כ"ט סיון ה'תשע"ז

אויאזד UJAZD

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: בז'זיני
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-1,987
• יהודים בשנת 1941: כ-800

תולדות הקהילה:
כללי
לאויאזד הוענק מעמד-עיר ב- 1428. ישוב יהודי קם כאן, קרוב לוודאי, במחצית השנייה של המאה ה- 17, ולכל המאוחר בראשית המאה ה- 18, כאשר נוסד בעיירה פרבר חדש ובו כיכר-שוק, שנקראה "השוק היהודי". ב- 1764 התגוררו באויאזד 14 משפחות יהודים, מהן 5 בבתים קטנים משלהן. היו ביניהם פונדקאים, סוחרים, רוכלים ובעלי-מלאכה.
כיוון שהעיירה וכן האחוזות בסביבתה היו רכושם של אנשי אצולה עשירים. שלא עסקו בעצמם בניהולן, עשקו במאה ה- 18 הפקידים את רכושם של היהודים ככל שאך השיגה ידם. מוסרים היו עבודות שונות לבעלי-המלאכה היהודים ולא שילמו את שכרם, ואפילו אילצו אותם למזוג בירה ויי"ש מתוצרת האחוזה בלי כל רווח. ההפקרות של פקידי האצולה הגיעה לכך, שאחד מהם כלא את בתו של הפונדקאי שלמה ליפקייביץ שלשה חודשים כבת ערובה בבית הסוהר של הפריץ ושיחרר אותה רק לאחר שאביה פרע את חובותיו. כן אילצו האדמיניסטראטורים את הרוכלים והסוחרים היהודים למכור להם תבואה במחיר הנמוך ממחיר-הקרן. בגלל מעשים אלה יצאו את העיירה בשנות ה- 50 וה- 60 למאה ה- 18 כמה משפחות של יהודים.

