ד' תמוז ה'תשע"ז

טארנובסקיה גורי TARNOWSKIE GORY

 

 

     

 

עיר בפולין
מחוז: שלזיה
נפה: טארנובסקיה גורי
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-13,582

·  יהודים בשנת 1941: כ-300

תולדות הקהילה:
כללי

בתחילת המאה ה- 16 הופעלו על-יד הכפר טארנוביצה, שבסביבת טארנובסקיה גורי, מכרות כסף ואבץ. ב- 1526 העניק הדוכס מאופולה לטארנובסקיה גורי מעמד של עיר. לאחר מלחמת 30 השנה (1618- 1648) נשאר בעיר מספר קטן של תושבים, ורק במחצית השנייה של המאה ה- 18, עם סיפוחה לפרוסיה חזרה טארנובסקיה גורי והתפתחה. בעיר וסביבתה הוקמו מכרות-פחם חדישים ומפעלי מתכת. באמצע המאה ה- 19 חוברה ט, גורי אל רשת מסילות הברזל. ב- 1803 נוסד בעיר בית-ספר לכורים, הראשון מסוגו בשלזיה, שפעל עד 1833. רוב אוכלוסי המקום היו פולנים' ובמאה ה- 19 הם ניהלו מאבק למען שלזיה הפולנית, ורק לאחר משאל-עם ב- 1921 הוחזרה טארנובסקיה גורי לפולין. היהודים בטארנובסקיה גורי הוזכרו לראשונה בתעודה מ- 1732. עד אז ישבו כמה יהודים בסביבה, אך אסור היה להם לשהות בעיר יותר מ- 12 שעות. עד תחילת המאה ה- 19 היה מספרם מועט, ורק ב- 1815 התארגנו בקהילה עצמאית, שנכללו בה יהודי העיר וכן יהודים מ- 30 ישובים לערך שבסביבה. מתיישבים יהודים באו לטארנובסקיה גורי מגרמניה; רובם היו אמידים, מהם אף בעלי מכרות וכן סוחרים גדולים. הקהילה היהודית התארגנה סופית ב- 1854, והשתייכו אליה 168 משפחות. עד 1854 שילמו חברי הקהילה את מיסיהם לפי שומה עצמית, ומאז ועד 1889 - על סמך ההחלטה של ועדת-שומה מיוחדת שליד הקהילה. מ- 1889 בהתאם לחוק של ממשלת פרוסיה, שילמו היהודים לוועד הקהילה אחוז מסוים של מיסי העירייה. תקציבה של הקהילה בשנים 1901- 1913 נע בין 15,400 ל- 18,500 מארקים. כשני-שלישים של התקציב באו מתשלום המיסים של חברי הקהילה. ב- 1887 רכש ועד הקהילה מגרש ובית למשרדיו. ב- 1913 בנה הוועד באותו מקום בניין גדול וחדיש, ובו מקום למשרדים, אולם-אסיפות, מקום תפילה מפואר, 2 כיתות לבית-ספר, מיטבח כשר, שני חדרים להלנת עוברי-אורח, וכן דירות בשביל הרב ופקידי הקהילה. במגרש ליד בית הקהילה היה מקווה-טהרה ובית-מטבחיים לעופות. ב- 1924 הוקם בגן הסמוך מגרש ובו מיתקני-ספורט. מ- 1841 פעלה על-יד הקהילה "חברת נשים", שעסקה בסעד ובעזרה לעניים. "חברה קדישא" התארגנה אך ב- 1860. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היו במקום החברות הבאות: "מלביש ערומים", "חברת עזרה לארחי-פרחי", ו"ארגון נערות יהודיות". בשנות ה- 90 המאוחרות פעלה כמה שנים "חברת נערים יהודים", בראשותו של הרב ד"ר לוונטאל. ב- 1898 נוסדה "האגודה להפצת ספרות והיסטוריה של העם היהודי", וב- 1912 - סניף של "ארגון אזרחי גרמניה בני דת משה". תחילה הסתפקה הקהילה בבית-תפילה צנוע. בית-הכנסת הראשון נחנך ב- 1832, וב- 1864 נבנה בית-כנסת חדש, גדול יותר, ששופץ ב- 1925. ראשוני היהודים קברו את מתיהם בביטום, ורק ב- 1822 הוקם בית-העלמין המקומי, שהורחב בשנים 1851, 1868, 1888 