א' תשרי ה'תשע"ח

חנצ'יני CHECINI

 

 

     

 

עיר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: קיילצה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
קראקוב

תולדות הקהילה:

ראשיתו של היישוב ב' בארמון שהקים המלך ולדיסלאב לוקייטק בשנת 1318 להנצחת השתתפותו במסע צלב. במקום ישבה אוכלוסייה גרמנית, על-פי פריווילגיה מאת המלך קז'ימייז' הגדול. בשנת 1465 חידש המלך קז'ימייז' שגלונצ'יק את זכותם של הגרמנים לשבת בח' ולעבוד בה. בשנת 1583 העניק המלך סטפן באטורי לתושבים פריווילגיה שאפשרה להם לקיים בח' ימי שוק, וב-1611 הרחיב המלך זיגמונט השלישי את הפריווילגיה וכלל בה גם ירידי מסחר שנתיים. בשנת 1657, בעת פלישת השוודים לפולין, חרבה ח', אבל ב-1660 היא יושבה מחדש והתחדשו בה המלאכה והמסחר. בשנת 1666 חידש המלך יאן קז'ימייז' את הפריווילגיה שהתירה לקיים בח' ימי שוק וירידים, וב-1677 העביר המלך יאן השלישי סובייסקי בסיים החלטה שאפשרה לבני כל הדתות להתיישב במקום ולרכוש חנויות ובתים.
יהודים ישבו בח' מאמצע המאה ה-16. במפקד האוכלוסייה היהודית במחוז סנדומייז' משנת 1564 נמנו בח' 6 יהודים; 4 מהם היו תושבי קבע בהיתר הודות לעיסוקיהם הכלכליים. בשנת 1582 היו בח' כמה בתים בבעלות יהודים, אך הסטרוסטה (פקיד המלך) המקומי סירב להתיר להם לקנות בעיר בתים שישמשו להם בית-כנסת ובית-מדרש. בשנת 1597 התיר המלך זיגמונט השלישי ליהודים לרכוש חלקת אדמה בח' ולבנות עליה בית-כנסת. ב-1602 ביטל המלך גם את שאר ההגבלות על התיישבות יהודים בח' והעניק להם פריווילגיה שאפשרה להם לבנות בתים בכל הרחובות ואף בכיכר העיר. שני יהודים תושבי ח' קיבלו היתרים מיוחדים לעסוק בייצור משקאות משכרים ובשיווקם. בשנת 1638 הרחיב המלך ולדיסלאב הרביעי את הפריווילגיה ליהודים והתיר להם לבנות בית-כנסת חדש, להקים בית-מדרש והקדש ולקנות חלקת אדמה לבית-קברות יהודי.בית-הכנסת שנבנה בח', אחד העתיקים ששרדו בפולין, הצטיין בעיצובו המרהיב, אות למצבה הכלכלי האיתן של הקהילה, שבאמצע המאה ה-17 מנתה 150 נפש בקירוב.
החורבן שהמיטו על ח' צבאות השוודים בשנת 1657 לא פסח על הקהילה היהודית. ב-1660, לאחר שנתחדשה ההתיישבות במקום, נמנו בעיר 34 משפחות יהודיות בלבד. הסטרוסטה המקומי סטפן בידז'ינסקי ביקש לחדש את הפריווילגיה ליהודים שהעניקה להם חופש כלכלי ורשות לגור בעיר. בשנת 1669 חידש את הפריווילגיה המלך מיכאל קוריבוט וישניובייצקי, ובשנת 1676 עשה כן גם המלך יאן השלישי סובייסקי.
