כ"ט סיון ה'תשע"ז

טיצ'ין TYCZYN

 

 

 

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: ז'שוב
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-3,095

·  יהודים בשנת 1941: כ-957

·  יהודים לאחר השואה: מעטים

תולדות הקהילה:
כללי

טיצ'ין הוקמה והוכרה כעיר ב- 1368. היא שוכנת ליד הכפר ביאלה והשתייכה לאחוזותיו של המלך קאז'ימיר הגדול. את הפריבילגיה לייסוד העיר קיבל מידי המלך ארטולד טיצ'נר, שמוצאו היה כנראה מטיצ'ין שבמוראביה. מאז הקמתה היתה טיצ'ין לעיר פרטית בידי בני האצולה. כשאר ערי האיזור סבלה טיצ'ין מפלישת צבאות זרים, ונפגעה גם מדליקות. (בשנים 1600- 1651 פקדו את העיר 5 דליקות גדולות, שבהן עלו באש רוב בנייני העיר). את התפתחותה של העיר בלמה קירבתה של ז'שוב, עיר גדולה ביותר בתקופה ההיא. מלחמות הקוזאקים והשבדים פסחו על טיצ'ין. במאה ה- 18 נסתמן בה פיתוח-מה. (עד 1939 עמדו על תילם בניינים ציבוריים וכן בתי-מגורים שנבנו באותה תקופה). במאה ה- 19 עסקה האוכלוסייה הנוצרית בחקלאות, באריגה ביתית ובמקצועות מלאכה כגון חבתנות, נפחות, סנדלרות. כ- 500 שנה ישבו היהודים בטיצ'ין. הידיעה הרשמית על ישיבת-קבע של היהודים בעיר היא משנת 1567. על קדמוניותו של היישוב היהודי בטיצ'ין מעידות המציבות העתיקות שבבית-העלמין אשר כתובותיהן נטשטשו מרוב ימים. אחת המציבות היא של אב"ד טיצ'ין ר' יעקב כהנא שפירא בעל "אהל יעקב". שמצא מיפלט בטיצ'ין בעת גזירות ת"ח ות"ט. ר' יעקב מזכיר את טיצ'ין בחיבורו ומתאר אותה כעיר נודעת בבני-תורה היושבים בה. מציבה אחרת היא של הרב ר' אליעזרליפמאן, ממשפחת רבנים מפורסמת. המאה ה- 18, ובעיקר מחציתה הראשונה, היא תקופת ביסוסו של היישוב היהודי בטיצ'ין. גם אז כיהנו בטיצ'ין רבנים ידועי-שם. באמצע מאה זו היה רבה של טיצ'ין ר' אברהם שטרוי, שעבר לאחר מכן לכהן בדוקלה (נפטר שם ב- 1777). בנו ר' שמואל נתקבל ב- 1780 כרבה שלדינוב. ב- 1795 נחנך בית-כנסת של אבן, שבא במקום בית-הכנסת של עץ אשר עלה באש. בעשורים הראשונים של תקופת השלטון האוסטרי בטיצ'ין, הוטלו עליהודי טיצ'ין כעל שאר יהודי גאליציה, גזירות כלכליות שונות. נטל המיסים היה כבד. יהודי טיצ'ין לא עמדו בו, ואף לא היה לאל ידם ב- 1789 לשלם את הארנונה לאותה שנה. קהילת טיצ'ין חוייבה לשלוח 6 משפחות יהודיות להתיישבות חקלאית ולציידן בכלים ובכסף. ואמנם עד 1789 אכן יצאו 2 משפחות להתיישבות, ואולם מ- 1805 לא יצאה להתיישב בכפר שום משפחה יהודית נוספת מטיצ'ין. ב- 1830 בקושי שילמה הקהילה היהודית בטיצ'ין את שכרו השנתי בסך 60 פלורין לרב המקומי. מאמצע המאה ה- 19, ובעיקר במחציתה השנייה, שופר במקצת מצבו הכלכלי של היישוב היהודי בטיצ'ין. תרמה לכך חצרו של האדמו"ר, ר' שלמה אריה-לייב ב"ר זאב וולף ויינשלבוים בעל "ברכת שלמה". אל העיירה נהרו חסידים במאותיהם, מהם גם יהודים מחוץ-לארץ ואפילו לא-יהודים. הכל באו אל האדמו"ר הזה לבקש מופתים. ר' שלמה עצמו לא היה מצאצאי רבנים ואדמו"רים. בילדותו הרבה להתבודד, ובבחרותו היה מן ה"יושבים" אצל