ד' חשון ה'תשע"ח

פומייחובק POMIECHOEWK

כפר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: וארשה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-666

·  יהודים בשנת 1941: כ-202

תולדות הקהילה:
 

פומייחובק נזכרת לראשונה בתעודות בשנת 1254 ככפר בבעלותם של כמרים מצ'רווינסק. בשנים 1807- 1812 הוקם בפקודת נאפוליון מבצר במודלין הסמוכה ואחת המצודות נבנתה בפומייחובק . יש להניח, שרק אז החלו להתיישב בפומייחובק יהודים. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה שהיו כרוכים בהגשת שירותים לאנשי חיל המצב בפומייחובק . בשנת 1920, בעת פלישת הצבא הסובייטי לפולין, האשימו השלטונות הפולניים את יהודי המקום בבגידה וגירשו את כולם. לאחר שנסתיימו הקרבות חזרו רוב היהודים לבתיהם. לפי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1921 היו בפומייחובק 666 תושבים וביניהם 202 יהודים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עזבו כנראה מקצת מן היהודים את פומייחובק . כל אלה שנשארו במקום גורשו לאחר מכן לפלונסק ולנובי דבור. באוקטובר 1939 נכללה פומייחובק יחד עם כל האיזור( השטחים הצפוניים של מחוז וארשה) ב"בצירק ציחנאו" שסופח לרייך השלישי. משנת 1941 ועד יאנואר 1945 היה במצודה המקומית( "הפורט השלישי") בית-סוהר של הגסטפו ובו הוחזקו אסירים המוגדרים פוליטיים וכן פליליים; היו ביניהם פולנים, יהודים, רוסים והונגרים. בחודשים יולי-אוגוסט 1941 שימש "הפורט השלישי" מחנה ריכוז ליהודים שלא היו בידיהם תעודות זיהוי של הרייך השלישי. בתחילת יולי הובאו לפומייחובק כ- 3,000 גברים, נשים וילדים מגטאות פלונסק, נובי דבור, נובה מיאסטו, זאקרוצ'ים ומכפרי הסביבה (לפי מקור גרמני היו בפומייחובק ביולי 1941 2,605 יהודים). הגרמנים דחסו את כולם לתוך 10 תאי-בטון תת קרקעיים ריקים. בימים הראשונים לא קיבלו האסירים מזון ואף לא מים. לאחר מכן הוקצבו ליהודים הכלואים בין 50 ל- 100 גרם לחם ליום ומים שהביאו מן הנהר על גבם. שעות ארוכות עמדו האנשים בתור כדי להשיג כוס מים. בדרך כלל היה התור דחוס כל כך, שאי אפשר היה לעזבו. לשם בידור ירו לפעמים השוטרים הגרמניים לתוך ההמון והיו אף אבדות בנפש. היהודים התקיימו במחנה בעיקר הודות לחבילות מזון שקיבלו מקרוביהם בגטאות נובי דבור, פלונסק, נובה מיאסטו וזאקרוצ'ים וגם הודות לחביות מרק ומשלוחי חלות, דכש ועוד ששלחו היודנראטים מן העיירות האלה. למרות העזרה הזאת גבר הרעב מיום ליום והתפשטו מגפות של דיזנטריה וטיפוס. בעשרת הימים הראשונים לקיום המחנה הוצאו להורג "על הגבעה" יום יום עשרות חולים. לדברי העדים נרצחו באותה תקופה בין 600 ל- 800 איש. את הקורבנות בחר מלך הופנבלום מנובי דבור, שהיה מפקד המשטרה היהודית במחנה. הופנבלום גילה אכזריות רבה כלפי הכלואים, גזל את רכושם המעט וניצל את מעמדו כדי להתעשר. לפי השמועות נאסר מלך בידי הגסטפו והוצא להורג בעקבות השתדלויותיו של י' ראמק, יו"ר היודנראט בפלונסק. ב- 14 באוגוסט 1941, בערב, הועברו יהודי המחנה בעגלות לגבול עם ה"גנרל גוברנמן" ושם הורו להם השוטרים הגרמניים לחצות את הגבול ברגל. למחרת הגיעו 2,004 יהודים ממחנה פומייחובק ללגיונובו שמעבר לגבול הגנרל גוברנמן. רבים מהם היו פצועים מאירועי הלילה האחרון: השוטרים הגרמניים השתעשעו באלצם את היהודים לרוץ לתוך אש המדורות שהדליקו בעלי העגלות הפולניים כדי לשרוף את הקש המלוכלך. ב- 16 באוגוסט הועברו רוב הפליטים לגטו וארשה. כעבור שלושים שנה בערך, בשנת 1972, הקימו השלטונות הפולניים גלעד לזכר הקורבנות שנפלו ב"פורט השלישי".