כ"ז אייר ה'תשע"ז

חורוסטקוב CHOROSTKOW

 

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: קופיצ'ינצה
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-6,499

·  יהודים בשנת 1941: כ- 1,825

·  יהודים לאחר השואה: נותרו כ- 20

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

בימים האחרונים לשלטון הפולני בעיר, באמצע ספטמבר 1939, היו הכנות בקרב האוכלוסיה האוקראינית בחורוסטקוב והסביבה לפרוע פרעות ביהודים, תוך ציפייה לבואם של הגרמנים. ואולם עם בואן של יחידות הצבא האדום ב- 17.9.1939 הורגשה הקלה בין היהודים, אם כי בקרב שכבות מסוימות היו גם חששות מפני המשטר הסובייטי. תוך זמן קצר הופסקה כל פעילות יהודית ציבורית, אך לא היו בעיר מאסרים של יהודים, עסקנים פוליטיים לשעבר. מספר יהודים מאוהדי המשטר החדש מילאו תפקידים בכירים במינהל העירוני. המסחר היהודי הפרטי חוסל באופן הדרגתי ורוב בעלי-מלאכה אורגנו בקואופרטיבים. בחורוסטקוב מצאו מקלט מאות פליטים יהודים ממערב פולין; רבים מהם הוגלו בסוף יוני 1940 לפנים ברית-המועצות. עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות גויסו קבוצות יהודים לצבא האדום, וביניהם רוב הרופאים היהודים בעיר. כ- 100 צעירים יהודים נמלטו לברית-המועצות עם הסובייטים הנסוגים. כבר ביום הראשון לכיבוש הנאצי, ב- 7.7.1941. הרגו החיילים הגרמנים 20.כ יהודים. באותו יום נצטוו היהודים להתייצב בכיכר שלפני בניין העיריה, ושם התעללו בהם האוקראינים המקומיים. באמצע יולי תיכננו האוקראינים לפרוע פרעות ביהודי העיר, אך הדבר נמנע הודות להתערבותו של ראש העיר האוקראיני - וואסילנקו. להתנהגותו של ואסילנקו היתה השפעה ממתנת על יחסם של האוקראינים אל יהודי חורוסטקוב, אך בסופו של דבר ידם של החוגים הקיצוניים היתה על העליונה והם השתתפו באופן פעיל בהשמדת קהילת חורוסטקוב. ב- 22.7.1941 ניתנה הוראה ליהודים לענוד סרט לבן עם מגן-דוד כחול. באוגוסט של אותה שנה הוטלה עליהם קונטריבוציה: 1.5 ק"ג זהב ובנוסף 20 רובל לכל תושב יהודי. באותם הימים הוקם היודנראט. בראשו עמדו שמואל קימל, וסגנו יקותיאל טננבוים. עם חברי המועצה נמנו: לייב בארד, פייבוש הלפרין, הרמן טננבוים. שמריל וייסברוד, ד"ר קוטלר וד. שוצמאן. ב- 1.10.1941 נדרש היודנראט לספק 160 צעירים למחנה סטופקי. תחילה אמרו הגרמנים שהצעירים הללו יילקחו ל- 14 ימים, אך למעשה לא חזרו עוד לחורוסטקוב. בתחנת הרכבת, קודם שהוסעו למחנה' הצליחו. המשפחות לפדות 13 איש מן הקבוצה הנ"ל וכך יצאו למחנה 147 איש בלבד. בחורף 1941- 1942 יצאו כ- 300 איש לעבודת-כפייה לניקוי שלגים בדרכים המובילות לעיר. משם לא חזרו יותר לביתם, אלא נלקחו אף הם למחנה-העבודה בסטופקי. באביב 1942 נחטפו קבוצות נוספות של יהודים למחנות העבודה בבורקי ויילקיה, קאמיונקה והלובוצק ויילקי. גם באותו זמן נמשכו הנסיונות לפדות את כלואי המחנות תמורת כסף או להחליפם, אך לקראת קיץ 1942 נותק כל קשר עם המחנות. כדי להקל על מצוקת הרעב של יהודי חורוסטקוב פתח היודנראט מטבח ציבורי. כן פעל במקום סניף של י.ס.ס. בחודשי הקיץ 1942 גורשו לחורוסטקוב יהודים מיישובי הסביבה: סוחוסטאב, אורשקוב ועוד. ב- 19.10.1942 היתה אקציה המונית. כאשר נודע למשטרה היהודית על האקציה המתקרבת. עברה זו מבית לבית והודיעה לבני הקהילה שכל מי שיש לו מחבוא יסתתר בו. הגרמנים והמשטרה האוקראינית אספו כמה מאות קרבנות (המספר המדויק אינו ידוע), והם הובלו להשמדה בבלז'ץ. בנובמבר 1942 נרצחו כ- 300 איש באחוזת סיימיאנסקי שליד חורוסטקוב. הם נקברו בקרב-אחים שחפרו בעצמם לפני הרצחם. לאחר מכן גורשו חלק משרידי הקהילה לגיטו בקופיצ'ינצה. בחורוסטקוב נשארו עדיין כ- 250 יהודים שהועסקו בסידור הרכוש היהודי ועבדו במקומות-עבודה חיוניים לגרמנים. שרידי הקהילה ניסו להסתתר במחבואים בעיר ובעיקר ביערות בסביבה, ואולם רובם נתגלו ונרצחו. במצוד אחר היהודים המסתתרים השתתפה האוכלוסיה המקומית. אחרי שחרור העיר ב- 22.3.1944 התקבצו בחורוסטקוב כ- 20 ניצולים. אף אז היו נתונים בפחד מתמיד בגלל פעילותן של כנופיות הלאומנים האוקראינים "באנדרה" שפעלו באיזור. ב- 1945 עזבו כמעט כל הניצולים את המקום ועברו לפולין, ומשם לארץ-ישראל ולמדינות אחרות. באמצע שנות ה- 50 נחרש בית-הקברות היהודי במקום ולא נותר זכר לקיומה של הקהילה היהודית