במחצית השנייה של המאה ה-17 ובמהלך המאה ה-18 התפתח היישוב היהודי בח'; מספר היהודים השתווה למספר הנוצרים ואף עלה עליו. ב-1746 היו בח' 67 בתים בבעלות פולנים ו-71 בבעלות יהודים. הריכוז היהודי בלט במיוחד בכיכר העיר, שם היו בשנת 1756 רק 4 בתים בבעלות נוצרים. ב-1796 היו בח' כולה רק שני בתים בבעלות נוצרים.
במאה ה-18 שימשו המסחר והמלאכה מקורות הפרנסה העיקריים של היהודים. בשנת 1765 היו בבעלות יהודים בח' 14 מאפיות, 11 מבשלות למשקאות חריפים ו-5 משחטות. יהודים אחרים חכרו את מונופול הסחר במלח. בשנה זו שילמו היהודים בח' 2,000 זלוטי דמי חכירה לסטרוסטה המקומי. החוק האחרון שביטל כל הגבלה על התיישבות יהודים בח' התקבל באוגוסט 1777. החוק הזה הביא להרחבת התיישבות היהודים במקום. לקראת סוף המאה ה-19 היו היהודים לרוב מכריע בקיב תושבי העיר 85% בקירוב.
במאה ה-17 היתה קהילת ח' אחת המרכזיות ב"פולין-קטן" והקהילה הראשית של מחוז קרקוב, והיו כפופות לה 8 קהילות קטנות במחוז. על מעמדה של הקהילה בקרב קהילות האזור העידו הפניות המרובות בענייני הלכה שהפנו קהילות הסביבה לרבני ח'.
עם רבני הקהילה במאה ה-17 נמנו ר' יצחק ב"ר בנימין וולף (ר' יצחק חריף), שעבר לקרקוב וזכה לתואר "משרת המלך" ; ר' אשר ב"ר יצחק, שעבר ללודמיר; ר' משה יעקב, שעבר ב-1713 לרבנות אופאטוב (ע"ע); ובשלהי המאה ה-17 ר' אריה יהודה לייב סירקיש (בנו של ר' יואל סירקיש - הב"ח). במאה ה-18 כיהנו בח' ר' יוסף ב"ר אביגדור, מחבר "תבנית אות יוסף" ; בשנת 1767 נזכר ר' ירמיה, שהיה גם מזכיר "ועד דד' ארצות"; ואחריו שימש בכהונת רב ר' דוד ב"ר דב בעריש כ"ץ.
בשנת 1897 התיישב בח' ר' חיים שמואל הורוויץ-שטרנפלד, מצאצאי "החוזה מלובלין", שייסד שושלת אדמו"רים בח'. בנו, ר' יהושע השל הלוי הורוויץ-שטרנפלד, נתמנה לרב הקהילה ב-1910, וב-1915 עבר לאולקוש (ע"ע). באותו הזמן בערך כיהן גם ר' מאיר הלוי פיש כרב הקהילה, ומ-1915 בא במקומו ר' יוסף ברוך (נפטר ב-1930).
בח' התגורר ר' משה חיים רוטנברג, אחיו של הרי"מ מגור, שהיה בשעתו אחד מעשירי פולין ומחסידיו החשובים של ר' מנחם מנדל מקוצק.

