כ"ז אב ה'תשע"ז

חמיילניק CHMIELNIK

 

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: סטופניצה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: כ- 80% מכלל האוכלוסיה

·  יהודים לאחר השואה: 40

תולדות הקהילה:
כללי

ראשיתו של היישוב במבצר שנבנה במקום במאה ה-13 ושימש להגנה מפני פלישות הטטרים. בשנת 1248 כבשו הטטרים את האזור לאחר שניצחו את החילות הפולניים. בעקבות הכיבוש הטטרי הוגלו תושבי האזור ועד המאה ה-16 לא יושב המקום. רק אז הגיעו לכאן מתיישבים ממוצא גרמני והקימו יישובים חדשים. בשנת 1551 העניק המלך זיגמונט אוגוסט פריווילגיה לסמואל ולמיקולאי אולשניצקי וח' קיבלה מעמד של עיר בבעלות פרטית. במאה ה-17 עברה ח' לבעלות משפחת גולוחובסקי הקלוויניסטית, והיתה לאחד ממרכזי ההשפעה החשובים של האריאנים בפולין. בסוף המאה הזאת עברה ח' לבעלות משפחת האצולה אוז'רובסקי ובניה החזירו לעיר את הקתוליות.
כבר במאה ה-17 החלו התושבים הגרמנים של ח' בכריית נחושת וברזל במקום. בתקופה זו היתה ח' גם צומת דרכים חשוב ודרכה עברו נתיבי מסחר בין פולין, פרוסיה ושלזיה. במחצית השנייה של המאה ה-18 הוקמו בה בתי-מלאכה לטקסטיל ולכלי מתכת. עם חלוקת פולין,בסוף המאה ה-18, עברה ח' לשלטון אוסטריה. בשנת 1809 סופחה ל"נסיכות ורשה", ובשנת 1815 עברה לשלטון רוסיה. במחצית השנייה של המאה ה-19 הוקמו בח' מפעלי תעשייה - לסבון, לטקסטיל, לעיבוד עורות ולנעליים. בימי המרד הפולני של 1863 התחוללו בח' ובסביבתה קרבות בין המורדים הפולנים ובין פלוגות של הצבא הרוסי. ב-20 בינואר 1863 כבשו המורדים הפולנים את העיר ושלטו בה במשך כמה חודשים, עד שנכבשה מחדש בידי יחידות הצבא הרוסי.
בבית-העלמין היהודי העתיק של ח' נמצאו מצבות מן המאה ה-13, ממצא שיש בו להעיד שכבר אז ישבו בה יהודים. ואולם תעודות כתובות ראשונות שנזכר בהן יישוב יהודי בח' הן משנת 1556. היהודים שהתיישבו בח' עסקו בעיקר במסחר; בשנת 1632 נודע הסוחר פסח יהודה מח' הודות להעברות גדולות של כספים וסחורות שביצע בין ח' ובין לבוב. בתקופת מלחמות השוודים, בשנת 1656, נפגע היישוב היהודי בח' וחוסל כמעט כליל. צבאות הפולנים בפיקודו של צ'רנייצקי, ששחררו את העיר, האשימו את יהודי ח' בסיוע לצבא השוודי ורצחו כ-150 מהם. רק במחצית השנייה של המאה ה-17 חזרו יהודים והתיישבו בח'. הותר להם לרכוש בתים וחנויות ולעסוק במסחר. בתקופה זו ריכזו היהודים בידיהם את הסחר בתבואות, בבקר ובעצים.
על-פי מפקד 1765 היו בין יהודי ח' 10 סוחרים קמעוניים, 9 חייטים, 6 קצבים, 4 אופים, 4 כובענים, 3 יוצקי נרות וכמה בעלי מלאכה נוספים ומלבדם גם 8 מלמדים, רב אחד, 2 חזנים, קברן, שמש ומפקח על מידות ומשקלות. בסך הכל נמנו בח' 68 ראשי משפחות יהודים שעסקו במלאכות ובפרנסות שונות. על מצבה הכלכלי האיתן של הקהילה בתחילת המאה ה-18 העיד בית-הכנסת שלה, שהיה בנוי עץ והיה אחד המפוארים בפולין ; בית-הכנסת הזה נשאר עומד על תלו ער מלחמת העולם השנייה.