הישוב עד מלחה"ע II-ה

עד אמצע המאה ה- 18 היתה חורוסטקוב ידועה ככפר. בשנות ה- 50 למאה זו העניק בעלי הכפר דאז, סיניאבסקי, זכויות של עיר לחורוסטקוב וקבע בה ימי-שוק שבועיים וירידים שנתיים. הוא הזמין מתיישבים ואף עזר בבניין בתיהם. אכן היישוב העירוני הלך והתפתח והגיע לממדים ניכרים יחסית באמצע המאה ה- 19. חורוסטקוב נפגעה משריפות גדולות ב- 1862 וב- 1869; עלו באש בתים וחנויות ומלאכת השיקום נמשכה כ- 10 שנים. כבר בימים הראשונים של מלחמת-העולם הראשונה נכבשה חורוסטקוב בידי הרוסים. ב- 1916 התחוללו קרבות עזים בסביבת העיר, וזו עברה פעמים מספר מיד ליד. הרוסים נסוגו ממנה סופית בתחילת 1917. מנובמבר 1918 ועד מארס 1919 היתה חורוסטקוב תחת שלטון הרפובליקה האוקראינית המערבית. לאחר שהוחזר בה השלטון הפולני, כבשוה ב- 1920 למספר חודשים הבולשביקים. ב- 1925 פרצה שוב דליקה בעיר וכ- 500 איש נשארו ללא קורת-גג. ב- 1934 ניתן לחורוסטקוב מעמד של עיר שהחליף את הסטטוס הקודם שלה: ישוב עירוני. כשהוענק לחורוסטקוב מעמד של ישוב עירוני באמצע המאה ה- 18, הזמין בעליה יהודים סוחרים ובעלי-מלאכה להתיישב בה ולפתחה למרכז מסחרי לאחוזות המרובות בסביבתה ולתוצרתה החקלאית. ליהודים הוענקו זכויות למגורים. לעיסוק במסחר ובמלאכה, וכן לניהול חייהם הפנימיים לפי דתם ומנהגיהם. תחילה התיישבו בחורוסטקוב 4 משפחות ובראשן יעקב פפר, חוכר הפרופינציה של בעלי העיר. ביוזמתו של פפר גדל היישוב היהודי, ולקראת סוף המאה ה- 18 אף הצליח להקים את מוסדותיו הקהילתיים. בית-הכנסת ובית-המדרש ניבנו לפני 1785. באותה שנה עמדו השלטונות האוסטריים להטיל קנס על יהודי חורוסטקוב, שכן לטענתם בנו היהודים את הבית בלי רשיון ממשלתי. כנראה הצליחו היהודים, בתמיכת בעלי העיר, למנוע את העונש. באותו זמן קודש בית-העלמין ונוסדה החברה-קדישא (נשתמר התקנון שלה מ- 1795). בראשית השלטון האוסטרי הוטלו על יהודי חורוסטקוב הגבלות ובעיקר מיסוי כבד, כבשאר ערי גאליציה. בשנות השישים למאה ה- 19 היתה בחורוסטקוב בהלת נישואין, עקב השמועות שהשלטונות עומדים להעלות את גיל הנישואין של הגברים מעל 24. על כן גילם של המתחתנים אז בפזיזות לא עלה על 14- 16 של הגברים, ואילו הבנות היו אף צעירות יותר. בשריפות שפקדו את העיר בשנים 1862 ו- 1869 נפגעו בתים וחנויות רבים של יהודי המקום, והללו פנו בקריאת עזרה לקהילות אחרות שבאיזור. בעזרתן ובסיוע בעלי העיר שתרם, מלבד סכומי-כסף, גם חומרי-בניין, שוקמה לאט-לאט העיירה. בעת