א' אב ה'תשע"ז

אולסקו OLESKO

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: זלוצ'וב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 3,645
• יהודים בשנת 1941: כ- 600

תולדות הקהילה:
כללי
ב- 1327 מוזכרת אולסקו כמבצר ולידו טירה בצורה. ב- 1441 עברה אולסקו לרשות פרטית של האצולה. במאה ה- 17 השתייכה למשפחת ז'ולקייבסקי ואחר-כך ליורשי משפחת סובייסקי. אולסקו היתה מקום לידתם של שני מלכי פולין יאן סובייסקי ומיכל קוריבוט וישניובייצקי. אולסקו נתנסתה בפורענויות שפקדוה במשך דורות. פעמים רבות נפגעה העיר מפלישות הטאטארים (בעיקר בשנים 1512, 1579); הרס רב נגרם לתושביה במלחמות הקוזאקים (1648- 1649); דליקה גדולה השתוללה במקום ב- 1634 וב- 1836, וכעבור שנתיים פקד אותה רעש. העיר התאוששה לאחר שהיתה ב- 1855 למקום מושבם של משרדי הנפה. פיתוחה נבלם בעת הכיבוש הרוסי במלחמת-העולם הראשונה ושוב לא התפתחה יותר. על ראשוני היהודים באולסקו נמסר בתעודות מ- 1500. כעבור 7 שנים הוטל עליהם לשלם 16 זהובים מס-הכתרה. ב- 1552 היו ברשות היהודים 12 בתים, וב- 1578 הגיע מספר משלמי מס-הגולגולת ל- 108. שנה לאחר-מכן נידונו יהודי המקום לסבל קשה מפלישת הטאטארים. לאחר המאורעות הללו העידו בשבועה בבית-הכנסת בלבוב 2 נציגי היישוב באולסקו, חיים ויעקב, שבעת פלישת הטאטארים נרצחו 38 יהודים, משלמי מס-הגולגלת, ונותרו במקום אך 70. בדליקה שפרצה ב- 1634 נרשמו בין הנשרפים מתושבי העיר גם 4 בעלי- בתים יהודים: אהרן, חיים, יוסף ואליהו. היישוב היהודי חדל, כנראה, להתקיים בעת הגזירות של ת"ח ות"ט, אך חודש כעבור שנים אחדות ואף התפתח בתקופת בעלותם על העיר של בני משפחת סובייסקי. בכתב-הזכות שניתן לעיר ב- 1687 בידי המלך יאן סובייסקי (בעליה דאז) צויין בין השאר, שעל יהודי אולסקו מוטלות כל החובות ואף הזכויות (גם הזכות לייצור ושיווק משקאות) שניתנו ליתר תושבי העיר. במחצית הראשונה של המאה ה- 18 התקיימו באולסקו אסיפות של ועד גליל רייסן. ב- 1765 היו בא, ובכפרי הסביבה המסונפים לקהילתה 771 יהודים משלמי מס- גולגולת. במחצית המאה ה- 19 לא גדל היישוב היהודי באולסקו ורק במחציתה השנייה חלה בו התפתחות כלשהי, שכן היתה למקום מושבו של האדמו"ר ר' חנוך-הניך מייער, חתנו של ר' שלום מבלז. חצר האדמו"רות הוסיפה מעט פרנסה לתושבי המקום, אולם למעשה המשיך היישוב היהודי להיות דל-אוכלוסין ובעל מקורות פרנסה מעטים. ב- 1880 בערך צויין שהמקום מנותק מן האיזור בגלל חוסר דרכים סלולות; לירידים השנתיים, 8 במספר, היו באים אך מעטים. בסך-הכול היו אז בידי היהודים בעיירה 25 חנויות-מכולת, 3 חנויות סידקית וחנות אחת לתבלינים. גם בעלי-מלאכה מעטים היו בעת ההיא. בסך-הכול עסקו במלאכה יהודים כנוצרים - 5 סנדלרים, 4 נפחים, 5 חייטים, 2 אופים, כ- 5 נגרים, בורסקאי 1 וכן חרש נשק - 1. ניתן להניח שהחייטים, האופים וכמה מהסנדלרים והנגרים היו יהודים. אחרי התלאות שעברו על יהודי המקום במלחמת-העולם הראשונה ובשל העתקת מקום-מושבו העיקרי של האדמו"ר מאולסק אל לבוב, נתמעטו אוכלוסי היהודים בעיירה ומחוסר הפרנסה היו חייהם בסימן הניוון. קשה היה ליהודי אולסקו לקיים קופת גמ"ח (זו הוקמה ב- 1928 אך ב- 1934 בטלה מפאת הגירעון בתקציבה). מראשיתה ועד לאמצע המאה ה- 18, בה היתה לעצמאית, היתה קהילת אולסקו מסונפת לזו של לבוב. ידוע שב- 1608 היה לה בית-כנסת משלה. בית-הכנסת השני הבנוי עץ הוקם במאה ה- 18 ועמד על תילו גם בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. הרבנים שכיהנו בקודש באולסקו היו: ר' יעקב הלוי, ב"ר אהרן שור; ב- 1748 מסר את כס הרבנות בא, לידי אחיו ר' משה הלוי, והוא עצמו עבר לכהן כרב הגליל לבוב בברודי. אחריו כיהן ר' נתן-נטע סגל לנדא; גם הוא עבר לכהן כראב"ד בלבוב, שם נפטר ב- 1775. ממנו קיבל כנראה ר' זאב ב"ר שמואל, בעל "חידושי הרז"א". בשלהי המאה ה- 18 ישב על כס הרבנות באולסקו ר' יעקב (נפטר ב- 1800), ואחריו ר' דב ברוש ב"ר שלמה לוצקר ברוש (נפטר ב- 1850). ממנו קיבל ר' חנוך-הניך מייער בעל "לב שמח" חתנו של ר' שלום, מייסדה של שושלת בלז. ר' חנוך-הניך הוא ראש שושלת אולסק, ובשבתו בעיר זו הוכתר בשני כתרים; של אב"ד ושל אדמו"ר. בעת כהונתו שירת תחילה כראב"ד אחיו ר' יצחק מייער, ולאחר פטירת אחיו ב- 1884 ירש את כס האדמו"רות. לאחר פטירתו של ר' יצחק ב- 1904 הוכתר לאדמו"ר גיסו ר' אהרן מנחם- מנדל ב"ר אלכסנדר יום-טוב ליפא אייכנשטיין מז'ידאצ'וב. הלה העתיק את חצרו בזמן מלחמת-העולם הראשונה אל לבוב, שם נפטר ב- 1923. את חצרו בלבוב ניהל בנו ר' שמשון (נספה בתקופת השואה). בין שתי מלחמות-העולם כיהנו ברבנות באולסקו ר' לוי האמרלינג ור' הניך וואגשאל (נספה בתקופת השואה בלבוב). עד תחילת המאה ה- 20 שרר באולסקו ההווי החסידי, ולחסידים היתה שליטה מוחלטת במוסדות הקהילה. בבית-הספר העממי הכללי שבמקום למדו ב- 1901 רק 3 תלמידים יהודים. בית-הספר מיסודו של הבארון הירש, הוקם במקום ב- 1901, נסגר מספר פעמים בגלל התערבותם של רבני המקום וחסידיהם ששללו את קיומו. במאבק מתמיד עם החרדים עמדו גם הארגונים הציוניים הראשונים; בר כוכבא והמזרחי, שהתארגנו לפני מלחמת-העולם הראשונה. עם תום המלחמה חודשה הפעולה הציונית באולסקו ואף הלכה וגברה. ב- 1919 הוקמה אגודת התחיה; ב- 1924 - ארגון עזרה ובמרוצת השנים - אחוה, אחוה צעירה, בני עקיבא והתאחדות, ובסוף שנות ה- 30 קן השומר הצעיר. במשך כל אותה התקופה המשיך לפעול ארגון בר כוכבא שצביונו היה אז סוציאליסטי-ציוני. ליד הארגונים הציוניים היו חוג דראמאטי וספריה. מספר השקלים באולסקו היה ניכר. ב- 1931 נמכרו 95 שקלים, והקולות לקונגרס הציוני נתחלקו כלהלן: הציונים הכלליים - 40; התאחדות - 30; הרביזיוניסטים - 15 קולות. בוועד הקהילה המשיך להיות הרוב בידיהם של החרדים-החסידים. ב- 1921 נבחרו 4 נציגי החרדים, 2 ציונים ו- 2 מאנדאטים קיבלו נציגים של יהודי הכפרים הסמוכים. גם למועצת העיריה, שאליה נבחרו ב- 1933 3 יהודים מתוך 12, קיבלו הציונים אך מאנדאט אחד, ואילו החרדים - 2 מאנדאטים. על גורל יהודי אולסקו בתקופת מלחמת-העולם השנייה ישנן בידינו ידיעות מועטות בלבד. בעת הכיבוש הנאצי - בינואר 1942 היה מספר התושבים היהודים באולסקו 472. הנתונים על השמדתם סותרים זה את זה. ניתן להניח, שבאולסקו עשו הנאצים 2 אקציות: הראשונה ב- 29.8.1942 ובמהלכה נשלח חלק מן היהודים להשמדה לבלז'ץ (ייתכן שהשילוח עבר דרך זלוצ'וב, שגם שם נערכה בימים אלה אקציה, וצורף למגורשי עיר זו), והשנייה היתה בנובמבר 1942, ואז הועברו אחרוני יהודי אולסקו לגיטו בזלוצ'וב. באביב 1943 הוקם באולסקו מחנה עבודה ליהודים; כלואיו הועסקו במחצבות ובסלילת כבישים בסביבה. המחנה חוסל במחצית השנייה של יוני 1943. הנאצים הוציאו את הכלואים להורג על הגבעה הסמוכה מיודובורי

 

http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%20780.pdf

 

קישור לעיריה המקומית
http://www.halgal.com/bkparish_slownik.html