לקראת סוף המאה ה-18 הורע מצבם הכלכלי של הסוחרים היהודים בח', בעיקר בשל התחרות מצד הסוחרים הפולנים. כמה מהם פנו למלך סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי בבקשה לפרוס את תשלומי המסים שהיו חייבים לקופת המדינה. המלך נענה לבקשה ובספטמבר 1779 פרסם צו בדבר פריסת חובותיהם של כמה סוחרים יהודים מח'. במאות ה-17 וה-18 היתה ח' מקום התכנסותם של נציגי 17 הקהילות היהודיות שהשתייכו ל"פולין-קטן", גליל קרקוב-סנדומייז'.
במאה ה-19 היה מצבם הכלכלי של יהודי ח' טוב, ומספרם בעיר גדל. בשנת 1852 פנו משקיעים יהודים למושל הנפה ברדים (ע"ע) וקיבלו היתר לבנות בח' בתי-מלאכה ובתי-חרושת. באמצע המאה ה-19 פתחו כמה מיהודי ח' בתי-חרושת לטקסטיל. במיוחד התפרסם בית-החרושת של התעשיין זלמן פוזנר. בשנת 1876 פרצה בח' שרפה גדולה שכילתה את מרבית בתי העיר והחריבה עסקים יהודיים רבים. בסוף המאה ה-19 ניכרה התאוששות בחיי הכלכלה במקום והופיעה שכבה קטנה של יהודים בעלי מקצועות חופשיים. בסקר משנת 1897 נמנו בח' 4 רופאים יהודים, עורך-דין אחד ו-3 פקידים. נוסף עליהם נמנו 77 בעלי עסקים עצמאיים, ו-589 עובדים בתעשייה ובמלאכה - מהם 49 בענף הטקסטיל, 63 בענף העץ, 25 פועלי בניין, 11 בתעשיית המתכת ו-251 חייטים. 30 יהודים מצאו את פרנסתם כבעלי עגלות ועובדי תחבורה. מספר המורים והמלמדים היה בשנה זו 26, ו-16 יהודים עבדו בשירותי דת וקהילה. כמו-כן נמנו 5 יהודים שעסקו בחקלאות.
רבה הראשון של קהילת ח' ששמו ידוע לנו, ר' יצחק, כיהן בקהילה בתקופת מלחמות השוודים ונהרג בטבח שערכו הצבאות הפולניים ביהודי העיר בשנת 1656. ב-1676 נפטר בח' הרב ר' אהרן שמואל קיידנובר (המהרש"ק), רבה של קרקוב. הוא הובא לקבורה בבית העלמין המקומי.
אחרי ר', יצחק כיהנו בח' ר' יצחק מאיר פרנקל-תאומים; ר' אליעזר ב"ר יהודה, מחבר "דמשק אליעזר"; ו' שמעון וולף מפינצ'וב (ע"ע), מחבר "כבוד הבית" ו"כבוד חכמים" (ב-1712); ר, דוד שמואל שמלקה שידלוב ב"ר יהודה לייב (נפטר ב-1741), שנבחר לרב בקרקוב ובשל סכסוך משפחתי עבר לדז'יאלושיצה (ע"ע); ר' יוסף הלוי לנדא (בשנת 1763); ר' בעריש (בשנת 1795); ר' יוסף הלוי איטינגא ב"ר יהודה לייב מלבוב; ר' דוד לנדא, מצאצאי ה"נודע ביהודה"; ר' אריה לייב אפשטיין, האדמו"ר מאוז'ארוב. בתחילת המאה ה-18 שימש ברבנות ח' הרב אליעזר ב"ר יהודה, מחבר "משנת אליעזר", ספר פירושים על האגדה.
בסוף המאה ה-18 התפשטה באזור החסידות, ובמאה ה-19 היתה ח' למרכז חסידי חשוב, לאחר שהתיישב בה ר' אברהם דב אורבך, תלמידו של המגיד דב-בער ממזריטש. בראשית המאה ה-19 התיישב בח' גם ר' ליפא וייסבלום, בנו של ר, אלימלך מליז'נסק. במשך השנים נפתחו בח' "שטיבלעך" של חסידי גור, אלכסנדר, מודז'יין, קוצק, רדומסק וקוזמיר.
