כ"ח תמוז ה'תשע"ז

אוטיניה OTTYNIA

עיר בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: טלומאץ'
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 4,445
• יהודים בשנת 1941: כ- 1,116

תולדות הקהילה:
כללי
אוטיניה מוזכרת בתעודות מ- 1610 כעיר פרטית בבעלות האצולה. בתיאור מ- 1786 הודגש שאוטיניה נודעת בסביבה בסחר במלח וטבק. במאה ה- 19 יצא לה שם כמקום ייצור כלי חרס. בסוף המאה ה- 19 או בתחילת המאה ה- 20 הוקם במקום בית חרושת ליציקת מתכת, ובו הועסקו כ- 500 פועלים. העיר חוברה לקו מסילת הברזל ותחנתה של זו נקבעה במרחק של 1.5 ק"מ ממנה. יהודים באוטיניה מוזכרים לראשונה בתעודות מ- 1635. במאה ה- 18 הלכו ורבו אוכלוסי היהודים, וב- 1765 הגיע מספרם בעיר ל- 345 נפשות. הקהילה באוטיניה באותו זמן חלשה גם על 51 יהודי הכפרים שבסביבה. רבה של אוטיניה ב- 1765, ר' אהרן בן אביגדור, פרש את חסותו גם על יהודי נאדבורנה. ראשוני היהודים באוטיניה עסקו בחכירה, במוזגנות ובמסחר. במאה ה- 19, ובעיקר בעשורים האחרונים לקראת סופה, גדל היישוב היהודי במהירות. גרמה לכך בין היתר קביעת חצרו של האדמו"ר לבית האגר (שושלת ויז'ניץ) במקום, דבר שהביא לידי מקורות פרנסה נוספים (איכסון החסידים, אספקת מזון והסעתם לתחנת-הרכבת). גם הקמת בית- החרושת ליציקת ברזל פיתחה את המסחר והוסיפה עבודה לבעל-המלאכה היהודי. בצדק ציין הכתב המקומי של "המגיד" ב- 1902, ש"גבירים אמידים לא יימצאו אמנם בתוכנו, אבל העוני והמחסור הנורא השורר ברוב ערי גאליציה לא חדרו עוד אלינו". ב- 1899 הוקמה קופת גמ"ח שעזרה רבות לסוחרים ולבעלי-המלאכה. בתחילת המאה ה- 20 הוקם באוטיניה בית- ספר מקצועי לילדי ישראל מיסודו של הבארון הירש. הרווחה היחסית של יהודי אוטיניה נקטעה עם פרוץ מלחמת- העולם הראשונה. הכיבוש הרוסי (1914- 1917) הביא עמו הרס הכלכלה וכן מעשי-התעללות ביהודים. בין השאר נאסרו אז 405 יהודים, ובתוכם רב העיר, בתואנה שחיבלו בקו הטלפון. הם הוגלו ממקום למקום עד שהגיעו לבוצ'אץ', שם הוחזקו כלואים שבועות אחדים ובתנאי רעב. וכאשר נתפס אחד מהם לאחר שהצליח לצאת ממקום ההסגר על מנת לבקש לחם מיהודים בני המקום, היה לוקה במלקות של 25 ועד 75. בעקבות אירועי המלחמה הלכו ופחתו אוכלוסי היהודים באוטיניה ומצבם הכלכלי בתום המלחמה היה ירוד. ב- 1920 נזדקקו כ- 1,500 נפשות מתוך 3,500 היהודים תושבי העיר והכפרים שבסביבה לעזרה מיידית במזון ובלבוש. כ- 228 משפחות (786 נפשות) נתמכו בכספי הג'וינט באותה שנה. פגיעה נוספת נפגעה כלכלת יהודי אוטיניה מהעתקת חצרו של האדמו"ר לסטאניסלאבוב. כבשאר הערים כן הכביד על יהודי אוטיניה בשנות ה- 20 עול המיסים; ב- 1925 מחו על כך הסוחרים היהודים בשביתה (הם סגרו את חנויותיהם למספר שעות). כתבה מאוטיניה מ- 1927 מתארת את מצבם הכלכלי של היהודים כירוד ביותר; לפיה שררה דלות