ד' חשון ה'תשע"ח

פורדון FORDON

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: בידגושץ'
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,387

·  יהודים בשנת 1941: כ-70

תולדות הקהילה:
 

במאה ה-11 נבנה בין הכפרים קויאווי ופומוריה, במרחק שני קילומטרים מן המקום שבו נבנתה לימים העיר פ', מבצר וישגורוד. בשנת 1136 נכבש המבצר בידי מלך פולין בולסלאב "עקום הפה", וסביב המבצר התפתח יישוב. בשנת 1330 השתלטו עליו אבירי מסדר הצלב ושרפו אותו כליל, אך התושבים בנוהו מחדש מעט צפונה משם. בשנת 1382 קיבל היישוב הכרה ומעמד של עיר על-פי החוק המגדבורגי וב-1424 חזר ואישר מלך פולין ולדיסלאב יאגלו את הפריווילגיה הזאת, במסמך שבו הופיע לראשונה השם פ'.
פי היתה עיר של המלך ומשל בה הסטרוסטה (פקיד המלך) שישב בבידגושץ' (ע"ע). בשנת 1617 פרצה בעיר שרפת ענק שכילתה את כל בתיה ונכסיה. על גודל האסון תעיד העובדה שהמלך זיגמונט השלישי העניק לה פטור מלא ממסים. אחר-כך החלה העיר להשתקם, אך בשנת 1656 סבלו תושביה קשות מידי הפולשים השוודים ורכושם נבזז. בשנת 1673 הוכתר בפולין המלך יאן השלישי סובייסקי, שאישר ואף הרחיב את הפריווילגיות הקודמות שקיבלה העיר.
תושבי פ' התפרנסו מדיג ומחקלאות ואף שלחו ידם במסחר ובמלאכה. תפקיד חשוב נועד להם בהשטת מטענים על הוויסלה. ב-1772 בעקבות חלוקתה הראשונה של פולין, סופחה פ' לפרוסיה.
תחת שלטון הפרוסים גדלה האוכלוסייה המקומית והעיר נהנתה משגשוג כלכלי. הוקמו בה מפעלי תעשייה, והמסחר על הוויסלה התפתח גם הוא. בשנת 1885 חוברה פ' למסילת-ברזל שקישרה אותה עם בידגושץ', ומאוחר יותר הוארכה המסילה והגיעה עד חלמז'ה וברודניצה.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא חלו בפ' שינויים בולטים, למעט הידוק הקשרים עם בידגושץ'. שלטונות פולין הקימו בפ' בית-סוהר שנועד בעיקר לאסירות פוליטיות.
ב-5 בספטמבר 1939 נכנסו לעיר הגרמנים, ועוד באותו חודש רצחו 3,000 מתושבי פ' ובידגושץ', יהודים ופולנים.
היהודים הראשונים התיישבו בפ' בתחילת המאה ה-16, וב-1555 הצטרפו אליהם יהודים נוספים שגורשו מבידגושץ'. כעבור זמן לא רב כבר היתה במקום קהילה גדולה ואמידה. רוב בניה התפרנסו ממסחר ומלאכה. היו ביניהם סיטונאים ומתווכים בעלי מוניטין. כשסופחה העיר לפרוסיה בשנת 1772 היו בה 590 יהודים וכיהן בה רב, ר' אלחנן. ב-1773 ביקר מלך פרוסיה פרידריך הגדול בפ'. המלך ביקש להכיר מקרוב את המצב בשטחים הפולניים שסופחו לפרוסיה זה מקרוב וגילה עניין גם בתושבים היהודים. עוד קודם לכן פרסם צו לגרש מן השטחים הפולניים לשעבר את היהודים העניים ("בטליודן"), ועם בואו לפ' הורה להתחיל בביצוע הפקודה בעיר זו.
ואולם חרף העובדה שכמה יהודים אכן גורשו מפ' גדל מספר היהודים בעיר בקצב מהיר ובשנות ה-30 הגיע לשיא - קרוב ל-1,500 נפשות, כשלושה רבעים מכלל האוכלוסייה. פעילותם הכלכלית הסתעפה. הסוחרים היהודים קנו בסיטונות סחורה ברוסיה ושיווקו אותה בערי גרמניה, בעלי חנויות יהודים הרחיבו את עסקיהם ובעלי המלאכה - את בתי-המלאכה שלהם. עם זאת נותרו בפ' גם משפחות יהודיות קשות יום שהתפרנסו בדוחק.