בשלהי המאה ה-19 ניסתה קבוצת משכילים צעירים לחדש את פניה של מערכת החינוך היהודית בח'. הם אספו כספים וניסו לפתוח תלמוד-תורה מודרני שבו ילמדו עברית, פולנית ומלאכה. אולם הניסיון לא הצליח בשל התנגדות המנהיגות הוותיקה של הקהילה. בשנים אלה גם התארגנה בח' האגודה הציונית הראשונה. חבריה אספו כספים במסגרת מפעל ה"שקל" הציוני והפיצו בעיר עיתונים עבריים.

סגור

היהודים בין שתי מלחמות העולם

בספטמבר 1914 כבש הצבא הגרמני את ח', אבל כעבור זמן קצר נסוגו צבאות הגרמנים והאוסטרים, והצבא הרוסי שב והשתלט על העיר. הכיבוש הרוסי המחודש הביא אתו גל של מעשי אלימות נגד היהודים. החיילים הרוסים החרימו מן היהודים רכוש ודברי מזון, וכל חיי הכלכלה בעיר שותקו. שלושה יהודים נאסרו בידי החיילים הרוסים והוצאו להורג באשמת ריגול לטובת הגרמנים. בפברואר 1915 התקבצו בח' כ-1,100 פליטים יהודים שנמלטו ממרכז פולין וממחוז ווהלין. הם שוכנו בדירות פרטיות ובבית-המדרש המקומי. באביב 1915 חזר הצבא האוסטרי וכבש את ח', ומאז התחדשו חיי הכלכלה בעיר. הוקם בה ועד אזרחי, שתפקידו היה לארגן את המסחר והמלאכה במקום ; בוועד היה גם נציג יהודי אחד. ליד הוועד הוקמה מחלקה לטיפול בפליטים היהודים, אך הוועד הקצה לכך רק 150 רובל מתוך 1,000 רובל בערך שנאספו למימון פעולותיו. המחלקה היהודית פתחה בח' מחסן מזון בעבור הפליטים ובית תה עממי.
בין שתי מלחמות העולם התפרנסו יהודי ח' ממלאכה וממסחר. בתחילת שנות ה-20 נמנו במקום, לפי נתונים חלקיים, 348 יהודים שעבדו בענף המחט ב-152 בתי-מלאכה לחייטות. עוד פעלו בח' 30 בתי-מלאכה לעיבוד עורות, שעבדו בהם 93 מפרנסים, 21 נגריות ובתי-מלאכה למוצרי עץ, שהעסיקו 49 עובדים, 24 מאפיות וחנויות מזון, שהעסיקו 38 עובדים, ו-27 יהודים שמצאו את פרנסתם כבנאים. ענפים נוספים שעבדו בהם יהודים היו ענף התכת, שהעסיק 15 מפרנסים, בתי-מלאכה מכניים, שבהם הועסקו 13 עובדים, ובתי-מלאכה לטקסטיל, שהעסיקו 17 עובדים. כמה עשרות מפרנסים נוספים עבדו בבתי-מלאכה למוצרים כימיים, לנייר, למוצרי גרפיקה וכפועלי תברואה וניקיון.
בשנת 1926 הוקמה בח' קופת גמ"ח שנתמכה בידי הג'וינט. הקופה קיבלה את כספי הסיוע ממרכז הג'וינט בוורשה, ובשנת 1933 היו בה 384 חברים. בשנה זו העניקה הקופה הלוואות ללא ריבית לבעלי מלאכה ולסוחרים בעיר בסך כולל של 58,635 זלוטי. בראשית שנות ה-30 נערך בח' מבצע גיוס כספים בעבור קופת הגמ"ח ונאספו כמה אלפי זלוטי שתרמו ארבעה סוחרים אמידים מח'. בין אפריל 1937 לפברואר 1938 נתנה הקופה בערך 500 הלוואות בסך כולל של 51,426 זלוטי. בשלהי שנות ה-30, כאשר הורע מצבם הכלכלי של כלל יהודי פולין ובכלל זה גם מצבם של יהודי ח', פנו אנשי הוועד המנהל של קופת הגמ"ח בח' ליוצאי קהילתם בארצות-הברית וביקשו מהם לתמוך גם הם בקופה. בפברואר 1938 העביר משרד הג'וינט בוורשה 10,815 זלוטי לקופה בח' ויחד עם ההון העצמי שלה עמדו אז לרשותה 20,061 זלוטי. ביוני 1938 העביר הג'וינט "לקופה העממית" בח' 1,500 זלוטי - סיוע מיוחד בעבור משפחות עניות שאיבדו את מקורות הפרנסה שלהן.
