודורוב הרעב המשיך להפיל חללים, ובחודש יולי 1942 מתו 17 איש. ב- 5.9.1942- 4 היתה אקציה המונית, כמה מאות אנשים נשלחו להשמדה בבלז'ץ. האוכלוסיה המקומית נטלה חלק במצוד אחר המסתתרים והסגירה את הנתפסים בידי הגרמנים. באמצע ספטמבר 1942 הוקם הגיטו, הניתוק מן העולם החיצון הגביר יותר את מצוקת שרידי הקהילה. ב- 25.9.1942 הודיעו הגרמנים כי על כל יהודי ז'וראבנו לעבור עד 1.10.1942 לגיטו בסטרי. לאחר תשלום כופר כספי גדול צומצמה הגזירה; לחלק מבני הקהילה הותר להישאר לפי שעה במקום, ואילו האחרים אמנם גורשו לגיטו בסטרי ושם צורפו למשלוחים להשמדה. בחורף 1942- 1943 ניסו שרידי הקהילה למצוא עבודה במפעלים חיוניים למשק הגרמני, בעיקר במחצבות, במנסרות ובאיסוף גרוטאות-מתכת. בדרך זו הם קיוו לזכות בחסינות מפני הגירושים הבאים. אחרים חיפשו מקומות-מסתור אצל מכריהם הנוצרים ובנו מחבואים ביערות בסביבה, אולם יחידים בלבד הצליחו להינצל בדרך זו. ב- 4.2.1943 הוצאו להורג כמה יהודים, ורצח ספוראדי של יחידים נמשך עד ראשית יוני. ב- 5.6.1943 נרצחה ביריות הקבוצה האחרונה של יהודי ז'וראבנו. העיר שוחררה בידי הצבא הסובייטי ב- 23.7.1944. הניצולים הספורים יצאו לפולין ומשם מערבה