ר' חיים מצאנז. הוא דבק במיוחד בר' יחזקאל משייניאווה. זמן-מה היה ר' שלמה מלמד תינוקות בכפר בלנדובה ומשם הוציאו ר' יחזקאל משייניאווה להיות אדמו"ר לרבים. בזמן שבתו בטיצ'ין (למן העשורים האחרונים של המאה ה- 19 ועד לפטירתו ב- 1927) היתה חצרו למרכז חיי העיירה. לפרנסתם של יהודי טיצ'ין, שעיקרה מסחר זעיר (במיוחד סחר בבצלים שנשתבחה בהם הסביבה) ומלאכה, נתווספו אפוא בעת ההיא מקורות- פרנסה חדשים: מסעדות ששירתו את הבאים אל הרבי, וכן מספר ניכר של עגלונים שהסיעו את החסידים מתחנת- הרכבת בז'שוב אל העיירה. באותו זמן תקופה ארוכה היה רב דמתא ר' יחיאל מיכאל זאב דרליך. הוא ישב על כיסא הרבנות כ- 50 שנים רצופות (מ- 1840 בערך עד 1888). לאחר פטירתו קיבל ממנו בנו, ר' ישראל, את התפקיד עד 1915. את כיסאו ירש בנו, ר' יעקב יצחק (נספה בתקופת השואה). עד מלחמת-העולם ה- 1 שרר בקרב יהודי טיצ'ין ההווי החסידי-מסורתי. ב- 1881 נתקיימה במקום אסיפת "מחזיקי הדת" בראשות הרב ר' יחיאלדרליך, ומטרתה קריאה לעמוד בפרץ נגד ניצני ההשכלה הראשונים שחדרו מז'שוב הקרובה גם לטיצ'ין. ב- 1910 היה ניסיון לארגן במקום חוג ציוני בשם "בית יהודה", אולם בהשפעת האדמו"ר והחסידים נסגר החוג לאחר קיום רופף של חדשיים. רק בתום מלחמת- העולם ה- 1 מצאה התנועה הציונית בטיצ'ין תנאים נאותים יותר להתארגנות. בנובמבר 1918 פרעו כפריי הסביבה פרעות ביהודי טיצ'ין; חנויותיהם נשדדו, וכמה מהם נפצעו קשה. במאי 1919 חזרו ונישנו הפרעות, והפעם נשדדו ונהרסו גם בתי-מגורים של היהודים. פגיעות בגוף לא היו, שכן רוב יהודי המקום נמלטו על נפשם בטרם פרצו המהומות; מרביתם התחבאו בבית- הקברות היהודי. מלחמת-העולם, ולאחר מכן המשבר הכלכלי הממושך, וכן התעמולה האנטי-יהודית עירערו את מצבם של היהודים שהתגוררו בסביבתה הכפרית של טיצ'ין. 90% מיהודי הכפרים שבסביבה עברו אפוא לגור בטיצ'ין עצמה. לאחר פטירתו של האדמו"ר ר' שלמה ב- 1927, ועם קביעת חצר האדמו"רות של בנו-יורשו ר' אברהם בז'שוב, ירד קרנה של טיצ'ין החסידית. בכך אזל גם מקור פרנסה חשוב של יהודי טיצ'ין, שכן נתרוקנה העיר ממבקריה החסידים. עגלונים רבים הפכו מחוסרי עבודה, ורבים מבני הקהילה נטשו את עירם בבקשם פרנסה בערים גדולות יותר. את מקומם תפסו, כאמור, בני הכפרים, ומשום כך לא פחת היישוב היהודי בטיצ'ין. הג'וינט עזר במזון ובבגדים בשנים הראשונות לאחר גמר המלחמה (בין השאר שוקמה החברה "ביקור חולים"). כן באה לעזרתם של הסוחרים ובעלי-המלאכה קופת גמ"ח, שהוקמה במקום ב- 1937. הללו היה בידם להוציא את כלכלת יהודי המקום מקיפאונה. כל זמן שנתקיימה בטיצ'ין חצר האדמו"ר ר' שלמה נתקשו הציונים להתארגן. אמנם ביוזמת אנשי האינטליגנציה המקצועית (בטיצ'ין ישבו 3 רופאים ו- 7 עורכי-דין יהודים) ובני- הנוער שלמדו בז'שוב הסמוכה חודשה ב- 1918 פעולתה של אגודת "בית יהודה", אולם לא אחת נאלץ החוג לדראמה, שקיים ארגון זה, להפסיק את הצגותיו בלחץ החסידים והאדמו"ר עצמו. ואילו בספרייה, שנתקיימה גם היא ליד הארגון, השתמשו בני משפחותיהם של