במרוצת הזמן נתגוון עיסוקם של היהודים במלאכה. ב- 1856 היו בין בעלי מלאכה: 14 חייטים, 6 בורסקאים, 5 סנדלרים, 4 אופים, קצב, שען, זגג, נגר ועגלון.
בשלהי המאה ה- 18 נתגלו בסביבת אויאזד מרבצי עפרת-ברזל. נוסדו אז מכרה וכור-ברזל, ותעשיות אלו הן ששימשו התחלה לישוב טומאשוב (לימים: טומאשוב מאזובייצקי). בעיירה אויאזד נפתחו אז מחסני ברזל, ובמאות ה- 18 וה- 19 העסיקו בהם גם יהודים. יהודי אויאזד עסקו גם בסחר הברזל. הודות לקלות בהשגת חומר-גלם התחילו תושבים בודדים של אויאזד, וביניהם גם יהודים, לעסוק במקצועות המתכת. בראשית המאה ה- 19 הביא בעל העיירה קבוצת אורגים, מתיישבים מחו"ל לאויאזד, שכן ביקש להפוך אותה למרכז תעשיית האריגה. גם היהודים החלו לעסוק באריגה, והמשיכו בה גם במחצית השנייה של המאה. ב- 1868 פעלו בא, 19 בתי-אריגה זעירים. 4 מהם היו בבעלותם של יהודים בני-המקום, וכל אחד מהם העסיק כמה פועלים.
במאה ה- 18 השתייכו לקהילת אויאזד גם היהודים מהעיירה הקרובה אינובלודז' ומהכפרים הסמוכים. ב- 1764 נמנו עם הקהילה 19 יהודים מסביב.ה זו. ב- 1856 בחסותו של ועד הקהילה באויאזד היו 85 יהודים מ- 8 כפרים. בין הרבנים הראשונים באויאזד היה ר' יחזקאל קליינבאום (נפטר ב- 1828), שישב על כס-הרבנות 20 שנה. יורשו במשך שנתיים היה ר' דוד יצחק ברומברג (המכונה "חריף"), תלמידם של המגיד מקוז'יניץ וה"יהודי" מפשיסחא, וכן של ר' ישעיה מפשדבוז'. קודם לכן שימש דיין בפיוטרקוב, ועמד שם בראש ישיבה. הוא חיבר את הספרים "חידושי הרד"ח", "בית דוד" - פירוש על מסכת בבא-קמא, והכין לדפוס את ספרו של המגיד מקוז'יניץ "בית-ישראל". אחרי מותו שימש ברבנות באויאזד ר' ראובן קושר, חותנו של ר' פישל מסטריקוב, לאחר שכיהן כדיין בדובז'ין (נפטר ב- 1846). כעבור שנתיים (ב- 1848) נפטר הרב שבא אחריו, ר' אברהם יחיאל מיכל הכהן, בנו של ר' אלכסנדר זיסקינד מפלוצק. משום תקופות-הכהונה הקצרות של הרבנים המתחלפים נשתרשה אצל יהודי המקום אמונה, כי אין העולה על כס- הרבנות באויאזד מאריך ימים בכהונתו. הרב הבא באויאזד (החל ב- 1848) היה ר' משה שמחה אלפוס, קודם לכן דיין באופוצ'נו ורב בראווה-מאזובייצקה. הוא יצא את אויאזד ב- 1856 ועלה על כס-הרבנות באופוצ'נו. אחריו כיהן כרב באויאזד ר' שמואל לובלינר, קודם לכן רב בסובוטה, והוא ישב על כסאו באויאזד עד שנות ה- 90. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שימש ברבנות באויאזד ר' ברוך לאזנובסקי.
ב- 1855 נבנה באויאזד בית-כנסת חדש במקומו של הישן. ההקדש הישן התחיל מתפורר בימים ההם, וב- 1858 פורק. מצבם של יהודי אויאזד הוחמר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. בין היתר תרמה למצב זה הדליקה הגדולה ב- 1923; עשרים משפחות יהודים נשארו אז ללא קורת גג.
בשנות ה- 30 גרם החרם הכלכלי על היהודים להרעת מצבן של 130 משפחות היהודים במקום, שהתפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה. התעמולה האנטישמית הביאה לפעמים אף למעשי אלימות ונגישות ביהודים. ביולי 1937 רצחו האחים קובאלק את שיינה גבירץ בעלת חנות מכולת גדולה, ושדדו ממנה 800 זלוטי. עם מאסר הרוצחים נתלה באווירה של העיירה איום של פוגרום ויו"ר הקהילה ביקש מהשלטונות להתערב. ב- 22.7.1937 החריף המצב וכמעט שהגיע לידי פרעות. לפני תחנת-המשטרה נאסף המון רב של תושבי המקום ואיכרים מהסביבה, שתבעו את שחרור הנאשמים ברצח. הם איימו לפרוע ביהודים אם לא יביאו הם עצמם לשחרור האסורים. בימי ספטמבר הראשונים של 1939 נגרם לעיירה נזק רב מאוד על ידי ההפגזה. עם יציאת פליטים רבים מהעיירה ההרוסה פחתה האוכלוסיה היהודית. חלק מהפליטים הגיעו ללודז', ביניהם גם הרב לאזנובסקי. מספר היהודים באויאזד שהיה במאי 1941 - 351, התחיל לעלות עם זרם הפליטים או המגורשים ממקומות אחרים. ביוני 1941 היו בעיירה 500 יהודים בקירוב, ואילו באוקטובר 1942 - 1,000. כולם הצטופפו בשלושה בתים קטנים ששרדו לפליטה, והועסקו על ידי הגרמנים בעבודות שונות, בעיקר בפינוי הריסות. ציבור זה חוסל באוקטובר 1942. רוב היהודים (800 בקירוב) הוסעו למחנה-ההשמדה בטרבלינקה. בפקודת המשטרה מ- 10.11.1942 הוכרזה העיירה אויאזד, על אף ההרס בה, כאחד מארבעה גיטאות חוזרים המרכזיים בדיסטריקט ראדום, ותכליתם היתה לרכז בהם את היהודים ששרדו במחוז טומאשוב לאחר גל-החיסול, ולפתות לצאת ממחבואם את היהודים שנמלטו בזמן האקציות. כך נאספו באויאזד כ- 2,000 יהודים מכל הנפה במעין מחנה-מעבר המוקף גדרות-תיל ושמור על ידי שוטרים גרמנים. בפנים המחנה שמרו שוטרים יהודים. גיטו זה חוסל ב- 6.1.1943. כל היהודים הובאו אל תחנת-הרכבת והוסעו אל מחנה-ההשמדה בטרבלינקה. בשעת החיסול הרגו השוטרים הגרמנים באויאזד מספר יהודים. הם נקברו בשדות הסמוכים, ליד הדרכים המוליכות לוולבוז, ולבנדקוב. לאחר המלחמה (בסתיו 1948) דאג הוועד היהודי בטומאשוב מאזובייצקי להעלאת עצמותיהם של ההרוגים ולקבורתם בבית-העלמין בטומאשוב.

http://www.zchor.org/kehilot/pinkas1.htm

 

קישור לעיריה המקומית

http://www.ujazd.pl/cms/php/strona.php3?cms=cms_ujazd