ממש בקרב רוב משפחות היהודים. ב- 1928 הוקם בתמיכת הג'וינט איגוד לאשראי לסוחרים זעירים ובעלי-מלאכה, ושנה לאחר מכן - קופת גמ"ח. אולם מספר ההלוואות שהעניקה הקופה וכן הסכומים הלכו וקטנו משנה לשנה (ב- 1934 - 40 הלוואות על סך כולל של 3,585 זלוטי, וב- 1935 - 30 הלוואות על סך כולל של 2,555 זלוטי) ב- 1936 פסקה הקופה לפעול. ב- 1937 ניסו להקימה מחדש, אולם לא ידוע אם הוכתר הניסיון בהצלחה. רבני אוטיניה הידועים (מלבד ר' אהרן ב"ר אביגדור המוזכר לעיל) הם: ר' יואל כץ, אשר נתקבל ב- 1770 לרב בסטאניסלאבוב ובדרך למקום-כהונתו החדש נפטר; ר' יצחק הלוי ב"ר משולם יששכר לבית הורוויץ, שכיהן באוטיניה כנראה בשנות ה- 50 למאה ה- 19. מאוטיניה עבר לז'וראבנו ומ- 1884 לסטאניסלאבוב (נפטר ב- 1904). חיבוריו: "תולדות יצחק" ו"מאה שערים". את כסאו באוטיניה ירש ר' יצחק אייזיק טאובס וישב עליו 45 שנה עד פטירתו ב- 1903. בעשור הראשון למאה ה- 20 כיהן כראב"ד באוטיניה ר' אלטר חיים ב"ר ישעיהו בירברייר. ב- 1909 החל בהוצאת קובץ "אסופת חכמים" (מאמרים במקרא, משנה, הלכה, אגדה ושו"ת). עד למלחמת העולם הראשונה כנראה( למן 1910) כיהן גם במקום כרב או דומ"ץ ר' מנחם מנדל מרגליות. ב- 1927 נבחר לרב העיר ר' לוי יצחק קלינגהויפט. לקראת סוף המאה ה- 19 קבע את מקום מושבו באוטיניה ר' חיים האגר ב"ר ברוך מוויז'ניץ, ומכאן ואילך הוא וצאצאיו אחריו נשאו את השם אדמו"ר אוטיניה, וחסידיהם - חסידי אוטיניה. במלחמת-העולם הראשונה עבר ר' חיים לגור בווינה, ובשובו משם התיישב בסטאניסלאבוב וניהל שם את חצרו, חצר אדמו"רות אוטיניה. משנתו נדפסה בספר "טל חיים". לאחר פטירתו ב- 1931 הוכתר בנו, ר' ישראל שלום יוסף בכתר האדמו"ר בסטאניסלאבוב והמשיך בכהונתו עד תקופת השואה, בה נספה. באוטיניה המשיך באדמו"רות בגמר מלחמת-העולם הראשונה בנו האחר של ר' חיים, ה"ה ר' מנחם-מנדל האגר (לא ידוע אם היה מקום מושבו קבוע באוטיניה). החוגים הציוניים התארגנו באוטיניה כבר בשנים האחרונות של המאה ה- 19. ב- 1899 נמסר על מסיבת חנוכה, שארגן איגוד "ציון" המקומי ובו השתתפו כ- 300 איש. באותה עת, בערך, הוקם במקום בית-ספר מיסודו של הבארון הירש. כעבור זמן-מה נפתח באוטיניה בית-ספר עברי משלים מיסודה של "שפה ברורה"; ב- 1906 למדו בו כ- 60 תלמידים, רובן בנות. על השפעת הציונים בא, בעת ההיא תעיד העובדה, שבעיר חסידית זו התקיימה ב- 1906 אזכרה לב. ז. הרצל בבית הכנסת, וב- 1905 נמכרו במקום 112 שקלים. ב- 1911 נמסר על קיום סניף המזרחי במקום. הפעילות הציונית באוטיניה חודשה בגמר מלחמת-העולם הראשונה וסניפי הארגונים הציוניים (של הציונים הכלליים, המזרחי, ההתאחדות והרביזיוניסטים) וכן קני ארגוני הנוער (הנוער הציוני, ביתר, השחר, אחוה, עקיבא, גורדוניה) נחשבו לפעילים באיזור. הוא הדין באשר לסניף עזרה (הוקם ב- 1923) והחלוץ (נוסד ב- 