האינטליגנציה; הספרים שבה היו ברובם מיצירות הספרות הפולנית והאירופאית בלבד. ב- 1925 ציווה הסטארוסטה (מושל הפנה) לסגור את האגודה "בית יהודה" בלי שיציין את הסיבה לסגירתה (אפשר שיד החסידים היתה בדבר), ורק כעבור שנתיים התירו השלטונות לפותחה שוב. בשנות השלושים פעלה "בית יהודה" בתנופה. פעמיים בשבוע נתקיימו באולמה הרצאות ומופעי-תרבות אחרים, וגם החוג לדראמה חידש את הופעותיו. בשנות ה- 30 גילו גם שאר הארגונים הציוניים בטיצ'ין, שנתקיימו עד אז או שחודשו בעת ההיא, פעילות ערה. במקום התארגנו סניפים של הרביזיוניסטים, של "הציונים הכלליים" ושל "המזרחי". ב- 1932 הוקם קן "עקיבא". בידי ארגוני השמאל הציוני לא עלה להקים סניפים בטיצ'ין. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1929 קיבלה רשימת "הציונים-הרביזיוניסטים" 40 קולות, זו של "הציונים הכלליים" - 19 ושל "המזרחי" - 9 קולות. בבחירות של 1935 ירשו "הציונים הכלליים" וה"מזרחי" את קולותיהם של הרביזיוניסטים והקולות נתחלקו: 75 ל"ציונים הכלליים" ו- 36 ל"המזרחי". באותן השנים הוקמו קורסים לעברית מטעם "תרבות". היו גם שיעורי-ערב לעברית ליד ארגון הנוער "עקיבא". ב- 1937 הקים מועדון הספורט "בר כוכבא" שבז'שוב את סניפו בטיצ'ין. השליטה בוועד הקהילה היתה בידי החרדים. אמנם בבחירות לוועד הקהילה, שנתקיימו ב- 1924, נבחרו גם 4 ציונים מתוך 12 כלל הנבחרים, אולם הבחירות נפסלו והסטארוסטה מינה קומיסאר. בבחירות לוועד שנתקיימו ב- 1928 נפסלה רשימת הציונים עוד קודם לבחירות, אך הסטארוסטה לא קיבל את עירעורם של הציונים ואישר את הפסילה. גם במועצת העירייה ייצגו החרדים את היישוב היהודי בטיצ'ין. לנציגות היהודים היה על-פי-רוב שליש מכלל המאנדאטים, וליהודים היה שמור מקום של חבר הנהלת העירייה. כאלה היו גם התוצאות של הבחירות האחרונות למועצת העירייה, שנתקיימו ב- 1939; היהודים קיבלו 4 מאנדטים מתוך 12, אלא שהפעם היו בין הנבחרים היהודים 3 ציונים. בחודשים הראשונים של מלחמת-העולם השנייה הגיעו לעיירה עקורים ופליטים רבים, בעיקר מלודז'. רובם היו חסרי כול, אך גם בטיצ'ין היו היהודים שרויים במצוקה גדולה. יצויין, כי בשבועות הראשונים לכיבוש מנע ראש-העיר, שמוצאו מחבל הסודטים, פגיעות חמורות ביהודי המקום. בין השאר מנע שוד הרכוש היהודי מצד כפריי הסביבה, שנהרו אז בהמוניהם לטיצ'ין. סברה היא שבטיצ'ין, בדומה למקומות אחרים בנפת ז'שוב, הפכו הגרמנים ב- 1942/1941 את רובע מגוריהם של היהודים לגיטו. הגיטו לא היה מגודר, אף לא הופקדה עליו שמירת שוטרים. קרוב לוודאי שהוקם יודנראט, אולם אין בידינו פרטים על פעולתו. לעומת זאת ידוע לנו, כי סניף י.ס.ס. הוקם במקום. ביוני 1942 רוכזו בטיצ'ין יהודי הכפרים שבסביבה, וכל אוכלוסי הגיטו גורשו לז'שוב. משם הם שולחו ביולי 1942 יחדעם כל מגורשי ז'שוב למחנה המוות בבלז'ץ. מבין המעטים מיוצאי טיצ'ין, שעלה בידם להישאר בז'שוב לאחר הגירוש הגדול, שולחו כמה מהם לטיצ'ין כדי לנקות את שטח הגיטו ולאסוף את רכושם של המגורשים. לאחר זמן קצרהוחזרו הללו שוב לז'שוב.