האיגוד המקצועי הראשון של הפועלים היהודים הוקם בח' בחורף 1920. חברי "פועלי ציון" הקימו איגוד של פועלי המחט, ובאפריל 1920 פרץ סכסוך עבודה בבתי-המלאכה לחייטות על רקע תביעות העובדים להעלאת שכר. בשנות ה-30 חברו גם הפועלים הפולנים המעטים שעבדו בבתי-המלאכה שבבעלות יהודית לאיגודים המקצועיים היהודיים. בשנת 1938 הצטרפו פועלי בתי-המלאכה לעץ לאיגוד המקצועי המרכזי של עובדי העץ במחוז קיילצה וקיבלו את תמיכתו בתביעתם להעלות את השכר.
בשנות ה-20 שלטו האורתודוקסים במוסדות הקהילה ובראשה עמד איש "אגודת ישראל". באפריל 1931 נערכו בחירות לקהילה ובהן השתתפו לצד רשימת "אגודת ישראל" גם רשימה ציונית מאוחדת ורשימה של "המזרחי". כ-300 מצביעים נתנו את קולם לרשימה הציונית ולרשימת "המזרחי". לתפקיד יושב-ראש הקהילה נבחר ציוני, יששכר קנרצוקר.
גם בין שתי מלחמות העולם שמרה מערכת החינוך היהודית בח' על אופיה המסורתי. בעיר פעלו כמה ישיבות, שהידועה בהן הלתה ישיבת "בית יוסף", בראשותו של הרב יואל יאכין. בשנת 1924 פתחה הקהילה "חדר מתוקן" ובו למדו הילדים לצד לימודי קודש גם עברית, מתמטיקה ופולנית. רשת "בית יעקב" הקימה בח' בית-ספר לבנות וגן ילדים, ו"פועלי ציון שמאל" ייסדו בית-ספר עממי יידישאי של ציש"א שלמדו בו בעיקר ילדים ממשפחות עניות. גם רשת "יבנה" הקימה בית-ספר משלה, ורשת "תרבות" הפעילה בח' גן ילדים. אבל מוסדות החינוך המודרניים לא החזיקו מעמד זמן רב, ונסגרו לסירוגין בשל חוסר אמצעים. בח' היו גם שני בתי-ספר כלליים ממלכתיים מסוג "שבסובמה", ששפת ההוראה בהם היתה פולנית, רוב המורים היו פולנים, ואילו רוב התלמידים היו יהודים. אחר מבתי-הספר האלה נוהל בידי ליברל פולני, מרשינסקי שמו, שהתחשב בצרכים המיוחדים של התלמידים היהודים. בית-הספר השני, שבו היו היהודים בערך מחצית מאוכלוסיית התלמידים, נוהל בידי הנריק קריניצקי, שראה בבית-הספר מכשיר לאסימילציה של היהודים בחברה הפולנית. בשנות ה-30 הוקם בית-ספר כללי ממלכתי נוסף, לבנות.
במאי 1930 פרצה בח' שרפה גדולה שכילתה רבים מבתי העיר. בשרפה ניספו שתי נשים יהודיות ו-5 יהודים נוספים נפצעו ואושפזו. אחרי השרפה ארגנה הקהילה מבצע התרמה לטובת הנפגעים. עזרה נשלחה גם מקהילות יהודיות אחרות באזור.
בתקופה זו כיהן בקהילה ר' אברהם יצחק סילמן, מחסידי קוצק וגור, שהיה בין הקוראים להצטרף ל"אגודת ישראל" בשנת 1920.בדצמבר 1936 פרצה מחלוקת סביב מינוי רב חדש לקהילה. פעילי "אגודת ישראל" רצו למנות לתפקיד את ר' אליעזר יהושע הלוי אפשטיין, ואילו רוב חברי הנהלת הקהילה צידדו במועמד "המזרחי", הרב טוביה סילמן, בנו של ר' אברהם יצחק. בין תומכי שני הרבנים פרצו ויכוחים שלוו במעשי אלימות, והמשטרה הפולנית שמה את הרב אפשטיין במעצר. משלחת של ראשי הקהילה יצאה לקיילצה (ע"ע) כדי לשכנע את התובע המחוזי לשחרר את הרב ממאסרו. בהתערבות ראשי הקהילה בקיילצה שוחרר לבסוף הרב, לאחר שהקהילה הפקידה ערבות בסך 50,000 זלוטי.