1924). סניף ויצו שהוקם ב- 1936 היה פעיל בנוסף על פעילות התרבותית- הסברתית, גם בתחום החינוך והסעד. מטעמו אורגנו קורסים לסריגה והוגשה עזרה לעניי המקום (טיפול בחולים, סיוע לנצרכים במזון ובביגוד). בשנות ה- 30 התקיים באוטיניה בית-ספר עברי משלים שהיה מסונף לרשת בתי-הספר של "תרבות". בבחירות לקונגרס הציוני של 1935 הצביעו השוקלים באוטיניה כלהלן: ציונים כלליים - 261 קולות, המזרחי - 57, רשימת ארץ-ישראל העובדת - 188, מפלגת המדינה - 77, והשחר - 60 קולות. בוועד הקהילה היה בתקופה ההיא רוב לציונים. ב- 1927 נבחרו לוועד הקהילה 5 ציונים, נציג אחד של יד-חרוצים ו- 2 בלתי-מפלגתיים. ב- 1933 שוב היו הציונים הרוב בוועד הקהילה, אולם בהשפעת הרב המקומי לא נבחר ציוני לכהונת יו"ר הוועד. למועצת העיריה נבחרו ב- 1933, 4 יהודים רובם ציונים, מתוך כלל 12 הנבחרים. מספר בני-נוער יהודי בא, היו פעילים במפלגה הקומוניסטית הבלתי-ליגאלית או בארגונים המסונפים אליה. ב- 1936 הועמד לדין באשמת פעילות קומוניסטית איזק שכטר, בנו של השוחט באוטיניה. ב- 1937 נשפט יהודי מאוטיניה על שאסף כספים למען הרפובליקה הספרדית. ב- 1938 הועמדה לדין עבור פעילות קומוניסטית בחורה יהודיה, תושבת אוטיניה. בשנות ה- 30 רבו גילויי האנטישמיות באוטיניה, בין השאר היו מקרים של פיטורי יהודים ממשרותיהם (ב- 1933 פוטרו יהודים עובדי הקולנוע במקום), של תעמולה (הפצת כרוזים, קריאה לחרם המסחר היהודי) ואף של ניפוץ שמשות בבתים והכאת יהודים (ב- 1934 נופצו השמשות בבתי יהודים רבים' וגם בביתו של הרב שלקה בהתקף לב מרוב התרגשות). חסרות לנו ידיעות על גורל היהודים באוטיניה בתקופת השלטון הסובייטי (ספטמבר 1939 - יוני 1941). גם הידיעות על חיי ישוב יהודי זה בימי הכיבוש הנאצי קלושות וסותרות זו את זו. באוגוסט 1941 אירעו באוטיניה פרעות-דמים, מעשי-ידיהם של הגרמנים והאוקראינים אנשי המקום. הפרעות נמשכו ימים אחדים, ומספר הנרצחים היה גדול. אין לנו ידיעות גם על תנאי חייהם של יהודי אוטיניה בתקופת אוגוסט 1941 - ספטמבר 1942. ואולם יודעים אנו, כי בערב סוכות תש"ג (25.9.1942) חוסל היישוב היהודי. אנשי הגיסטאפו באו לאוטיניה, שוטרים גרמנים ואוקראינים הקיפו את העיירה והציבו מקלעים בקרנות- הרחובות. הם עברו מבית לבית, ריכזו את כל היהודים והעלו אותם על משאיות. לפי גירסה אחת הם הוסעו ל"יעד בלתי-ידוע", ורק קבוצת-נמלטים קטנה הגיעה למחרת (26.9.1942) לסטאניסלאבוב. לפי ידיעה אחרת, שולחו כל יהודי אוטיניה - כ- 1,800 בימים ההם - באקציה ההיא לסטאניסלאבוב, אל המחנה "טחנת רודולף", נורו במקום, או הוסעו משם אל מחנה-ההשמדה בבלז'ץ

 

עדויות
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15703

http://horabis.blogspot.com/2007/10/blog-post_2031.html

 

http://commons.wikimedia.org/wiki/File:Ottynia_memorial.JPG