ד' תמוז ה'תשע"ז

חרשניצה CHARSZNICA

 

 

 

 

    

 

כפר בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: מייכוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
כ- 10 ק"מ צפונית מזרחית למייכוב

תולדות הקהילה:
כללי

הכפר ח', השוכן כ-10 ק"מ צפונית-מזרחית למייכוב, נזכר לראשונה בתעודות היסטוריות מן המאה ה-15 ככפר בבעלות בני האצולה הפולנית. במאה ה-19 היה זה כפר עני; פרנסתם העיקרית של תושביו היתה גידול עצי-פרי בגבעות הסביבה.
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19, עם חיבורה של עיר הנפה מייכוב למסילת הברזל שקישרה אותה עם שלזיה המתועשת ועם מרכז פולין, נהנה האזור, ובכלל זה גם ח', מתנופת פיתוח. במרחק כ-2 ק"מ מח' הוקמה תחנת רכבת גדולה, תחנת מייכוב-חרשניצה, והטעינו בה תוצרת חקלאית וגם מוצרי תעשייה. בקרבת מקום נבנו מחסנים, מאגרי נפט ושטחי פריקה ואחסון גדולים לפחם, למלח, לתבואות ולעצים.
היהודים הראשונים באו לח' בעת בנייתה של התחנה. הם מכרו לעובדים דברי מזון וביגוד, ועם גמר העבודות התיישבו לא הרחק מן התחנה. בתחילת המאה ה-20 הוקם סמוך לתחנה יישוב יהודי שנקרא חרשניצה-אברמובקה. המתיישבים הראשונים היו חמיל ויטוויצר, אלתר חודובר, ראובן רוגובסקי ושמחה סטיצר.
בימי מלחמת העולם הראשונה חנו בח' יחידות קוזקים של הצבא הרוסי. חייליהן הרבו להתעלל ביהודים, גזלו רכוש ושדדו את חנויותיהם, היכו בהם, גזזו את זקניהם ופיאותיהם. עם נסיגת הרוסים באו במקומם חיילי הגנרל הפולני האלר, וגם הם רדפו את היהודים. ב-3 במאי 1919 התנפלו על יהודי המקום מאות פועלי רכבת, ששבתו באותו יום, ועמם כפריים מן הסביבה חמושים בגרזנים ובמוטות ברזל. הפורעים שברו חלונות, פרצו חנויות ודירות של יהודים, בזזו, שרדו והיכו. חמישים יהודים נפצעו. הגזק לרכוש הוערך במיליון כתרים אוסטריים. לאחר הפוגרום נטשו כמה יהודים אמידים את ח' והיגרו לחוץ-לארץ.
בין שתי מלחמות העולם התגוררו בח' 120 משפחות יהודיות, רבות מהן אמידות - של סוחרי תבואה, דלק ומזון וגם בעלי מפעלים וחנויות. משפחת גולדקורן היתה בעלת בית יציקה לברזל, שעבדו בו 250 פועלים ; האחים ורטלר היו בעליהם של שני בתי-חרושת לשמן ושל מחסני תבואה גדולים ; בבעלותה של משפחת גרייצר היו בנק,טחנת קמח ובית מסחר סיטוני לסוכר. היו כמובן גם סוחרים זעירים, רוכלים ובעלי מלאכה יהודים.
מסוף המאה ה-19 היתה בח' קהילה יהודית ולה בית-מדרש, שני "שטיבלעך" וארגוני צדקה. את מתיהם קברו היהודים במייכוב (ע"ע). צעירים רבים היו חברים ב"בונד", במפלגה הקומוניסטית ובארגונים ציוניים שונים. עוד לפני 1939 עלו בני נוער ציונים מח' לארץ-ישראל.