הכיבוש הרוסי, במלחמת-העולם הראשונה נפגעה קהילת חורוסטקוב יחסית פחות משאר קהילות האיזור. לחורוסטקוב הוגלו אף כ- 1,000 יהודים מהושיאטין ומערים אחרות, ואנשי המקום קיימו את הפליטים בכבוד. בזמן הרפובליקה האוקראינית המערבית קרו מעשי שוד של רכוש יהודי שנעשו על-ידי כנופיות שבסביבה, ובתקופת שלטון הבולשביקים היו החרמות-רכוש שבוצעו בין השאר בידי יהודים "מהפכנים" מקומיים שהצטרפו אל הרשויות. הירידה במספר אוכלוסי היהודים בחורוסטקוב, שנסתמנה בסוף המאה ה- 19 ונמשכה בכל שנות קיומו של היישוב עד תקופת השואה, היתה כרוכה בהגירתם אל ערים גדולות יותר ולארצות שמעבר לים. ראשוני היהודים בחורוסטקוב עסקו, כאמור, בחכירה, בפונדקאות. עם ריבוי האוכלוסים היהודים גדל מספר הסוחרים והרוכלים בכפרי הסביבה וכן גדל מספרם של בעלי-המלאכה (מהם חייטים, שהקימו אף בית-תפילה משלהם). בתקופה האוסטרית ניכר היה עיסוקם של היהודים בסחר יערות ועצים שמכרום אף לדאנציג. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היה מצבה של האוכלוסיה היהודית תקין ויעיד על-כך המיבנה המקצועי של היישוב. לפי הנתונים של שנות ה- 80 למאה זו היו בקרב היהודים 5 בעלי הון מהם( חלפן 1 ו- 2 בעלי תועקרק); 176 התקיימו ממסחר (בין השאר: באריגים - 22, בעורות - 11, בביצים - 11, בבהמות - 13 ובתבואה - 40); 12 - התפרנסו מחקלאות (בין השאר: 3 חוכרי אחוזות וטחנות, 3 בעלי גני-פירות ו- 4 חקלאים); 83 התקיימו ממלאכה על כל מקצועותיה בעיר (בין השאר: 15 חייטים, 13 נגרים, 10 נפחים, 4 חרשי-עגלות ו- 12 קצבים). עיקר עיסוקם של יהודי חורוסטקוב, הן במסחר והן במלאכה, היה אפוא קשור בתוצרת חקלאית או בשירותים הניתנים לאיכרי הסביבה; והוא הדין באשר ל- 16 בעלי בתי-מרזח, בעלי אכסניות ומוזגים. נוסף לכך, מצאו את פרנסתם 21 בתחבורה (בעלי-עגלה, סבלים), 20 בהוראה (מלמדים, מורים, מורה ל"דת משה"); 8 פקידים; 14 כלי-קודש (רב, שוחטים, דיינים, חזנים) ו- 3 בשירות הרפואי (רופא, רוקח ומיילדת). עד 1914 התפרנסו רוב יהודי חורוסטקוב בכבוד, חלק ניכר מהם אף נמנו עם האמידים. לעזרת בעלי-מלאכה באה אגודת "יד חרוצים", שנוסדה במקום ב- 1875. ב- 1908 הקימה החברה "עזרה" שבברלין קורסים בחורוסטקוב לעיבוד רשתות-שיער והיא העסיקה 16 פועלות. התוצרת שווקה אף לגרמניה ואוסטריה. בין שתי-מלחמות-העולם הורע מצבם הכלכלי של יהודי חורוסטקוב. מסוחרים יהודים רבים נשללו הזכויות לסחור בסחורות מונופולין כגון מלח, טבק ויי"ש, מסחר