א' כסלו ה'תשע"ח

ז'נין ZNIN

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: ז'נין
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-5,348

·  יהודים בשנת 1941: כ-10

תולדות הקהילה:
 

ז' מוזכרת לראשונה בבולה של האפיפיור אינוצנטיוס השני משנת 1136. כבר במאה ה-12 היתה יישוב של סוחרים בענבר ובתוצרת חקלאית. בעת ההיא היתה ז' שייכת לבישופים של גנייזנו (ע"ע), והיה בה מבצר של נציג המלך (הקשטלן). במרוצת המאה ה-12 הוענקו לז' זכויות עיר, שאושרו מחדש ב-1358 בידי המלך קז'ימייז' הגדול. בשנת 1338 הקים במקום הארכיבישוף פיניסלאב מנזר דומיניקני. המלך ולדיסלאב יאגלו, שביקש לעודד את צמיחתה הכלכלית של ז', פטר בשנת 1442 את סוחרי העיירה מתשלום מכס על סחורות שהביאו מאינוברוצלב (ע"ע). במשך זמן מה אכן נהנתה העיירה משגשוג, אבל שרפות ומגפות תכופות שפקדו אותה בזו אחר זו החזירו את הגלגל לאחור, ועוד בטרם היה סיפק בידי התושבים לשקם את חייהם נכבשה העיירה בידי השוודים (ב-1656), שזרעו בה הרס וחורבן. מתוך 250 הבתים שהיו בעיירה נותרו עומדים על תלם רק 95. ב-1772 סופחה ז' לפרוסיה, ומאז הסתמן בה תהליך של בנייה ושיקום, בשנים 1807-1815 נכללה ז' ב"נסיכות ורשה" שכונן נפוליאון, ואחר-כך הוחזרה לפרוסיה ונשארה בתחומה עד סוף מלחמת העולם הראשונה.
לפני הסיפוח לפרוסיה נאסרה ישיבת יהודים בז', מכוח היותה עיר של הכנסייה, אבל הפרוסים מיהרו לבטל איסור ישן נושן זה, בתחילה באו יהודים לז' רק לרגל עסקיהם, אבל אחרי 1815, כשהפרוסים ייסדו את נסיכות פוזנן, התיישבו במקום סוחרים ובעלי מלאכה יהודים. סחר הענבר, בעבר ענף כלכלי מרכזי בז', כבר היה אז נחלת העבר ורוב תושבי המקום התפרנסו מדיג, חקלאות ומלאכה. היהודים הם שחידשו את המסחר בז' והפיחו חיים בכלכלתה. סלילת מסילות ברזל חדשות שקישרו את ז' עם רוגוז'נו, וונגרובייץ ואינוברוצלב העניקה תנופה חדשה לייצוא התוצרת החקלאית מז' וייבוא סחורות משוקי "פולין-גדול", והיהודים מילאו תפקיד נכבד בפיתוחה של העיר. במרוצת המאה ה-19 התבססו יהודי המקום ובד בבד התערו בחברה הכללית ורכשו השכלה.
לתהילת ז' היה בית-כנסת גדול ומהודר. הקהילה הגיעה לשיא גודלה ב- 1871, עת מנתה 428 נפשות, אבל מאז ואילך החלה מתמעטת והולכת עקב תהליכי ההגירה שפקדו בתקופה זו את קהילות ישראל בחבל פוזנן. בתחילת המאה ה-20 עדיין נותרו במקום קרוב ל- 250 יהודים, אבל בתום מלחמת העולם הראשונה מנתה הקהילה רק 134 נפשות, ובשנות ה-20 וה-30 עזבו רוב היהודים את המקום, ערב מלחמת העולם השנייה נותרו בזי רק 10 יהודים.
מיד עם פרוץ המלחמה נרדפו היהודים, רכושם נגזל מהם ובנובמבר 1939 הם גורשו למחנה המעבר ברדז'ייובו. משם שולחו כולם, יחד עם יהודים מעיירות קטנות אחרות באזור, לגנרל-גוברנמן.