הפעילות הציונית התחדשה בח' מיד עם תום מלחמת העולם הראשונה. הציונים המקומיים ייסדו אגודה ללימוד עברית ושמה "עבריה", שבראשה עמד יצחק אספיס, מנהיג האגודה הציונית בעיר. ליר האגודה הציונית הקימו הפעילים חוג ,של "בנות ציון". בשנת 1919 התקיים בח' כינוס מחוזי של התנועה, בהשתתפותו של יצחק גרינבוים, מראשי הציונים בפולין. תומכי הציונות בח' ערכו במאי 1921 כינוס ובו השתתפו בערך 200 איש. במהלכו גויסו כספים למען הקרן הקיימת. בשנת 1923 נאספו במסגרת מפעל "השקל הציוני" 67,500 מרק. בשנת 1930 הגיעו הכנסות קרן היסוד בעיר ל-507 זלוטי. בבחירות לקראת הקונגרס הציוני הכ"א, שנערכו בשנת 1939, הצביעו 479 איש מתוך 493 בעלי זכות בחירה. הליגה למען ארץ-ישראל העובדת קיבלה 212 קולות, רשימת "על המשמר" - 105 קולות, "המזרחי" 76, "פועלי ציון שמאל" - 50, רשימת "הנוער הציוני" - 32, "מפלגת המדינה" - 4.
בשנת 1919 הקימו "צעירי ציון" סניף בח' שמנה 65 חברים. בשנת 1920, לאחר שהתפלגה התנועה בפולין, הצטרפו רוב החברים בח' ל"פועלי ציון צ"ס". בשנת 1915 הקימו תומכי "המזרחי" סניף בח', שמנה בראשית שנות ה-20 500 חברים. "פועלי ציון שמאל" החלו לפעול בח' עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. כמה פעילים של התנועה מוורשה העתיקו את מושבם לח' וייסדו סניף קטן של התנועה. בשנת 1925 נוסד בח' סניף "אגודת ישראל" ביזמתם של צעירים חרדיים מקומיים. בראשית שנות ה-30 התארגן בח' סניף של "צעירי אגודת ישראל" מקרב תלמידי ישיבת "תורת אמת".
תנועות הנוער החלו את פעילותן בח' מיד עם תום מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1919 הוקם קן של "השומר הצעיר"; בשלהי שנות ה-30 היו בו בערך 150 חברים. בתחילת שנות ה-20 נוסדה בח' תנועת "השומר", שהיתה מקורבת לסיעת "על המשמר" ("ציונים כלליים") של גרינבוים. בראשית שנות ה-30 הקימה גם תנועת בית"ר סניף בח'. בשנת 1933 נערך בעיר כינוס מחוזי של התנועה במחוז קיילצה ובשנת 1935 נערך כינוס נוסף. בשנים 1935-1937 היתה בית"ר תנועת הנוער הגדולה בח' ומנתה בערך 200 חברים.
בשנת 1918 נערכו הבחילות הראשונות למועצת העירייה. מבין הרשימות היהודיות התמודדו בבחירות אלה רשימה ציונית, אגודות.הסוחרים ובעלי המלאכה ורשימות דתיות. מטעם הרשימה הציונית נכנסו למועצת העירייה 5 חברים. בשנת 1920 גדלה הנציגות היהודית במועצת העיר; נבחרו למועצה 20 נציגים יהודים ורק 4 פולנים. בחירות נוספות למועצת העיר נערכו בשנת 1925 ובהן נבחרו 18 נציגים יהודים מבין 28 חברי המועצה, מהם 5 חברי "פועלי ציון שמאל". שניים מבין 3 חברי הנהלת העיר היו יהודים. לקראת הבחירות למועצת העיר ב-1929 פורסמו תקנות שהגבילו את מספר היהודים במועצה, ואכן בבחירות האלה נבחרו רק 12 יהודים מתוך 24 חברי המועצה, למרות שהיהודים היו בערך 80% מכלל האוכלוסייה בח'. בלחץ גורמים אנטישמיים צומצם עוד יותר מספר המנדטים של היהודים במועצה; בבחירות 1939 נבחרו רק 3 יהודים מבין 24 חברי המועצה.