היהודים בין שתי מלחמות העולם

בתחילת שנות ה-20 הצטמצם היישוב הןהודי בח'. קשיים כלכליים הניעו יהודים רבים לעקור מעירם ולהתיישב בקיילצה הסמוכה, שהציעה פרנסה בתעשייה ובמלאכה. בח' התבססה פרנסת היהודים על המלאכה. בשנת 1919 החזיקו היהודים ב-55 מתוך 66 בתי-המלאכה בעיר. עם בעלי המלאכה היהודים נמנו באותה שנה 17 סנדלרים ותפרי נעליים, 8 חייטים, 6 פרוונים, 6 אופים, 3 פושטי עורות ו-3 נגרים. גם הספר, הצורף והשען היחידים בח' היו יהודים. בין 11 בעלי המלאכה הפולנים בעיר היו 4 שוחטי חזירים ו-3 חייטים. בשנת 1928 הקימו בעלי המלאכה היהודים בנק קואופרטיבי שסייע לחברים הרשומים בו בהלוואות קטנות.
ליד הקהילה התקיימו מוסדות סעד כגון קופת גמ"ח, "לינת צדק" ובית-זקנים. בתחילת שנות ה-20 שלטו בה החרדים. בשנת 1927 פרצה שרפה בנגרייה יהודית בח'. האש התפשטה וכילתה עשרות בתי מגורים בעיר. כ-120 יהודים איבדו את בתיהם ונזקקו לסיוע מקהילות אחרות. קהילת ורשה, למשל, שלחה לח' סיוע בסך 1,000 זלוטי.בבחירות 1931 להנהלת הקהילה קיבלה הרשימה הציונית 3 מנדטים, רשימת הבלתי-תלויים - 3, רשימת בעלי המלאכה - 1, רשימת הקצבים - 1. לתפקיד יושב-ראש הקהילה נבחר מנדל לייזר וייסברט.
בח' נותרה על כנה גם בתקופה זו מערכת החינוך המסורתית ולא הוקם בית-ספר יהודי מודרני, אבל היה בה בית-ספר כללי פולני. יהודים שחפצו בחינוך יהודי מודרני לילדיהם שלחו אותם ללמוד בקיילצה. הקהילה עשתה מאמץ לממן את ישיבתו במקום של רופא נוסף שכן הרופא היחיד בח', אוקראוגי אנטישמי, סירב לא פעם לטפל ביהודים. ולבסוף הובא רופא יהודי מוורשה, אבל כעבור חצי שנה עזב.
הרוב היהודי באוכלוסיית ח' מצא את ביטויו גם בהרכב המועצה העירונית. בבחירות למועצה שנערכו בשנת 1929 נבחרו 16 יהודים ו-8 פולנים. בתמיכת חברי המועצה היהודים נבחרה פולנייה ושמה קוויטקובסקה, שנודעה ביחסה האוהד כלפי האוכלוסייה היהודית, לתפקיד ראש העיר.
הפעילות הציונית בח' ראשיתה בשנות ה-20, כשצעירים אוהדי הציונות הקימו ספרייה ציבורית וייסדו חוג ללימוד עברית. הציונות המאורגנת לא היכתה שורשים בעיר, ובתחילת שנות ה-30,לא נמכרו בה "שקלים" ציוניים, למרות שהיו רשומים במקום 250 תומכי התנועה. תרמה למצב זה גם ההידרדרות במצבם הכלכלי של יהודי ח'. סקר משנת 1936 על פרנסות היהודים בח' מלמד שרק כ-10% מהם הצליחו להשתכר למחייתם במקום.יהודים רבים נאלצו לעזוב את ח' ולחפש פרנסה בערים הסמוכות, במיוחד בקיילצה. התחרות עם הסוחר ובעל המלאכה הפולני, והתגברות התעמולה האנטישמית תרמו את חלקם להידרדרות במצבם הכלכלי.