הקהילה המקומית הצטיינה בארגונה היעיל וחבריה דקדקו בשמירת מצוות. ב-1832 נחנך בפ' בית-כנסת, שהתפרסם בכל חבל פוזנן בעיצובו ובעיקר בבמה המפוארת, מעשה ידיו האמן שמואל גולדבאום, שיצר גם את הבמה בבית-הכנסת בקמפנו (ע"ע). עלות הבנייה הגיעה ל-10,000 טאלר (!) בשנת 1839 הוקם בקהילת פ' בית-ספר יהודי עממי ונוסדה חברה קדישא. חברות נוספות לצדקה וסעד היו "ביקור חולים", "הכנסת כלה" (נוסדה ב-1844 ובראשה עמד מ' לוי) ו"גמילות חסדים" (נוסדה בשליש האחרון של המאה ה-19 ובראשה עמד י' אוסר).
במרוצת המאה ה-19 חדרה לקהילת פ' רוח ההשכלה, וחלק מן הילדים היהודים המשיכו בלימודיהם בגימנסיות (בעוד שבעבר העדיפו רובם ללמוד בישיבות). כמו בקהילות אחרות בפוזנן וגם בגרמניה גופא, נחלקו היהודים בין הזרם האורתודוקסי והזרם הליברלי, שחסידיו שאפו להתקרב אל האוכלוסייה הלא-יהודית ודגלו ברפורמות בחיי הדת. לפיכך ניסו למצוא רב שיצטיין הן בבקיאותו בלימודי היהדות והן בהשכלתו הכללית.
בשנות ה-40 של המאה ה-19 כיהנו בפ' הרב מ' יפה ואחריו ר' יחזקאל קארו, שניהם רבנים אורתודוקסים מן הטיפוס הישן. בשנות ה-50 כבר חיפשה קהילת פ' רב מודרני בהשקפותיו ובעל השכלה יהודים וכללית כאחד. חיבורה של פ' למסילת-הברזל עם בידגושץ' הקל על הסוחרים היהודים לפתח את עסקיהם, והיו גם שניהלו את עסקיהם בבידגושץ' אבל המשיכו להתגורר בפ'. ואולם במרוצת הזמן עברו רבים לעיר הנפה הסמוכה או לערים גדולות בגרמניה, והקהילה התמעטה והלכה. מגמת העזיבה הקיפה הן את האמידים, שהעדיפו את מרכזי התרבות בערים הגדולות על-פני העיירה הקטנה, והן את העניים, שחיפשו אחר אפשרויות פרנסה טובות יותר.
ואכן, כמה וכמה מיוצאי העיירה עשו חיל ואף זכו למוניטין ולהשפעה במקומותיהם החדשים. ארבע משפחות מפ', ובהן משפחת קארו, מילאו תפקיד חשוב במערכת הבנקאית הגרמנית, הכימאי והממציא ניקודם קארו היה חבר במועצת הפיקוח והביקורת של הבנק הלאומי הגרמני, ה"דויטשה בנק". רבים מן העוזבים הוסיפו לשמור על קשר עם הקהילה בעיירת הולדתם ובעתות מצוקה הושיטו לה עזרה. סוחר המתכות נורברט ו' יוג, שהתיישב בברלין וניהל בה עסקים רחבי היקף, הקים בברלין ארגון של יוצאי פ', ולא פעם נחלץ לעזרתה של הקהילה.
למרות שהקהילה הידלדלה מאוד הוסיפו מוסדותיה לפעול כסדרם ואף נוסדו כמה חברות וארגונים חדשים. בשנת 1896 נוסדה חברת "עזרה לנער", שסייעה לנערים מוכשרים חסרי אמצעים במימון לימודיהם התיכוניים ולמשפחות נזקקות - בהכנת בניהן לטקס בר-המצווה; בשנת 1901 נוסד סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו".
מגמת העזיבה בקרב היהודים נמשכה ואף גברה אחרי מלחמת העולם הראשונה. אחדים היגרו לארצות-הברית ואילו רוב היוצאים עברו לערים גדולות בגרמניה. בפ' נותרו רק כמה עשרות יהודים, שסבלו רבות מהתגברות הלכי הרוח האנטישמיים בקרב המקומיים.
בספטמבר 1939, כשפ' נפלה בידי הגרמנים, העבירו אליה הכובשים אלפי יהודים מבידגושץ', ובאקציה המונית רצחו אותם יחד עם רוב יהודי המקום. קומץ הניצולים גורשו בנובמבר 1939 לאזור הגנרל-גוברנמן.