ו- 1892. רבה הראשון של טארנובסקיה גורי מ- 1815 היה ר' לוי פרוינד, בנו של הרב מביטום. אחריו כיהנו: ר' משה שטארק, הרב ד"ר קוהוט, הרב ד"ר היילבוט. ב- 1885- 1889, ואולי עוד כמה שנים לאחר מכן, ישב על כס הרבנות הרב ד"ר יעקב באספרוינד; בשנים 1894- 1903 כיהן הרב ד"ר אברהם לוונטאל ואחריו ד"ר לוי אמריך; ב- 1907- 1913 - הרב ד"ר הירש גראדנוויץ, ואחריו והרב ד"ר מארכוס מלכיור הרב ד"ר תיאודור קולברג (עד 1928). למן 1928, וכנראה עד מלחמת-העולם השנייה, ישב על כס הרבנות הרב ד"ר ריבנר. במחצית השנייה של המאה ה- 19 למדו ילדי ישראל בבית-ספר יסודי כללי, לפי הצו של ממשלת פרוסיה מ- 1847. בשנות התשעים הוקם ליד הקהילה בית ספר יהודי. תחילה למדו בו 78 ילדים, וב- 1903 - 59 תלמידים. במרוצת השנים נסגר בית-ספר זה. בעשור הראשון של המאה ה- 20 פחת מספר היהודים בטארנובסקיה גורי. אפשר שבשנות מלחמת-העולם הראשונה ואחריה נטשו כמה וכמה מיהודי טארנובסקיה גורי את עירם. בין שתי מלחמות-העולם הגיעו לעיר מרחבי פולין משפחות יהודיות למצוא להן פרנסה בשלזיה המתועשת. האמידים יותר בין יהודי המקום היו בעלי מכרות, סוחרי-אבץ, בעלי-הון, וכן בעלי מקצועות חופשיים. הללו שבאו מפולין עסקו בעיקר במלאכה ובמסחר זעיר. לעזרתן של שכבות אלו הוקמה ב- 1934 קופת "גמילות חסדים". כספים לקופה תרם בין השאר ארגון יוצאי טארנובסקיה גורי שבארצות-הברית. ההבדלים בין ה-"אוסט-יודן" ובין ה"ווסט יודן" הודגשו בכל אתר ואתר. בשנות השלושים פעל במקום סניף של ההסתדרות הציונית. השפעה גדולה נודעה ל"התאחדות" ול"ציונים כלליים". מבין אירגוני הנוער הציוני פעלו במקום "השחר" ו"עקיבא", וכן פעל ארגון הנשים "ויצו". ליד הארגונים הציוניים נפתחו קורסים לשפה העברית. בתקופה ההיא נתקיים בטארנובסקיה גורי איגוד ספורט "מכבי". גם לאחר מלחמת- העולם הראשונה היו חברי ועד הקהילה יהודים "גרמניים" בעיקר. בראש הוועד עמד מ- 1911 עד אוקטובר 1936 (ואפשר שאפילו עד 1939) אלכסנדר כהן (קון), בעל מכרות נודע, נכדו של סלומון כהן (קון), ראש-הקהילה הראשון בטארנובסקיה גורי ב- 1855. בימים הראשונים של ספטמבר 1939 כבש הצבא הגרמני את טארנובסקיה גורי, וכבר באוקטובר 1939 סופחה העיר לתחום הרייך השלישי. סבורים, שכל יהודי המקום גורשו בתקופה שבין אוקטובר 1939 ובפברואר 1940 מזרחה (לתחום פולין הכבושה או אל גבול ברית-המועצות) או לערי שלזיה העילית (סוסנובייץ, בנדז'ין). גורל יהודי טארנובסקיה גורי היה כגורל יהודי המקום. מ- 1940 ועד יאנואר 1945 היה בלאסוביצה הסמוכה לטארנובסקיה גורי מחנה עבודה ליהודים. אל מחנה זה הובאו יהודים מפולין, בלגיה וגרמניה. תקופה מסוימת היו במחנה שבויי-מלחמה בריטים וסובייטים. ישבו בו בממוצע כ- 5,000 אסירים. צריפי המחנה נבנו בתוך היער, ואילו כלואיו עבדו במסילת- הברזל, בין השאר בבנית מסילת-הברזל מטארנובסקיה גורי לזאוויירצ'יה. האסירים סבלו מרעב וקור. במחנה פשטה מגיפת-הטיפוס. ביאנואר 1945 חוסל המחנה, והאסירים הועברו מערבה, למחנות אחרים.