סגור

בימי מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ המלחמה עברו דרך ח' פליטים יהודים רבים בדרכם מזרחה. לשיירות הבורחים הצטרפו כמה מאות יהודים מח', בעיקר צעירים, שנמלטו מאימת הצבא הגרמני לעבר הגבול הסובייטי. לפני כניסת הגרמנים לח' התארגנה בעיר מיליציה אזרחית ולשורותיה התנדבו גם יהודים. הגרמנים נכנסו לח' ב-5 בספטמבר 1939. בעת שנכנס לעיר הטנק הגרמני הראשון נדרס למוות וולף מושקוביץ. לאחר שנכבשה העיר נתפסו כמה יהודים מאנשי המיליציה ונורו בידי חיילים גרמנים.
כמה ימים אחרי כיבוש ח' אספו הגרמנים כ-30 עסקנים יהודים ועוד כמה עשרות פולנים וריכזו אותם בבית-המדרש. בין הנתפסים היו גם רבה של הקהילה, הרב אליעזר-יהושע הלוי אפשטיין, וראש הקהילה לפני המלחמה שבתאי ביאלוגורסקי. כעבור זמן קצר" שחררו הגרמנים את העצורים הפולנים והציתו את בית-המדרש, על היהודים הכלואים בו. כמה יהודים שניסו להימלט מבעד לחלונות הבניין הבוער נורו בידי משמרות גרמניים שעמדו מחוץ לבניין.
הגרמנים הטילו על אברהם לאנגוולד להקים בח' יודנראט. לאנגוולד היה מפעילי הקהילה לפני המלחמה, אבל עתה התקשה לצרף אנשים נוספים למועצה היהודית. לאחר שנכשל במשימתו הטילו הגרמנים את תפקיד הרכבת היודנראט על דוד זלצמן ואפרים זלצברג. בסופו של דבר הועמד בראש היורנראט אחיו של זלצמן, שמואל, שהיה לפני המלחמה אחד מפעילי הציבור הבולטים בח' ועסק בעיקר בפעולות סיוע ועזרה סוציאלית. שמואל זלצמן צירף אליו למועצה את יוסף קליינרט, אנשל סציזוריק, דוד זלצמן, אפרים זלצברג, משה לוונשטיין, יחיאל סטשבסקי, משה וייסגולד (פליט מלודז'), וכמה אחרים. בסך הכל מנה היודנראט 24 חברים. באוגוסט 1941 התמנה יוסף קליינרט לסגן יושב-ראש היודנראט.
באמצע 1940, כאשר גבר לחץ הגרמנים לספק להם כוח עבודה יהודי והיה צורך לארגן פלוגות לעבודת כפייה, הוקמה המשטרה היהודית. בראשה עמד מונייק פסטרנק.בתחילת שנת 1940 נקבעו תקנות שאסרו על היהודים לצאת לרחוב לאחר השעה 6 בערב. נאסרה עליהם הכניסה לשוק העירוני ולכמה רחובות מרכזיים בעיר והוטלה קונטריבוציה של 50 אלף זלוטי. באביב 1940 הוטלה על היהודים קונטריבוציה נוספת של 100 אלף זלוטי. במקביל לגזרות אלה החלו הגרמנים בחטיפות בלתי מבוקרות של יהודים לעבודת כפייה. הפועלים הראשונים שנלקחו עסקו בשיפוץ מבנים שנהרסו בעת הכיבוש ובעבודות שירותים שונות בעיר. במחצית השנייה של 1940 התמסד עניין פועלי הכפייה היהודים. המועצה היהודית התחייבה לספק מכסה קבועה של עובדים ולדאוג לתשלום שכרם. באוגוסט 1940 נצטווה היודנראט לשלוח כ-20 עובדים לפצנוב (ע"ע), ובספטמבר נשלחו עוד 100 עובדים לערך. בחודש זה נלקחו עובדי כפייה גם לבוסקוזדרוי, לעבודה במתקנים צבאיים שונים שהוקמו שם. באוקטובר 1940 עבדו בערך 500 עובדי כפייה יהודיים ב"פלצובקות" (מקומות עבודה) שבאחריות היודנראט. שכרם של העובדים היהודים היה 25-40 גרושים לשעה. בחודש ההוא נדרש היודנראט לשלוח כ-200 עובדי כפייה למחנות עבודה באוור לובלין. כמה מהם הגיעו למיידאנק. בנובמבר 1940 נשלחו עוד קבוצות של עובדי כפייה יהודים לעבודות בביאלה פודלאסקה (ע"ע).