בימי מלחמת העולם השנייה

הגרמנים כבשו את ח' ב-5 בספטמבר 1939. ביום הכיבוש הסתגרו היהודים בבתיהם ולא נראו ברחובות. כעבור ימים אחדים תפסו הגרממם יהודים ברחובות, ביניהם הרב ישעיה-פנחס הורביץ, וירו בהם למוות בבית-הכנסת.פולנים מקומיים השתלטו בכוח על עסקים של יהודים ושלטונות הכיבוש לא התערבו. גברים מגיל 16 חויבו להתייצב לעבודות כפייה בח' ובעיירות סמוכות. ב-10 בנובמבר 1939 נכנסו לח' אנשי גסטאפו ועמם חברי היודנראט בקיילצה, שהודיעו ליהודי ח' כי עליהם לאסוף קונטריבוציה בסך 20,000 זלוטי למען הגרמנים.
בראש המינהל הגרמני בעיר הועמד "פולקסדויטשה", והוא שהקים את היודנראט בח'. ב-11 בדצמבר 1939 אספו הגרמנים באופן מקרי כ-20 יהודים בכיכר העיר ומתוכם בחרו 12 איש ומינו אותם להיות חברי המועצה היהודית. בראש היודנראט עמד לייבל בורוכוביץ, מעובדי העירייה לפני המלחמה, ששימש גם מזכיר הקהילה. ככל הנראה כיהן ביודנראט גם ראש הקהילה לפני המלחמה, מנדל-לייזר וייסברט. לאחר הקמת היודנראט הוקמה גם משטרה יהודית; מפקדיה היו אברהם רינג ויחזקאל גוטליב, בנו של חבר היודנראט מרדכי גוטליב. היודנראט, שהחל לכהן בינואר 1940, נצטווה לערוך רישום כללי של כל הגברים היהודים בעיר. הגברים רוכזו בכיכר, ולאחר שנרשמו חולקו לקבוצות עבודה, על-פי הוראות הגרמנים. היודנראט מינה את מלך בורנשטיין אחראי מטעמו על גיוס פועלי הכפייה. בחודש אפריל 1940 שלח היודנראט 250 גברים לעבודה במחנה בלז'ץ שבמזרח פולין; הם הועסקו בחפירת תעלות מגן נגד טנקים. באוגוסט 1940 הועברו לח' כ-800 יהודים מכפרים קטנים בסביבה.
ב-10 ביולי 1941 הוקם בח' גטו, שנחלק לשניים וכלל את הרחובות הקטנים טוקור, ווליצה, בוז'ניצ'ה ועוד כמה סמטאות במרכז העיירה. המשטרה היהודית פיקחה על העברת היהודים לגטו. היה זה גטו פתוח שהיהודים יכלו לצאת ממנו בשעות היום, בעיקר לצורכי עבודה. בגטו צר הממדים רוכזו כ-4,000 יהודים, הצפיפות היתה רבה והמצוקה הלכה וגברה. בקיץ 1941 העביר ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב סכום כסף ליודנראט של ח', ששימש לפתיחת מטבח ציבורי לנזקקים. מדי יום הוציאה המשטרה היהודית כ-200 עובדים לעבודות כפייה מחוץ לגטו, על-פי דרישת הגרמנים. רובם הועסקו בעבודות חפירה, בבנייה ובעבודות מפרכות שונות. כ-20 איש הועסקו במטבחים ובשירותים שונים. בחורף 1941 פרצה בגטו מגפת טיפוס וכמה עשרות יהודים הועברו לבית-החולים היהודי בקיילצה.
בתחילת 1942 ערכו שוטרים גרמנים ופולנים חיפוש בגטו ועצרו 6 יהודים חשודים בפעילות קומוניסטית. הם נרצחו סמוך לגטו. בספטמבר 1942 הודיע יחזקאל גוטליב לראשי היודנראט, שבפקודת הגרמנים מחובתם לקלוט בגטו ח' מגורשים מן העיירות לופושנו (ע"ע) ומורביצה. עקב זה גדלה עוד יותר הצפיפות בגטו. לפליטים החדשים לא נמצאו מקומות מגורים והם התגוללו ברחובות ועל הגגות.
ב-13 בספטמבר 1942 הוקף הגטו באנשי ס"ס בפיקודו של רולף מאייר. יחד עם הגרמנים הגיעו גם שוטרים פולנים. השוטרים היהודים הוציאו את היהודים מבתיהם וריכזו אותם בכיכר, והגרמנים הודיעו להם שעומדים לשלחם למחנות עבודה. רוב היהודים שניסו להסתתר ולא התייצבו נתפסו ונורו למוות. איש הס"ס מאייר רצח במו ידיו כ-30 יהודים. בכיכר נערכה סלקציה והופרדו כ-200 עובדים ובעלי מלאכה שנשלחו למחנה העבודה בסקרז'יסקו-קמיינה (ע"ע).
לאחר שכל היהודים רוכזו בכיכר הובילו אותם ברגל לתחנת הרכבת הקרובה, מרחק 7 ק"מ. שם העלו את 4,200 המגורשים לקרונות משא והובילו אותם למחנה ההשמדה טרבלינקה. בח' נותרו חברי היודנראט, אנשי המשטרה היהורית ועוד כ-50 עובדים שהועסקו במיון חפצי הנרצחים. כעבור 5 ימים רצחו הגרמנים את חברי היודנראט וכמה מן העובדים. אחדים מקבוצת העובדים מצאו מסתור אצל איכר פולני, סטשק יושיצקי. לאחר שסיימו את מלאכת איסוף הרכוש היהודי ברחו כמה יהודים ליער.

סגור

אחרי המלחמה

מקהילת ח' שרדו לאחר המלחמה בערך 30 איש. בינואר 1945 חזרו אחדים מהם לעיירה וחיפשו את רכושם שהותירו מאחור. שישה יהודים ניסו להשתקע בח' אך משלא מצאו בה פרנסה עברו בשלהי 1945 לסוסנובייץ (ע"ע).