שכולו היה בידי היהודים בתקופה האוסטרית. כך אפוא מ- 16 בתי-מזיגה נותרו בידי היהודים 4 בלבד. המונופולין של מלח נמסר לידי הקואופרטיב הפולני. במרוצת השנים עבר גם הסחר בתבואה לידי הקואופרטיבים הפולניים והאוקראיניים. השוק המקומי לסחר בבקר ובסוסים נצטמצם; לפנים שווקו בשנה אלפי ראשי בקר ובמיוחד עגלי מרבק לווינה ועתה נעלם יעד זה של יצוא. שמיטת החובות של האיכרים, עליה הכריזה ממשלת פולין ב- 1937, פגעה קשה בסוחר ובחנווני היהודי. גם גזירת השחיטה מנעה את הפרנסה מקצבים וסוחרי-הבקר; ב- 1938 ניתן בחורוסטקוב רשיון ל- 3 איטליזים בלבד. רבים מהסוחרים והחנוונים וכן מבעלי-מלאכה איבדו את מקור פרנסתם, והאמידים שבהם הפכו לניצרכים להלוואות, ואפילו בסכומים קטנים, על מנת להתקיים. קופת גמ"ח שהוקמה בתמיכת הג'וינט ב- 1927 הילוותה לנזקקים, אלא שהלוואות אלו לא עלו על-פי-רוב על 100 זלוטי (ב- 1936- 1937 - למשל, ניתנו 66 הלוואות על סך כולל של 5,978 זלוטי), ובשנים האחרונות לפני פרוץ מלחמת-העולם השנייה לא היו מסוגלים רבים מן הלווים לפרוע את חובותיהם, ובכך צימצמו את המחזור התקין של מתן ההלוואות. תחילה היה היישוב היהודי מסונף לקהילת סטרוסוב; שם היו קוברים יהודי חורוסטקוב את מתיהם, ולפעמים בעיירה הסמוכה לחורוסטקוב - סוחוסטאב. בסוף המאה ה- 18, בתקופת השלטון האוסטרי, הוכרה חורוסטקוב כיחידה קהילתית עצמאית. הרב הראשון בקהילה הידוע לנו מכהונתו בחורוסטקוב ואחר-כך בקהילת בודזאנוב, הוא ר' דוד-שלמה אייבשיץ, בעל "לבושי שרד", ו"ערבי נחל". בזמנו (ב- 1796) הוקמה החברה-קדישא. מבודזאנוב עבר ר' דוד-שלמה לכהן בסורוקה (בסאראביה) ומשם עלה ב- 1809 לארץ-ישראל, בה נפטר ב- 1814. במאה ה- 19 כיהנו ברבנות בחורוסטקוב: ר' יצחק ב"ר אברהם אריה-לייב באב"ד. הוא עבר אחר-כך לכהן בקאלוש, שם נפטר ב- 1862. אחריו כיהן ר' משה-דוד ב"ר אשר-אנשיל אשכנזי. את כסאו ירש בנו ר' יונה אשכנזי. אחריו ישב על כס הרבנות בחורוסטקוב ר' צבי-הירש תאומים, ואת כסאו ירש ר' יעקב ברבש (נפטר ב- 1897). אחרי מותו נתגלעה מחלוקת בין חסידי צ'ורטאקוב ובין חסידי הוסיאטין בדבר בחירת רב חדש. הראשונים בחרו ברב משולם ראט, ואילו חסידי הוסיאטין בר' דוב-בריש וינטר. המחלוקת נמשכה זמן רב עד שהרב משולם ראט עבר ב- 1930 לכהן בסוצ'אבה (בוקובינה) ומשם לצ'רנוביץ. ב- 1940 עלה ר' משולם לארץ-ישראל. ר' משולם היה פעיל בתנועת המזרחי, ובשבתו בחורוסטקוב שקד על פיתוח סניפה וארגוני-הנוער שלה, בני עקיבא והשומר