בקיץ 1940 החלו להגיע לח' אלפי פליטים שגורשו ממחוזותיה המערביים של פולין שסופחו לרייך הגרמני. באוגוסט 1940 הגיעו 1,150 פליטים,במאי 1941 - 2,350 ובספטמבר 1941 - 2,176. ביוני 1942 הגיע מספרם הכולל של היהודים בח' ל-9,000 נפש לערך. הפליטים הרבים הטילו מעמסה כבדה על היודנראט, שהתאמץ למצוא למענם מקומות מגורים ואמצעי מחיה. המועצה היהודית הקימה ועד עזרה לפליטים, שבראשו עמד משה לוונשטיין. בכספי הסיוע שהעביר אל הוועד ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב הוא הקים מטבח עממי שחילקו בו ארוחות במחיר של 10 גרושים ; הארוחות כללו 50 גרם לחם, מרק ותפוחי אדמה. בין ינואר 1940 לדצמבר 1941 הגיש המטבח העממי 35 אלף ארוחות לפליטים ולנזקקים. ביולי 1941 העביר יס"ס ליודנראט בח' משלוח מזון שכלל סוכר, שמן וריבה. מזון זה נועד בעיקרו לחלוקה בין חברי המשטרה היהודית ואנשי היודנראט.
בחודש אפריל 1941 הוקם בח' גטו. היהודים פונו ממרכז העיר ורוכזו בכמה רחובות וסמטאות צדדיים. כמה חודשים לאחר העברת היהורים לגטו שינו הגרמנים את שמות הרחובות בעיר לשמות גרמניים. הצפיפות בגטו גרמה להתפרצות מגפות טיפוס, ותוך חודשים אחדים נספו במגפות הללו 104 מיושבי הגטו. היודנראט הקים בעזרת טא"ז (ארגון הבריאות של היהודים בפולין) מרפאה וסנטוריום ובו 400 מיטות. בשירותי הבריאות שהפעיל היודנראט הועסקו רופאים ואחיות יהודים, ששירתו גם את יהודי העיירות הסמוכות.
בשנת 1940 הגיע מרדכי אנילביץ' מוורשה לביקור באזור קיילצה. בח' נפגש עם חברי "השומר הצעיר". הפגישה התקיימה בחורשה, במרחק 3 ק"מ מן העיר. אנילביץ' הביא עמו גיליונות של עיתוני המחתרת שהופיעו בוורשה ומידע על פעילות התנועות המחתרתיות. בעקבות הפגישה עם אנילביץ' הקימו חברי "השומר הצעיר" ועד בן שישה חברים והחלו להפעיל חוגי לימוד וקבוצות לפעילות חברתית של הצעירים. השתתפו בהם בערך 60 ילדים ובני נוער. בקיץ 1942 ביקר אנילביץ' פעם נוספת בח' בררכו לחבל זגלמביה והביא לחבריו את הידיעות הראשונות על ההשמדה באזורי פולין השונים.
בקיץ 1942 הגיעו לגטו ידיעות על גירושים של יהודים ממקומות שונים במחוז קיילצה. לשאלת היודנראט ענו אנשי המינהל הגרמני בח' שליהודים שיעבדו לא נשקפת כל סכנה. היודנראט הגביר את מאמציו להעסיק עובדים רבים ככל האפשר; ובגטו נפתחו "שופים" (סדנאות) נוספים לבעלי מלאכה ומקצועות שונים. ב-1 באוקטובר 1942 פורסמה הוראה שעל-פיה כל הגברים בגטו בגילים 12-25 נדרשו להתייצב בכיכר השוק לצורך מפקד. בערך 1,200 צעירים נרשמו ונשלחו למחנה העבודה של "הסאג" בסקרז'יסקו-קמיינה (ע"ע). עוד 40 עובדים נשלחו למפעלי הנשק של "הסאג" בקיילצה.
ב-3 באוקטובר 1942 גורשו לגטו ח' 1,270 יהודים מן העיירות שידלוב (ע"ע), פישניצה, בוגוניה, פיוטרקוביצה (ע"ע) ופינצ'וב (ע"ע). ערב הגירוש מן הגטו הגיע מספר היהודים בח' ל-11 אלף לערך. בימים האחרונים שלפני הגירוש מכרו יהודים רבים את חפצי הערך שהיו ברשותם לאיכרי הסביבה כדי להצטייד בכסף מזומן לפני שיגורשו מן הגטו.