יומיים-שלושה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-2 או ב-3 בספטמבר 1939, הפציצו הגרמנים את תחנת הרכבת, בדיוק בעת שנכנסה אליה רכבת עם ילדים פולנים משלזיה. בטעחנה המתין לרכבת הזאת קהל גדול של פולנים ויהודים ובידיהם תרומות לילדים. רכבת הילדים הושמדה כליל, וגם בין הקהל היו הרוגים ופצועים רבים. באותו יום נודע בח' שסיור גרמני נכנס לכפר הסמוך. רוב יהודי ח' עזבו את בתיהם וברחו לכפרי הסביבה. תוך ימים ספורים נכבש היישוב בידי הצבא הגרמני. החיילים הגרמנים ערכו סריקות קפדניות והוציאו מן הבתים וממקומות מחבוא שונים 32 גברים, רובם הגדול פליטים יהודים, הרגום וקברו אותם בחצרו של מרדכי גרייצר. כעבור כמה חודשים העבירו יהודי ח', שחזרו בינתיים לבתיהם, את גופות הנרצחים לבית-הקברות היהודי במייכוב. בשנים 1939-1941 הגיעו לח' עשרות פליטים יהודים מקרקוב וממקומות אחרים, בעיקר מן השטחים שצורפו לרייך השלישי. מספר היהודים בח' באותן שנים נע בין 400 ל-500. מצבם הכלכלי הידרדר בהתמדה, ובסוף קיץ 1941 הוקם במקום סניף של ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית). במרס 1942 טיפל הארגון ב-100 נזקקים.
בח' לא הוקם גטו. היהודים היו קרבן להתעללויות, לחלקאות, למעצרים ולהחרמות רכוש ; הם חויבו לענוד סימן היכר מיוחד. בסוף 1941 הם נצטוו למסור לגרמנים את כל הפרוות שבידיהם. במהלך איסוף הפרוות ירו הגרמנים והרגו את הלה גרייצר, פליטה מקרקוב. ב-30 ביוני 1942 פרסם מושל נפת מייכוב צו בדבר העברתם של כל יהודי הנפה בימים 13 ו-14 ביולי 1942 לכמה יישובים גדולים בנפה. על סמך הצו הזה גורשו לח' יהודי הכפרים והעיירות שרניאווה, טציצה, חודוב, זגוז'יצה ואולי מקומות נוספים.
ב-28 באוגוסט 1942 גירשו הגרמנים את רוב יהודי ח' לסלומניקי (ע"ע). בעת האקציה נרצחו 34 אנשים במקום. להעברת היהורים גויסו כפריים עם עגלות, ועליהן הושיבו הגרמנים דווקא את הצעירים ; את החולים והזקנים הריצו ברגל. מי שלא עמדו להם כוחותיהם נורו בדרך בידי השוטרים. אחר-כך נקפרו בקבר אחים ביער ליד הכפר חודוב שבין ח' למייכוב. יער זה היה בתקופת השואה אתר הרצח של רבים מיהודי הסביבה. באותו יום, 28.8.1942, רצחו הז'נדרמים הגרמנים, בכפר חודוב 58 יהודים ו-9 פולנים. היהודים נקברו ביער ליד הכפר. יהודי ח' שהגיעו לסלומניקי שהו שם שבוע ימים יחד עם אלפי יהודים מן הנפה, באחו פתוח ורטוב על שפת הנהר שרניאווה, ללא מים ומזון ותחת שמירה כבדה של שוטרים גרמנים ופולנים. בסופו של דבר, לאחר סלקציה שבמהלכה הופרדו קומץ אנשים "כשירים לעבודה", שולחו הנותרים למחנה המוות בלז'ץ.
ביום האקציה בח' השאירו הגרמנים במקום כמה עשרות עובדי כפייה יהודים שהועסקו בעבודות ניקיון ובאיסוף הרכוש היהודי הנטוש. כעבור זמן מה צורפו אליהם ניצולי האקציה של 28 באוגוסט, בסך הכל 70 איש. יהודים אלה הועברו לקראת סוף 1942 לזגוז'יצה שליד חודוב, ונרצחו גם הם ביער חודוב.
דרומית לח', לא רחוק מן הדרך המובילה למייכוב, הוקמה אחרי המלחמה אנדרטה לזכרם של 630 יהודים שנרצחו שם בשנת 1942. אפשר שכאן היה אתר הרצח של שארית יהודי נפת מייכוב, שהוצאו להורג בנובמבר 1942. בשנות ה-90 טיפלו באבן זיכרון זו ילדי בית-הספר העממי בח'.