הדתי. מפרי-עטו נותר חיבור "קול מבשר". אחרון רבני ח' (מ- 1930) היה ר' יהושע הכהן רפפורט (נספה בתקופת השואה). בוועד הקהילה היה במשך כל זמן קיומו רוב לנציגי החרדים. שינוי חל מבחינת הנוהל הדימוקראטי יותר והיקף הפעולה התרבותית עם הקמת ה"וועד הלאומי" במקום ועד הקהילה בסוף 1918. הוועד הלאומי התקיים במקום עד חידושו של השלטון הפולני ב- 1920. ב- 1934 פוזר ועד הקהילה והשלטונות מינו כקומיסאר את נ. קוטלר (רופא וטרינר). גם במועצת העיריה היו החרדים רוב נציגי היהודים בחורוסטקוב. ב- 1934 קיבלו היהודים 4 מאנדאטים (מתוך 16) ומהם 2 חרדים, ציוני אחד ובלתי מפלגתי אחד. החוגים הציונים החלו בפעולתם בחורוסטקוב בסוף המאה ה- 19, ואילו הארגונים הציונים בשנים הראשונות למאה ה- 20. מספר חודשים התקיימה ב- 1904 אגודת "דורשי ציון" ולאחר שזו נתפזרה הוקמה במקומה "אגודת ציוני הרצל". אז התארגן גם החוג של "נשים ציוניות". ב- 1906 או ב- 1907 נוסד בחורוסטקוב סניף של "פועלי ציון". ביוזמת הציונים הוקם בית-ספר עברי משלים, אולם נוכח הקשיים התקציביים היתה פעולתו מצומצמת למדי. לאחר ששותקה הפעולה הציונית בימי מלחמת-העולם הראשונה, היא נתחדשה ביתר שאת בראשית שנות ה- 20. במקום הוקמו הסניפים של התאחדות, הציונים הכלליים, המזרחי והרביזיוניסטים. קן השומר הצעיר (שנחשב לאחד המצטיינים במזרח גאליציה) פתח בפעילותו כבר ב- 1920, והוא הוסיף להתקיים עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה. ב- 1924 הוקמו סניף עזרה וכן החלוץ הצעיר; ב- 1929 נפתח קן הנוער הציוני וכעבור שנה - קן בית"ר. סניף אחוה התארגן ב- 1934; ב- 1938 התקיים סניף השחר של הציונים הראדיקאלים וב- 1939 - קן גורדוניה. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1933 קיבלו הציונים הכלליים בחורוסטקוב - 120 קולות, המזרחי - 6, ההתאחדות - 143 והרביזיונטיסטים - 49 קולות. ביחס דומה נתחלקו הקולות בשאר הבחירות לקונגרסים הציוניים. סניפי המפלגות וקני הנוער הציוניים קיימו מועדונים משלהם, ובהם ספריות וחוגים תרבותיים. החוג הדראמטי הכללי הציג בחורוסטקוב ואף בערי הסביבה. אחרי המלחמה חידש את פעולתו בית-הספר העברי המשלים, ובשנות ה- 30 אף העסיק שני מורים. באותן שנים פעל גם גן-ילדים. הקהילה רכשה ב- 1930 מאת בעל האחוזה חלק מבניין ישן של העיריה ובו 9 חדרים. הבניין נועד לשמש בית-עם ומקום למועדוני הנוער. בחורוסטקוב הוקמו ופעלו לסירוגין שתי אגודות ספורט יהודיות: "הגבור" ו"הרצליה"