כ"ו כסלו ה'תשע"ח

חירוב CHYROW

 

 

     

 

עיירה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: סאמבור
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 2,654

·  יהודים בשנת 1941: כ- 919

תולדות הקהילה:
כללי

חירוב נוסדה ב- 1528 כעיירה פרטית של האצולה. במאות ה- 17 וה- 18 נודעה בסוסיה שנמכרו אף במקומות מרוחקים. בסוף המאה ה- 18 ובמחצית הראשונה של המאה ה- 19 היה בה מרכז גדול לייצור גרביים בעבודת יד. ייצור זה נפסק כתוצאה מהתחרות התוצרת התעשייתית. ואולם בסוף המאה ה- 19 התחילו כנראה שוב בייצור גרביים, אבל הפעם העסיק הענף הזה מועטים בלבד. בסוף המאה ה- 19 חוברה העיר לרשת מסילות-הברזל. נראה שהיהודים היו בין מייסדי העיירה. הידיעות הראשונות עליהם הן מ- 1544. הם עסקו במסחר, ורק קצתם - גם במלאכה. כנראה בסוף המאה ה- 19 היו בה כמה חלפנים פרטיים, שלקחו מהלווים ריבית קצוצה. ב- 1927 הוקמה קופת גמ"ח, שנתנה הלוואות בלא ריבית בסך כולל של כ- 5,400 זלוטי לשנה. את הקהילה ניהלו עד מלחמת-העולם הראשונה בני המשפחות העשירות. משנפוצה החסידות היו רוב תושבי חירוב חסידים, ועיקר ההשפעה היתה בידי האדמו"רים מבני ר' נפתלי-צבי מרופשיץ. הרבנים שכיהנו בחירוב: ר' צבי-הירש ב"ר מאיר, מי שהיה חתנו של ר' מנחם מנדל הורוויץ-רובין מלינסק (נפטר ב- 1811), ואחריו ר' מאיר ב"ר אברהם אב"ד טיצ'ין, שישב בחירוב ב- 1820. מאמצע המאה ה- 19 ועד סוף קיומה של הקהילה ישבו בה הרבנים לבית רימאלט. הראשון בהם היה ר' צבי-הירש, בנו של ר' אברהם-מרדכי מדוברומיל (שנודע בכינויו "הגאון מטורקה"). אחריו כיהן בנו, ר' טודרוס. את כסאו ירש בנו. ר' אלימלך-שמעון, שנפטר ב- 1892. אחריו בא בנו, ר' פנחס, שישב על כס הרבנות בחירוב עד 1904, וממנה עבר לז'ולקייב, בה נפטר ב- 1934. את תפקידו בחירוב מילא בנו, ר' צבי, שאף הוא כאביו עבר ב- 1835 לכהן כרבה של ז'ולקייב. רבה האחרון של חירוב היה בנו של ר' צבי, ר' אלימלך (שנספה בשואה). בין שתי מלחמות-העולם ישב בחירוב האדמו"ר משושלת רופשיץ, ר' אברהם-יצחק ב"ר יהושע, נכדו של ר' מנחם-מנדל מגלוגוב. בראשית המאה ה- 20 הוקם האיגוד הציוני התחיה, ולידו איגוד נשים ציוניות - דבורה. בין שתי מלחמות-העולם היו הציונים הכלליים הזרם העיקרי בקהילה, ותנועת הנוער שלהם, הנוער הציוני, היחידה בעיירה (ב- 1936 מנתה זו כ- 70 חברים). לקונגרסים הציונים הצביעו השוקלים, רובם ככולם, בעד הציונים הכלליים, ורק ב- 1935 ניתנו כשליש הקולות לרשימת ארץ ישראל העובדת. בקהילה שלטו באותה תקופה הציונים, ואילו בבחירות לעיריה נבחרו יהודים רק במסגרת רשימת השלטון - הסאנאציה. עד למלחמת-העולם הראשונה למדו ילדי היהודים, רובם ככולם, בחדרים, ומיעוטם בבית הספר הכללי בעיר, שהיה תחת השפעת הישועים. ב- 1922 הוקם בית-ספר עברי משלים, שכל תלמידיו, 25 במספר, היו בנות. ליד בית-ספר זה פעל איגוד תרבותי בשם "תרבות", ולו ספריה. יהודי חירוב נעזרו כנראה על-ידי מוסדות יהודים בפשמישל ובסאמבור. כן השתתפו יהודי חירוב בהחזקת מוסדות הסעד בערים אלה. ב- 1928 תרמה קהילת חירוב כסף בשביל בית החולים היהודי בפשמישל, וב- 1937 גויסו בחירוב כספים להקמת בית-הספר היהודי למסחר בסאמבור. ב- 1903 העלילה משרתת נוצריה, שעבדה אצל הרב, על היהודים שכאילו מוצצים ממנה דם. האווירה בעיר הועכרה ואף נשקפה סכנה של פוגרום, ואולם בהתערבות השלטונות נרגעו הרוחות. ביום האחרון של פסח תר"ע התנפלו סטודנטים פולנים שבקרו בחירוב על היהודים, ניפצו שמשות בבתיהם ואף היכו כמה מהם. על גורל היהודים בחירוב בתקופת מלחמת-העולם השנייה אין בידנו ידיעות. כפי הנראה, חוסל ישוב זה סופית ביולי 1942, כשהגרמנים השמידו את רוב היישובים בנפת פשמישל, שאליה השתייכה גם חירוב. מותר להניח, כי היהודים שעדיין נמצאו בחירוב הועברו לדוברומיל הסמוכה, שכן שם רוכזו שרידי היהודים מן היישובים השונים בסביבה. אקציית החיסול בדוברומיל היתה ב- 29.7.1942, יהודי המקום והפליטים שולחו אל מחנה ההשמדה בבלז'ץ