כ"ד כסלו ה'תשע"ח

טושין TUSZYN

 

 

     

 

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: לודז'
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-3,451

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,500

תולדות הקהילה:
כללי

טושין זכתה במעמד עיר ב- 1416. בתקופת המלחמות באמצע המאה ה- 17 נחרבה עיירה מלכותית זו כליל. ב- 1870 הפסידה טושין מעמד העיר ושוב זכתה בו ב- 1924.
היהודים התיישבו בעיירה במחצית השנייה למאה ה- 17 בתקופת שיקומה. אולם במאה ה- 18 הרסו שתי דליקות את מקורות קיומם. הראשונה נפלה ב- 1762; הדליקה השנייה, הגדולה יותר, נפלה ב- 1788 וכתוצאה מכך עברו יהודים רבים מטושין לערים ולכפרים אחרים, ואילו הנותרים במקום ירדו מנכסיהם בשל השריפה. חורבן העיר ביטל את חשיבותו של פסק בית-הדין בסכסוך שבין היהודים לבין העירונים בטושין, שגזר על מגורי היהודים בתחום השוק. עניין הגבלת מגורי היהודים שב ונתעורר בתקופת מלכות פולין (ב- 1827), כשאמרו השלטונות להביא לטושין מתיישבים גרמנים אנשי- תעשייה, והתכוונו בקשר לכך לקבוע את תחום מושבם של היהודים ברחובות פיוטרקובסקה ושייראדזקה בלבד. אולם קביעת תחום מושב ליהודים לא יצאה מן הכוח אל הפועל. הבאת המתיישבים ותיעוש העיירה לא זכו להתגשם.
הישוב היהודי במקום נתקל גם בקשיים אחרים, טיפוסיים למאה ה- 18 ולראשית המאה ה- 19. הכוונה להגבלת זכות היהודים לייצר ולשווק יי"ש ובירה. בטושין מקור פרנסה זה יוחד כחוק לעירונים בלבד, ועל כן ניסו היהודים לעקוף את הגזירה בדרכים שונות. בין השאר קנו היהודים בתים ומגרשים מהעירונים וקשרו את העיסקה עם קבלת הזכות לבשל משקאות חריפים ולמכרם. במקרים אחרים חכרו היהודים מידי העירונים זכות הייצור והמכירה של המשקאות. קבוצה אחרת של יהודים סחרו בבירה וביי"ש ללא כל הרשאה רשמית. על כן פנו נציגי העירונים בטושין אל השלטונות, ותבעו לאסור על היהודים לחלוטין לעסוק במשקאות. ב- 1777 החליטו השלטונות המרכזיים להיענות לתביעות העירונים מטושין, אך למעשה לא עלה בידם לסלק את היהודים ממשלח-יד זה. העניין הועלה שוב בתקופת מלכות פולין; בפסק-הדין מ- 1821 נאסר על היהודים לעסוק במשקאות; אף-על-פי-כן, עבר הענף כולו לידיהם כעבור זמן קצר.
במאה ה- 18 ובמחצית הראשונה ל- 19 גרו בטושין מלבד היהודים המייצרים ומוכרים משקאות חריפים גם קבוצת בעלי-מלאכה ורוכלים יהודים. ב- 1765 היו בין יהודי טושין חייטים, פרוונים, גלב ושני כליזמרים. ב- 1793 היו בעיירה 14 בעלי-מלאכה, מהם 7 יהודים (5 חייטים ו- 2 פרוונים). בשנות ה- 70 וה- 80 למאה ה- 18 גר בעיירה יהודי - סוכן עשיר של הסטארוסטה בטושין.
במאה ה- 19 עסקו רוב יהודי טושין במלאכה ובמסחר זעיר, הקשורים בחלקם עם תעשיית האריג שבסביבה. הם מכרו את תוצרתם או סחורתם בירידים שנתקיימו בטושין 6 פעמים בשנה.
בשנתיים הראשונות למלחמת העולם ה-I יבשו מקורות פרנסה רבים של יהודי טושין, וחלק ניכר מהם סבלו אז מחסור ואף רעב. על כן נוסד ב- 1915 מטבח, שנתן ארוחות חינם לעניים.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, בקשר למקורות מים מינרליים שנתגלו שם עוד במאה ה- 19, נוסד ליד טושין מקום קיט שנקרא "פודמבינה" או "טושין-יער". הוקמו שם בתי קיט וחווילות, בעיקר על ידי יהודים מלודז'. קבוצת בתים בהם נפשו חסידים נקראה בשם "יירוזולימסקה". מרכז נופש זה שימש מקור פרנסה לקבוצה רבה של סוחרים, מתווכים ובעלי מלאכה יהודים מטושין. הסיכויים לפרנסה זו גדלו כשנסלל קו החשמלית טושין-לודז'. למשפחות יהודים רבות שימשו הרווחים של עונת הקיט יסוד לפרנסתם כל השנה.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פעל בטושין ועד קהילה. ב- 1936 קודש בית-עלמין יהודי, (עד אז נטמנו הנפטרים בבתי-העלמין של לאסק או לוטומיירסק). בהנהלת הקהילה היהודית בטושין היו רוב החברים ציונים כלליים והסידים. בבחירות למועצת העיירה ב- 1924 התחרו שתי רשימות של יהודים, האחת של בעלי-המלאכה, והשנייה- "הרשימה היהודית המאוחדת". רשימה זו זכתה ב- 4 מאנדטים שחולקו בין הציונים הכלליים, המזרחי, אגודת ישראל והבלתי- מפלגתיים, מאנדט אחד לכל קבוצה. בבחירות למועצת העירייה ב- 1932 ברוב הקולות זכו הציונים.
ביום כניסת הנאצים לטושין תפסו החיילים הגרמנים 12 יהודים ורצחו אותם ביער הסמוך. בימי הכיבוש התקיים הישוב היהודי בטושין כחודשיים בלבד. בדצמבר 1939 (קרוב לוודאי ב- 15 בו) גורשו כל האוכלוסים היהודים מהעיירה. שוטרי משטרת העזר הגרמנית עברו בלילה מדירה לדירה וגרשו את היהודים החוצה, רבים מהם כשהם יחפים וכותונתם לעורם. לאחר שנאספו הכול בשוק, נאלצו לצעוד ברגל לעבר פיוטרקוב טריבונאלסקי, בשעת צינה עזה. בעלי כסף יכלו לשכור להם עגלות בכפרים הסמוכים. שבורים ורצוצים הגיעו המגורשים למחרת לפיוטרקוב. מקצתם, בעיקר ילדים, קפאו למוות בדרכם. מספר מסויים של מגורשים נשארו במקומות אחרים בדרך, בעיקר בסרוצקו. מצבם של יהודי טושין שהגיעו לפיוטרקוב לא היה רע יחסית בתקופה מאוחרת יותר. הודות לקשרים ענפים עם איכרי הסביבה, עסקו מקצתם בהברחה, ובגיטו פיוטרקוב יצא שמם לפניהם כרוכלי הספקה זריזים.
לאחר גירוש יהודי טושין תפסו מתיישבים גרמנים את בתיהם המשובחים יותר. הבית היפה ביותר הוקצה למפלגה הנאצית המקומית. שאר בתי היהודים נהרסו.