כ"ו כסלו ה'תשע"ח

זקז'ובק ZAKRZOWEK

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עיירה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: ינוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה

תולדות הקהילה:
כללי

במאות ה-16-17 היתה ז' כפר פרטי של בני אצולה. בראשית המאה ה-18 הוענקו לה זכויות עיר, אף שרוב תושביה המשיכו להתפרנס מחקלאות. בשנת 1827 היו בעיירה 46 בתים. באותה העת נוסדה גם "ז' החדשה", עם צירופו של כפר סמוך, וב-1875 הוקם ליד העיירה בית-חרושת לסוכר וסביבו התפתח יישוב נוסף שצורף אף הוא לז'. בית-החרושת הזה לא האריך ימים, תוך עשר שנים הוכרזו בעליו פושטי-רגל. אז נחלץ לעזרה תעשיין יהודי מקיוב, זקס שמו, שרכש ב-1890 את בית- החרושת במכירה פומבית וב-1892 חזר והפעיל אותו (לאחר שבע שנים שבהם הושבת הייצור). בית-החרושת לסוכר התקיים עד מלחמת העולם הראשונה.
בשלהי המאה ה-19 ישבו בז' 169 יהודים, רובם סוחרים זעירים ובעלי מלאכה ומקצתם חקלאים. אחדים מהם הועסקו באחוזה של יהודי, מרדכי ארליך, מעשירי האזור.
בראשית המאה ה-20 נבנה בז' בית-מדרש. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פיתחו יהודי המקום המעטים פעילות ציבורית, ובמקום נוסדו סניפים של "הציונים הכלליים,' ו"אגודת ישראל". רב הקהילה האחרון, ר' "ישראל יחיאל פרידלינג, נספה בשואה.

סגור

בימי מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ המלחמה עברו דרך ז' כ-500 פליטים יהודים ממערב פולין בדרכם מזרחה, לאזור הכיבוש הסובייטי. ב-15 בספטמבר 1939 נפלה ז' בידי הגרמנים. כעבור ימים אחדים נסוגו הגרמנים מערבה ואת מקומם תפסו חיילי הצבא האדום, על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, ואולם לאחר שנקבע הגבול הסופי בין שני אזורי הכיבוש בפולין נסוגו הסובייטים מזרחה והגרמנים חזרו לעיירה. בתקופה הקצרה שבין יציאת הסובייטים לשובם של הגרמנים נותרה ז' ללא שלטון ופרצו בה מהומות אנטי-יהודיות אלימות. פולנים מקומיים בזזו את חנויות היהודים ורכוש אחר, וכמה יהודים הוכו ברחובות.
בראשית 1940 הוקם בז' יודנראט. בראשו עמד משה לרמן ועוזריו היו אברהם הירשזון ושלמה פרלמן. אז גם , פורסמו גזרות אנטי-יהודיות ראשונות, ובכלל זה החובה ,לענוד סרט זרוע שעליו מגן-דוד ואיסור לצאת מן העיירה אלא בהיתר מיוחד. בפברואר 1940 הוטלה על היהודים לקונטריבוציה של 5,000 זלוטי. באוקטובר 1940 נעצר ואש היודנראט באשמה שלא ציית להוראות הגרמנים ,שעניינן גיוס כסף מן היהודים. לא ידוע לנו מה עלה בגורלו. גם ראש היודנראט החדש, חיים רייס, החזיק מעמד בתפקידו רק כמה חודשים, ואחריו נתמנה משה וובמן, ששימש בתפקידו כשישה חודשים.
באביב 1940 נשלחו 15 עובדי כפייה יהודים מז' למחנה העבודה החדש בבלז'ץ, ו-25 צעירים נוספים שולחו למחנה עבודה בינישוב. על-פי אומדני הגרמנים נותרו בספטמבר 1941 בז' 370 יהודים. באפריל 1942 הגיעו לז' פליטים מלובלין (ע"ע) שנמלטו מעירם עם תחילת הגירושים לבלז'ץ.
באוקטובר 1942 בא תורם של יהודי ז'. ב-18 (או ב-20) בחודש פונו יהודי המקום לקרשניק (ע"ע). כ-50 קשישים, ילדים ומוגבלים שהתקשו לצאת לדרך נרצחו במקום. בראשית נובמבר שולחו כ-2,500 יהודי קרשניק ועמם גם יהודי ז' וכמה יישובים נוספים באזור למחנה ההשמדה בלז'ץ.