ב-5 באוקטובר 1942 הקיפו את הגטו משמרות של יחידות אוקראיניות ופלוגה של אנשי ס"ס, שהגיעו מרדום (ע"ע), מקיילצה ומבוסקו-זדרוי. על היחידות שהשתתפו בגירוש היהודים פיקד ההאופטמאן גאייר, שהופקד על חיסול רוב הגטאות באזור. למחרת, ב-6 באוקטובר 1942, עברו אנשי המשטרה היהודית בין בתי היהודים והורו לאנשים להתייצב ברחבת שוק הבהמות שברחוב טארגובה עד השעה 8 בבוקר. ליהודים הותר להביא עמם חבילות ציוד ומזון במשקל של עד 5 ק"ג לאיש. במהלך הריכוז רצחו הגרמנים בערך 500 יהודים שניסו להסתתר, וגם זקנים וחולים שלא היה בכוחם להגיע למקום הריכוז. בין הנרצחים היה גם ראש היודנראט שמואל זלצמן. במקום, הריכוז נאספו 8,500 יהודים לערך. גאייר ואנשיו עברו בין היהודים והחרימו תכשיטים וכסף שנמצאו ברשותם. המגורשים נשארו ברחבת שוק הבהמות במשך יום שלם ללא מזון ומים, וכ-70 מביניהם מתו בינתיים מן הצמא והחום. משורות המגורשים הוציאו הגרמנים 72 צעירים, בעיקר בעלי מלאכה, על-פי רשימה שהכין בעבורם מראש היודנראט. קבוצה זו הוחזרה לגטו. כמה חברי "השומר הצעיר" הצליווו להימלט במהלך הגירוש מן הגטו והגיעו לוורשה.
לאחר ששהו יום שלם במקום הריכוז הוצאו היהודים אל מחוץ לעיר והובלו לעבר העיירה חנצ'יני (ע"ע), מרחק 45 ק"מ מח'. לאורך הדרך נשארו מוטלות גוויותיהם של מאות יהודים שלא היו מסוגלים לעמוד בקצב שהכתיבו השומרים האוקראינים והגרמנים ונורו למוות. משהגיעו יהודי ח' לחנצ'יני השאירו אותם שם במשך 4 ימים רצופים ללא מזון ומים. לאחר מכן הועלו לקרונות רכבת, בערך 130 איש בקרון, ושילחו אותם למחנה ההשמדה טרבלינקה.
אותם 72 יהודים שהוחזרו לגטו ח' שוכנו בבניין היודנראט. הגרמנים מינו את ליאון קוראלניק לראש הקבוצה. תפקידם הראשון של האנשים האלה היה לאסוף את מאות הגוויות שהיו פזורות באזור ולהביאן לקבורה בקבר אחים שנחפר בבית-הקברות היהודי. כעבור שבועות אחדים חזרו לגטו עוד 031 יהודים שהצליחו להסתתר בעת הגירוש ביערות הסמוכים לח'. היודנראט פתח למענם מטבח שיתופי בביתו של אחד החברים, משה פסטרנק, ברחוב פורמנסקה. בנובמבר 1942 גדל מספר היהודים בגטו ל-500, עם בואם של יהודים נוספים שנמלטו בעת הגירושים מקהילות האזור. ב-5 בנובמבר הקיפה יחידה של ז'נדרמים גרמנים את מגוריהם של אחרוני היהודים בח'. מבין 500 היהודים שהיו בבניין נבחרו 75 אנשים והועברו למחנה עבודה בסטופניצה (ע"ע). האחרים הועלו על משאיות של חברת "הסאג" שהגיעו לח' והועברו למחנה בסקרז'יסקו-קמיינה.

סגור

אחרי המלחמה

אחרי השחרור חזרו לח' 40 ניצולים, בעיקר פליטים שנמלטו עם פרוץ המלחמה לברית המועצות. אחדים מהם התיישבו בה. באוגוסט 1945 התחוללו בח' מעשי אלימות נגד היהודים ובמהלכם נרצחו פנחס גולדליסט ורחל קלרמן בידי אנטישמים פולנים. בעקבות רציחות אלה נטשו אחרוני היהודים את ח'.